אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / מאמרים / מבוא ל"פתיחה לחכמת הקבלה" / סדר סבה ומסובב (חזרה כללית)

ד' בחינות של אור ישר:

• בחינת שורש, מעצמותו יוצא אור, רצונו להטיב לנברא. מתוך רצונו להטיב הוא בורא את בחינה א', שהיא הרצון לקבל, הרצון להנות מן האור.

• בחינה א', לאחר שמרגישה את עצמה כמקבלת, מחליטה שלא רוצה לקבל. הרצון החדש הזה, זוהי בחינה ב'.

• בחינה ב', לאחר שהתרוקנה לגמרי מאור חכמה, מרגישה חוסר בו ומחליטה שרוצה לקבל קצת אור חכמה בתוך אור החסדים - וזוהי בחינה ג'.

• בחינה ג', בסופה, כשקיבלה אור חכמה ואור חסדים, מחליטה שרוצה לקבל את כל האור - וזוהי בחינה ד', הנקראת "מלכות", מפני ששולט בה הרצון לקבל. היא מרגישה רצון לקבל אור כמו בבחינה א', אבל עם תוספת. תוספת הרצון זהו כלי חדש, שנקרא "השתוקקות", הרגשת המלכות שהרצון שלה הוא רצון עצמאי ובא ממנה.

• בחינה ד', מקבלת את כל האור בלי הגבלה ולכן נקראת "עולם אין סוף".

צמצום א': בחינה ד' עושה צמצום א'. בחינה ד' המצומצמת נקראת "עולם הצמצום".

עבודת המסך: בחינה ד', המלכות, מחליטה לקבל אור ברצונות דלהשפיע, היינו בבחינות שורש-א'-ב'-ג' שלה, ולא בבחינה ד' שלה, שהיא רצון לקבל בלבד.

פרצוף גלגלתא: מלכות, ע"י המסך עם רשימות ד' דהתלבשות וד' דעביות, עושה זווג עם האור העליון, שהסתלק עקב הצמצום. בזווג עם האור מחליט המסך כמה אור הוא מקבל לתוך המלכות.

לאחר ההחלטה, יורד המסך לגוף עם אותה כמות אור שהחליט לקבל. האורות הנכנסים לתוך הפרצוף נקראים "טעמים". המקום שבו המסך מפסיק לרדת ומגביל את קבלת האור, נקרא "טבור".

האור שנכנס לתוך הפרצוף, נקרא "אור פנימי". חלק מהאור הכללי, שנשאר מחוץ לכלי, נקרא "אור מקיף". על המסך שעומד בטבור, נעשה ביטוש אור פנימי ואור מקיף, שניהם רוצים לבטל את גבול הקבלה.

המסך מחליט לא להשתמש עם רשימו דעביות ד' ולהזדכך. המסך עולה מהטבור לפה, והאור פנימי יוצא מתוך הפרצוף. האורות היוצאים נקראים "נקודות". כל הפרצוף, מהזווג שבראש עד סוף הזדככותו, נקרא "פרצוף גלגלתא".

פרצוף ע"ב: מסך דגוף דגלגלתא, שעלה לפה דראש דגלגלתא, נכלל בזווג התמידי שבמסך דפה. פגישת המסך עם האור העליון שבראש, גורמת למסך לרצות לקבל חלק מהאור שבראש, אלא לפי רשימות שבו, היינו ד' דהתלבשות וג' דעביות. הרשימה דעביות האחרונה (להמשכת האור) נעלמה, כתוצאה מההחלטה להסתלק מקבלה.

המסך יורד, לפי רשימו ג' דעביות, עד החזה דגלגלתא, ועושה זווג על רשימות ד' דהתלבשות וג' דעביות. זהו מקום הפה של הפרצוף הבא. לאחר הזווג, יורד המסך מהפה למטה, עד הטבור של הפרצוף החדש, ואורות הטעמים נכנסים לתוך.

על המסך, שעומד בטבור, נעשה ביטוש אור פנימי ואור מקיף, בכדי לבטל את גבול המסך. המסך מחליט להזדכך, הרשימו של עביות ג' נעלם, והמסך עולה מהטבור לפה. האורות היוצאים נקראים "נקודות דע"ב".

