אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / העולם למעלה ולמטה / פרק 2 - שאלות על הדרך

ללכת מעל התחושות

שאלה: לעתים נדמה שקיבלתי הכוונות מנוגדות לדרך, והרי האדם לא יכול לחיות ללא תקווה וביטחון בעתיד. הסתירות שומטות את הקרקע מתחת לרגליים, ואפילו במחשבה קשה מאוד לבנות תמונת עתיד ולהתקדם לעברו. איזה מחר מחכה לי ואיך להתאים את עצמי אליו?

תשובה: ייתכן מאוד שאתה קולט אמירות מסוימות כמנוגדות וסותרות זו את זו. זה נובע מכך, שבכל פעם מדובר באספקטים שונים של אותו העניין. בכלל, כל אמת מורכבת מסתירות, משני הפכים שמשלימים זה את זה ומתאחדים לשלם אחד, כאשר האדם, בגילוי הבורא, מתאחד איתו. לפני כן, כל התחושות שלנו מורכבות משני צדדים, שחור-לבן, טוב-רע, אמת-שקר, הבורא טוב-רע וכולי.

הפירוש המדויק יותר של ללכת "למעלה מהדעת", הוא ללכת לא מעל ההבנה, אלא מעל התחושה. אתה חש שההשגחה רעה (בתכונות הלא מתוקנות שלך), ואתה נוהג כאילו אתה חש את ההשגחה האמיתית, כלומר טובה. כל היחס שלנו אל הרוחניות, אל הבורא, אל החיים, מתרכז בהערכה שלנו (יחסנו) להשגחת הבורא על העולם ועלינו. רק בהתייחס לנקודה זו האדם ותכונותיו מוגדרים ונמדדים.

האדם יכול לתכנת את העתיד רק במידת התיקון שלו, כיוון שבדיוק באותה מידה האדם מקבל ידע אודות ההשגחה, ואפשרות להתערבות פעילה בהשגחה. זה אפשרי רק לאחר שעוברים את המחסום ובמידת השליטה על המסך. ועד אז, "כשור לעול, וכחמור למשא", צריך רק ללמוד לפי התוכנית, ואי אפשר לחזות דבר מראש.

קבלה פרקטית

שאלה: האם ניתן ליצור נוסחה שתדמה את האדם לדמות הבורא?

תשובה: למעשה, כל חוכמת הקבלה מורכבת מהסברים של הנוסחה הזו, איך להפוך דומה לבורא. הרי קיימים רק הבורא והבריאה, וישנה רק פעולה אחת שמתרחשת ביניהם בהדרגה, הפיכת האדם דומה לבורא בתכונותיו, וכתוצאה מכך, התקרבות רוחנית של האדם לבורא, עד האיחוד המלא. על מנת להגיע לדרגה הרוחנית הזו, האדם חייב תמיד לשלב בתוכו את שתי תכונות הבורא:

א."אין עוד מלבדו" - כלומר איחוד עם הבורא.

ב."טוב ומיטיב" (הבורא עצמו טוב, ואיך אנחנו יודעים זאת - לפי התחושה שלנו את הבורא - עושה טוב - זו הדרגה הרוחנית שאליה צריך להגיע בתחושות). זה בעצם מתמצת לך את מהות חוכמת הקבלה הפרקטית. ודרך אגב, חוכמת קבלה תיאורטית כלל לא קיימת.

הקשר בין פעולה לתגובה

שאלה: בחוכמת הקבלה מדובר על כך, שכבר היינו כאן בגלגולים הקודמים. אז למה עדיין לא למדנו שום דבר ואנו עושים בכל דור את אותן הטעויות?

תשובה: האדם צריך לטעות מספר רב של פעמים לפני שהוא מגיע להכרה שעליו להשתנות, אחרת הוא יידחף להשתנות על ידי הייסורים, וזה נקרא "עונש". מודעות לעונש, במיוחד מודעות לקשר בין הפעולה לבין התגובה, לא מגיעה מיד בפעם הראשונה שבה טועים, אלא קיום הקשר והמודעות אליו נוצרים ונולדים באדם בהדרגה. ואילו האנושות תגיע להכרת הרע הזה במשך אלפי שנים.

פה באה חוכמת הקבלה שמאפשרת לזרז ולקצר את כל האירועים והתהליכים האלה פי מיליון, לאו דווקא בגלל ההכרה של האדם למתרחש סביבו, אלא לקשר בין הפעולות, המחשבות, והכוונות שלו, עם התוצאות המעשיות.

איבוד המסך לצורך עלייה

שאלה: האם ייתכן אובדן מלא של המסך או היחלשות שלו?

תשובה: עקרון ההתפתחות הרוחני של האדם - "מעלים בקודש ולא מורידים" - גם אם האדם מאבד את המסך, נופל, זה תמיד אך ורק כאמצעי לעלייה. והנפילה תמיד, למרות התחושות השליליות שמלוות אותה, קרובה יותר למטרה מאשר המצב הקודם של העלייה.

עד שנהפוך חכמים יותר

שאלה: אם אין שום אפשרות להשתמש בידע של חוכמת הקבלה ובכוח רוחני, כלומר אלטרואיסטי, על מנת לגרום נזק כלשהו, למה בכל זאת מקובלים מחביאים או משמידים את הספרים שלהם?

