האר”י הקדוש – סיפורו של רבי יצחק לוריא

האר”י (1534—1572) היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ואחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות חכמת הקבלה. תולדות חייו מרתקים ואפופי מסתורין, החל מרגע לידתו, שבו התבשר אביו כי בנו נועד לגדולות, ועד למותו הפתאומי בביתו הצופה אל הנוף ההררי סביב העיר צפת.

צפת הייתה עיר ידועה שאהבו להתיישב מקובלים. התאספו שם כל אלו שרצו ללמוד את חכמת הקבלה, והאר”י הוא אחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות חכמת הקבלה. תולדות חייו היו מרתקים ואפופי מסתורין, החל מרגע לידתו בעיר ירושלים, שבו התבשר אביו כי בנו נועד לגדולות, ועד למותו הפתאומי בגיל 38 בביתו הצופה אל הנוף ההררי סביב העיר צפת.

האר”י עשה את הגילוי הגדול ביותר שאפשר היה לעשות עד כה. הוא קם מתוך הגלות ופתח דרך חדשה לתיקון העולם, כלומר התחיל את תהליך התיקון. הגלות הסתיימה יחד עם האר”י והחלה תקופת התיקון.

האר”י נכנס להיסטוריה של חכמת הקבלה כנקודת מפתח ששינתה את כל כיוון ההתפתחות, הסתיימה הירידה ממעלה למטה. מעולם אין-סוף ירדו כל האורות והכלים שבעולמות הרוחניים, ולאחר מכן בעולם הגשמי ההתפתחות ירדה עוד יותר למטה עקב התגלות הרע. למרות קבלת התורה וכתיבת ספר הזוהר, שהיו רק הכנה, ועדיין לא היישום של שיטת התיקון.

על אף שבדורות רבים לפני האר”י היו מקובלים שפעלו, כלומר תיקנו את נשמתם במערכת הכללית של אדם הראשון והעבירו דרכם את האור לנשמות החלשות יותר, אך עדיין לא הייתה קיימת שיטת התיקון שתחבר את האור, הרצונות, המסכים, הפרצופים והספירות.

את כל זה גילה האר”י: צמצום א’, צמצום ב’, עולם הנקודים, עולמות אבי”ע דקדושה ועולמות אבי”ע דטומאה, אדם הראשון. הוא סידר את כל המערכת הזאת וריכז לתוך ספֵרה כללית אחת את כל המציאות הרוחנית, את כל צורות היחסים בין הנברא והבורא, ובכך יצר את התמונה הכללית של הבריאה: הבורא, הנברא וכל מה שקורה ביניהם.

מעבר לזה, הוא גרם לכך שנוכל להתכלל בכל צורות היחסים האלה בין הבורא והנברא ולבנות אותן בעצמנו. כלומר, כל ההתפשטות ממעלה למטה נמשכה עד האר”י, וממנו והלאה החל התיקון. בזמנו התלבשה בנשמתו הנקודה הנמוכה ביותר של הירידה, והתבצע שינוי הכיוון, העלייה ממטה למעלה. כלומר, הוא סובב את כל העולם והחל להוביל את כל הנשמות לתיקון. כל הנשמות שפעלו עד האר”י עבדו ממעלה למטה ושימשו כהכנה לזמן שלנו. וכל הנשמות שיצאו לאחר האר”י הן כבר נשמות שעוברות תיקון ממטה למעלה, בזכות הלימוד שלו והשיטה שהתגלתה על ידו.

לא ניתן להעריך ולהשיג את הנשמה המיוחדת הזאת ששינתה את כל הניגודיות בין הנברא והבורא ונתנה לנברא את שיטת התיקון. בזכות אותם התיקונים שעשה האר”י בנשמתו כשיצר בה את כל המערכת של אדם הראשון, יכולות עכשיו כבר לצאת אחריו הנשמות שישתמשו בשיטה שלו ויקדמו את תהליך התיקון הכללי.

הזוהר — כל עולמו

כבר בהיותו נער אהב להסתגר בחדרו שעות על גבי שעות ולהעמיק בפרשיותיו הנסתרות של ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה. הזוהר היה כל עולמו של האר”י. האר”י נולד בירושלים בשנת 1534. אביו, רבי שלמה לוריא, קיבל מפי אליהו הנביא בשורה שייוולד לו בן שיאיר את העולם בתורתו ובקדושתו. כשהיה ילד בן שמונה בסך הכול, נפטר אביו, וכתוצאה מכך סבלה המשפחה מקשיים כלכליים רבים. כדי להיטיב את מצבם ולא להזדקק לצדקה, החליטה אימו לעבור לגור עם אחיה שהתגורר במצרים. שם במצרים נשאר האר”י מרבית חייו.

