אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / תנאים להתפתחות רוחנית / פרק 9 - הקשר האישי בין רב לתלמיד

הקשר עם המורה

שאלה: לפני מעבר המחסום - במה בדיוק מתבטא הקשר בין המורה לבין התלמיד (מלבד נוכחות בשיעורים וקריאת ספרים), ואיך ניתן להשיג קשר כזה ולאחר מכן לחזק אותו?

תשובה: צריך להיות קשר גם לפני וגם אחרי המחסום. רק אחרי המחסום התלמיד מתחיל להיות מודע לקשר הזה, ולפני המחסום הוא אינו מאמין בעובדה שהוא תלוי בקשר עם המורה שלו ושהוא מקבל את דרכו.

הקשר נולד דרך השאיפה של התלמיד להיות דומה למורה במחשבותיו, דבר שכמובן, מביא לצורך ללמוד רק לפי המלצות המורה, צורך לנהוג ולנהל חיים בדרכו של המורה. היחס כלפי שאר תלמידיו של המורה צריך להיות דומה ליחס המורה אליהם (יחס אוהב, אבל חברי, לא להיות המורה שלהם).

נאמר שיהושע זכה להיות הממשיך הרוחני של משה רק משום שעזר לו בארגון השיעורים. כולם באו, ישבו ולמדו את התורה שקיבל משה. יהושע הכין את המקום, סידר את מקומות הישיבה, עזר למשה, ועל כך זכה לקבל ממשה את התורה, את המשמעות הפנימית שלה, ולא סתם ידע מכני של שמירת המצוות.

גם בעל הסולם כותב על כך ב "מאמר לסיום הזוהר". למעשה, תלמיד אמיתי מהווה תוספת והשלמה לנשמתו וגופו של המורה. כאשר אני מגדיר מישהו כתלמיד, אני מתכוון בדיוק לכך, ולא לשום מערכת יחסים אחרת. לכן, אולי בהבנה שלך, תלמיד טוב זה מי שחרוץ ועוזר, אבל אני לא קורא לו עדיין תלמיד, כי הוא עדיין לא התאחד איתי (עם הרעיון שלי) באופן שלם.

מורה, תלמיד והאהבה שביניהם

שאלה: תלמיד אוהב את המורה, מכיוון שדרכו הוא מרגיש את הבורא. מורה הופך עבורו לקשר היחיד עם מקור החיים. אבל המורה מסוגל ישירות לחוש את הבורא, אז למה הוא אוהב את התלמיד?

תשובה: מכיוון שהמורה רכש את תכונות הבורא, הוא מתייחס לתלמיד באותה דרך שבה הבורא מתייחס אליו. ולהיפך, כיוון שהבורא בחר בתלמיד על מנת למשוך אותו אליו, לכן גם המורה חש אהבה כלפי מי שמתקדם אל הבורא. שהרי הכל מבוסס על זהות - של תכונות, מחשבות, רצונות ושאיפות.

השתוות הצורה הרוחנית

שאלה: איך להתקרב רוחנית לדרגת המורה? איך להשיג את מחשבותיו?

תשובה: מחשבות האדם תלויות רק בהשפעת החברה והסביבה שלו, וכל מה שנערץ ומוערך בעיני החברה, נערץ ומוערך גם בעיני הפרט. ולכן העיקר הוא להשתדל להיות בקרבת אנשים רבים ככל האפשר, העובדים למען הבורא.

לכן נאמר: "עשה לך רב וקנה לך חבר" - כלומר, בחר באדם החשוב בעיניך, הפוך אותו מורה שלך, השתדל לגרום לו הנאה מאחר שהוא חשוב לך, וכך הרגל עצמך לעשות משהו בשביל הזולת לאחר מכן. מכוח ההרגל תהיה מסוגל גם לעבוד למען הבורא.

ואם תהיה קרוב רוחנית לדרגת המורה שלך, תקבל ממנו את הדרגה שלו ותגלה את הבורא בדרגה הרוחנית של המורה. זה, לפחות, יאפשר לך לעשות משהו למען הבורא, ועל ידי כך להיכנס אל העולם הרוחני. וכאשר תקבל את תחושת היראה מפני הבורא, תהיה מסוגל להתקדם הלאה, עד לאיחוד רוחני מלא איתו.

כאשר התלמיד ממלא את הוראות הרב ועושה משהו בשבילו על מנת לגרום לו הנאה, הוא משיג את "השתוות הצורה" הרוחנית עם הרב, מקבל את הידע, המחשבות, והעיקר - את השאיפה הרוחנית ואהבת הבורא של הרב, שתספיק לו להתקדמות ולהתפתחות רוחנית.