תשובה: ראה את המאמר "עת לעשות" - רק מפני שאנשים שאינם יודעים לעשות שימוש נכון בידע הזה עלולים להזיק לעצמם, אין סיבה אחרת. הדבר דומה להורים המחביאים מהילד כל מיני דברים שאם ישחק בהם, הוא עלול בטעות להזיק לעצמו. וזוהי הסיבה היחידה, הרי כל מה שנוצר - נוצר למען האדם, על מנת שיעשה בו שימוש. העולמות העליונים נסתרים מאיתנו, עד שנהפוך חכמים יותר, ונלמד לנצל אותם בצורה נכונה. העולמות העליונים מתגלים בפנינו רק בהתאם לתבונה ולבגרות שלנו.

החלק האחר של המציאות

שאלה: למה משמעות החיים נסתרת, ואינה גלויה? אם נגלה במלואה את משמעות החיים, זה אומר שתהיה לנו פחות עבודה?

תשובה: משמעות החיים, כמו כל הדברים האחרים, אינה נסתרת מאיש, לא קיימים מסכים או קירות שמסתירים אותה מאיתנו. אלא שתכונות האדם אינן מסוגלות לקלוט יותר ממה שתואם את גבולות התיקון שלהן, כלומר השוואת התכונות עם הטבע הסובב. אנחנו נולדים עם שורה מוגדרת של תכונות, ומסוגלים לקלוט בעזרת תכונות אלה חלק מסוים של תמונת המציאות, ובמסגרת הזאת אנחנו חיים ומתוך זה שופטים הכול.

אם האדם רוכש תכונות נוספות, הוא מתחיל להבין גם את החלק האחר של המציאות סביבו, והוא הופך, כפי שאנחנו אומרים, למקובל, למקבל. ואז הוא שופט את העולם ואת החיים בהתבסס על ההבנה והגילוי החדש שחווה. איש אינו מסתיר בכוח שום דבר מאף אחד.

על מקובלים והדרך לעולם העליון

שאלה: מהו מספר האנשים, שנכון להיום, כבר מסוגלים להימצא בעולם הרוחני? לא רק אלה שלומדים חוכמת הקבלה, אלא גם אחרים, שהגיעו לשם בדרך אחרת, הידועה רק להם?

תשובה: עשרות בודדות - לפי הוראת הבורא. הם חשים את הרצון שלו, ממלאים את המשימה שלהם בעולם הזה ומתקנים אותו. הבורא התגלה בפניהם מלמעלה, לא בעזרת השיטה שלנו, אלא כיוון שנבחרו על ידו לעבוד בעולם הזה.

בתקופה שלנו כבר לא קיימים מקובלים גלויים וידועים שמפיצים את התורה, והגיעו לגילוי הרוחניות בדרך הרגילה, עבודה ומאמצים רוחניים מלמטה. מורי, המקובל ברוך אשלג (ה רב"ש), היה האחרון. החל מהדור שלנו עלינו ללמוד בכוחות עצמנו, בהמונינו, את השיטה הזאת, ולגלות בעזרתה את העולם הרוחני.

הזדמנות להשיג את העליון

שאלה: האם אפשר להגיד שכיום יש יותר מקובלים מאשר בעבר, המכוונים על ידי מקור היסטורי אחד?

תשובה: אפשר להגיד שעד התקופה שלנו, כל מי שהגיע אל העולם הרוחני, התקדם לפי השיטה האינדיבידואלית שלו. רק החל מהתקופה שלנו לכל אחד יש הזדמנות להשיג את העליון, מכיוון שיש שיטה קיימת וספרים של בעל הסולם.

דיכוי החומר על ידי הרוח

שאלה: נכתב: "סייג לחוכמה שתיקה". על מנת לזכות באור "חוכמה", עלינו לתקן קודם את הכוונות שלנו, על מנת שיקבלו תכונות אלטרואיסטיות. לכן מהות התיקון - בשתיקה, בדיכוי הכוונות האגואיסטיות שלנו. אך דיכוי מבטא כפייה, וזה אומר שלא יהיה יעיל, בסופו של דבר.

תשובה: אי אפשר לשנות דבר על ידי כפייה. אין כפייה בחוכמת הקבלה, ואם משתמשים במונחים אלה, הכוונה היא למשהו שכבר קרה בעבר, ולא לאופן התהליך עצמו.

האור מגיע מלמעלה, והעולם הרוחני הופך לחשוב יותר בעיניך מהעולם שלנו. הרוחני מדכא את החומרי. ואחר כך, מלבד הדיכוי, הוא נותן לך את הכוונה "לשמה", במקום "לא לשמה" - ובכך נפתחות בפניך כל ההזדמנויות שלך, אתה הופך לבלתי מוגבל בתוכך, ומסוגל להשתמש בכל מה שנמצא בחוץ - ורק אז אתה יכול להתחיל לקבל. מכאן ניתן לראות שהכוונה "לשמה" הכרחית, לא לבורא, אלא לנו, על מנת שנהיה מסוגלים לקבל ולהתקיים לנצח.

רצון הבורא בשלטון

שאלה: מה המשמעות הקבלית של ברכת הממשלה בגלות?

תשובה: כפי שנאמר: "לב שרים ומלכים ביד ה'" - לבם בידי הבורא, ולכן האדם חייב לזהות את רצון הבורא גם בפעולות שליטים זרים, וצריך לשאוף לקבל מהם השגחה טובה של הבורא.

לחוש את הבורא במידת התיקון

שאלה: נאמר שמטרת הבריאה היא להיות מסוגל לחוש את הבורא. מה המשמעות של המטרה הזו עבורי אישית?

