האצת הרשימות

האדם נברא כך, שתמיד ובכל מקום הוא מחפש תענוג, ומנצל כל הזדמנות טובה לספק את רצונו. מהיכן באים אותם רצונות שהוא משתוקק למלא? איך הוא יודע לפי איזו שיטה למלא אותם?

בכל רגע ורגע מתעוררים באדם רצונות חדשים בכל הרמות של קיומו-ברמה ה"בהמית" (גופנית), ברמה האנושית וברמה הרוחנית. הרצונות הגופניים כוללים גם רצונות שלא מורגשים בנו, כמו רצונות של תאי הגוף להתפתח, הרצון של הגוף להתקיים והרצונות של אברי הגוף לפעול. כלומר, ישנם רצונות שאנחנו מודעים להם ורצונות שאיננו מודעים להם. בין הרצונות המודעים, יש שמתמלאים באופן טבעי, ויש שמימושם תלוי בנו.

באופן כללי ניתן לחלק את כל הרצונות לשלושה סוגים:

א. רצונות "בהמיים" (של הגוף), שקיימים גם בבעלי חיים.

ב. רצונות אנושיים, שקיימים בחברה אנושית ולא בבעלי חיים: רצונות לעושר, כבוד והשכלה. ישנם גם רצונות אנושיים-רוחניים, רצונות למשהו עליון שברור שהוא לא נמצא בתוך עולמנו; רצונות אלה עשויים להתבטא בחיפוש אחר תופעות על-טבעיות, בטקסים דתיים ובטכניקות של המזרח הרחוק לשיפור הגוף והנפש.

ג. רצונות רוחניים, שמכוונים רק לאחד והיחיד בכל הבריאה, הבורא.

הקבלה מבדילה את הרצון לבורא משאר הרצונות. כל הרצונות של האדם לתענוגי העולם הזה נקראים "לב האדם" והרצון לבורא נקרא "הנקודה שבלב". הרצונות נולדים בנו כתוצאה מהתגלות ה"רשימות" (בלשון יחיד "רשימוֹ"). ה"רשימות" הן נשאי המידע הפנימי שבנו. הרשימות הן כמו ה"גֵנים רוחניים" של האדם. הן מתעוררות בו ומכריחות אותו לבצע את מה שהן דורשות. באדם הוטבעה מראש שרשרת של רשימות, ככל שהרשימות מתגלות בו, כך הוא מרגיש את הרצון שלו, שאותו הן עוררו.

אין לאדם ברירה, הוא מוכרח לציית לרשימות שלו. אבל הוא לא מרגיש שיש משהו שצריך לציית לו, אלא הוא פשוט-רוצה. כלומר הרשימות מופיעות יש מאין, כאילו משום מקום, בתת-המודע, עוד לפני שנרגיש ונבחין בהן; וכשהן באות להכרתנו הן מורגשות כרצונות שלנו. ואנו רוצים רק דבר אחד-תענוג.

התענוג שהבורא רוצה לתת לנברא מתאפיין רק בתכונה אחת והיא שלימות. הבורא רוצה לתת לנבראיו מתוך שלימותו, והוא היחיד והשלם, ואין יותר שלם ממנו. לכן מטרת הנברא היא להשיג את שלימות הבורא.

היות ומטרת הנברא היא לפתח את ה"נקודה שבלב" עד לדרגת הבורא, כל הרצונות של האדם חייבים לעבור תהליך של התפתחות, הן בגודל והן באיכות.

כך הרצונות של העולם הזה שנקראים "לב", וכך הרצונות לעליון שנקראים ה"נקודה שבלב".

הבורא ברא דבר אחד ויחיד-רצון. הרצון הזה נקרא "נשמה" או "אדם". כדי שהרצון הזה יחשיב את מצב הבורא כשלם וירגיש בו תענוג אינסופי, הוא צריך להיות במצב הפוך. לכן הנשמה הכללית נשברה ל-600,000 חלקים שנפלו מהדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר ל"נקודה שבלב"-הרצון אל הבורא, שנקרא "נקודה" ונמצא בתוך הרצונות לתענוגי העולם הזה הנקראים "לב".

בכל נקודה שבלב קיימת שרשרת רשימות, נתונים של מידע, אותם מצבים רוחניים עוקבים שהנשמה צריכה לעבור, כדי שממצבה השפל ביותר היא תוכל להשיג את מצבה הגבוה ביותר-דרגת הבורא. רק לאחר שאדם משיג את הבורא מהמצב ההפוך, הנמוך ביותר, נוצר רצון (כלי) אמיתי להרגשת השלווה, השלימות, היחידות, הנצחיות.

הנקודה שבלב מתפתחת בהשפעת האור העליון. היא בעצמה ירדה מלמעלה, מהבורא, שהרי היא הדבר היחיד שיש באדם מלמעלה שמרגיש את הבורא, לעומת כל שאר הדברים שבו, שהם מחומר של העולם הזה.

כמו שצמחים צומחים תחת השפעת אור השמש, כך תחת השפעתו הנסתרת של האור העליון על הנקודה שבלב, מתגלה רשימו חדש. כלומר האדם מתחיל להרגיש רצון רוחני חדש, שמעורר בו דרישה למלא אותו ולממש אותו. כלומר, כל החיים שלנו בעולם הזה הם מימוש של הרשימות.

הנשמה יורדת מהבורא, מהמדרגה העליונה ביותר, עד לעולם שלנו, למדרגה הנמוכה ביותר, דרך 6,000 המדרגות של העולמות. כל מדרגה משאירה בנשמה רשימו. באופן זה נוצרת שרשרת של רשימות, שכולה אצורה בנקודה שבלב.

