הכוחות הנסתרים של האדמה
מהאטום ועד האדם, ממדינה בודדת ועד האנושות כולה, ממולקולה אחת ועד ליקום כולו-כל פרט בעולמנו, התכונות שלו, תוכנית הקיום שלו, מנגנון השליטה עליו, כל אלה מקורם, על פי הקבלה, בעולם עליון יותר, בעולם רוחני. הכל מתחיל משם, ורק אחר כך משתלשל ויורד לעולם הזה, ומתממש בפעולות של הגופים בעולמנו.
יש בינינו הרואים בעיניהם את הקשר הברור בין העולם שלנו לשורשיו העליונים, ומסוגלים לראות את הסיבות ואת המקור לכל מה שמתרחש בחיינו. אבל למעשה, כל אדם יכול להגיע למצב שבו יראה באופן ברור מה ומדוע כל דבר קורה לו, ומה עומד לקרות לו בעתיד. קוראים לכך "השגה רוחנית". זו מאפשרת לאדם לבחור נכון את דרכו בחיים ולהבין איך עליו לפעול בכל צעד וצעד. הכוח העליון רוצה שהאדם יהפוך בצורה מודעת לכוח הפעיל בבריאה. אבל לצורך זה, הוא חייב קודם כל להרגיש את העולם העליון, להכיר את כל המבנה שלו, ואז יוכל לקבל לידיו את מושכות השליטה מהבורא. רק אז הוא ישיג באמת את מה שכבר נדמה לו שהשיג: את האפשרות לשלוט בעולמו.
אלה שמשיגים את העולם העליון, מקבלים ידע וכוחות רוחניים-עליונים ולכן גם נקראים "מקובלים", מהמילה "לקבל".
העולם שלנו בנוי בהתאמה מלאה לעולם העליון. בעולם העליון, הרוחני, קיימות נשמה כללית ישראלית הנקראת "עם ישראל", וגם נשמה כללית לא-ישראלית, שנקראת "אומות העולם". לעם ישראל מוקצה בעולם הרוחני מקום שנקרא "ארץ ישראל". ולאומות העולם מוקצה מקום שנקרא "חוץ-לארץ".
נשמת "עם ישראל" יכולה להתקיים בעולם העליון רק במקום שנקרא "ארץ ישראל". וברגע שהיא יוצאת ממנו, מייד היא נופלת בידי הכוחות הרעים-כוחות הטומאה (קליפות). מצב זה נקרא "גלות מארץ ישראל".
ההבדל בין "ארץ ישראל" הרוחנית לבין "חוץ לארץ" הרוחני, הוא שאת הכוח העליון ואת התענוג המושלם, הנצחי, הרוחני, ניתן להרגיש רק במקום הרוחני שנקרא "ארץ ישראל". לכן כל הנשמות שואפות בצורה טבעית אל המצב הרוחני הזה. כי ההימצאות בו מבטיחה אל-מוות, נצחיות ושלימות בידע ובכוחות. הרגשה של השתוות עם הבורא בדרגת "ארץ ישראל", נקראת "גן-עדן". מכאן ניתן להבין את השאיפה ההיסטורית הקיימת בתת-המודע של כל האנושות להגיע למקום מסויים על פני כדור-הארץ שנקרא "ארץ ישראל".
כל הנשמות שנמצאות בעולם העליון-יהודים וגויים כאחד-שואפות ל"ארץ ישראל", משום שרק במצב זה הן מגיעות למצבן הסופי, השלם והגמור, שנקרא "גמר תיקון". אבל את המצב הזה הנשמות לא יכולות להשיג, אלא כאשר ישיגו אותו בני האדם בעולם הזה, בעזרת הכוח העליון. הכוח העליון הזה נקרא "משיח", מפני שתפקידו "למשוך" את האדם מהעולם הזה. בעזרתו האדם יכול להתעלות מעל כל הבריאה, ולהשיג נצחיות ושלימות שנקראים "גן-עדן". עם ישראל הוא הראשון שצריך "להיכנס לגן-עדן", עליו להשיג את המצב הזה כאן בעולם שלנו. ורק אחריו יוכלו לעשות זאת כל העמים.
אלא שאת העם שלנו, שעבר יסורים כה רבים ועדיין לא הגיע לבחירה בדרך הזאת, הבורא מאלץ לקבל את "דרך ישראל", "דרך הקבלה", על ידי יסורים. הוא שלח לנו את השואה, והחזיר אותנו לארץ הזאת, כמקדמה. אלא שאנחנו עדיין "לא פרענו" אותה, עדיין לא גדלנו להבין מה היא בעצם "ארץ ישראל". ויותר מזה, הרוב שנמצא כאן לא מפסיק לשקול לחזור ולחיות בארץ אחרת. אנחנו לא אוהבים לא את מה שיש לנו, ולא את מה שבתוכנו.
