לב

א

בהאי יומא מסתיימי דינא. ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא, ולסיימא לון דלא משתכחי, דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא, ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל. אמר רבי חייא, ודאי הכי הוא, ושפיר, וערבי נחל, מסטרא דנחל נפקי גבוראן, ובהאי יומא מתערי ומסיימי. בהאי יומא כתיב, (בראשית כז יח) וישב יצחק ויחפור את בארת המים, בארת כתיב חסר, וישב, מהו וישב, אלא יומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוה בכל עלמא, ויצחק קיימא לכורסייא למידן עלמא, בהאי יומא, וישב יצחק, לאתערא דינין ולסיימא דינין, ויחפור את בארת המים, לארקא גבורן לכנסת ישראל, לאתערא למיא, דהא מיא בגבורן נחתין לעלמא. ובגין דאלין גבורן לא נחתין אלא בעיבא, ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא, אלא בגין דעלמא אצטריך להו, מאי טעמא, בגין דעלמא בדינא אתברי, וכלא בעיא הכי. בגין כך כלא בעובדא תליא מלתא, ועל דא כהנא בעובדא ותקונא דאיהו עביד לתתא, אתערו עלאין ותתאין לתקנא לון, ומתתקני על ידוי. אמר רבי יוסי, הא תנינן ערבה דדמיא לשפוון, בהאי יומא מאי היא, אמר רבי חייא, אף על גב דלדרשא הוא דאתי, הכי הוא ודאי, דהא בהאי יומא בשפוון תליא, בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא, ומסתיימי דינין, ואסתים לישנא בישא מעלמא. ביומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוא, וסיומא הוא בהאי יומא והא אתמר. תא חזי, ביומא דא שלמין ומסתיימי עמין ברכאן דילהון, ושראן בדינא, וישראל ביומא דא מסיימי דינין דלהון, ושראן בברכתא, דהא ליומא אחרא זמינין לאשתעשעא במלכא, לנטלא מניה ברכאן לכל שתא, ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו, ומאן דיתיב עם מלכא, ונטל ליה בלחודיה, כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה, ועל דא ישראל שראן, ועמין מסיימי, ועל דא כתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר יהו"ה וגו'. אמר ליה, הא חמינא ליה לעשו בשלוה במלכו בכריכן עלאין, ושליט על עלמא, ואת אמר ואשים את הריו שממה. אמר ליה, בכל אתר הכי הוא, כיון דמלכא קדישא גזר גזרה, ושוי ההיא גזרה בפתקיה, קרא אסהיד כמה דאתעביד, ועל דא ואשים את הריו שממה, הא שויתי בפתקא דילי. וכן כל אינון טבן דגזר עלייהו דישראל, דכתיב (יחזקאל יז כד) אני יהו"ה דברתי ועשיתי:

וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה, וזאת תורת זבח השלמים, זאת תורת החטאת, רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, אי לתתא דא בכלא, אי לעילא דא בכלא, ומאן דאשתדל באורייתא, נטל לחולקיה בכלא, ואתאחיד בכל סטרין, ולא בעיא לקרבא קרבנא על נפשיה, והא אתמר. רבי יצחק פתח, (ירמיה ב ח) הכהנים לא אמרו איה יהו"ה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי, הכהנים, אלין כהנים דמשמשין בכהונה גדולה, ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו, ומייחדין יחודא כל חד וחד כדקא חזי. ותופשי התורה, מאן אינון תופשי התורה, וכי כהני לאו תופשי התורה נינהו, אלא אלין אינון ליואי דתפשי בכנורות, דאתיין מסטרא דאורייתא, ואתיהיבת מסטרא דלהון אורייתא, ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא קדישא, ליחדא ליה יחודא שלים כדקא יאות. והרועים פשעו בי, אלין אינון רברבי עמא, דאינון רעיין לעמא, כרעיא דמדבר עאניה. ואלין אינון תלת דרגין, דבעיא לאשתכחא תדיר על קרבנא, לאשתכחא רעוא לעילא ותתא, ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין. כהנא מקרב קרבנא, ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי, ולאתערא סטרא דיליה. וליואי אתכוונן בשיר, לאתערא סטרי דילהון,