בתחילת הדרך מתפתחים באדם רק רצונות הלב, רצונות לתענוגי העולם הזה: לאוכל, למשפחה, למין, לעושר, לשליטה, להשכלה ועוד. ואז קורה מה שמתרחש עכשיו אצלנו; מתחילה להתפתח הנקודה שבלב, מתעורר רצון למשהו עליון,לא מוגדר. האדם מתחיל לחפש מילוי לרצון הזה ולא מוצא אותו בכל סביבתו.

לאט לאט מבין האדם, שאת הלב שלו, את רצונותיו הגשמיים, הוא ממלא דרך חמשת החושים הטבעיים. הוא מתמלא דרכם, כמו דרך חמישה צינורות, בכל מיני תענוגים. אבל הרשימו החדש, הרשימו הרוחני, לא יכול להתמלא דרך החושים האלה, כי הוא לא מתמלא מתענוגי העולם הזה אלא מהאור. לכן הרשימו דוחף את האדם להשיג את האור העליון, את הבורא.

הטבע של האור הוא להשפיע, לתת. אם הרצון של הנקודה שבלב יהיה גם להשפיע ולתת, אז לפי גודל הרצון הזה, יוכל האור למלא אותה. זהו תנאי הכרחי. הרצון חייב להיות דומה לאור. כלומר, רצון מתמלא בתענוג רק אם הוא מתכוון לתת ולא לקבל. במילים אחרות, אפשר להרגיש תענוג רק אם הוא בא מנתינה, מהשפעה. השתוות התכונות בין הרצון והאור מביאה אותם להתקרבות השלימה ביותר-לדבקות. כי מרחק בין רצונות נמדד לפי מידת ההשתוות ביניהם.

עד עכשיו דובר על התפתחות טבעית של הרשימות בתוך האדם. אך את התפתחות הרשימות, את קצב יציאתן ומימושן ניתן להאיץ על ידי שיטת הקבלה: לימוד מספרים נכונים, בהנהגתו של מורה אמיתי ובקבוצת אנשים שרוצה להשיג את מטרת הבריאה. מכאן אנו רואים, שאין לנו בכלל חופש בחירה ברשימות, ברצונות, בכוחות ובשכל. הבחירה היא רק בדבר אחד: לזרז את ההתפתחות על ידי השפעה חיצונית נכונה. הבורא משפיע על האדם מבפנים על ידי האופי, התכונות הטבעיות והרשימות; ומבחוץ, על ידי משפחה וחברה. אבל הוא משאיר לאדם חופש בנתון אחד-בבחירת הסביבה, שבאמצעותה יכול הוא לזרז את התפתחותו ואת השגת המטרה.

בכל מקרה האדם יתפתח וישיג את המטרה. אלא שהוא יכול לזרז את ההתפתחות שלו אם ימצא לו שותפים, יבנה קבוצה וסביבה. לכן, אלה שרוצים להתקדם צריכים לשאוף להתלכד בקבוצות, ולהיות יחד כקבוצה אחת שבעתיד תהיה כגודל כל האנושות.

אי אפשר לפסוח על אף מדרגה מ-6,000 המדרגות של ההתקדמות מלמטה למעלה, שבהן ירדה הנשמה מלמעלה למטה; אי אפשר לדלג על אף הרגשה ולא להרגיש אותה. חייבים לעבור את כל המצבים האלה, לחוש כל אחד מהם. אבל חברה שמכוונת למטרה רוחנית נכונה, מאפשרת לאדם להגיע מהר יותר להרגשה ש"הרצון לקבל" שלו הוא רע ונחוץ להיפטר ממנו. בזה האדם נעשה מודע להרגשות שלו מהר יותר. וזו הבחירה שלו. ההשתוקקות ללכת קדימה במהירות יותר גדולה מאשר התעוררות טבעית של הרשימות, מביאה את האדם מדרך יסורים לדרך תורה.

בכך שהאדם משתמש בחופש הבחירה שלו, הוא מגלה שזירוז עצמאי של התקדמותו מביא אותו לתוצאה מופלאה: אם הוא רוצה לממש בעצמו את הרצונות שלו להשיג את הבורא, ומקדים את היסורים, את הקצב הטבעי של יציאת הרשימות, הרי הוא באופן עצמאי, חופשי מהרשימות, כאילו שבורח מיסורים. ולא סתם הוא מקדים את התעוררות הרשימות, ומקדים יסורים, כמו סוס שדוהר מהר יותר מתוך הצלפות הרוכב. לא שהוא מעורר את הרשימות לפני שהן יתעוררו בו בצורה טבעית. אלא הוא מתחיל להיות חופשי מכל השפעה, מכל לחץ, או הוראה מבחוץ.

ואז הוא פועל מרצונו ולא תחת השפעת הרשימות. לכן אומרים, שישראל למעלה מכוכבים ומזלות. כי אדם שמתקדם בצורה עצמאית ישר לבורא, אדם שנקרא ישראל-"ישָׁר אֵל"-לא משפיעה עליו ההנהגה מלמעלה, באשר הוא מנהיג את העולם בעצמו בהקדימו את הוראות הבורא.

מכאן שאדם, בהקדימו את הרשימות, הוא לא סתם מזרז את תהליך ההתקדמות שלו, אלא מקבל על עצמו את כל ההנהגה. כאשר האדם מקדים את ההנהגה העליונה, עוד לפני שהוא יודע מהי, ולפני יציאת הרשימות, הוא יוצר את ההתקדמות בעצמו, כלומר, נהיה חופשי ועצמאי לגמרי. הוא מרגיש את עצמו מעל כל היקום-שווה לבורא.