אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / מאמרים / מבוא ל"פתיחה לחכמת הקבלה" / עולם התיקון

לאחר השבירה של עולם הנקודים :

האורות  - שמילאו את פרצוף גדלות דנקודים, הסתלקו לראש פרצוף הנקודים.

הרשימות - שנשארו במסך, עלו לראש דפרצוף הנקודים ואחר כך לראש דס"ג.

הנצוצים  - חלקי אור חוזר (חלקי מסך השבור), נפלו לתוך הכלים השבורים, שאיבדו את המסך, וחזרו לרצון לקבל על מנת לקבל. זה נקרא, שנפלו למקום בי"ע למטה מהפרסא.

ההבדל בין הזדככות הפרצוף על ידי ביטוש אור פנימי ואור מקיף, לבין הזדככות הפרצוף על ידי שבירה, הוא בזה, שלאחר השבירה צריכים קודם לתקן את הכלים ואחר כך לעשות עליהם זווגים להולדת פרצופים חדשים, היינו למלאותם באורות.

כונת הראש של עולם הנקודים היתה לקבל את כל האור של מטרת הבריאה על מנת להשפיע, בזה שהוא ימלא את כל הסוף של גלגלתא. בכך היא תגיע למילוי שלם של מלכות דאין סוף. לכן, כשמתקנים את שבירת הכלים, מתקנים בזה את כל כלי הקבלה, שיהיו על מנת להשפיע, ומגיעים לגמר תיקון.

אבל בזה לא תהיה מתוקנת כל מלכות דאין סוף, אלא רק חלק ממנה, רק בחינות שורש-א'-ב'-ג' שלה ולא בחינה ד'. בחינה ד' היא הנברא היחיד. הבחינות שורש-א'-ב'-ג' שבה,  באות מהתכללות של הט' ראשונות בה, מהשפעת הבורא אליה, ואילו "נברא" הוא רצון שנבדל לגמרי מהבורא, ועומד ברשות עצמו.

רק בחינה ד' שבבחינה ד' היא רצון לקבל על מנת לקבל שמרגיש עצמאי. לכן, רק היא עושה צמצום על הרצון לקבל שלה. לאחר הצמצום יוצאים כל הפרצופים וכל העולמות למילוי הרצונות : שורש-א'-ב'-ג' שבבחינה ד', ולא על בחינה ד' שבד'.

אבל אם מה שצריכים לתקן זו בחינה ד' שבד' ולא בחינות שורש-א'-ב'-ג' שבד', מדוע מקבלים אורות ברצונות אלו? רצונות אלו הם לא רצונות של הנברא, אלא הם תכונות הבורא,  כוחות הבורא. על ידם הוא מנהיג את הנברא, את הבחינה ד' שבבחינה ד'. כוחות אלו הם שממלאים את העולמות הרוחניים, חוץ מנשמת האדם.

בחינה ד' עצמה, שהיא נשמת האדם, בעצם לא יכולה לתקן את עצמה כך שתקבל על מנת להשפיע. אלא, כל התיקון של הנברא הוא בזה, שהוא בודק את כל התכונות שלו כנגד כל תכונות הבורא, ובכולן הוא מעדיף להיות כבורא. הוא לא משתמש עם תכונתו, לב האבן, אלא רק בט"ר, רפ"ח הבחינות, שמברר ומעלה לאחר השבירה ליחוד עם ה'.

כל הזווגים, שעושים לאחר צ"א, נעשים על הרצונות האלו. מזווגים אלו נולדים הפרצופים, העולמות ומה שממלא את העולמות, ומתפשטים מלמעלה למטה. כל חמשת העולמות עם חמשת הפרצופים שבכל עולם נעשו לסולם המדרגות, מהבורא-המשפיע ועד לנברא-המקבל. מדרגות הסולם הן מדות השתוות הרצונות בין הנברא לבורא.

השתלשלות הפרצופים והעולמות מלמעלה למטה בונה את המדרגות, שהן כמו כיסויים על אור אין סוף. כל פרצוף, מכסה את האור, ומעלים אותו מהפרצופים התחתונים ממנו, במדה בה הוא מקבל על מנת להשפיע.

