אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / העולם למעלה ולמטה / פרק 4 - שלבים ודרגות בהתפתחות רוחנית

רצון לא מהעולם הזה

שאלה: איך ניתן לדעת אם יש או אין לאדם נקודה שבלב? באמצעות אילו פעולות יכול האדם לקבל את הנקודה שבלב?

תשובה: איך יודעים אם יש לאדם נקודה שבלב? - כאשר מעניקים לו את כל מה שאפשר להעניק בעולם שלנו, והוא עדיין חש ריקנות ומרגיש כמיהה שאוכלת אותו מבפנים. לדוגמה, אם נותנים לאדם בית, משפחה, עושר, עבודה מעניינת, אהבה, כבוד, שליטה - ועדיין אותו אדם מרגיש כאילו לא קיבל דבר - זה אומר שיש לו רצון אחר - לא מהעולם הזה, רצון שמקורו בנקודה שבלב, רצון שמתמלא אך ורק באור העליון.

אם אין לאדם נקודה שבלב - אין זה משנה כמה הוא קורא ושומע על חוכמת הקבלה, הוא עדיין לא מוצא בה עניין ומתחיל להירדם כאשר הוא שומע עליה. רצוי לעניין אותו בדברים אחרים שימלאו את הרצונות שלו, באמצעות חמשת החושים, ולא דרך הנקודה שבלב.

אין פעולות שבעזרתן יכול האדם לקבל נקודה שבלב.

בדרך למחסום

שאלה: אחרי קריאה ראשונה של הספרים, התחלתי להבין הרבה יותר טוב נושאים רבים, אבל בצורה יבשה, כמו ילד שאוסרים עליו דברים, אך הוא עושה עד שיטעה וילמד על בשרו. הייתי רוצה להיעזר בתיאור הדרגה הרוחנית של האדם לקראת המחסום.

תשובה: כאשר תהיה לפני המחסום, תרגיש את הקול של המקובל שאת ספרו אתה קורא - מבפנים, מאחר שאתה לומד לפי הספרים של המקובלים. למעשה, יש לך לעבור עוד מרחק די רציני עד השלב הזה, אבל אתה מתקדם בכיוון הנכון. עליך רק להקפיד לקרוא יותר, ולהיכנס פחות לתיאורים עצמיים.

מומלץ גם לעסוק קצת בהפצת חוכמת הקבלה או ללמד אחרים, לפחות לקחת חלק בפעילויות האלה במסגרת קבוצה. כל זה יזרז את ההתקדמות שלך ולא ייתן לך לסטות הצידה לכל מיני פנטזיות ואשליות. ארגן את שיטת הלימוד שלך בהתאם להמלצות "לימוד מרחוק".

איחוד רוחני עם הבורא

שאלה: איזו דרגה רוחנית נקראת "באיחוד רוחני עם הבורא"? ברגע שעברת את המחסום או ברגע שהגעת לדרגה מסוימת בעולמות בי"ע? מהי הדרגה הראשונה שהנשמה עוברת מיד לאחר מעבר המחסום?

תשובה: "דבקות" - זהות תכונות האדם לתכונות הבורא, ולכן איחוד התכונות מתחיל מהשלב של מעבר "המחסום", כאשר האדם יכול לעשות "צמצום" על כל שאיפות העולם הזה, ולומר שהוא שואף אל הבורא יותר מאשר לכל זה. הדרגה הזו נקראת "עיבור" (עובר). כלומר, האדם, בלי תנאים והגבלות, מציב את עצמו תחת שליטת הבורא ומתנתק במודע מהטבע שלו.

אי אפשר לתאר את התחושות האלה, ולכן חוכמת הקבלה נקראת גם התורה הנסתרת, והיא מתגלה רק למי שמסוגל לעבור את השלב הזה, ועבור אלה שלא עברו היא נשארת בגדר תעלומה וסוד. רק לאחר מכן מתחילה העלייה הרוחנית בדרגות העולמות.

לעלות מעל השכל

שאלה: איך אפשר לקבוע שקיים מסך לרצונות מסוימים? האם היכולת להימנע מסיפוקם במשך פרק זמן מסוים מעידה על כך?

