התפשטות והסתלקות האורות

לאחר שהחליטה מלכות לקבל חלק מן האור הישר וקיבלה אותו בתוך, היא נעצרת מלקבל. מלכות תמיד עושה חשבון בראש הפרצוף: מה מקסימום האור שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע. לפי כח המסך מקבלת מלכות רק חלק מאוד קטן מכל האור הישר, מפני שלקבל לתועלת הבורא זה נגד הטבע שלה.

חלק האור הישר, שנשאר מחוץ לכלי, נקרא "אור מקיף". הוא ממשיך ללחוץ על המסך,  המגביל את התפשטותו בפרצוף, ורוצה לפרוץ דרך המסך ולמלא את כל הכלי, כולל סוף הפרצוף, כמו שהיה לפני הצמצום.

הפרצוף מבין, שאם הוא קיבל רק חלק, היינו מילא את עצמו רק עד הטבור, וישאר במצב הנוכחי, מחשבת הבריאה לא תתקיים. בכדי לקיים את מחשבת הבריאה צריך שכל האור,  שהיה ממלא את מלכות לפני הצמצום, יתקבל בכונה ע"מ להשפיע. אבל, אם עכשיו יקבל הפרצוף יותר, היינו למטה מטבור, תהיה זו קבלה על מנת לקבל, כי על הכלים האלו אין לו מסך לקבל ע"מ להשפיע .

לכן מקבל הפרצוף החלטה להסתלק מקבלת האור לגמרי ולחזור למצב כמו לפני הקבלה. החלטה זו מתקבלת בראש הפרצוף, כמו כל ההחלטות. לאחר ההחלטה, מתחיל המסך שירד מהפה לטבור, ונעמד שם, לעלות מהטבור לפה. עליית המסך גורמת ליציאת האורות מתוך הפרצוף דרך הפה לראש.

ההחלטה להסתלק מקבלת האור נעשתה מפני שעל המסך, שעומד בטבור, לוחץ אור מקיף, שרוצה להתקבל בפרצוף, וגם אור פנימי. שני האורות האלה רוצים לבטל את המסך, שהוא כמו גבול להתפשטות האור. הלחץ שלהם על המסך נקרא "ביטוש אור פנימי ואור מקיף".

שני אורות אלו לוחצים על המסך שבטבור, המגביל את קבלת האור בפרצוף. הם רוצים שהמסך ירד מהטבור לסיום הפרצוף, ושבזה יוכל כל האור המקיף להיכנס פנימה.

המצב הזה דומה לאדם, שקיבל חלק ממה שהגיש לו בעל הבית. הוא מרגיש תענוג גדול במה שקיבל, וזה מחליש אותו, כי הוא מרגיש, איזה תענוגים גדולים ישנם במה שלא קיבל.

כתוצאה מכך חוזר המסך מהטבור לפה והפרצוף מתרוקן מהאור. כמו שהאור נכנס לתוך הפרצוף דרך הפה, כך הוא יוצא מתוך הפרצוף דרך הפה. התפשטות האור מלמעלה למטה, מהפה עד הטבור, נקראת "טעמים". הסתלקות האור מהפרצוף מתוך לראש נקראת "נקודות". לאחר שהאור יצא מהפרצוף, נשאר ממנו רושם, הנקרא "רשימו" : רשימו מהאורות של הטעמים נקראת "תגין". רשימו מהאורות של הנקודות נקרא "אותיות".

התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, מפני שרק אחר שהכלי מרגיש תענוג והתענוג מסתלק, אז נולד בכלי רצון אמיתי לתענוג הזה. אחרי הסתלקות האור נשאר בכלי רשימו. זה רשימו מהתענוג שהיה, היינו מהנקודות. אחרי שהכלי מתרוקן מן האור, קובע הרשימו את הרצון וההשתוקקות של הכלי. לכן נקרא הרשימו מהסתלקות האור "אותיות" או "כלי".

לפני הצמצום מקבלת בחינה ד' אורות מכל ארבע הבחינות הקודמות. בא אליה אור מעצמותו דרך בחינות שורש - א' - ב' - ג' - ד'. לכן בחינה ד' בעצמה כוללת חמש בחינות. כל בחינה פרטית של בחינה ד' מקבלת אור מהבחינה הנגדית :

• בחינת שורש שבבחינה ד', מקבלת מבחינת שורש אור יחידה,

• בחינה א' שבבחינה ד', מקבלת מבחינה א' אור חיה,

• בחינה ב' שבבחינה ד', מקבלת מבחינה ב' אור נשמה,

• בחינה ג' שבבחינה ד', מקבלת מבחינה ג' אור רוח,

• בחינה ד' שבבחינה ד', מקבלת מבחינה ד' אור נפש.