אנחנו יכולים לדמות את כל הפרצופים והעולמות לגדלי בצל: הם כדוריים, נמצאים האחד בתוך השני, האור מכוסה יותר ככל שהכדור יותר פנימי. כך, שבסוף הסולם, בנקודה האמצעית של כל הכדורים האלו, נמצאת נקודת החושך.

כדי לאפשר לרצון הנברא להיות חופשי בפעולותיו, ושהנברא יגיע לרצון להשתוות עם הבורא, ולהידבק בו, מתוך בחירה חופשית, וגם בכדי לאפשר לנברא להתפתח ולהתעלות ממצבו עד לדרגת הבורא - חייב הנברא להיולד בנקודה האמצעית של כל העולמות, בנקודת החושך. כמו כן, צריכה להיות מוכנה בעבורו האפשרות לתקן את הרצון שבו. אלא, מפני חולשת הנברא, נעשה התיקון בהדרגה ולא בפעם אחת.

לשם כך הוכן סולם המדרגות: חמשת העולמות עם חמשה פרצופים בכל עולם, עם חמש הספירות בכל פרצוף. סה"כ 125 מדרגות ממצבו ההתחלתי של הנברא ועד שלמותו. לפיכך, יש לעולמות שני תפקידים:

א. להסתיר אור אין סוף בצורה הדרגתית. זה נעשה על ידי השתלשלות העולמות מלמעלה למטה. לכן נקראות דרגות ההסתרה "עולמות", מהמילה "העלמה", שפירושה הסתרה.

ב. לספק לנברא (לנשמות) תיקונים, שבעזרתם יוכל לעלות במדרגות של העולמות מלמטה למעלה. כל מדרגה שהוא רוכש היא פרצוף, שנוצר בהשתלשלות מלמעלה למטה. כדי לעלות במדרגות הרוחניות, צריך הנברא לקבל עזרה מהמדרגה, שאליה הוא שואף להגיע. כאשר מקבל הנברא את הסיוע מהמדרגה, הוא משתמש בכח הסיוע הזה, קונה מסך ועולה לאותה מדרגה. כשעולה הנברא למדרגה הזו, נקרא הוא בעצמו בשם של אותה מדרגה.

מכאן אנו למדים שכל העולמות ומה שממלא אותם - אינם אלא סולם, שהכין הבורא לצורך עליית האדם. כאשר עולה האדם במדרגות האלו, עולים כל העולמות איתו. כי כל העולמות, וכל מה שממלא את העולמות האלו, נמצא בתוך האדם עצמו. לכן חוץ מהאדם המשיג, הנברא, יש רק בורא!

סביב האדם יש רק אור עליון פשוט, הנמצא במנוחה מוחלטת. היינו שכונת הבורא לא משתנה, אלא שבכל פעולותיו היא אחת - להיטיב לאדם. האדם מרגיש את הבורא רק לפי מדת השתוות תכונותיו, עם תכונת הבורא להשפיע:

• אם תכונות (רצונות, כונות) האדם, מנוגדות לגמרי לבורא, הוא לא מרגיש את הבורא. למצב הזה הוא קורא, לפי הרגשתו, "העולם הזה".

• אם מצליח האדם לשנות איזו תכונה שלו, כך שתהיה דומה במדה כלשהי לתכונת הבורא, להשפיע, זה נקרא שהאדם עבר ממצב "העולם הזה" ל"עולם הרוחני", ונכנס למדרגה הראשונה של סולם מדרגות ההתקרבות לבורא.

כל השינויים הם רק בתוך האדם, בכלי הקבלה שלו, ותלויים במדת תיקון המסך בתוך האדם. אבל חוץ מהאדם יש רק אור עליון, שאין בו שום שינויים. בזה שאדם משיג חלק מהאור העליון, הוא משיג ומרגיש חלק מהבורא. לפי הרגשה זו, נותן הוא בעצמו שם להרגשת הבורא : "רחום", "חנון", "נורא" וכו'.

כל התורה היא רק רישום הרגשות האדם המשיג רוחניות, היינו המתקרב לבורא. יוצא מכך, שכל התורה היא רק שמות של הבורא, כמ"ש, שכל התורה הם שמותיו הקדושים. אדם שמשיג את התורה, משיג חלק מהאור הכללי. דרגות השגת האור נקראות לפי שמות הספירות  (הפרצופים, העולמות), או לפי האורות שהוא מקבל (נרנח"י).