תשובה: לחוש את הבורא פירושו לחוש את עצמך, את התכונות שלך, את המקור שלך, ואת התכונות שלו. זה אפשרי אך ורק במידת זהות התכונות שלך לתכונות הבורא.

במקרה זה מסתבר, שהאדם לא חש את הבורא, אלא את התכונות המתוקנות של עצמו. כלומר, הוא מתחיל להכיר את הבורא במידת תיקון התכונות שלו. אבל איך הוא יכול לדעת אילו מהתכונות שלו זהות לתכונות הבורא ואילו לא? בדיוק את ההבנה הזו הוא מעניק לו, בכך שבתכונות המתוקנות שלו האדם מתחיל להבין כשהוא מסוגל לחוש אותו, שבתכונות האלה הוא מאוחד איתו, כמו שלם אחד. כל- השאר, כמו תחושת השלמות, תחושת הנצח, ידע בלתי מוגבל ואחרים, הם תוצאות של הזהות הרוחנית של תכונות האדם לתכונות הבורא, תוצאות התכונות המתוקנות.

טיפת מזל

שאלה: למה חלק מהאנשים נהנים ממזל טוב כל הזמן, ולאחרים אין מזל בכלל? מהו הדבר החשוב ביותר בחיים?

תשובה: מה הכוונה ב"מזל"? מי בכלל מעריך אם יש מזל או אין מזל, ולפי איזה מדד מודדים את המזל? נאמר, שלו האדם היה מסוגל לראות את האמת, הוא לא היה מחליף את גורלו בשום גורל אחר.

מה הדבר העיקרי בחיים? - הדבר העיקרי הוא להבין בשביל מה אתה חי. לראות מעבר למסגרות העולם הזה את הנצחיות, את השלמות, ולמצוא כוחות להגיע לכך בחיים האלה.

למעלה מכל דמיון

שאלה: חוכמת הקבלה אומרת שהאדם אינו מסוגל להיות טוב ואינו מסוגל לתת, אבל יש כמה אנשים בעולם שעוזרים לאחרים. איך זה מסתדר?

תשובה: בעולם שלנו האדם מתקיים בתוך גבולות מוגדרים של הבריאה, ללא הכרה שיכול להיות משהו "למעלה מכל דמיון". לא סתם תופעות שמאפיינות את הטבע שלנו, אלא גם תופעות מחוץ לטבע, מהעולם המנוגד לשלנו.

לכן האדם, אף על פי שהוא עושה הכול למען עצמו, אינו מסוגל לחוש בזה, מאחר שאין לו עם מה להשוות את הכוונות שלו. הוא עורך השוואה פנימית של הכוונות שלו, בין מה שנדמה לו שהוא מגדיר לעצמו כפעולה "למען עצמי", לבין השאיפה לעשות משהו טוב למען האחר, ועל סמך ההערכה הזו הוא משוכנע שהוא אכן עושה משהו טוב לאדם אחר, מתוך כוונה "למען אחר", והוא לא מסוגל בכלל לחוש, שלמרות הכול הוא פועל "למען עצמו". כך, לדוגמה, הורים נותנים הכול לילדיהם מפני שזה גורם להם להרגיש טוב, והאינסטינקט שלהם מכריח אותם לעשות זאת.

רק לאחר השפעת האור המקיף על האגואיזם מתברר לאדם עד כמה הוא בעצם אגואיסט, ושכל המחשבות, הכוונות והפעולות שלו הן למענו בלבד, ולא יותר מכך. רק בשלב הזה האדם מתחיל להרגיש שלמעשה אינו מסוגל להזיז אצבע למען אחר, ועבודת תיקון אינה מתבטאת בניסיון לעבוד מעל היכולת. הרי אדם לעולם לא ימצא בעצמו כוחות למחשבה ופעולה גופנית אלטרואיסטית, אלא עליו לעבוד על מנת לקבל רצון וכוח כזה מהבורא.

בהקשר הזה אפשר לומר, שלאדם תמיד יש אפשרות לעבודה רוחנית, כיוון שמותר לבקש למען עצמך, אבל לבקש את האפשרות להשפיע אי אפשר, זה לא מצליח. האדם מגלה מיד שהוא לא מסוגל לבקש זאת, וברור שעל זה בדיוק הוא צריך לעבוד.

טלטולים של פחד

שאלה: למה האדם כל כך מפחד מהמוות? כאשר המוות מתחיל להתקרב, הרי בתת-מודע יש רשימות שאומרות כי אין מקום גרוע יותר מ"העולם הזה". מאין באה תחושת הפחד הזו ומה לעשות איתה?

תשובה: זו לא תחושת הפחד עצמה ולאו דווקא הפחד מפני המוות, אלא משהו שנשלח אל האדם על מנת "לטלטל" אותו. זה יכול להיות כל סוג של פחד, כמו שילד מתחיל לפחד כאשר אומרים לו שבחצר נמצא דוב.

כל תחושות הפחד שלנו הן תוצאה ישירה של היעדר תחושת הבורא. ברגע שמתחילים לחוש אותו, חשים גם שאיפה מיידית ויחידה להידבק אליו, לתכונת ההשפעה שלו, וכתוצאה מכך כל הפחדים ותחושות אי הוודאות נעלמים. ומי שולח לנו את תחושות הפחד האלה ולשם מה?

סיפור על נס ואמונה

שאלה: לא לכל אחד ניתן להתקדם בלימודי חוכמת הקבלה. לפי אילו חוקים הבורא מרחיק מהקבלה כה הרבה אנשים? איך נעשית הבחירה?