רק בחינה ד' שבבחינה ד' מרגישה שהרצון לקבל תענוג הוא שלה, ולכן רק בחינה זו נקראת "נברא". יתר הבחינות שבבחינה ד', הקודמות לבחינה ד' שבבחינה ד', הם רצונות שבחינה ד' קיבלה מבחינות שורש - א' - ב' - ג', שקדמו לה. הרצונות שבבחינות שקודמות לה, הם אמנם רצונות לקבל, אבל הם מגיעים מהבורא ולא מתוך בחינה ד' עצמה.

בחינה ד' כוללת חמש בחינות. זה המבנה שלה, והוא לא משתנה. הבחינות האלו יכולות להתחלק, להתמלאות, להתחבר לפעולות קבלת האור בהן, אבל המבנה שלהן נשאר קבוע. והוא נקרא "קוצו של יוד - י - ה - ו - ה".

העולמות, וכל מה שנמצא בהם, חוץ מבני האדם, יוצאים מהבחינות הקודמות לבחינה ד' שבד', שאין בהם רצון לקבל עצמאי, הם מופעלים לפי הרצונות שמטביע בהם הבורא, ולכן לא מוגדרים בקבלה כ"נבראים". רק נשמות בני האדם נבראו מבחינה ד' שבד', שבה מתקים הרצון לקבל מתוך עצמה, באופן עצמאי. לכן, רק נשמות בני האדם נקראים "נבראים".

רצון אמיתי לקבל לעצמו נולד רק בבחינה ד' שבבחינה ד'. רק היא מרגישה עצמה כמקבלת, ולכן רק היא מחליטה לצמצם את קבלת האור. אבל, האור מסתלק גם מכל יתר הבחינות של בחינה ד'. זאת מכיון שרק ד' שבד' מקבלת והבחינות הקודמות רק מפתחות את הרצון לקבל שלה. כשהיא מפסיקה לקבל נעלם האור מכולם, מפני שכל חמשת הבחינות הן כלי אחד, קוצו של יוד - י - ה - ו - ה.

גם לאחר הצמצום, כשמלכות מקבלת את אותם חמישה אורות על ידי המסך, בתוך חמשת הבחינות שלה, הם נכנסים לאותם חמישה חלקי מלכות. סדר כניסת האורות לתוך הפרצוף הוא מהאור הקטן ועד האור הגדול : נפש - רוח - נשמה - חיה - יחידה, ולכן נקראים האורות הללו נרנח"י.

חמשת חלקי המלכות נקראים בחינות שורש - א' - ב' - ג' - ד'. לאחר הצמצום, כאשר מקבלים החלקים האלו אורות על ידי המסך, הם נקראים "ספירות" (מאירות), מפני שמאיר בהם אור. לכן, במקום בחינות מכנים אותן בשם "ספירות" :

כתר  - שורש

חכמה - א'

בינה  - ב'

ז"א   - ג'

מלכות - ד'.

הרשימות מהאורות המסתלקים נקראות "אותיות". אחרי שהסתלקו חמשת האורות :  נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, מחמש הספירות : כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, נשארו חמש רשימות או אותיות : קוצו של אות יוד, י', ה', ו', ה'.

בהמשך נלמד איך מסמלים המקובלים כוחות רוחניים בכתב. מנקודה וקו הם מרכיבים אותיות, מילים ושמות. כך כתובים כל הספרים הקדושים. יוצא שכתב הוא מידע על כוחות ופעולות רוחניות. כשהמקובל קורא ספר, הוא יכול לבצע פעולות לפי הוראות אלו.

ואמנם, כשאנחנו מתבוננים בספרים הקדושים, נראה לנו שמדובר על מקרים היסטוריים, אבל כתוב בתורה : "כל התורה הם שמות של הבורא". היינו, כל המילים שבתורה מספרות לנו או על הכלים, או על פעולותיהם. זאת אומרת שכל התורה היא אותה חכמת קבלה שעלינו ללמוד היום, אלא שהיא כתובה בשפה אחרת.

ככלל, יש ארבע שפות בתורה : שפת התורה, שפת האגדה, שפת התלמוד, שפת הקבלה. את כולן המציאו המקובלים, שהשיגו רוחניות, כדי לספר לנו איך להגיע למטרת הבריאה.