פרצוף ס"ג: כשמגיע המסך לפה, הוא נכלל בזווג התמידי שקיים שם, עם האור העליון, ורוצה לקבל חלק מהאור שבראש. לכן, יורד המסך לפי הרשימו עד חזה דפרצוף ע"ב, ועושה שם זווג עם האור על רשימות ג' דהתלבשות וב' דעביות. הוא מקבל אור ונעצר במקום שקבע בראש - בטבור. מיד נעשה על המסך ביטוש או"פ ואו"מ, שרוצים לבטל את גבול הקבלה, שעשה המסך דתוך. המסך מחליט להזדכך ועולה לפה.

נקודות ס"ג: האורות, שיוצאים בדרך הזדככות המסך, נקראים "נקודות".נקודות ס"ג הן ב' דהתלבשות ב' דעביות. זוהי תכונתה של בינה. אורות אלו יכולים להופיע בכל מקום  (רצון). לכן יורדים אורות דנקודות למטה מטבור דגלגלתא, וממלאים את סוף גלגלתא.

סוף גלגלתא ונקודות דס"ג מתערבבים. פרצוף נקודות דס"ג, שהוא פרצוף בינה, מתחלק לג"ר דבינה ולז"ת דבינה. ז"ת דבינה, שהם כלים דקבלה, מושפעים מהרשימות, שבסוף גלגלתא ורוצים לקבל את אותם אורות על מנת לקבל. זאת מכיון שכח המסך דנקודות דס"ג הוא ב' דעביות, והרשימות שבסוף דגלגלתא הם ד'-ג', היינו יותר מכח ההתגברות שבמסך.

לכן מתהווה רצון לקבל על מנת לקבל, מהחזה ולמטה דנקודות ס"ג. זה מחייב את מלכות, שעשתה צ"א, לעלות מסיום דגלגלתא עד מקום החזה דנקודות דס"ג ולהגביל את התפשטות האור עד החזה בלבד.

כל התהליכים שבנקודות דס"ג נעשו במשך עליית המסך דגוף דס"ג, מטבור דס"ג לראשו,  אלא שנתוספו בו רשימות מצ"ב ומסוף דגלגלתא.

צ"ב: עליית מלכות דצ"א עד החזה דנקודות דס"ג נקראת "צמצום ב"' (צ"ב).

מ"ה וב"ן שלמעלה מטבור דגלגלתא: כשמגיע המסך דגוף דס"ג לפה, הוא עושה זווג על רשימות ב' דהתלבשות וא' דעביות, שנשארו מאורות הטעמים דס"ג שלמעלה מטבור, ומוליד פרצוף "מ"ה עליון" מפה דס"ג עד טבור דגלגלתא. אחר הזדככות פרצוף מ"ה העליון, נולד ממנו פרצוף "ב"ן העליון", מפה דמ"ה עד טבור דגלגלתא.

עולם הנקודים (קטנות): כשעולה המסך של גוף דס"ג, בהזדככותו, לפה דס"ג, ורוצה לעשות זווג על הרשימות שבו (ב' דהתלבשות וא' דעביות שמלמטה דטבור דגלגלתא), הוא עולה לפי דרישת הרשימות מהפה לנקבי עיניים (נ"ע) דראש דס"ג, מפני שהרשימות ב'-א' הן מצומצמות, היינו דורשות לקבל אור רק בכלים דהשפעה.

לכן, עומד המסך למטה מהכלים דהשפעה שבראש, למטה מכתר וחכמה שבראש דס"ג. המסך עושה תמיד זווג רק על בחינות הראש, הנמצאות למעלה ממנו. לכן הוא נעמד בראש, במקום שממנו הוא רוצה לקבל אור לתוך הגוף.

לאחר הזווג, מעביר המסך לגוף בפועל, את מה שקיבל בראש בכח. האור מתפשט למקום, שממנו עלו הרשימות ב'-א' המצומצמות, היינו למטה מטבור דגלגלתא. פרצוף זה נקרא פרצוף "נקודים", מפני שיצא על רשימות מנקודות ס"ג.