תשובה: מסך - פירושו יכולת האדם לנהוג כנגד השכל שלו. לדוגמה, אני מבקש ממך להלוות לי סכום של אלף שקלים לתקופה של עשרה ימים, אבל אתה יכול לסמוך עליי שאשיב לך רק עד סכום של מאה שקלים. יותר מזה אתה פשוט לא מסוגל להאמין שאחזיר ואינך יכול לתת.

על מנת לעזור לך במאבק הפנימי שלך עם הספקות בנוגע ליכולת הפירעון שלי, אני מראה לך המחאה בנקאית דחויה לעשרה ימים על סך אלף שקלים. אתה רואה את ההמחאה, וכבר אין לך ספק בכך, אהיה מסוגל להחזיר את החוב. כתוצאה מתחושת הוודאות הזו אתה יכול להלוות לי את הכסף. כלומר, אין לך מסך.

מסך - הוא היכולת לקבל דעתו של אחר כדעה שלך. לדוגמה, הבורא אמר לאברהם שליצחק יהיו צאצאים רבים, ומיד לאחר מכן הורה לו להרוג אותו. או אדם בעולם שלנו, שרואה כל מה שקורה סביבו היום, וחייב להצדיק את כל פעולות הבורא, שהרי אין אחר שיכול להשגיח על העולם הזה. איך עושים זאת?

פרצוף תחתון מתלבש על העליון, מהפה שלו ולמטה. כלומר, ראש הפרצוף העליון לא נגיש לתחתון, ונמצא מעל להבנה שלו. התחתון רואה רק את המעשים, את פעולות העליון, אבל לא רואה את הסיבות, לא קורא את המחשבות ואת ההחלטות שמביאות לתוצאות הנראות לעין שלו. לכן בלתי אפשרי להצדיק בשום דבר את הפרצוף העליון, כלומר את הבורא.

אבל אם האדם מנסה לעשות זאת ומגיע לשאיפה רוחנית להצדיק את הבורא, הבורא מעניק לו את ההזדמנות בצורת אור חסדים, אמונה שמבוססת על תחושת גילוי והבנת הבורא. ובמידת האמונה שלו, האדם מסוגל לקבל ולהבין את מחשבות העליון. זהו בעצם גודל הקו האמצעי, שבאמצעות התהליך הזה, מפתח את הנשמה.

בדיקה עצמית

שאלה: איך אוכל להיות בטוח, שכל מה שקשור לחוכמת קבלה אינו פרי הדמיון של מקובלים?

תשובה: אין שום דרך לדעת זאת. ואיך תוכל לדעת בוודאות שכל מדע או שיטה אחרת הם טובים ואמינים או סתם אוסף של שקרים ובדיות - אתה יודע כמה שקרים נסחרים בעולם שלנו?

לכן, כאשר שואלים אותי שאלות דוגמת: האם חוכמת הקבלה היא אמת ואינה סתם מיסטיקה מימי הביניים ושאלות כגון אלה, התשובה היא שהאדם לא צריך להאמין לשום דבר ולאף אחד מראש. אם אינו יודע במה מדובר, כדאי לו לבדוק בעצמו. אלא אם כן הוא סומך על סמכות ומומחיות של מישהו בנושא, אבל אז הוא לא עושה שימוש בבחירה החופשית שלו, ואז אם הנשמה שלך בשלה, היא תוביל אותך בכל מקרה אל חוכמת הקבלה. ואם הנשמה עדיין לא הבשילה, תמשיך להיטלטל בקרבת הקבלה או רחוק ממנה.

מקובלים אינם מכריחים איש ולא כופים את ידיעת החוכמה, כי "אין כפייה ברוחניות", הרוחניות לא נרכשת נגד הרצון. לפיכך, די בהפצת מידע אודות קיום חוכמת הקבלה. אף על פי שזמן גאולת האנושות מרמת הקיום הנוכחית מתקרב לסיומו, עדיין רק אלפים בודדים מוכנים להיכנס אל עולם חוכמת הקבלה מבלי להביט לאחור.

התהליך המוביל אל האמונה

שאלה: למה האדם נכנס אל העולם הרוחני באופן בלתי צפוי, פתאומי?