תשובה: נאמר במשלי, על ידי שלמה המלך, במלים פשוטות - שהאדם אינו יכול לדעת זאת.

בדרך הרוחנית מצב אחד תמיד חוזר על עצמו, האדם נמצא בדרגה (מדרגה) רוחנית מסוימת ורוצה לעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר. אבל על מנת לעלות דרוש רצון, רצון מתוקן במידה הנדרשת לאותה מדרגה שאליה הוא רוצה לעלות, ואפילו במידה גדולה יותר. והיכן אפשר למצוא את כל זה, בדרגה הרוחנית הנמוכה בה נמצא האדם?

בשביל זה בדיוק קיימת שיטה לקבל את הכוחות (והשכל) מהמדרגה הרוחנית העליונה - על האדם להיות מסוגל לבטל לחלוטין את ה"אני" שלו, ולקבל "מעל הדעת" שלו את כל מה שנמצא במדרגה הגבוהה יותר כ"עליון", כאמת, כטוב יותר. השיטה הזו גם נקראת - "אמונה למעלה מהדעת". וזו אינה פנטזיה, אלא אמצעי כדי להשתמש בו, וצריך לפעול עם השכל. אלה אשר מקבלים את המדרגה העליונה כמושלמת, ללא סייג, ללא ניתוח סתירות, בלי ללמוד את חוכמת הקבלה, הם אלה ההולכים בדרך פנטית - "אמונה למטה (ללא ביקורת) מהדעת".

העולם הרגיל הולך בדרך של "אמונה בתוך הדעת", כלומר במידת ההבנה העצמית של השכל שלו. השאיפה והיכולת להתקדם בשיטת ה"אמונה למעלה מהדעת" תלויה אמנם באדם, אך היא מוענקת לו על ידי הבורא.

הדרך הבטוחה ביותר ללמוד את השיטה הזו, היא להישמע לעצות המקובלים. "האם אתם מאמינים לרב שלכם?" - שאל דוד לייקס את תלמידי הרב מצ'ירנובל, שפגשו אותו בחצר הרב על מנת ללוותו אל הרב. התלמידים שתקו והוא המשיך בדבריו ואמר: "אז אני אספר לכם מה היא אמונה - פעם, במוצאי שבת, ישבנו על יד השולחן אצל הרב שלנו, כולנו אז היינו מאוד עניים, ואם למישהו היה כסף, הוא היה תורם אותו תמיד למימון ארוחות השבת המשותפות שלנו. פעם כשישבתי בין כולם ליד השולחן, הרב שלי ביקש ממני לתת כסף למשקה הדבש - ולמרות שידעתי בבירור שאין לי כסף, הכנסתי את ידי לכיסי והוצאתי מטבע זהב למשקה הדבש."

עצלנות מאזנת את העולם

שאלה: מהי בעיית ה"עצלנות" שבחוכמת הקבלה. האם יש צדדים חיוביים לתופעה הזו?

תשובה: עצלנות - תכונה מאוד חיובית ומועילה. לו בני-אדם לא היו עצלנים, היינו מזמן הורסים את העולם. כך אנחנו נאלצים להשקיע רק מינימום מאמצים על מנת להפיק תועלת מקסימלית. לכן הבעיה לא בעצלנות, אלא בהיעדר הרצון, בהיעדר הראייה של התענוג הטמון בעתיד. צריך לעבוד על מנת לשכנע את עצמנו, שברוחניות טמונים תענוגים עצומים.

אנו חייבים להימצא בחברת אנשים שבשבילם השגת רוחניות היא מטרת החיים. זה ידביק אותך ויעזור לך מאוד לשכנע אנשים אחרים בדברים שאתה עצמך לא כל כך בטוח לגביהם. האגואיסטים נוהגים כך, בדרך כלל, ולאחר מכן מתחילים בעצמם להאמין במה שאמרו. ההבדל שבין יישום כל השיטות האלה בתחומים השונים, לבין יישומן בחוכמת הקבלה הוא בכך, שאתה עצמך מתחיל לראות עם הזמן שזאת האמת. המשך לחפש, קיימות עוד הרבה שיטות למצוא ולהגדיל את הרצון לרוחניות, לעקוף את העצלנות.

עניין של בשלות

שאלה: נאמר, "אחרי שניים או שלושה שיעורים, האדם מתחיל לחוש שמתפתח אצלו החוש השישי". אך לפעמים גם אחרי שנתיים-שלוש אנשים עדיין לא מקבלים דבר מלבד תסכול. הכלים עוד לא מתוקנים ולא מסוגלים להגיב לאור. איך זה מתיישב?

תשובה: הכוונה היא, שכבר לאחר מספר שיעורים האדם מתחיל לחוש כעין תנודות בתוכו. כמובן שזה עדיין לא אור, אלא שינוי שחל בכלי, תחת השפעת האור המקיף. השינויים האלה בהרגשה יכולים להיות חיוביים או שליליים, אבל הם כבר קיימים. אפשר רק להוסיף, שמתכוונים לאדם שכבר בשל להתחיל להשתמש בחוכמת הקבלה על עצמו, ולא לסתם מישהו שבא לשמוע מתוך סקרנות, והנקודה שבלב עדיין לא התפתחה אצלו.

לחוש את הבורא בטבע

שאלה: לפעמים אני חש משיכה לטבע, שלא ניתן להתגבר עליה. אני רוצה פשוט להגיע למקום שקט ויפה כלשהו או לחוף הים, וכאילו להתאחד עם המקום הזה, לחוש אותו. האם יש בתחושה הזו קשר כלשהו לרוחניות, או שזו רק אשליה?