הפרצוף הזה כולל :

• ראש דהתלבשות, הנקרא "כתר",

• ראש דעביות, הנקרא "אבא ואמא" (או"א),

• גוף, הנקרא "זו"ן" (זעיר אגפין ונוקבא).

בכל אחד מהם יש בפועל רק כלים דהשפעה. הכלים דקבלה שלהם מוסתרים (נמצאים בפנים):

גדלות עולם הנקודים: לאחר יציאת הקטנות דעולם הנקודים, יורד המסך שבראש דס"ג, לפי דרישת רשימות ד' דהתלבשות וג' דעביות, לפה דס"ג ועושה זווג. מהזווג הזה בא אור חכמה לראש כתר דנקודים ולאבא של ראש או"א. אמא היא בינה, שלא רוצה לקבל אור חכמה, אלא רק לפי בקשת זו"ן. אור חכמה מאיר מראש דנקודים גם לסוף דגלגלתא, ומשם באה בקשה, דרך זו"ן דנקודים, לבקש מאו"א גדלות, אור חכמה. כאשר זו"ן מבקשים מאו"א, הם מזדווגים ומביאים לזו"ן אור חכמה.

שבירת הכלים: אור חכמה מראש דאו"א מתפשט לזו"ן, ועובר את ג"ע של זו"ן עד הפרסא. כשרוצה האור לעבור את הפרסא ולמלא את הכלים של אח"פ דזו"ן, הוא נפגש עם הרצון לקבל, ומסתלק למעלה. הכלים ג"ע ואחייפ נשברים יחד ו - 320 חלקים שבורים נופלים למטה מהפרסא.

בשבירה התערבבו הכלים דהשפעה (ג"ע) עם הכלים דקבלה (אח"פ), ובכל חלק שבור נעשו ארבעה סוגי כלים :

א. ג"ע - מהם נעשו ג"ע דזו"ן דאצילות,

ב. התכללות ג"ע באח"פ - מהם נעשו עולמות בי"ע,

ג. התכללות אח"פ בג"ע - מהם נעשו אח"פ דעליה,

ד. אח"פ - מהם נעשו קליפות, שהן רצונות לקבל על מנת לקבל, שלא ראויות לקבל אור.

הן (32 ל"ב) "מלכויות" של (320 ש"כ) חלקים, שאי-אפשר לתקנן עד גמר התיקון (גמה"ת), ולקבל בהן על מנת להשפיע. 32 המלכויות נקראות "לב האבן". התיקון שלהן הוא בזה, שמבררים אותן מכל 320 החלקים, ולא משתמשים בהן.

288 (32 - 320) חלקים מתוך 320 חלקים, שישנם בכל חלק שבור, אפשר לתקן, מפני שהם לא חלקי המלכות, אלא הם חלקי תשע הספירות הראשונות. את חלקם, אלו ששייכים לג"ע דזו"ן, צריך רק לברור ולהוציא מהערבוביה, כי הם בעצמם כלים דהשפעה. מהם נבנית קטנות (ג"ע) דזו"ן דאצילות.

עתיק: המסך, עם הרשימות, עלה לראש דנקודים, ומשם לראש דס"ג. המסך בורר את הרשימות הזכות ביותר, א' דהתלבשות ושורש דעביות, עולה מהפה לספירת כתר דראש דס"ג,  ומשם עוד, לבינה שבכתר. שם הוא נעמד, לאחר ספירות כח"ב חג"ת דכתר, כך שלמעלה מהמסך נמצאים רק כלים דהשפעה דכתר, היינו של עביות דשורש. המקום הזה נקרא "מצח". שם עושה המסך זווג, שממנו נולד פרצוף כתר דאצילות, שנקרא "פרצוף עתיק".

הפרצוף שנולד מהזווג הזה נקרא "עובר", מפני שיש לו רק כלים דהשפעה דעביות דשורש. פחות מזה, לא יכול להיות ברוחניות. לאחר הלידה יורד הפרצוף הזה למקום שממנו עלו הרשימות, היינו למטה מטבור דגלגלתא.