תשובה: כיוון שכל העבודה הרוחנית שלנו בתהליך התיקון מתמקדת בהצדקת ההשגחה של הבורא עלינו. הבורא שולח לאדם כל מיני צרות, והאדם צריך, בעזרת האמונה למעלה מהדעת, להצדיק את המצב הזה שלו. עד כדי כך שעליו להגיע למצב שבו הוא לא מבקש את גילוי הבורא, אלא רק את הכוח להאמין בהשגחה הטובה שלו, אף על פי שבתחושות שלו האדם חש רק את הרע.

נניח שפחד גדול מגיע לאדם ("הסתרת פניך הייתי נבהל"), פחד גרוע ממוות, ובמצב כזה האדם צריך לחפש בתוכו את הכוחות להגיע לאמונה מעל התחושה (ראה מאמר י"ח בספר "שמעתי" - "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה").

כל התנועה שלנו קדימה מתמקדת רק ביצירת הכלי למעלה מהדעת. זו הסיבה לכך, שאדם לעולם לא יכול לדעת מתי בדיוק יסיים את יצירת הכלי הזה - הרי הוא לא יכול לחזות זאת בעזרת המוח שלו, בידע. רק המצבים האלה מעידים באמת, שהאדם אכן התקדם קדימה.

אם הוא מרגיש פחד, ולא מסוגל להצדיק את הבורא, פעם הוא נזכר בבורא, פעם הוא שוכח את הבורא, פעם הוא מצדיק אותו ופעם הוא נתקף שוב בחרדה, וכולי - זה בדיוק התהליך של יצירת הכלי הרוחני - אמונה למעלה מהדעת. אם האדם לא לומד את חוכמת הקבלה, הוא לעולם לא יהיה מסוגל לחוות את המצבים האלה.

אי אפשר להסביר זאת לאדם אחר, רק אחרי מאמצים מרובים בלימודי חוכמת הקבלה, האדם ירגיש את תחילת התהליך הזה, שיוביל אותו מאוחר יותר אל הכלי, "אמונה (הצדקת הבורא) למעלה מהדעת (התחושה)", שיתמלא אחר כך באור (תחושת הבורא, כל המציאות).

נפלאות דרכי האל

שאלה: נאמר, שלרבים מתלמידיו של בעל הסולם היו מסכים, ולאחר מותו האנשים הללו איבדו את המסכים שלהם. איך אדם שנמצא בעולם העליון יכול לאבד את המסך שלו?

תשובה: העניין הוא בכך, שיש אנשים שנהנים ממסך כאשר הם נמצאים בקרבת מקובל, כאילו על חשבונו, אבל אין להם מסך משלהם. יש אנשים שהמסך שלהם נעלם מהם בגלל סיבות כלליות ובגלל תהליכים במציאות. אבל זה לא אומר שהדרך שהם עברו היתה לחינם. זה אומר שהם צריכים עוד פעם, מנקודה מסוימת, לעבור חלק מסוים של הדרך, עם עביות אחרת. אבל כך או אחרת, אנחנו מוכרחים לעשות את שמוטל עלינו מעצם בריאתנו. אף אחד לא אומר שזה נעים, אבל איש לא יכול להתחמק מזה. צריך לראות עד כמה מופלא יכול להיות תהליך התיקון העצמי הזה.

אגואיזם כדרגה רוחנית

שאלה: האם מותר לקבל עזרה מאנשים אחרים (לדוגמה, עזרה במציאת עבודה)? האם זה לא יהווה ביטוי לסיפוק הרצון האגואיסטי?

תשובה: האגואיזם שלך מתחיל ונמדד רק בהתייחס לבורא. ועד שלא הגעת לרמה הרוחנית שהיא מעל המחסום, בעולם העליון, אתה בכל מקרה נמצא בתוך האגואיזם, גדול או קטן. בכל מקרה, הוא לא נחשב כאגואיזם אמיתי, כיוון שאגואיזם אמיתי הוא האגואיזם שמתעורר בך כנגד הבורא, כאשר אתה כבר מסוגל לחוש את הבורא, ורוצה לנצל אותו כדי לקבל הנאה, כלומר חש כוונות לא שלמות, קליפות, פרעה. כל הכוונות שלך ברמה הרוחנית שמתחת למסך, בעולם שלנו, לא נחשבות לא כקליפות ולא כאגואיזם, מאחר שזה רק ביטוי חיצוני של הטבע שלנו, ומלבד זה, אין בתוכנו שום דבר. ועד כמה שהאדם מסוגל לנהוג יפה באחרים ולהסתיר את האגואיזם שלו, בדרגת מיומנות גבוהה או נמוכה, אין זה משנה כלל.