תשובה: אני מבין מה אתה מרגיש. היות שהטבע אינו אמור לעבור כל תיקון (חוץ מהאדם), ניתן דרך הטבע לחוש את השורשים העליונים.

יחס דו-כיווני

שאלה: בעניין גויים בתוכי, אני מבין שבעיקרון אני נכנע לפקודות גופי ואין לי יכולת להתגבר על זה. אבל אין שנאה אמיתית כלפי הגויים הפנימיים, הרי כל אחד אוהב את עצמו. איך להתייחס נכון כלפי הגויים הפנימיים וגם החיצוניים?

תשובה: האדם נמצא תחת השפעת העולם שסובב אותו, ואם אתה נמצא בקשר הדוק עם העולם הזה, אתה גם תשאב את כל המחשבות והדעות שלך מהסביבה, כלומר היחס שלך גם כלפי ישראל יהיה דו-כיווני, גם כיהודי וגם כגוי.

גוי אינו בשום פנים ואופן ביטוי מעליב או מתנשא כפי שזה יכול להיראות. החלוקה של הבורא לסוגי הנשמות האלה היא חיצונית בלבד, וזמנית לפי הייעוד. בתהליך הכללי אין שום הבדל בחשיבות, כיוון שהחלק שנקרא "יהודי" צריך להיות הראשון שיעבור את התיקון, וחלק ה "גוי" מצטרף לאחר מכן, ומאפשר לשני החלקים יחד לקבל את כל אור הבריאה.

צריך להתייחס לגויים החיצוניים כאל שותפים שלנו לעתיד, שעדיין נמצאים בשלב המתנה, עד התיקון שלנו. לגויים הפנימיים צריך להתייחס באופן זהה, כמו שמתייחסים לגויים החיצוניים, בינתיים לא לעשות בהם שימוש, ולאחר מכן, רק אחרי שתיקנו את חלק "היהודי" בתוכנו, להתחיל ולערב גם את החלקים האלה בקשר רוחני עם הבורא. בדיוק כך מסבירה חוכמת הקבלה, יהודי מוגדר כחלק מנשמת ג"ע, ו גוי מוגדר כאח"פ.

חש את הנולד

שאלה: האם רואה עתידות הוא מקובל?

תשובה: רואה עתידות הוא לא מקובל. מקובל מגלה את רעיונות הבורא, את התוכנית שלו, ומתקרב אליו. רואה עתידות מקבל כל מיני תחושות מלמעלה, לא מפני שהשיג אותן בכוחות עצמו, אלא מפני שהבורא עושה לו זאת, בהתאם לתוכניות הנסתרות שלו, שאינן מתגלות בפני רואה עתידות. לדוגמה, מסינג היה אדם מאמין שהשכיל לגלות שלמעשה, הוא אינו מבין דבר, אלא רק חש את הנולד.

גם אדם לא מאמין, מכל מוצא שהוא, מסוגל להיות מגלה עתידות. אסור לראות בכך תכונות על-טבעיות, אלא רק התגלות על-טבעית, וזה לא נזקף לזכות האדם. בדרך כלל אדם כזה מאבד את חופש הבחירה שלו, הוא כמו מלאך - כוח בידי הבורא, ולא יותר מכך. אין במה לקנא, וגם אין שום טעם בגילוי העתיד, צריך להשיג אותו לבד בצורה ממשית, ולא מרחוק.

אי אפשר לשנות את העבר

שאלה: הבנתי שבסיכומו של דבר, כולם יגיעו לגמר התיקון, אך הרמח"ל כותב, שלאחר בוא המשיח לא תינתן לאדם הזדמנות לתשובה. איך אפשר להסביר את זה?

תשובה: "וידעו אותי כולם, מקטנם ועד גדולם" - איך ייתכן שמישהו לא יחזור אל הבורא? אלה הם דברי בעל הסולם במאמריו. אבל נאמר גם, שבגמר התיקון כל אחד מושך אליו את המצבים הקודמים שלו, אבל כבר לא ניתן לתקן אותם, כי אישאפשר לשנות את העבר. יש מאמר בספר "שמעתי" המדבר על כך, שכאשר עומד הבורא להמית את מלאך המוות, עומדים צדיקים ורשעים ובוכים. הצדיקים בוכים על כך שהצליחו לגבור עליו, והרשעים בוכים על כך שלא הצלחו לגבור עליו.

טיבו של הלב

שאלה: איך אני יכול להתחיל לשאוף אל הבורא אם אני בכלל לא מרגיש אותו או לרוב מקלל אותו? הוא לא שומע אותי, ואני חייב לאהוב ולענג אותו. עד שהאדם מתחיל לחוש אותו, למה עליו להעמיד פנים? בפני מי?

תשובה: חוכמת הקבלה לעולם אינה מדברת על מה שנדמה לאדם שהוא חש, אלא רק על התחושות בלבו, מה הן באמת. עד כמה לבו מתוקן, מה טיב הכלי שלו, מצב הנשמה שלו, מה מתוך האדם מתייצב, בעצם, בפני הבורא. גם אם עדיין מוסתר מהאדם, מהו לבו כרשות עצמאית באמת. חוכמת הקבלה מדברת על הלב בלבד, מהו טיבו האמיתי. לכן אין לך אפשרות להחליף את הלב בכוחות עצמך, את גודל ואיכות התיקון שלך ושל הכלי הרוחני שלך.