כשנולד פרצוף עתיק, ויורד למקומו, מתעוררות בו רשימות ד'-ג', שדורשות שהפרצוף הזה יהיה גדול. המסך עושה זווג עם האור העליון על רשימות אלו, ובונה קומת עתיק בגדלות.  הפרצוף הזה מתפשט מטבור דגלגלתא ועד הסיום דגלגלתא. הוא עובר את הפרסא מפני שהוא פרצוף כתר, השייך עדיין לצ"א. לכן שמו "עתיק", מפני שנעתק מהשגת התחתונים.

א"א: לאחר שיצא פרצוף עתיק בגדלות, מעביר לו ראש דס"ג את כל הרשימות, שקיבל לאחר השבירה. עתיק בוחר מכל הרשימות את הרשימו הכי דך, עושה עליו זווג, ומוליד את הפרצוף הבא, פרצוף חכמה, בקומת עובר ואחר כך בגדלות. פרצוף זה מתפשט מפה עתיק עד הפרסא, ונקרא פרצוף "אריך אנפין" (א"א).

או"א: לאחר שיוצאת גדלות דפרצוף א"א, מוסר לו עתיק את כל הרשימות הנותרות, מאלו שעלו לאחר השבירה לראש דס"ג. א"א בוחר מהן את הרשימות הכי זכות ועושה עליהן זווג. מזווג זה יוצא פרצוף בינה דאצילות. קודם בקומת עובר ואחר כך בגדלות. הפרצוף הזה מתפשט מפה דא"א עד טבורו.

ז"א: לאחר שיצא פרצוף או"א בגדלות, מוסר לו א"א את כל הרשימות הנותרות. או"א בוחרים את הרשימות הכי זכות, מכל הרשימות שקיבלו, עושים עליהן זווג, ומולידים את פרצוף ז"א דאצילות, בקומת עובר - קטנות - וגדלות. פרצוף ז"א תופס את מקומו מטבורדא"א ועד הפרסא.

מלכות: לאחר שיצא פרצוף ז"א בקטנות, מוסרים לו או"א את כל הרשימות הנותרות, שעוד לא תוקנו על ידי הפרצופים הקודמים. ז"א בורר מהן את מה שמתאים לו, עושה זווג ומוליד את פרצוף מלכות דאצילות במדת נקודה, כמו שהיתה בעולם הנקודים. בזה גומרות להתתקן כל הרשימות דקטנות דנקודים, שעלו לראש הס"ג לאחר השבירה.

 

פרצופי ג"ר דעולם האצילות יצאו על רשימות דראש דנקודים, שרק הזדכך, ולא נשבר. מזו"ן דנקודים ומטה, נעשית לידת הפרצופים ע"י בירור ותיקון החלקים השבורים. זאת מכיון שעל ידי השבירה בעולם הנקודים, התערבו הכלים דהשפעה שלמעלה מהפרסא, עם הכלים דקבלה, שלמטה מהפרסא, ונכללו זה בזה, כך שבכל חלק מכל 320 החלקים השבורים, ישנם ארבעה סוגי כלים :

א. כלים דהשפעה.

ב. כלים דהשפעה שנכללו בכלים דקבלה.

ג. כלים דקבלה שנכללו בכלים דהשפעה.

ד. כלים דקבלה.

קודם בוררים רק את הכלים דהשפעה מכל 320 החלקים, לפי סדר עביותם, מזך לעב,  ומתקנים אותם (עושים עליהם זווגים). המסך, היורד מראש דס"ג, מוליד את כל פרצופי עולם האצילות, בקטנות ואחר כך בגדלות. קטנות עולם האצילות יוצאת כנגד קטנות עולם הנקודים.

לאחר מכן עולים זו"ן דאצילות לאו"א דאצילות : ז"א נעשה כמו אבא ומלכות נעשית כמו אמא. התחתון, העולה לעליון, נעשה כמוהו. לכן קיבלה מלכות דרגת בינה, כך שהיא יכולה להזדווג על אור חכמה ולהוליד פרצופים חדשים.

