לידת הפרצופים
בחינה ד' נקראת "מלכות", מפני שבה מונח הרצון הגדול לקבל. כשהיא מלאה באור, היא נקראת "אין סוף", מפני שמקבלת בלי לעשות סוף על קבלת האור. מלכות היא הנברא היחיד. חלקיה נקראים "עולמות", מפני שמעלימים (מסתירים) את אור ה' מהנבראים. ההסתרה של כל עולם מתאימה למדה בה יוכלו הנבראים לקבל את האור ע"י המסך.
כשבחינה ד' קיבלה אור אין סוף, היא הרגישה שהאור בא מהנותן. הרגשת הנותן עוררה בה בושה ויסורים כל כך גדולים, עד שהחליטה לא להיות אף פעם מקבלת. החלטת העליון נעשית חוק לכל המצבים הבאים, ואפילו אם איזה חלק ממלכות ירצה לקבל לעצמו, לא יוכל לקבל, מפני שמלכות שולטת על כל חלקיה. כל החלטה חדשה באה מתוך חולשתה של המדרגה ולכן פועלת כל החלטה רק על מדרגות יותר תחתונות.
לאחר צמצום א' נשארות במלכות רשימות מהאור ומהכלי. האור חוזר שוב למלכות, ורוצה למלא אותה, מפני שכונת הבורא להנות לנברא היא קבועה. רק המחשבה הזאת, של הבורא, היא הפועלת בכל מעשי הבריאה, אפילו אם נראה לנו, שהמציאות אינה לטובתנו.
מלכות שעומדת בפה של ראש הפרצוף, מרגישה את מטרת הבורא להיטיב לה, כמו בדוגמת האורח ובעל הבית. מלכות מרגישה שאם היא לא מקבלת מהבורא, היא לא נותנת לו שום דבר. לכן היא מחליטה לקבל, כדי שהבורא יהנה מהקבלה שלה.
בעזרת הרשימות דהתלבשות ודעביות מהמילוי הקודם, יכולה מלכות לעשות חשבון מדויק, כמה היא מסוגלת לקבל שלא לפי הרצון להנות שלה, אלא כדי להנות לבורא.
הרשימו דהתלבשות הוא רשימו מהאור שהיה במלכות. המסך, שעליו קבלה מלכות את האור הזה, הזדכך. אין כח במסך לקבל שוב את אותו האור, שממנו נשאר הרשימו דהתלבשות. על הרשימו דהתלבשות נולד "ראש של התלבשות" של הפרצוף הבא. לאחר מכן עושה המסך זווג על רשימו דעביות. מזה נולד הראש השני, הנקרא "ראש דעביות", וממנו כבר מתפשט הגוף, שהוא התלבשות האור במלכות.
החלק שבו מלכות מחליטה, כמה מהאור העליון היא יכולה לקבל על מנת להשפיע, נקרא "ראש". לאחר ההחלטה בראש, מקבלת המלכות את כמות האור שהחליטה בתוך הפרצוף. האור הזה נקרא "טעמים". כשנגמר להיכנס האור של הטעמים לתוך הגוף, מפסיק המסך שהמשיך אותו את התפשטות האור בתוך הפרצוף.
המסך לא נותן לאור להמשיך להיכנס, מפני שהחלטה של מלכות היא החלטה מקסימלית, על כמה שהיא יכולה לקבל, שלא להנאת עצמה. אם היא תקבל יותר, זה יהיה כבר על מנת לקבל תענוג לעצמה.
לכן, במקום שהמסך נעצר ולא מקבל יותר, מרגישה מלכות שוב דחף מהאור העליון לקבל אותו. המקום הזה נקרא "טבור". אם מלכות תקבל יותר אור, זה יהיה להנאת עצמה. לכן לא נשארת לה ברירה, אלא להפסיק בכלל את קבלת האור.
כל ההחלטות מתקבלות תמיד רק בראש הפרצוף, ואחר כך מתבצעות בגוף. גם כאן, לאחר ההחלטה בראש להפסיק לקבל, עולה המסך מטבור לפה ומגרש את האורות מגוף הפרצוף.