אלא ניתן לעשות זאת רק בדרך עקיפה, כפי שנאמר במאמר "החירות", לשנות את עצמך על ידי הימצאות תחת השפעת הקבוצה והרב. כלומר להשפיע על איך יהיה הכלי, הלב, בהמשך. כמובן, לפני היציאה אל העולם העליון, אין תחליף לרב, אבל כפי שכותב בעל הסולם, רק לאחר מכן אתה מתחיל להבין עד כמה אתה זקוק לו עדיין.

הולך לאיבוד בתוך הבורא?

שאלה: האדם, בסיוע הבורא, גדל עד לדרגה של הבורא, רוכש את תכונותיו, שלמות, הנאה, ופועל להשגת אותה המטרה. האם אדם שהשיג את הבורא, נשאר אישיות עצמאית ונפרדת ממנו או שהוא פשוט נמס ונעלם בתוכו?

תשובה: שלמות פעולות הבורא באה לידי ביטוי בכך, שאף על פי שהאדם משיג את הבורא ושהבורא הוא אכן הכוח היחיד בבריאה, האדם עדיין נשאר עצמו, אינו מתבטל ואינו נעלם בתוך הבורא, למרות ההתמזגות עמו. וזה קורה הודות למסך, הכוונה להשפיע לבורא.

בזה האדם עצמאי, עצמאות שלא מתבטלת בשום מקרה, היות שגם היא קשורה לבורא וקיימת הודות לו וליחידות שלו. הרי אחרת, רצונו לתת ולהשפיע לא יתממש. לכן ההתאמה לבורא מהווה בסיס לנצחיות האדם.

עניין של בשלות

שאלה: איך יכול המקובל לדעת ולהיות כל כך בטוח שרק הדרך שלו, דרך הקבלה, היא הנכונה? הוא עדיין בן-אדם, ולא ייתכן שמעולם לא צצו אצלו ספקות בנוגע לחוכמת הקבלה. בדרך כלל, על מנת לפתור את כל הספקות הללו, דרושה הוכחה כלשהי.

תשובה: ההוכחה היחידה היא רק עדות הבורא, שמתגלה רק לאדם שהשיג את השגחת הבורא בבחינת שכר ועונש. כלומר, זה מתרחש רק לאחר כניסת האדם להשגת העולם העליון. כפי שכותב בעל הסולם - "רואה רק מי שמתגלה בפניו". לכן חוכמת הקבלה נקראת גם תורת הנסתר. אף אחד מהצד אינו מסוגל לראות זאת. להוכיח זאת אי אפשר ולהראות ולהדגים, גם זה בלתי אפשרי.

הרי אז מתעוררת השאלה: ולמה הבורא עצמו נסתר מאיתנו? - והתשובה היא: על מנת להשאיר לנו את חופש הבחירה ללכת בדרך של אמונה למעלה מהדעת, שאם לא כן, האגואיזם שלנו ידחוף אותנו קדימה ויפקד עלינו.

לכן, עד שהאדם אינו מסוגל לבצע צמצום על הרצונות שלו (צמצום א'), אסור לו לראות שום דבר, כולל השגות של אחרים, בורא או מקובל. מלבד זאת, הרי אינך חושב ברצינות שזה מה שישכנע מישהו בצורך להתקדם?! אדם מתקדם לפי הכרח, ולא מתוך חיים טובים.

לכן מקובל רואה את השליחות שלו בהפצת הקבלה, ולא בתעמולה, וכל מי שכבר בשל, יגיע אליו, מי שהשאלה האם ללמוד ואצל מי ללמוד כבר לא עומדת לפניו, מכיוון שמבפנים, מתוך הכלי, הנשמה המתהווה אצלו, חש שזה מה שהוא צריך. לכן בעל הסולם, וכל האחרים (ראה ספר "לראות טוב") אומרים, שצריכה להיות באדם רק שאלה אחת: "מה הטעם בחיי?" לאדם כזה אין צורך להוכיח דבר, מכיוון ש "נשמת אדם תלמדנו".

המטרה הסופית והעולם הזה

שאלה: הבנתי שהמטרה הסופית של כל אחד בעולם הזה - להגיע לאיחוד עם הבורא. האם קיימים מקובלים גדולים שחיו בעולם הזה והשיגו זאת? ואם היו כאלה, למה הם לא "נעלמו" מהעולם הזה ברגע שהשיגו את המטרה הסופית?

תשובה: כיוון שכל הנשמות קשורות ביניהן ויוצרות נשמה אחת, ועד שכל הנשמות לא יתוקנו, שום נשמה לא יכולה לסיים את התיקון, אף על פי שסיימה את ייעודה. לכן כל נשמה, אפילו הגיעה לדרגה הגבוהה ביותר, חייבת לרדת לעולם הזה, ולעזור לנשמות אחרות שעדיין אינן מתוקנות להתקרב להכרה שיש מטרה בחיים. העולם הזה הוא הנחות מבין כולם, ומקומו של האדם - בעולם הגבוה ביותר.

מלבד זאת, לאחר תיקון הנשמה הגוף נשאר בדיוק כפי שהיה, ואין שום סיבה להמית את האדם, אלא להפך, קיימת ההזדמנות לאחד את הקשר בין הנקודות המנוגדות בבריאה, לחוש ולתקן אותה יותר ויותר. העולם הזה לא נעלם, הוא יישאר כפי שהוא - כלי התגלות האור ורצון הבורא. וישנם דברים נוספים...