כאשר עולה מלכות דאצילות לאמא, היא בוררת מכל אחד מ - 320 החלקים השבורים את ה"כלים דהשפעה שנכללו בכלים דקבלה", לפי סדר עביותם מזך לעב. על פי הסדר הזה היא מולידה פרצופים חדשים :

• מבירור וזווג על הכלים דהשפעה (ג"ע), שנפלו בחלק הבינה שתחת הפרסא (ג"ע שנכללו בעביות ב' דאח"פ), נעשו חמישה פרצופים : כתר - עתיק, חכמה - א"א, בינה - או"א, ז"א - ז"א, מלכות - נוקבא, דעולם הבריאה.

• מבירור וזווג על הכלים דהשפעה (ג"ע), שנפלו בכלים דז"א שתחת הפרסא (ג"ע שנכללו בעביות ג' של אח"פ), נעשו חמישה פרצופים : כתר - עתיק, חכמה - א"א, בינה - או"א, ז"א - ז"א, מלכות - נוקבא, דעולם היצירה.

• מבירור וזווג על הכלים דהשפעה (ג"ע) שנפלו למלכות שתחת הפרסא (ג"ע שנכללו בעביות ד' דאח"פ), נעשו חמישה פרצופים : כתר - עתיק, חכמה - א"א, בינה - או"א, ז"א - ז"א, מלכות - נוקבא, דעולם העשיה.

מלכות דאצילות עושה זווגים אלה, כשהיא עומדת במקום אמא דאצילות. לכן עומד עולם הבריאה, שהיא מולידה, למטה ממנה, כך שהוא תופס את מקום ז"א דאצילות.

עולם היצירה, הנולד ממלכות דאצילות לאחר עולם הבריאה, יוצא מתוכה ותופס מקום למטה מעולם הבריאה, במקום ארבע ספירות דמלכות דאצילות ושש ספירות דמקום עולם הבריאה.

עולם העשיה, הנולד ממלכות דאצילות לאחר עולם היצירה, יוצא מתוכה ותופס מקום למטה מעולם היצירה, מהחזה דמקום עולם הבריאה ועד החזה דמקום עולם היצירה.

כל העולמות מסתיימים על החזה דעולם היצירה, מפני שמכל החלקים השבורים נבררו "הכלים דהשפעה" ו"הכלים דהשפעה הנכללים בכלים דקבלה". זה מקביל לחזה דמקום עולמות בי"ע, מפני ששם מסתיימים ג"ע שלהם. למטה מהחזה דיצירה מתחיל אח"פ דמקום בי"ע, המקום של "הכלים דקבלה, שנכללו בכלים דהשפעה" ושל "הכלים דקבלה" (לב האבן).

אח"פ דעליה: בירור ותיקון של הכלים דקבלה שנכללו בכלים דהשפעה, מוסיף בעולם האצילות כלים, כלים של אח"פ. בכלים אלו מתפשט אור חכמה ועולם האצילות מקבל גדלות.

אור חכמה מתפשט רק בכלים דקבלה אמיתיים, ואילו כאן ישנם כלים דקבלה, שנכללו בכלים דהשפעה בזמן השבירה. לכן, האור שיוצא על הזווגים של כלים אלה הוא לא אור חכמה, אלא רק הארת חכמה.

בראש של עולם האצילות יש תיקון מיוחד, המבטיח שבעולם האצילות לא תהיה שוב שבירה, כמו שהיתה בעולם הנקודים. בראש פרצוף א"א נעשית הגבלה, כך שמפרצוף א"א ולמטה אין זווג על מלכות עצמה, אלא רק על התכללות מלכות בספירות שלמעלה ממנה, ברצונות של השפעה.

כתוצאה מכך נולד עולם האצילות רק בקטנות, ובכל פרצוף יש רק כלים דהשפעה, כלים דג"ע. הכלים דקבלה, אח"פ, נמצאים למטה מהפרסא. אי אפשר לצרף אח"פ לג"ע ולעשות זווג על כל עשר הספירות במקומם, כמו שהיה בעולם הנקודים, כי זה גורם לשבירה.