לכן, כל המצוות מהוות דרגות תיקון האגואיזם האמיתי שלנו לאחר המחסום, כנגד הקליפות. ובעולם שלנו, כולנו נמצאים ברמה רוחנית של בעלי-חיים, ואין כאן בכלל מה לשנות, וגם לא צריך לשנות, היות שהבורא העניק לנו את חלק המציאות הזה על מנת שנחיה בו, עד שנהיה מסוגלים לצאת אל העולם העליון.

מפגש ראשון עם עולם עליון

שאלה: האם אדם שעבר את המחסום עשוי לא להבין, שהדרגה הרוחנית החדשה הזו (המדבר) מהווה בעצם דרגה מעל המחסום? איך עוד אפשר לאפיין את הדרגה (התחושה) הזו?

תשובה: מחסום - זה קבלת המסך הראשון, זו תחושת הבורא הגלויה והאמיתית הראשונה, תחושת האור. זו קבלה של התכונה "אמונה למעלה מהדעת" בפעם הראשונה. זה תחילת העיבור בעליון.

רק מי שעבר את המחסום - יכול לחוש ולראות איפה הוא נמצא, ולא אף אחד אחר.

הצצה מעבר למחסום

שאלה: קראתי באחד מספריך, שפרעה נמצא בכל אחד מאיתנו, ולכן אנו חשים על בשרנו את כל עשר המכות כדי שנוכל לשנוא את טבענו האגואיסטי ולהתנתק ממנו, ותחושה כזו אפשרית רק אם נצליח לפחות בעין אחת לראות מה אנחנו מפסידים, כאשר אנו לא חשים את העולם הרוחני. אבל איך אפשר להציץ על העולם הרוחני אם עדיין לא עברנו את המחסום?

תשובה: בעל הסולם עונה על כך שלפעמים, מהמאמץ והרצון הגדול, האדם מסוגל לראות משהו מהעולם העליון, אבל רק לפרק זמן קצר. כיוון שיש לו שאיפה חזקה אל העולם הרוחני, אבל אין לו עדיין כוונות מתוקנות (מסך), הוא יכול לחוש את העולם העליון רק באופן זמני. לא צריך לרדוף אחר התחושה הזו, היא הרי לא המטרה הסופית, וגם בהמשך היא לא מעניקה תחושה של ביטחון ולא נותנת בסיס ויסוד ליחס היראה כלפי הבורא.

האדם תמיד מתאר לעצמו ומנתח את העולם העליון מתוך הדרגה הרוחנית הנוכחית שלו "באשר הוא שם". המשך להתקדם בצורה ישירה וכנה ולחץ על הבורא. הרי הוא נמצא בדרכך אל העולם העליון.

מחלת האהבה האגואיסטית

שאלה: האם נכון שהמחסום נמצא בשליש אמצעי דתפארת, דעולם היצירה? ואם כן, מה קורה לאדם בעולם העשייה ובחלק התחתון של היצירה? מצד אחד - זה כבר העולם הרוחני, אבל מצד שני - עדיין לפני המחסום.

תשובה: זה לא נכון, כיוון שעד המחסום, מלמטה למעלה אין כלים רוחניים - רצונות מתוקנים. לפני המחסום יש מצב אגואיסטי "חולת אהבה", ואחרי המחסום כבר מתחילות דרגות תיקון הרצונות לקבלת כוונה אלטרואיסטית.

מלכות דמלכות משיגה את הבורא

שאלה: קראתי ב"הקדמה לספר הזוהר" שבלתי ניתן לתקן את מלכות דמלכות (חומר היולי) עד לגמר התיקון. אך באותה הקדמה נאמר בפירוש שתיקון מלכות דמלכות היא העבודה היחידה שאדם עושה במהלך ההתקדמות הרוחנית שלו. מה נכון?

