שני חלקי הנשמה - ישראל ואומות העולם
המושגים "יהודי" ו"גוי" אינם מתייחסים לבן עם כזה או אחר אלא מביעים שני מצבים רוחניים באדם אחד: "יהודי", מלשון "יחוד", קשר עם הבורא, המהות הפנימית שבנשמת האדם, ו"גוי", המהות החיצונית שבה. חופש הבחירה שלנו הוא להעדיף ולפתח את החלק הפנימי שנקרא "יהודי" ולהתגבר על החלק החיצוני שנקרא "גוי". מצבה של ישראל תלוי במישרין ביחס בין שני החלקים האלה שבנשמת כל אחד מאיתנו.
הקבלה מסבירה שהבורא בחר ביהודים להיות הראשונים שילמדו את החוקים הכלליים של כל היקום, ואחר כך יעבירו את הידע הזה לשאר אומות העולם. כדי לבצע את המשימה הזאת, חייב העם שלנו להשיג את הדרגה הרוחנית שנקראת "יהודי".
כל נשמה עוברת תהליך התפתחות של ארבע דרגות: דומם, צומח, חי, מְדבר. דרגת התפתחותה של הנשמה היהודית משך כל שנות הגלות, נקראת "דומם". בתקופת זו קבעו המקובלים, שמספיק לקיים מצוות ולשמור על מנהגים כדי למלא את הנשמות שבדרגת ה"דומם"-במטרה לשמר את דרגת היהודי בין הגויים.
אולם מרגע שהתרחש מעבר מדרגת "דומם" לדרגת "צומח", המילוי הזה כבר לא מספיק לנשמה: חוץ מאמונה פשוטה היא צריכה מילוי אחר-להבין את הטעם בחיים, את משמעותה של המסורת היהודית ואת השורשים הרוחניים שלה. לכן נשמה של יהודי דתי רגיל שחי באותה תקופה, לא קיבלה מילוי מתאים (משום שחוכמת הקבלה לא היתה נפוצה באותם ימים), התחילה לחפש תחליף במסגרות אחרות ומצאה אותו במה שנקרא "ידע", "השכלה".
התפתחות רוחנית מלווה בהופעת רצון לקבל אגואיסטי גדול יותר, והיא שגרמה למעבר לדרגת ה"צומח", לדרגה שבה הגבלות, חובות וחוקי חברה חמורים שהיו נהוגים בדרגת ה"דומם", כמו "צריך... צריך... צריך..." או "אסור... אסור... אסור..." כבר לא מועילים, כי בדרגת ה"צומח" המושג "צריך" כבר לא קיים אלא יש רק "רוצה".
האדם רוצה להבין ולהשיג בעצמו-ולא רק ידע! ואז אם הנשמה לא מקבלת את מה שדרוש לה כדי להתפתח לדרגה הבאה שלה, דרגת ה"יהודי", היא יורדת לדרגת "גוי", שבה יש לה אפשרויות בלתי מוגבלות להתמלא. וזה מה שקרה בתקופת ההשכלה.
למעשה, היה ראוי שאותם יהודים, היו מקבלים את הידע של הקבלה עוד לפני 200 שנה; ידע המסביר את מטרת הבריאה, את משמעות היסורים שעבר העם היהודי ואת תכלית היהודים כעם סגולה.
הנשמה שעוברת מדרגת "דומם" לדרגת "צומח", חייבת להתפתח בדרך שמלמדת הקבלה. אחרת היא מתרחקת מדרגת "יהודי", כי בדרגת "צומח" יש התחלקות של הנשמה לשני החלקים הנקראים "גוי" ו"יהודי". להשיג את הדרגה הרוחנית הנקראת "יהודי", זו מטרת קיומו של כל אדם בעולם הזה. בכל נשמה קיים ניצוץ רוחני הנקרא "יהודי", ניצוץ אור שנמצא בתוך הרצון הגשמי לקבל. הניצוץ הזה קיים בכל אחד ואחד, אלא שקודם הוא מתגלה ביהודים ורק אחר כך בשאר האומות. לכן ככל שעם ישראל יתקן את עצמו מהר יותר, הוא יעזור לעמים האחרים להגיע לתיקון מוקדם יותר.