נתיחה רוחנית

שאלה: איך מתייחסת חוכמת הקבלה לנתיחת הגופה לאחר המוות?

תשובה: כדאי שהכול, ידידים, אדונים, אחים, תומכים ומתנגדים, יתחילו להבין כבר, שחוכמת הקבלה לא מתייחסת כלל, בשום צורה ואופן, לגוף הפיזי שלנו ולכל מה שקורה איתו. חוכמת הקבלה עוסקת בנשמת האדם, וכל מה שקשור לעולם הזה, כל החומריות שלו - לא קשור לחוכמת הקבלה. ולגבי היחס האישי של מקובל לגופו - כאשר שאלו את בעל הסולם איפה הוא רוצה להיקבר, הוא ענה שזה בכלל לא מעניין אותו איפה יקברו את שק עצמותיו.

לא להסתפק במועט

שאלה: למה נסתרת מהאדם התקדמותו בקבלה?

תשובה: על מנת לא להסתפק במועט, כך שעם כל גילוי, השאיפה תתחזק עוד יותר.

תיקון הכוונה

שאלה: האם הכוונה בתיקון התכונות היא לכך, שתכונת הקמצנות הופכת לנדיבות או שהיא הופכת לקמצנות עם כוונה מתוקנת?

תשובה: שום תכונה אינה מתחלפת בתכונה המנוגדת לה, היות שגם התכונה המנוגדת צריכה לעבור תיקון. משתנה רק הכוונה מ"לא לשמה" ל"לשמה".

בעזרת החוש הרוחני

שאלה: להבנתי, מקובל הוא מי שעבר את המחסום וממשיך את ההתקדמות הרוחנית שלו באופן גלוי. איך להבדיל אדם כזה ממי שאולי אומר דברים נכונים, אבל אינו מסוגל להימצא, במקביל לעולם שלנו, בעולם הרוחני?

תשובה: אין שום דרך שבה תוכל להבדיל, ומובן גם למה, פשוט מאוד היות שעדיין אינך מסוגל להבדיל בחושים שלך בין הרוחניות לחומריות. חוץ מזה, דע שכל מקובל מסוגל להסתיר את ההבנות שלו ואת עצמו אפילו ממקובל אחר, כך שינהל איתו שיחה והאחר לא יראה בכלל שהוא נמצא בעולם העליון. אבל אם הוא ירצה לגלות זאת, ואכן יגלה, המקובל השני יחוש בזאת מיד בעזרת החוש הרוחני שלו, בעזרת המסך.

אני מציע לך להסתמך על החושים שלך, על האינטואיציה והמוח ועל השכל הבריא, כיוון שאלה הכלים שקיבלת מהבורא, אז עשה בהם שימוש. אבל אל תאמין ואל תסתמך על איש, ואז תוכל לגלות איך עובדת ההשגחה מלמעלה. אחרת הדרך תארך זמן רב ומיותר לצורך התנתקות מרעיונות ודעות של אחרים, שנכפו עליך.

טבע בשם הוויה

שאלה: המטרה הסופית של האדם בעולם הזה - להתאחד עם הבורא, וכל העולם נוצר על מנת לעזור לו להשיג זאת. אז למה קיים המגוון העצום בטבע - עולם הצומח ועולם החי המרהיבים? הרי בקווים כלליים, אדם לא זקוק לכל המגוון הזה על מנת להתקיים.

תשובה: אתה צודק, מאחר שהכול בטבע נבנה לפי השם הוי"ה - ארבע דרגות של התפשטות האור על מנת ליצור רצון תואם. לכן כל הבריאה, כל עולם, כל פרצוף, וכל ספירה מתחלקים לעוד ארבע (ליתר דיוק לחמש, אם לכלול את החלק של הבורא, בחינת שורש, כתר). לכן בהתייחס לארבעת החלקים האלה, גם בעולם שלנו קיים טבע דומם - כל היקום - מלכות, החלק הצומח על האדמה החלק החי וחיי האדם. מדהים איך החלקים הקטנים הללו, באופן בולט זה ביחס לזה, מדומם, צומח, חי ועד האדם, הם היחס בין דרגות הרוחניות בפירמידה הרוחנית. זה גם ההבדל בין מקובל לבין יתר בני-האדם. הוא תופש את מקומו של הבורא בכל מדרגה, מכיוון שבתכונותיו הוא משתווה לו.

מלחמה בדרך להיכל המלך

שאלה: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מדגים בעל הסולם סיפור אודות השליט שקרא לכל הנתינים הנאמנים שלו לארמון, ועם זאת הורה לשומרי הראש שלו לחסום את כל הכניסות ולעצור את כל המתקרב. איך להתייחס לשומרים, אם מדובר בתכונות הפנימיות שלי, ומה הם בהשתקפות החיצונית שלהן?

תשובה: מטרת השומרים היא לא לאפשר לאדם להיכנס אל היכלי הבורא. כלומר, לאפשר לאדם לקבל את תכונות הבורא, על ידי כך שהם כופים עליו את התכונות שלהם. עד שהאדם לא יחסל את כל התכונות, את ההפרעות שהשומרים כופים עליו, הוא לא יהיה מסוגל להתקרב אל הבורא, ורק יחוש מרחוק את נוכחותו.