תשובה: לא נברא שום דבר מלבד בחינה ד', והיא אינה מסוגלת לתקן את עצמה, היות שהנברא מנוגד לבורא, ולכן לא מסוגל להתכלל בתכונות הבורא (שתכונות הבורא יחדרו בו).

אבל זה גם לא נדרש מהנברא. נדרש ממנו רק לברר לעצמו עד כמה הוא מנוגד לבורא, על מנת שירצה לקבל את תכונות הבורא, ירצה להידמות אליו.

וזה בדיוק מה שהנברא עושה לאחר שבירת הכלי - הוא בוחר בכל השילובים האפשריים של תכונותיו עם תכונות הבורא. התיקון מסתיים כאשר הנברא, לאחר שבירר ובדק את כל השילובים האפשריים של תכונותיו עם תכונות הבורא, מתקן אותם, מלבד את התכונה שלו, בחינת ד' עצמה. כתוצאה מכך, הנברא מבין את כל תכונות הבורא ורוצה אותן, תוך הבנה שהוא מנוגד לחלוטין לתכונות אלה. לאחר שהנברא מבין זאת, הבורא עושה תיקון של בחינה ד', מכיוון שהניתוח הזה, אשר נערך על ידי הנברא, שווה ערך בכוחו לתיקון בחינת ד' עצמה.

להגיע לכתר על ידי תיקון הכוונה

שאלה: מלכות צריכה לקבל את תכונות הבינה - "השפעה", "רצון להעניק שפע". אבל מלכות, המקבלת על מנת ליהנות, חייבת לתקן את תכונותיה לתכונת בינה, כלומר, האם היא צריכה בכל זאת לקבל את תכונת החוכמה או שצריך להיות שילוב של תכונות החוכמה והבינה?

תשובה: תיקון המלכות כולל את קבלת תכונות הבינה - הכוונה לתת, לגרום הנאה לבורא, כיוון שמלכות היא הרצון לקבל הנאה, ליהנות, והתכונה הטבעית הזו שלה אינה משתנה. אי אפשר לתקן את מה שהבורא יצר. מלכות גם לא מנסה לתקן את הדבר היחיד שהבורא יצר, אלא מנסה לתקן את הכוונה של התכונה היחידה הזו "לקבל הנאה", כיוון שהכוונה לא נוצרה על ידי הבורא, אלא נרכשה כתוצאה משבירת הכלים. לכן עליית המלכות לבינה מאפשרת לה לקבל את כוונת הבינה - לתת, ואז היא מסוגלת לעבוד למען הבורא, "להשתמש בטבע שלה, בתכונת ההנאה שלה" על מנת לגרום הנאה לבורא. בכך המלכות עולה מבינה לכתר.

איפה לב האבן?

שאלה: נאמר שהאדם חייב לסווג 288 ניצוצות מלב האבן ולהגיד שהוא מפסיק לעבוד איתם, על מנת לקבל כוונות אלטרואיסטיות. באיזה אופן ובמה בדיוק צריך למקד את המאמצים?

תשובה: לפני הכניסה לעולם העליון, כלומר לפני קבלת המסך, אתה עובר תקופת הכנה, לומד להעדיף את העולם העליון על פני העולם שלנו. עד כדי כך, שבסיכום המאמצים שלך, אתה מגיע למצב שיהיה לך רצון רק לעולם העליון, "למען עצמי" ("עד שלא מניח לי לישון"). רק לאחר מכן תקבל מסך, ובעזרתו תהיה מסוגל לבצע בירור ותיקון של ניצוצות, של כוונות שבורות שאין להן מסך, תוכל לתת להן את המסך ולהתמלא באור במידת התיקון.

רק כאשר תעבור את המחסום ותתחיל לחוש את האור העליון, במידת ראיית האור תוכל לזהות איפה לב האבן ואיפה נמצאים 288 כלים אגואיסטיים שניתנים לתיקון.

על קווים ועיגולים

שאלה: מה זה "ספירות עיגולים"?