ב

ולאתכללא בסטרא דכהנא. וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא, ואתכנע קמי מלכא קדישא, והאי נטיל כלא ואתכפר חוביה, ואשתכח חדוותא בעלאי ותתאי. רבי יהודה פתח, (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו וגו', קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, מגו מייא אפיק ליה, וסידר ליה על מייא, מה עבד, פלג מייא לתרין, פלגותא לתתא ופלגותא לעילא, ועביד מנייהו עובדין, מפלגותא תתאה עבד ותיקן עלמא דא, וסידר ליה על פלגותא דא, ואתקין ליה לעילא עלייהו, הדא הוא דכתיב (שם כד ב) כי הוא על ימים יסדה, ופלגו אחרא סלקיה לעילא, ותקר ביה תקראין עלאין, הדא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וגו'. ועבד רקיע בין תרין פלגותייא אלין, הדא הוא דכתיב (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגו', ועלייהו אתקין וסידר עלאין קדישין מגו טיפי טיפי, ברוחא דאתגזרא בבוסיטא (ס"א בבוצינא), (ס"א וסידר מלאכי עלאי קדישי, מגו רוחא דאתגזר מפומיה) דכתיב וברוח פיו כל צבאם. ובאלין אתקין וסידר מזמרי תושבחתיה ביומא, ואתערבו בשלהובי אשא, ואינון גדודי חיילין אמרין שירתא ביומא, תושבחן בצפרא, וזמירן ברמשא, כד מטי ליליא, כלהו פסקי שירתא. לעילא מנייהו גדודין דאשא בשלהובא תקיף, קיימין ומריחין אשא דאכלא, ואהדרי לאתרייהו. ואית בסטרא אחרא דתהומין סלקין אלין על אלין, ואית תהומא עלאה ותהומא תתאה, ובכלהו שארן מאריהון דדינין מסטרא דדינא קשיא. ואית בגו סטרא דתהומא תתאה, שלהובין דאוקדין זיקין נורין, ממנן על דינין דעלמא, לאוקדא לחייביא בנורא דנגדי מההוא נהר דינור, וכלהו אשא, וחיזו דילהון אשא דלהיט, וקיימין בין עלאי ותתאי. וכד תננא דמדבחא סליק, מתעברן, וסלקין מההוא דרגא דקיימין לשיצאה ולאובדא, וההוא נגידו דאשא תקיפא דנהר דינור, דאיהו תקיף ועלאה, אהדר לאתריה. וכלהו מתהניין מתננא דמדבחא, בגין דאתתקנת לקבל (ס"א מדבחא) מלכא עלאה, ובגין כך מתהניין מניה, ואינון קרבין להכא. ותננא אחרא סליק, והא אוקימנא, לכל חד וחד רעותא דכלא דסלקא לעילא, דאיהו נייחא דרוחא לגבי מלכא קדישא, הא אתמר, דבמדבחא סלקא. ואתחזי אוריאל, כחיזו דחד אריא תקיפא רביע על טרפיה, והוו חמאן כהני וישראל וחדאן, דהוו ידעין דאתקבל ברעוא קמי מלכא קדישא, ואשא אחרא עלאה קדישא נחית לקבלא אשא תתאה, כדין בר נש אזיל (נ"א דחיל) ואזדעזע קמי מאריה, ותב בתיובתא שלימתא. למלכא דשדרו ליה דורונא, ואתיישר קמיה, אמר לעבדיה זיל וטול דורון דא דאייתיאו לי, כך אמר קודשא בריך הוא לאוריאל, זיל וקביל דורונא דבני מקריבין קמאי. כמה חדוואן משתכחי בכלא, כמה בסימותא בכלא משתכח, כד כהנא וליואה וההוא דמקריב קרבנא, מכווני לקרבא קרבנא כדקא יאות, ביחודא שלים. תא חזי, כתיב ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל על המזבח את העולה וגומר, דא אוריאל, דנחית בחיזו דאשא בשלהובא, עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא, ואתחזי כאריה רברבא רביע על קרבנא. וכד ישראל לא אשתכחו זכאין, או ההוא דמקריב קרבנא לא קריב כדקא יאות, ולא אתקבל קרבניה, הוו חמאן דלא סליק תננא בארח מישר, והוה קם חד רוחא מנוקבא דצפון, ועאל למדבחא, והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע על קרבנא, כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא ההוא קרבנא. למלכא דשדרו ליה דורון, חמא ליה מלכא דלאו איהו כדאי לקרבא קמיה, אמר מלכא, אסיקו ההוא דורונא והבו ליה לכלבא, דלאו איהו כדאי לאעלא קמאי, כך בשעתא דקרבנא אתקריב, ולא אתקבל ברעוא, דורונא לכלבא אתמסר, ובגין כך הוו חמאן דיוקנא דכלבא על גבי מדבחא:

תא חזי כתיב