הדבר החשוב ביותר, שאינו נסלח, הוא העובדה שאנחנו מזלזלים במתנה שהעניק לנו הבורא, באדמת ארץ ישראל, בכך שאנחנו לא רוצים לקבל אותה. אי קבלתה, או מסירתה לאחרים, של אדמת ארץ ישראל תגרום לנו יסורים נוראים, משום שנצא אז מהשגחתו של השורש העליון אשר ממנו יורדת ההגנה עלינו.
אנחנו לא מבינים, שכל הנצחונות שלנו הם רק הודות לקיום שלנו כאן, רק משום שאנחנו נמצאים על אדמתנו. עוצמה צבאית אינה ערובה לקיומנו, קל לראות איך מבנים, ציים וצבאות נהרסים בקלות. עם ישראל יכול להתקיים רק בארץ ישראל, משום שזהו השורש הרוחני שלו. לכן חובתנו להבין, שאין זה עניין שהוא שייך לפוליטיקה. אלא כך בנוי העולם, כך בנויים העולמות הרוחניים.
אנחנו נמצאים על אדמה זו בשל משימתנו הרוחנית וחובתנו לכלל העולם. שאר העמים מחכים היום בתת-המודע שלהם להצהרה זו. לכן ברגע שנצהיר אותה במלוא הרצינות והנכונות, הם יקבלו אותה מייד, אבל רק אם ההצהרה תבוא מהכוח הפנימי שלנו.
כך ניצחנו בעבר. ידענו שאין דרך אחרת, שזו זכותנו. אבל ברגע שוויתרנו על זכותנו, הדבר הביא ומביא אבדות בנפש ויסורים קשים יותר. לא נוכל להינצל על ידי כל ההבטחות שמבטיחים לנו וכל החשבונות הגשמיים, אלא רק על ידי אמונה בהנהגת הכוח העליון, הנקראת "אמונה למעלה מהדעת". רק אם נקבל בלב שלם את העובדה שארץ ישראל שייכת לנו, באמצעי הזה בלבד נוכל לסלק את כל האויבים שלנו.
ויותר מזה, ברגע שנגיע להחלטה הזאת, כולם כאחד יעזבו את ארץ ישראל. אנחנו חייבים להבין, כי לא הערבים הם שדוחפים אותנו, אלא הבורא, הכוח הטוב, הכוח העליון בעצמו דוחף אותנו למבוי סתום, כדי שנבין שרק פנייה אליו תציל אותנו מהכל, ותאפשר לנו להגיע לתכלית קיומנו.
כל עוד לא נקבל את מתן הבורא ונתייחס אליה כאל דבר חסר ערך, לא נרים את דגל שליחותנו הרוחנית, ולא נקבל על עצמנו את מה שהוטל עלינו מלמעלה-היסורים שלנו לא ייפסקו. לא נימלט מהם, ולא נוכל להיגאל מהם-לא נוכל לרַצות את האויבים שלנו בשום דרך, כי כולם בידי הבורא, וכל מעשיהם מכוונים רק כדי לדחוף אותנו למטרת הבריאה.
בעולם הרוחני קיים חוק "השוואת הצורה", האומר שניתן לרכוש מדרגה רוחנית רק אם משיגים תחילה את תכונותיה. למשל, אם אדם, שחי בעולמנו ככל אדם אחר, רוכש את תכונות "עולם הבריאה", מייד הוא הופך לתושב עולם הבריאה: הוא מרגיש שהוא נמצא בתוכו. בגופו הבהמי הוא נמצא בעולם שלנו ובו בזמן הוא נמצא בקשר עם כל הנשמות שנמצאות בעולם הבריאה.
כפועל יוצא מחוק זה, מקומו של כל אובייקט, ברוחניות וגם בגשמיות, נקבע לפי המקום שעל שמו הוא קרוי. למשל, "עם ישראל" הרוחני צריך להימצא ב"ארץ ישראל" הרוחנית, עם ישראל הגשמי צריך להתיישב בארץ ישראל הגשמית. וכך, על ידי זה שנתאים את עצמנו לארץ ישראל הגשמית, וגם ל"ארץ ישראל" הרוחנית, נגיע לגאולה הרוחנית השלימה. ברגע שנעשה את התיקון הזה, ונשתווה בתכונות שלנו לדרגת "ארץ ישראל" הרוחנית, מייד תבוא הישועה הכללית מכוחות הרע. לזה כל האנושות מחכה בתת-המודע שלה, ולכך היא דוחפת אותנו, משום שאנחנו הראשונים בתהליך התיקון, הראשונים שחייבים להתאים את עצמנו לשורשים הרוחניים שלנו.
גם כל שאר העמים יבואו בהכרח למצב המושלם הזה. כי הוא תוכנן על ידי הבורא, וכולנו, אם נרצה או לא, מתקדמים בכל רגע למצב הזה-למטרת הבריאה. אלא שלאדם, להבדיל מכל שאר הברואים, נתן הבורא אפשרות להאיץ את הדרך הזו, ולהפוך אותה מדרך מלאה יסורים, לדרך של שמחה ותענוג כבר עכשיו-על ידי שיטת הקבלה.