הניצוץ הזה משתוקק לשוב לשורש שלו, לעלות בדיוק לאותו מקום, לאותה דרגה שהיה בה קודם ירידתו והתלבשותו בגוף. אם לאדם לא ניתנת אפשרות לטפח את הניצוץ הזה על ידי חוכמת הקבלה, אז מדרגת "דומם דקדושה" הוא יוצא לחילוניות, וה"גוי" שבתוכו נעשה פעיל בצורה מוגברת, וממלא בו את החסר.
ה"גוי" שבתוכנו ומסביבנו מרגיש נפלא. הוא משתוקק לתפוס את מקומו של ה"יהודי", לדחוק את ה"יהודי" החוצה. כל יהודי מעדיף לפתח את חלק ה"גוי" שבו. ההתפרצות הזאת של ה"גוי" שבנו, היא זו שהביאה לאירועים החמורים שמתרחשים יום יום מול עינינו.
משפחות שאיבדו את יקיריהם נפגשו עם מנהיגות ערבית והביעו את הבנתם למעשי האיבה-ואישרו כי מדובר על מאבק על חופש. באחד הישובים בדרום הארץ הציעו חברי הישוב לעזוב את אדמתם כדי לתת אותה לערבים, בטענה שהיהודים הם בעלי ניסיון ובעלי השכלה ויסתדרו בקלות בכל מקום.
באמצעי התקשורת, דווח על ספר לימוד חדש בהיסטוריה, שבו מודפסות מפות שמסבירות לאן גורשו הערבים וכיצד. היסטוריה ישראלית מנקודת מבט של אויביה של ישראל; שעליה יגדל דור העתיד שלנו.
מדוע זה קורה?
המוצא ממצב זה הוא בכך שנפתח את החלק ה"יהודי" של הנשמה; אחרת, אפשר יהיה לשכנע אותנו בכל, אפילו שנעזוב כולנו את הארץ. כי חוץ מהחלק ה"יהודי" שבנו, נמצאים בתוך כל אחד מאיתנו כל ה"גויים", כולל ה"ערבי". הנשמה שלנו בנויה כך במיוחד, כדי להביא אותנו בסופו של דבר לאהבה ושיתוף עם כל שאר הבריות. אבל זה שייך למה שיקרה בעתיד. ובינתיים אנחנו מתישים את ה"יהודי", ומטפחים דווקא את ה"ערבי" שבנו. וכך ה"ערבי" שנמצא בתוכנו, כותב ספרי לימוד מהסוג הנזכר, בעצמו מאשר אותם, ומכריח את ילדינו ללמוד מהם.
לפיכך הכל תלוי בחינוך. אנו צריכים לדאוג לחינוך נכון. להסביר לעצמנו ולילדינו את תכלית הבריאה; וכן במה מתבטא התפקיד שלנו ומדוע אנחנו נבחריו של הבורא.
את החינוך לקבלה חייבים להתחיל מהגיל הרך. כולנו מחויבים להפיץ אותה. בזה אנחנו נותנים אפשרות לכל העם להנהיג את גורלו, להשפיע על ההשגחה העליונה, ולא להיות תלוי במנהיגות זו או אחרת של המדינה.
אם נסכים לחינוך שמציעים היום, הרי בסופו של דבר, ילדינו לא ידעו את ההיסטוריה של עם ישראל. מלחמות השחרור יחשבו כמלחמות כיבוש וכל מה שנוגע למורשת יהיה בעיניהם בזוי. ילדינו בעצמם יטפחו כאן מדינה ערבית.
הערבים כבר לא יצטרכו אינתיפאדה. הם יבינו שבכוח הם לא ישיגו שום דבר, הם יבינו שכדי להשמיד אותנו צריך לפעול בצורה אחרת: להפגין מאמצים לקראת שלום, אהבה, להציג משחק יפה, חיבוק הדדי. מדינה אחידה, שבה אין תעודות זהות המראות מיהו מי.
אי השגת ההשגחה העליונה תביא לשואה הבאה, ואנחנו-ורק אנחנו-חייבים למנוע אותה ומיד! הדוגמאות שהבאנו כאן מראות עד כמה הכרחי ועד כמה דחוף להביא לידיעת כל אחד ואחד מהי תכליתה של ההשגחה העליונה, מהי מטרת חייו והסיבות לצרות שלו, כדי שיבחר בעצמו בדרך הנכונה.