לכן, כל תוספת של כלים דקבלה לאצילות היא על ידי העלאת מעט כלים דקבלה,  שנכללים בכלים דהשפעה. העליה היא מלמטה מהפרסא ללמעלה מהפרסא, כך שמצרפים לאצילות חלקי אח"פ, וזה גורם בעולם האצילות הארת חכמה.

כך עולים מלמטה מהפרסא חלקי כלים דקבלה ומצטרפים לאצילות. כל הכלים דקבלה, שיכולים להצטרף לכלים דאצילות, שהם "הכלים דקבלה שנכללו בכלים דהשפעה", עולים לפי הסדר, מזך לעב.

תיקון ל"ב האבן רק על ידי אור "המשיח": לאחר כל התיקונים הנ"ל, נשארו בבי"ע רק כלים דקבלה, הנקראים "לב האבן". הם לא נכללים עם הכלים דהשפעה, ולכן לא יכולים להתקן. התיקון שלהם הוא בזה, שבכל פעם שעושים בירור מתוך כל 320 החלקים השבורים,  מוציאים מתוכם 32 חלקי "לב האבן". כשמשתמשים ב- 288 חלקים הנותרים, ומרכיבים מהם פרצופים, צריכים לברר ולהחליט שלא רוצים להשתמש עם "לב האבן" השייך לאותו חלק. לאחר כל התיקונים של 288 החלקים, יבוא מלמעלה אור חכמה, שנקרא "משיח", שיתקן כלים אלו במסך. אז נעשית כל מלכות דאין סוף מתוקנת במסך. מצב זה של מלכות נקרא "גמר התיקון" שלה.

כל הכלים שבעולמות בי"ע, חוץ מ"לב האבן", מתתקנים בסדר "מזך לעב". בכל עולם מעולמות בי"ע יש 2000 שלבי תיקון, הנקראים "שנים" או "מדרגות". ישנן סך הכל 6000 מדרגות בשלושת עולמות בי"ע, הנקראים "ששת ימי החול". כי עולמות בי"ע נחשבים לחול, ועולם האצילות לשבת קודש.

• לאחר שיתוקנו כל עולמות בי"ע, ולב האבן, יתפשט עולם האצילות למטה מהפרסא, עד העולם הזה. המצב הזה יקרא "האלף השביעי".

• לאחר מכן יעלו עולמות אבי"ע לס"ג, וזה יקרא "האלף השמיני".

• לאחר מכן יעלו עולמות אבי"ע לע"ב, וזה יקרא "האלף התשיעי".

• לאחר מכן יעלו עולמות אבי"ע לגלגלתא, וזה יקרא "האלף העשירי".

היינו, לאחר התיקון של כל מלכות דאין סוף, היא תתמלא כמו לפני צ"א, ובנוסף תקבל תוספות מהעליות האין סופיות במדרגות ההשפעה לבורא. אבל, מכיון שחכמת הקבלה מלמדת את האדם רק מה שנוגע לתיקון שלו, מה שמוטל עליו לעשות, לא לומדים את המצבים הללו. ובכלל, הם לא מופיעים בספרי הקבלה, מפני שהם שייכים לחלק שאסור לגלות, הנקרא "סתרי תורה". מתעסקים בהם רק יחידי סגולה, לפי תנאים מיוחדים.

האדם הראשון: בכל תיקוני המלכות, עליהם דיברנו, לא התמלאה עדיין מלכות של מלכות, הנקודה המרכזית של כל העולמות. כל מה שנעשה עד עכשיו : צ"א, צ"ב, שבירת הכלים, תיקון הכלים - הכל נעשה על תשע הספירות הראשונות (ט"ר) דמלכות, ולא על מלכות עצמה, על בחינה ד' שבבחינה ד'. זאת מכיון שנעשה עליה צמצום שלא לקבל בתוכה, היינו בתוך רצון לקבל. מה שמקבלים לאחר צ"א, מקבלים רק בכלים דהשפעה, היינו באותם כלים של מלכות דאין סוף, שהתרשמו מהט"ר, מהרצון להשפיע של האור העליון.