תשובה: ראה ב "תלמוד עשר הספירות" או ב "פתיחה לחוכמת הקבלה" - כלי, רצון ללא מסך, נקרא בלתי מוגבל, עגול. לעומת זאת בכלי עם מסך קיימת הגבלה, כמה לקבל למען הבורא, והוא נקרא ישר או קו או צינור, מכיוון שהוא מעביר את האור רק בהתאם למידת המסך. כלי שאינו מתוקן נקרא - עיגולים, וכלי לאחר התיקון - צינור.

אלטרואיסט עם אופי של אגואיסט

שאלה: אם אחרי מעבר המחסום האדם מגיע מיד למערכת עולמות הקליפה, ורק לאחר מכן מתחילה עבודה - מלחמה, עם מה אנחנו עובדים עכשיו, לפני המחסום?

תשובה: אנחנו לא עובדים עם הקליפות, מכיוון שהקליפות הן הכוחות שיוצרים בתוכנו תחושות שליליות כנגד הבורא, יחידותו, עוצמתו, או להפך, לכאורה "בעד", אבל בסיכום יוצא "למען עצמי". לדוגמה, כשאדם עושה פעולות על מנת לתת, אבל גם מתגאה בכך, הדבר מסמל אגואיזם טהור, קליפה.

בעולם שלנו שום דבר אינו אמיתי כמו במשחק. זה לא כאילו שיחקנו, אלא שהחומר שלנו הוא לא אמיתי, הוא רק אגואיזם, ולא שני כוחות מנוגדים בתוכנו. כלומר, אפילו לאלטרואיזם שלנו יש אופי אגואיסטי, "למען עצמנו".

אחרי המחסום האדם כבר מתמודד עם שתי צורות של חומר - קליפה "למען עצמי" וקדושה "למען הבורא". הדבר קורה, כיוון שגודל השאיפה האגואיסטית שלנו הוא כל כך קטן, שאיסור צמצום א' לא תקף לגביו. השאיפה שלנו להנאה עצמית נמצאת מתחת לרמת האיסור, מתחת לרמת הרגישות של האיסור.

כל זה נוצר במכוון בצורה כזאת, כדי שלחומר תהיה אפשרות להתקיים ולהתפתח עד הדרגה שבה הוא מתחיל לחוש את הטבע שלו כשלילי, כנוגד את טבע הבורא. במקביל הוא חש רצון כה חזק אל הבורא, שהוא פשוט מוכרח להתנתק מהטבע שלו ולהתאחד עם הבורא. דבר זה הוא בדיוק מה שמוציא את האדם מהעולם שלנו אל העולם העליון (ראה בספר "פרי חכם - אגרות" דף ע').

איכות המאמצים הרוחניים

שאלה: אני מקדיש כמעט את כל זמני הפנוי לעבודת ההפצה, ובכלל לא נשאר לי זמן ללימודים, לקריאת ספרי המקובלים ולהאזנה חוזרת של שיעורי הקבלה? מדוע נעלם כל החשק לקרוא משהו? האם זה תהליך נורמלי?

תשובה: אם אדם לומד (כשעתיים) כל יום, ומקדיש את זמנו הפנוי אחרי העבודה להפצת חוכמת הקבלה - זה מצב אופטימלי להתפתחות הרוחנית שלו.

כל זה נוגע לכמות המאמצים, ואילו איכות המאמצים נגזרת מעוצמת השאיפה הרוחנית שלך, המחשבות שלך, השליטה שלך בכל רגע נתון. למה? בשביל מה? איפה המשמעות? הבורא ואני? האם זו השתוות הצורה? וכולי.

הבעיה העיקרית היא לא בכמות המאמצים, אלא באיכותם, כפי שכותב בעל הסולם ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אם מבחינה חיצונית אתה מתנהג כמתואר לעיל, עליך רק לדאוג לאיכות המאמצים הרוחניים שלך.

האומנם חופש בחירה?

שאלה: אני עדיין מרגיש ספקות לגבי יכולת חופש הבחירה שלנו. אם הכול הוגדר ונקבע מראש, איך אפשר לבחור את הסביבה והקבוצה שלך באופן עצמאי? גם אחרי שבחרתי בקבוצה, אני עדיין חושב שזו לא היתה בחירה עצמאית שלי.