דודו, רבי מרדכי פרנסיס, היה גביר עשיר ומכובד בקהילה היהודית בקהיר. הוא היה סוחר בדים שהיה נוסע ממצרים לישראל ולדמשק בסוריה כדי למכור ולקנות בדים. הדוד אהב את הנער יצחק, ובהיותו בן חמש עשרה שנים נתן לו את בתו לאישה. לאחר זמן קצר אימו נפטרה והאר”י נשאר וגדל בבית משפחת דודו. אצל דודו התחיל ללמוד האר”י את חכמת הקבלה כבר מגיל צעיר. באותו פרק זמן למד תורה אצל ר’ דוד בן זמרא, רבה של מצרים בזמן ההוא.

באותם ימים שימשה צפת מרכז ללימוד תורת הסוד, ותלמידים רבים נהרו אליה מכל עבר. כבר אז ידע האר”י שיבוא יום וגם הוא ימצא את דרכו אל עיר המקובלים.

האר”י עולה לצפת

בשנת עלייתו של האר”י לצפת, שנת 1569, פקד חורף קשה את מצרים. הגשמים היו חזקים מנשוא, רוחות עזות תלשו גגות מבתיהם, הנילוס עלה על גדותיו והציף כפרים שלמים בנחלי בוץ ומים. האגדה מספרת שבאחד הלילות הסוערים ביותר של אותו חורף סוער ונורא, התגלה אליהו הנביא אל האר”י ואמר לו שקיצו קרב ושעליו לעלות לצפת מכיוון שהאנושות כבר מוכנה. עוד מספרת האגדה שנאמר לאר”י כי שם הוא גם יפגוש את רבי חיים ויטאל, התלמיד היחיד שיוכל לכתוב את דבריו ולו הוא ימסור את כל חכמתו.

וכך בהיותו בן 36, מחליט האר”י לעלות אל ארץ ישראל יחד עם אשתו ושתי בנותיו, ובכך שינה את פני ההיסטוריה של האנושות. שנים ארוכות חיכתה האנושות למורי הדרך המתאימים שיִפְתחו את שערי חכמת הקבלה לכל אדם. הגעתו של האר”י לצפת ופרסומו ברבים של ספר הזוהר באותן שנים, היו סימן לכך שהגיעה העת לפרסם את סודות הקבלה ברבים.

ניצוץ הרשב”י

בצפת עמד האר”י בראש חבורת מקובלים שהייתה מכונה בפי כול “גורי האר”י”. בין חבריה היו גיסו של האר”י רבי שלמה אלקבץ (מחבר הניגון המפורסם “לכה דודי”) והמקובל הגדול רבי משה קורדובירו (הרמ”ק), מחברו של הספר “פרדס רימונים”.

אף על פי שרבי קורדובירו הלך לעולמו זמן קצר לאחר בואו של האר”י לצפת, מספרת האגדה שהוא היה הראשון שהכיר בגדלותו ושימש לו כחבר ותלמיד: “דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה… שבימי היו הצינורות סתומים… ובימיו יתגלו הצינורות… ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב”י”. מכאן שאף הרמ”ק עצמו קבע כי האר”י עתיד להיות ממלא מקומו ויורשו, וציווה על תלמידיו לקבלו כרבם.

קשה לתאר את שיעור קומתו ואת גודל חשיבותו של האר”י. תוך שנתיים ומחצה בלבד הוא הצליח להותיר חותם כה עז בהיסטוריה של המחשבה הקבלית. ועם זאת, האר”י מעולם לא העלה את דבריו על הכתב. כל משנתו הקבלית ידועה לנו רק מכתבי תלמידיו, שהבולט והגדול שבהם היה ממשיך דרכו, הרב חיים ויטאל.

“יום אחד בערב שבת יצא האר”י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ”נלכה נא עתה לירושלים ונבנה בית המקדש ונקריב קורבן שבת”, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ”איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?” וקצתם אמרו: ”טוב הדבר, הננו מוכנים לֵילֵךְ, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך”. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ”איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמיים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש”. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם”. מתוך ההקדמה לספר “תולדות האר”י.

האר”י נקבר בבית הקברות העתיק שבצפת, קברו מהווה מקום עלייה לרגל לרבבות אנשים שמכירים בעוצמה המיוחדת הגלומה בו ובתלמידו. 