חוץ מהאדם ישנו רק הבורא, ולכן, כל מה שמרגיש, חושב ורוצה כל אחד ואחד - בא לו מהבורא. מה שכל אדם מרגיש תמיד בעולמו, הוא רק את הבורא.

כשמטפס הנברא מהנקודה התחתונה, שממנה הוא מתחיל להתקרב לבורא (נקודה דעולם הזה) ועד שהוא מגיע להשתוות הצורה המלאה עם הבורא (גמר תיקון) - הוא עובר דרך 620 מדרגות, הנקראות "613 מצוות התורה" ו"7 מצוות דרבנן". זווג עם האור העליון במסך נקרא "מצוה", האור, שמקבל המשיג בתוך הכלי שלו, נקרא "אור פנימי" או "אור טעמים", או "תורה". לכן אומרים המקובלים לכולם : "טעמו וראו כי טוב ה'!"

הנברא, בחינה ד' שבבחינה ד', עושה תיקון על הרצון לקבל שלו כך שיהיה "לקבל על מנת להשפיע". התיקון אינו על הרצון לקבל בעצמו, אלא כדי שהשימוש בו יהיה עם הכונה על מנת להשפיע. התיקון הזה, להתקין את הכונה על מנת להשפיע, נעשה על חלקים קטנים של הרצון של הנברא, מהחלק הקטן ליותר גדול, ולא על כולו. בזה "עולה" הנברא מדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה, בסולם המדרגות. העולמות הם המדרגות שעליהן "עולה" האדם ממטה למעלה.

התיקון של הרצון לקבל, כך שיקבל רק על מנת להשפיע, הוא תיקון מאוד קשה, כי הוא מנוגד לכונה, מנוגד לטבע של הנברא. לכן, חילק הבורא את כל הדרך ל- 613 מדרגות קטנות. את הנברא עצמו חילק ל- 600,000 חלקים קטנים, הנקראים "נשמות". כאשר מתחברות כל הנשמות יחד, הן נקראות "נשמה כללית" או "האדם הראשון".

אבל עבודת תיקון הרצון מתחילה עוד לפני זה - במצב יותר תחתון, שנקרא "העולם שלנו", שבו נמצאים כל חלקי הבריאה בהרגשת המציאות, שבח אין בורא, אין רוחניות. הם גם לא מרגישים שחסרה להם הרגשת חוסר הכרה בבורא. כולם נולדים במדרגה הזאת, שהיא רק רצון לקבל מהתענוגים שנמצאים מול חמשת החושים של האדם.

כל העולם מונהג ע"י פקודות הבורא. הנהגה זו נקראת "טבע", מפני שהרצון לקבל תענוג, שבכל אחד מהמצבים : דומם, צומח, חי, מדבר, קובע בהכרח את כל התגובות. זאת מכיון שהחוק הוא שכל נברא בוחר תמיד בתענוג היותר גדול ובורח מהיסורים.

בכל דור ישנם בני אדם, שהבורא משתיל בהם "נקודה שבלב" - רצון להרגיש את הבורא. אדם זה מתחיל לחפש מילוי לחיסרון החדש שבו. הוא לא יודע שזהו החיסרון לבורא, ושאפשר למלא אותו רק באור העליון.

הפרצופים שיצאו לאחר השבירה נקראים "עולם התיקון". כל המתרחש, חייב להופיע בבריאה, ונחוץ להתפתחות הנברא, כדי שהוא יוכל להשיג את שלמות פעולות הבורא, ולהתענג ממה שהבורא הכין לו.

לכן, גם השבירה בעולם הנקודים, שנקראת "שבירה שבעולמות", וגם השבירה באדם הראשון, שנקראת "שבירה שבנשמות" - שתיהן הוכנו מראש. בשבירת עולם הנקודים התערבבו כלים של קבלה עם כלים של השפעה. החלקים השבורים נמצאים בערבוביה, כך שכל אחד נכלל מכולם, כל חלק (רצון) מ- 320 החלקים כולל בתוכו את כולם. התוצאה מזה היא :

א. הכלים דקבלה יתוקנו עקב ההתכללות עם הכלים דהשפעה.

ב. בכל רצון יתגלו נרנח"י אורות (במקום אור הנפש, שהיה קודם).

