חינוך והורות

כהורים, אין דבר שחשוב לנו יותר לדעת מאשר איך לכוון נכון את הילד בחיים. שיפרח, שילבלב, שיוציא את כל הטוב שטמון בו. השאלה היא, עד כמה אנחנו באמת משפיעים על מה שיצא ממנו? איך עלינו לחנך אותו כדי שיגדל להיות ילד מאושר ובעל ביטחון? מתי להציב גבולות ומתי לשחרר?

כל ילד שנולד הוא תוצאה מכל הדורות הקודמים. איך שלא יהיה, על התכונות המולדות אין לנו אפשרות להשפיע, כי הנתון הזה לא בידינו. מה שכן ביכולתנו לעשות, הוא ללמוד לאיזה כיוון העולם כיום מתפתח, ובהתאם לכך לכוון את הילד שלנו. אם התפתחותו תתאים למגמת ההתפתחות הכללית של העולם, הוא יצליח בחיים. זהו הדבר היסודי והחשוב ביותר בדרך להורות מוצלחת.

מעבר לכך, חשובה מאוד הדוגמה האישית שאתם נותנים לילד. חינוך נכון מושתת על דוגמאות נכונות, פחות על הטפות מוסר. הצורה שבה אתם מתנהגים, מה שאתם עושים, מזה הילד מתרשם, את זה הוא סופג. אפילו אם נראה שהוא שוכח משהו שעשיתם, הכול נספג. לאורך כל חייו זה ילווה אותו, יתעורר בו כהרגשה פנימית, וישפיע גם על התנהגותו העתידית כלפי ילדיו.

עם ילד עקשן אין טעם להילחם כל הזמן. ככל האפשר, תנו לתת לו לעשות מה שהוא רוצה וללמוד בעצמו, מהחיים, מה נכון ומה פחות. במקביל, ספקו מצידכם כל הזמן דוגמאות נכונות. דוגמה: הילד מפזר את הצעצועים ולא מוכן לאסוף אותם. האם להתעקש איתו או לא? הניחו לזה, ותנו לו לעשות זאת מאוחר יותר, בתור משחק. תארגנו תנאים המתאימים לכך שאיסוף המשחקים בעצמו יורגש כמשחק, כדבר נעים. העיקרון הוא: אל תילחמו על הכבוד שלכם, על זה שאתם אמרתם שצריך לעשות משהו בדיוק כך, ואם הוא מסרב אתם תראו לו מי כאן קובע, אלא תנו לו לעשות דברים בצורה שהוא רוצה, שצורה שתהיה נעימה לו.

עוד דוגמה: ילד קטן לא רוצה ללכת לישון בזמן, למרות כל ההסברים שלכם למה זה חשוב וכדאי. מה תעשו? במקום להיכנס להתנגשות ארוכה וחסרת תכלית, תנו לו דוגמה. תראו לו איך אתם מסדרים את עצמכם לקראת שינה, עושים את כל הפעולות הנדרשות ונשכבים במיטה. והוא, שיסתדר לבדו בבית. פתאום הוא ירגיש שזהו, הכול נגמר, אין עם מי להיות, אין עם מי לשחק, אי אפשר "לסדר" את ההורים ולהראות להם שאתה פה מנהל את העניינים.

אנחנו צריכים להתייחס אל הילד כמו אל חבר, רק שכאן מדובר בחבר קטן, צעיר. עלינו להגיע איתו להבנה הדדית מה אנחנו עושים עבורו ומה הוא עבורנו, ומתוך כל מיני התקשרויות בינינו לבינו, למצוא את החיבור הנכון. יחסי החברות האלה חשובים מאוד. כתוצאה מהם הילד ירגיש שאנחנו רוצים בטובתו. אפילו אם לפעמים משהו לא כל כך מוצא חן בעיני אחד הצדדים, עדיין הוא ישתדל לקיים את רצון האחר בגלל החברות שביניהם. הרי לא נעים לסרב לחבר.

בהתאם למודל החברות, הילד יבין שאם הוא רוצה משהו מאיתנו, הוא לא צורח ולא קובע, אלא מבקש. כמו שזה מתרחש בין שני חברים, למרות שהאחד גדול והשני קטן. אנחנו לא אמורים להיות סתם משרתים שלו, ללא שום יחס לתגובה שבאה מצד הילד כלפינו. עלינו להראות בכל פעם שאנו עושים עבורו משהו, מפני שאנו אוהבים אותו, מתחשבים בו. בכך ניתן לו דוגמאות של אהבה והתחשבות, ונגרום לו להבין שאנו דורשים גם כן יחס דומה מצדו כלפינו, שהדברים לא מתנהלים באופן חד סטרי. יחסים כאלה אפשריים רק אם נגרום לילד להרגיש אותנו ההורים כחברים שלו. בכך גם נפתח בילד אישיות, יחס לחיים, גישה נכונה ליחסים בין אדם לחברו.

חשוב מאוד שנסביר לילד כל דבר שאנחנו עושים, אפילו כשהוא עדיין קטן ולא מבין מה שאנו אומרים, אפילו כשהוא עוד בחיתולים. לאורך כל שנות הילדות, עלינו להסביר לו כל דבר ודבר שאנחנו עושים, שיהיה לו ברור, שידע מה אנחנו עושים ומה אנחנו מצפים לקבל ממנו. כל פעולה ופעולה שלנו נעביר לשפת הדיבור, שפת ההתקשרות, וכך נפתח בילד בהדרגה את יכולת ההתקשרות הנכונה אלינו ואל כל אדם ואדם שיפגוש בהמשך חייו.