השרביט עובר אל רבי חיים ויטאל

“היכן הלך חיים ויטאל? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי?”, ויצטער מאד האר”י, “היה ברצוני למסור לך איזה דבר סתר, חיים, אבל אינך כאן”. (מתוך הספר “שער הגלגולים”, דברים שאמר רגעים ספורים לפני פטירתו). בין האר”י לבין תלמידו רבי חיים ויטאל (רח”ו) נרקם קשר עמוק ומיוחד שבא לידי ביטוי בדברים המרגשים שאמר האר”י רגעים מספר לפני פטירתו.

תאריך פטירתו נקבע לה’ באב של”ב, שנת 1572, כתוצאה ממגפה גדולה שפקדה אז את הגליל, והוא בן 38 שנים בלבד. הוא נקבר בבית העלמין העתיק בצפת, בסמוך לקברי רבותיו ומשפחתו.

בין האר”י לבין תלמידו, רבי חיים ויטאל (רח”ו), נרקם קשר עמוק ומיוחד שבא לידי ביטוי בדברים המרגשים שאמר האר”י רגעים מספר לפני פטירתו.

הרב יצחק הכהן המשיך ושאל את מורו בהתרגשות: “וכי אין עוד תקווה?”. “אם תזכו אני אבוא ואלמדכם” — ענה האר”י. אך יצחק הכהן לא הבין את דבריו. “איך תבוא ותלמדנו, לאחר שאתה נפטר עתה מהעולם?!” שאל פעם נוספת. “אין לך עסק בנסתרות” השיב האר”י ותכף נפטר. תאריך פטירתו נקבע לה’ באב של”ב כתוצאה ממגפה, והוא בן 38 שנים בלבד.

כתבי האר”י

לאורך הדורות נזקקו תמיד גדולי המקובלים לתלמיד בעל נשמה מיוחדת, שדרכו יוכלו לגלות את השגותיהם הרוחניות לעולם. כמו רבי אבא שהיה לצידו של רשב”י כדי לרשום את דבריו ומהם נתחבר ספר הזוהר, כך רשם הרח”ו את דברי האר”י. האר”י מצידו, לא התיר לאף תלמיד מלבד רח”ו לכתוב את דבריו, באומרו שאיש מהתלמידים אינו מסוגל לרדת לסוף דעתו כמו רבי חיים ויטאל. כך רשם הרח”ו מפי מורו את כל התורה שידועה לנו כיום כקבלת האר”י.

בין ספריו המרכזיים ניתן למצוא את ספר “עץ החיים”, המתאר את כל מערכת העולמות העליונים, וכן את “שמונה שערים”, סדרת ספרים הכוללת בין היתר הסבר על גלגולי הנשמות.

הרח”ו לא הוסיף דבר מעצמו על דברי האר”י; בכל מקום שבו לא היה בטוח בהבנתו את דברי מורו, ציין זאת במפורש. לכן אין זה פלא שכתביו של חיים ויטאל נקראים כתבי האר”י. בעל הסולם מספר שרק כמה דורות לאחר פטירת הרח”ו ערכו תלמידיו את כתביו לספרים.

את ספרי הקבלה מלווה תמיד תהליך מסתורי של היעלמות וחשיפה. גם את כתבי האר”י, אופף המסתורין. מסופר כי עוד בחיי הרח”ו נגנבו שש מאות דפים מן הכתבים. כמו כן, לפני פטירתו ציווה הרח”ו על תלמידיו לקבור עימו חלק מהכתבים, וכל זאת משום שלא היה בטוח שהבין נכון את מה ששמע מפי האר”י.

ברבות הימים הוציאו תלמידי הרח”ו את הכתבים מן הקבר וסידרו ממנו את המהדורה הראשונה והשנייה של ספרו המפורסם ביותר של האר”י “עץ החיים”.

הרשות לגלות

הופעתו של האר”י בעולמנו הביאה עימה תקופה חדשה של התפתחות רוחנית ואנושית. האר”י נמנה עם גדולי המקובלים והיה בין הראשונים שלהם ניתנה ה”רשות מלמעלה” לגלות את הקבלה לרבים. לא לחינם כתב בעל הסולם על האר”י, “בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילים אותנו להגיענו לשמיי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז”ל אין לך דור שאין בו כאברהם, יצחק ויעקב. אומנם זה האיש האלוקי רבינו יצחק לוריא ז”ל, טרח ומצא בעדינו מלא מידתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נִתנה תורה לישראל”. (בעל הסולם, “הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות”, אות ח’).

גדולתו הייתה בכך שהפך את הקבלה משיטה המיועדת ליחידי סגולה לשיטה המתאימה למספר רב של נשמות, המוכנות כעת לעלייה רוחנית. שיטת התיקון שייסד הובילה למפנה חסר תקדים בהתפתחותה הרוחנית של האנושות, ושינתה לחלוטין את פני ההיסטוריה.