בלי הערבוביה שהשיגו ע"י השבירה, לא היתה לכלים דקבלה שום אפשרות לקבל אור, אלא היו נבדלים, על ידי הפרסא, מהמקום שבו יכול להתפשט האור העליון. ואילו עכשיו, לאחר השבירה, אפשר להעלותם לאצילות (אח"פ דעליה) ולמלאותם שם.

השבירה בעולם הנקודים נקראת "שבירה בעולמות", מפני שמלכות דאין סוף כוללת חמישה חלקים. ארבעה מהם מולידים בהתפשטותם מלמעלה למטה את העולמות וכל מה שבהם. הם כוללים את כל הבריאה חוץ מהאדם, שנברא מבחינה ד' שבד', מהחלק האחרון של מלכות, מהרצון לקבל האמיתי, העצמאי, המנותק לגמרי מהרצון להשפיע של הבורא.

לכן, רק האדם הוא המטרה והתכלית של הבריאה. חוץ ממנו, שאר חלקי הבריאה, אינם עצמאיים. הם שייכים לרצון הבורא, כי הבורא הוא הקובע את התנהגותם ופעולתם, כמו שמתקיימים בעולמנו הדומם, הצומח, החי והמדבר.

בעולמנו, לא שונה הרצון שבאדם במהותו מהרצון שבחי. רק אדם, שמתגלה בו רצון לבורא, חלק מהרצון של האדם הראשון, נקרא "אדם". מי שמתגלה בו הרצון הזה, יכול לתקן אותו ע"י רכישת המסך ולהגיע לרצון להשפיע. מי שלא מתגלה בו אותו רצון, אין לו מהלתקן, וגם לא מרגיש צורך להתקרבות לבורא.

כל המציאות של העולם הזה מתחלקת לארבעה חלקי הבריאה דומם, צומח, חי, מדבר, לפי

גודל הרצון לקבל, ולכן גם לפי גודל הכח המועיל והמזיק.

האדם שבעולם הזה חייב לעבור ארבעה שלבי התפתחות: דומם, צומח, חי, מדבר, כדי לפתח ולהגדיל את הרצון לקבל שבו, עד שהבורא ישתיל בו "נקודה שבלב", רצון לבורא, רצון להגיע למטרה.

לכן, עוברת האנושות, במשך אלפי שנות קיומה תחת מכבש הטבע, התפתחות של הרצון לקבל, מדרגת "הדומם" עד לדרגת "המדבר". זוהי התפתחות הדורות שאנו מכירים.

כל האנושות כולה וכל נשמה ונשמה, מדור לדור, עוברים ארבעה שלבי התפתחות של הרצון לקבל :

א. המון העם - "דומם" שבמין האדם. ע"י נטייה לתאווה מתפתח לדרגת "עשירים".

ב. עשירים  - "צומח" שבמין האדם. ע"י נטייה לכבוד (ממשל) מתפתח לדרגת "גיבורים".

ג.  גיבורים  - "חי" שבמין האדם. ע"י נטייה לחכמה מתפתח לדרגת "חכמים".

ד. חכמים  - "מדבר" שבמין האדם. במין "מדבר שבאדם" הרצון בלתי מוגבל בזמן ובמקום: הוא מקנא במי שהיה בעבר, בדורות קודמים. הוא מקנא במה שאין לו צורך, אלא רק מפני שיש לאחרים. לכן הוא יכול להוסיף רצון לקבל, מפני שרוצה את מה שרואה אצל אחרים. הוא יכול להגביר את רצונו בלי גבול, וכך הוא ראוי להגיע למטרת הבריאה.

ה. אם משתיל הבורא ל"מדבר" הזה "נקודה שבלב", הוא מתחיל להתעורר לקראת הבורא ומחפש את שורש נשמתו.

סדר התיקונים ממטה למעלה הוא :

• לקבל על מנת לקבל, נמצא בעולם שלנו.

• להשפיע על מנת לקבל, נמצא בעולם שלנו.

• להשפיע על מנת להשפיע, נמצא בעולמות בי"ע.

• לקבל על מנת להשפיע, נמצא בעולם האצילות. 

כל מערכת הבריאה מגיעה לגמר התיקון ע"י עולם האצילות. לכן נקרא עולם האצילות "עולם התיקון".