תשובה: למעשה, זו עדיין לא הבחירה העצמאית האישית שלך, בזה אתה צודק בהחלט. החופש מתחיל רק אחרי מעבר המחסום, ורק במידת היכולת שלך להלביש על עצמך את המסך. רק אז אתה מתחיל להבין במה ואיך בדיוק בא לידי ביטוי החופש שלך.

חופש לפני וחופש אחרי

שאלה: איפה יש חופש בחירה גדול יותר, לפני המחסום או אחריו? הרי לפני המחסום האדם פועל כחיה, ואחרי המחסום הוא נהנה מחופש הבחירה. אך גם לפני המחסום האדם יכול לנהוג כפי שרק ירצה, ואחרי המחסום מתבטלת בו תחושת החופש.

תשובה: אנחנו מדברים על דרגות שונות של חופש. אם הוא לפני המחסום, האדם חופשי בכך, שאף על פי שהוא נמצא עדיין בחושך, הוא שואף אל האור. אף על פי שאינו רואה את הבורא, הוא עדיין שואף למלא אחר ההוראות שלו. החופש הוא דווקא בגלל שאינו רואה את הבורא. העובדה שהבורא בהסתר, מאפשרת לאדם לנהוג באופן עצמאי ולא כופה עליו פעולות נכונות הכרחיות. ואולם אחרי המחסום, כאשר הבורא מתגלה, יש כבר התנהגות אחרת לחלוטין, אף על פי שהיא חופשית ומשוחררת, אבל בממד אחר, במימוש הקו האמצעי.

אמונה ודעת

שאלה: מה ההבדל בין "אמונה למעלה מן הדעת" לבין "אמונה עיוורת"?

תשובה: "דעת" משמעותה הבנה, תחושה, הכרה. ישנם שלושה סוגים של אמונה ודעת: אמונה "בתוך הדעת", "למעלה מהדעת" ו"למטה מהדעת".

אם לצורך ביצוע פעולה מסוימת האדם אינו זקוק לידע מסוים, אלא להיפך, הידע קיים והאדם מזלזל בו ולא בודק, הרי בכך הוא פועל בצורה עיוורת - זאת נקראת "אמונה למטה מהדעת". אם האדם מסוגל לפעול מכוח הידע שיש לו, זאת נקראת אמונה "בתוך הדעת". אם הוא יכול לעשות משהו בניגוד לדעתו, לתחושות שלו - זו "אמונה למעלה מהדעת".

ישנם הרבה מאמרים בנושא זה. כאשר האדם הולך בניגוד לדעתו, הוא מקבל מלמעלה דעת גדולה יותר, על מנת שיהיה לו קשה יותר, אך כך הוא מקבל דעת חדשה. לכן מקובל הופך חכם יותר. בחוכמת הקבלה, ככל שיש לאדם יותר שאלות וספקות, כך הוא מסוגל לעלות יותר, וזה מבורך.

אין דבר מוחלט

האם קיים מושג כזה, אמת מוחלטת?

תשובה: לא קיים שום דבר מוחלט, מלבד אולי המצב של "גמר התיקון", שלו אנחנו לפעמים קוראים "מוחלט". אבל גם זה ביחס לאדם, לכלי - מכיוון שהנברא תמיד חש רק בתוך עצמו, בכלי שלו, ולכן תמיד תחושות האדם סובייקטיביות, מתוך עצמו. ורק לאחר גמר התיקון האדם יוצא מתוך התחושה שבתוך הנשמה. אבל מה יש שם? מה קורה מעבר לדרגה הזו? אנחנו לא מסוגלים להבין, לא מסוגלים אפילו לתאר לעצמנו, מכיוון שכל שאנחנו מתארים לעצמנו בא מתוכנו.

יש לנו רק רמזים לכך שלאחר "גמר התיקון", ישנה האפשרות לחוש מחוץ לעצמנו. אבל איך? - זה אינו מובן לנו. כיוון שכל הבריאה כלולה מכלי ואור שממלא את הכלי. ורק מתחושת המילוי של האור, לכלי, לנברא יש הערכה לגבי עצמו ולגבי האור. וכל כלי, כל נשמה - מעריכה רק מתוכה.