תאר לעצמך שאתה רואה ממרחק רב מישהו שאתה אוהב מאוד, ואתה לא יכול להתקרב אליו, כיוון שיש משהו בפנים, בתוכך, שלא מאפשר לך להתקרב. אולם, ללא השומרים, בכלל לא היית מודע לכך שצריך להתמודד עם משהו, לתקן על מנת להתקרב.

התאמה בין תכונות מנוגדות

שאלה: מצד אחד מקובל להגיד, שכתוצאה מהגלגולים, הנשמה "צוברת" את הסבל. מצד שני, בכל פרק זמן נתון נשמת האדם עוברת שינויים, כלומר אישאפשר להשוות את ה"אני" הרוחני שלי עם חלק מוגדר של הנשמה הכללית. איך אפשר להבין זאת?

תשובה: קשה להסביר זאת, אבל מי שיוצא אל העולם העליון מאבד את התחושה "שלי ושלך", ובמהלך עלייתו הוא מגלה בדרגות ההתרוממות את הניסיון שהוכן עבורו, ואז ההכרה בתחושת השיתוף ותחושת הפרטיות נעלמת.

כדאי לך להתחיל להתרגל לכך, שכל גילוי רוחני מורכב משני מצבים מנוגדים, כיוון שהכלי הפוך מהאור והכול בנוי על התאמה בין תכונות מנוגדות, כפי שהבורא אמר לאברהם, שיהיו לו מספר בנים כמספר הכוכבים, אך גם הורה לו להקריב את בנו היחיד.

הקנאה מגבירה את החוכמה

שאלה: בספר ה"זוהר" נאמר: "מלאכים, שבעצמם מורכבים מחומר טהור מאוד, זאת אומרת נטולי אגואיזם, כאשר הם מסתכלים על הצדיק ורואים בו תכונות שליליות, הם מקנאים בו בגלל הדרגה הגבוהה שהצליח להגיע אליה". איך הם יכולים לקנא במישהו?

תשובה: ספר ה "זוהר" מדבר בשפה שלנו. מה שקשור לקנאה, יש בה יכולת לעשות משהו למען הבורא, והיא בלתי מוגבלת בהשוואה לקנאה בלקבל לעצמי. הקנאה פועלת גם בקרב הצדיקים, כפי שנאמר "קנאת סופרים תרבה חוכמה" - הקנאה מגבירה את החוכמה.

סייג לחוכמה - שתיקה

שאלה: איך ניתן להתמודד בעזרת השתיקה עם הרצונות האגואיסטיים?

תשובה: הכוונה במילה שתיקה היא פעולת התיקון, כאשר האדם כאילו שותק בתשובה לגילוי כל הניגודים הפנימיים שלו, בהשוואה לתכונות הבורא. כלומר אינו מתייחס אליהם, מתעלם, וממשיך לשאוף למעלה, מעל הדעת וההבנה שלו, אל עבר הבורא, למרות כל הניגודים וההפרעות שהוא מקבל ממנו. במקרה זה הוא מגיע באור החסדים שלו, לאור החוכמה. ולכן, "סייג לחוכמה שתיקה".

הכול מתגלה בגמר התיקון

שאלה: לאחר השינויים שיקרו בעולם עם בוא המשיח, האם אנשים יזכרו משהו על העולם שלנו כפי שהוא היום?

תשובה: שום דבר אינו נעלם או נמחק, אלא מתגלה, בסופו של דבר, בצורה ובמידה האמיתיות שלו, יחד עם הכרת ההכרחיות של כל מה שהתרחש.

אין מעבר בין המינים

שאלה: מה עמדת חוכמת הקבלה כלפי התיאוריה של דרווין, בפרט בנושא השינויים במינים?

תשובה: ראה בחלק השלישי של "תלמוד עשר הספירות", אין ולא ייתכן שום מעבר ממין אחד לאחר, היות שכל הבריאה חוזרת על ארבעה שלבים של אור ישר - י-ה-ו-ה, בכל שלבי הירידה שלו מלמעלה למטה, מעולם האינסוף ועד העולם שלנו, עד עצם ארבעת רכיבי הטבע בעולמנו - דומם, צומח, חי, מדבר.

לחזור אל השורש

שאלה: למה דווקא אדם שנמצא, במקביל לעולם שלנו, גם בעולם הרוחני, מרגיש טוב יותר מאדם שחי רק בעולם שלנו? ממה אפשר לקבל יותר הנאה מזו שאני מקבל בעולם הזה?

תשובה: כפי שנאמר, כל מה שנמצא בשורש מורגש בנו כטוב, כאור, כי הוא ברא- אותנו. וכל מה שאינו נמצא בשורש אנחנו חשים כנטל, כסבל, כהיעדר האור. ובכלל, התשובה לשאלתך פשוטה מאוד: "טעמו וראו כי טוב ה'".

פושעים ברוחניות

שאלה: אם הבנתי נכון, כל הנשמות חייבות לעבור דרך שאיפות שונות: תאוות גופניות, כסף וכולי. אבל כך אפשר גם לתת הצדקה לגנב, מפני שהרצון שלו להתעשר על חשבון מישהו הוא "טבעי", וכך בנוגע לכל פושע או עריץ. האם זו הבחנה נכונה?

תשובה: בהשוואה לעולם הרוחני, אנחנו, בדרגה הרוחנית הנוכחית שלנו, כולנו גנבים, פושעים וכולי. כיוון שכל הפעולות שלנו מתקיימות כאשר אנחנו נמצאים במצב של הסתר כפול - בכוונה תחילה (זדונות), ובמצב של הסתר רגיל - לא בכוונת תחילה (שגגות).