המסך מגיע לפה עם רשימו של האור, שהיה ממלא את הפרצוף, ורשימו של העביות הנותרת במסך. מפגישת המסך עם האור העליון בראש הפרצוף, שוב מתעורר במסך רצון לקבל אור על מנת להשפיע, לכן מתעוררות בו רשימות. המסך עושה זווג דהכאה עם אור העליון ומוליד את הפרצוף הבא.
בכל פרצוף יש שני מסכים: מסך שדוחה את האור ומסך שמקבל את האור. המסך שדוחה את האור עומד באופן קבוע בפה של הפרצוף. הוא דוחה את כל האור שרוצה לחדור לתוך הפרצוף, ובזה מקיים את התנאי של צמצום א'.
לאחר שהמסך הראשון דחה בחזרה את כל האור, ובטוח שלא יקבל לעצמו אלא רק בכונה להנות לבורא, הוא מפעיל את המסך השני, ששוקל כמה הוא יכול לקבל מכל האור העליון שבא אליו על מנת להשפיע.
לאחר ההחלטה, מתחיל המסך המקבל לקבל אור: הוא יורד מהפה למטה ואחריו נכנס האור לתוך הפרצוף. כשכמות האור בתוך הפרצוף הגיעה לאותה מדה שעליה החליט המסך של הראש, נעצר המסך שיורד לגוף. זאת מפני שהמסך של הגוף מבצע תמיד רק פקודות והחלטות של המסך של הראש. כך נולד הפרצוף השני מהראשון.
החשבון נעשה במסך שבראש. אלא, מפני שהעביות פחותה מזו של הפרצוף הקודם, יורד המסך לחזה של הפרצוף, ולא עומד בפה. זאת מכיון שהחזה היא רמת עביות ג' של הגוף לעומת הפה, שהיא ד'.
לכן, לאחר שעולה המסך מהטבור לפה, ומקבל שם רצון לעשות זווג חדש, הוא יורד לחזה, ושם עושה חישוב כמה לקבל. החישוב הזה מוליד את ראש הפרצוף השני. לאחר ההחלטה, יורד המסך מהפה למטה, עד למקום שעד שם החליט לקבל אור. המקום הזה יהיה הטבור של הפרצוף השני.
למטה מהטבור ועד הסיום רגלין, בפרצוף השני, נשארים כלים ריקניים, שהמסך לא ממלא עקב חוסר כח התנגדות. הפרצוף השני, ויתר פרצופי עולם אדם קדמון, לא יכולים לרדת למטה מהטבור של הפרצוף הראשון, עקב חוסר כח המסך שלהם.
לאחר שיצא הפרצוף השני, הנקרא ע"ב דא"ק, וקיבל מה שהחליט בראש, גם על המסך שירד לטבורו, נעשה ביטוש אור פנימי ואור מקיף. גם כאן מבין המסך, שלא יוכל להישאר לעמוד בטבור, מפני שאין לו כח לקבל יותר, ושאם ישאר במצבו, לא יגיע לתכלית הבריאה.
לכן, מחליט גם המסך של הפרצוף השני להזדכך, ועולה לפה. גם כאן נשאר במסך רשימו. כשהוא מגיע לפה ונכלל במסך שבפה, הוא מתעורר שוב לקבל אור. הרשימו דעביות האחרון, רשימו דבחינה ג', נאבד מהמסך, ומתגלה רשימו דבחינה ב', לכן יורד המסך לחזה, ועושה שם זווג דהכאה להולדת הפרצוף החדש, שנקרא פרצוף ס"ג של א"ק.
גם כאן, לאחר שיצא פרצוף ס"ג, מזדכך המסך דגוף שלו מביטוש אור פנימי ואור מקיף עליו. המסך עולה לפה, יורד לחזה, ומוליד את הפרצוף הבא בדרגת עביות א', הנקרא "מ"ה עליון".
כשעוצר פרצוף מ"ה העליון את התפשטות האור בתוכו, הוא מרגיש את ביטוש האורות פנימי ומקיף בו ומחליט להזדכך. הוא חוזר לפה עם עביות שורש. זאת מכיון שאין במסך יותר כח קשיות לקבל אור. הוא לא יכול להוליד פרצוף, אלא רק ראש. כך נעצר תהליך לידת הפרצופים.