מלכות שבמלכות תתוקן, ותתמלא באור חכמה, כמו לפני צ"א, רק אם יכנסו לתוך מלכות הזאת רצונות דהשפעה, ויתערבבו עם הרצונות דקבלה של מלכות. בשבירת הכלים דעולם הנקודים התערבבה מלכות בתשע הספירות הקודמות לה. לכן יצאו מזה העולמות, חיצוניות המציאות. אולם במלכות עצמה לא נעשה בזה שום תיקון, כי לא התערבה עם הרצונות דלהשפיע.

לאחר לידת עולמות בי"ע, עושה מלכות דאצילות, העומדת במקום אמא, זווג של קטנות על צירוף הכלים דהשפעה עם בחינה ד' דד'. מהזווג הזה יוצא פרצוף קטנות, ג"ע, שאח"פ שלו הוא בחינה ד' דד'. לכן אסור לפרצוף זה להשתמש עם הכלים דקבלה, עם אח"פ שלו. הפרצוף הזה נקרא "האדם הראשון" (אדה"ר), שנאסר עליו לאכול מ"עץ הדעת", היינו לעשות זווג על כלים דקבלה, על אח"פ.

בזמן לידת אדה"ר, התפשטו עולמות בי"ע עד מקום החזה דיצירה. אחר כך בא אור מאין סוף, שנקרא "התעוררות מלמעלה", והעלה את כל העולמות דרגה אחת למעלה, כך שסיום עולם העשיה, עלה ממקום החזה דיצירה למקום החזה דבריאה. אחר כך הגיע עוד אור התעוררות מאין סוף, שעל ידו עלו כל העולמות עוד מדרגה אחת, כך שסיום עולם העשיה עלה למעלה מהפרסא.

אדה"ר נמצא בתוך עולמות בי"ע, ולכן עלה גם הוא איתם לאצילות. אדה"ר חשב, שעכשיו הוא מסוגל לקבל על מנת להשפיע, את כל האור בתוך כלים דקבלה שלו, היינו באח"פ, בבחינה ד' שבבחינה ד'.

אבל, כמו במקרה של שבירת הכלים בעולם הנקודים, כשהמשיך אור חכמה לכלים דקבלה, הוא נשבר. היינו, איבד את המסך, הכונה ע"מ להשפיע. כל גופו התחלק ל- 600.000 חלקים, שנקראים "איברים" או "נשמות", שנפלו לקליפות, וקיבלו רצון לקבל.

כל החלקים יחד, וכל חלק בנפרד, נפלו עוד יותר (החטאים, עליהם מספרת לנו התורה בדורות הראשונים, לאחר אדה"ר). חלקים אלו מתלבשים בתוך האדם שב"עולם שלנו". מי שמתלבש בו חלק שבור מפרצוף אדה"ר, מרגיש דוקא בחלק הזה, רצון להתעלות ולהתחבר למקור שלו, שהיה באדה"ר. המקור הזה נקרא "שורש נשמת האדם".

כדי שהנברא יקרא נברא, הוא חייב לעמוד ברשות עצמו, היינו לא להיות מושפע מהבורא. לכן מסתיר הבורא את עצמו. בזה הוא עוזר לנברא להגיע להשתוות עמו, בעצמו, ע"י יגיעתו. יוצא מכך, שאדם שבעולמנו, שבו מתלבש חלק מאדה"ר הוא הנברא!

נברא - זהו חלק מאדה"ר שנמצא באדם שבעולמנו. כל הנבראים, היינו כל הנשמות, הם חלקי גופו של אדה"ר. כולם צריכים לתקן את שבירתו. בזה הם חוזרים למצב כמו שהיה לפני החטא, ומוסיפים דבקות בבורא. הם בוררים את כל החלקים מתוך הקליפות. לכן, חייב כל אדם להגיע לשורש נשמתו, עוד בחיי חיותו בעולם שלנו. אם לא, הוא מתגלגל ובא שוב ושוב לעולמנו, עד שמגיע למטרת בריאתו.