הלימוד עצמו אצל הרב נועד תמיד לקבל ידע בשביל עצמך, ולכן אינו מוביל להתקרבות רוחנית. כלומר, כאשר אנחנו משרתים את הרב - אנחנו משיגים את המחשבות שלו, ועל ידי הלימוד - רק את דבריו. אבל כל זה בתנאי שמשרתים את הרב למענו, ולא למען התמורה האישית של התלמיד. אם המצב הוא כזה, הרי ללמוד חשוב יותר מלשרת.

רב - אמצעי להשגת המטרה

שאלה: כאשר הרב נוסע למקום אחר, מתחילים להבין שהרצון והכוח - הכול בא מהמורה ומהבורא. ואיפה ה"אני"? אין לי לא חשק ולא רצון לעשות משהו. איך אפשר לדעת שהבורא שומע אותי?

תשובה: מטרת הרב היא להפוך את תלמידיו לעצמאים, לא משנה מי הם והיכן יהיו. עצמאים, הכוונה היא שיוכלו למצוא את הדרך אל הבורא בכוחות עצמם, למצוא רק אותו. הוא המטרה והוא מקור כל הכוחות, והרב הוא רק מורה דרך.

מוכרחים להשקיע את כל הכוחות בלימוד אצל הרב, אך לא יותר מלימוד. אחרת, הרב כבר לא יהיה מורה. כל מה שאתה עושה למען הרב, צריך לשרת את המטרה - לעשות את זה למען הבורא. כל מחשבה שלך צריכה להתחיל ולהסתיים בבורא, גם המטרה וגם המניע. ובאמצע, רק כנותן עצה וכאמצעי להשגת המטרה - נמצא הרב.

מידת הברכה - תלויה באדם

שאלה: הבנתי שדרך הרב הנשמה שלי לומדת להבין את הבורא, לכן אני מבקש ממך ברכה.

תשובה: במקרה הזה ברכה נקראת ירידת האור העליון לנשמת האדם. באותה מידה שבה התלמיד או כל אדם אחר בעולם מצליח להתחבר לחומר הנלמד, הוא מתחיל לחוש איחוד עם הרעיון הזה, הוא הופך לקרוב מבחינה רוחנית. כיוון שבממד הרוחני הקרבה נגזרת מהתאמת הרצונות והשאיפות, וממידת ההתקרבות, על האדם הזה מאיר האור העליון הנמשך על ידי הרב והקבוצה.

לכן מידת הברכה תלויה בך. ולהיפך, זלזול במטרה בא לידי ביטוי בתחושת התרחקות רוחנית של האדם, והבנה לא נכונה, לא משנה מה ילמד וכמה מאמצים ישקיע, הכול נגזר מהקשר הזה. לכן בתורה, על יד שם של רב גדול ("רב" פירושו "גדול"), תמיד מצוין שמו של המורה שלו, תלמידו של... הרי רוחניות מקבלים רק דרך העליון, אין דרך אחרת.

אחד מאלף יזכה

שאלה: במאמרים מסוימים נכתב שבלימוד מרחוק חייבים לקרוא כל הזמן, לשמוע הקלטות, ובסוף נלמד לצאת לעולמות העליונים. במאמרים אחרים נכתב שיש ללמוד רק בקבוצה, בהדרכת רב, וגם אז רק אחד מאלף יזכה לבסוף. זה די מאכזב...

תשובה: בכלל לא חשוב איך להתחיל ללמוד ואיפה. יש לי תלמידים מכל קצוות כדור הארץ. בשביל מה ממקם הבורא את האדם ניתן רק להתפלא, זו כבר שאלה של גלגולי נשמות וגיאוגרפיית הקבלה. כל נשמה (כמו מטען אלקטרוני בודד בשדה מגנטי), בהתאם לתכונות הפנימיות שלה (שכל הזמן משתנות ומקרבות אותה אל הבורא), נעה קרוב יותר ויותר לבורא בשדה הרוחני, וכיוון שהיא מלובשת בגוף-המעטפת של העולם שלנו, היא נעה גם בעולמנו ונתקלת בנשמות של אנשים אחרים.

עכשיו איננו מסוגלים עדיין להבין ולעקוב אחרי זה. אבל לצורך המחשה, קח את ספרו של האר"י - "שער הגלגולים". לכן אני אומר לכל המתחילים לקרוא ולחזור על כל החומר, לשמוע הקלטות, לקרוא ספרים וללמוד לצאת לעולמות העליונים - זה בכלליות. כעיקרון, לצורך השגת היעד הזה חייבים להיות רק בקבוצה, בהדרכת רב, מפה לפה ואחד מאלף יזכה. מילוי התנאים האלה אינו תלוי כל כך בתלמיד עצמו, אלא במאמצים שהוא מוכן ורוצה להשקיע בלימוד. אם באמת יש צורך, הוא ימקם את עצמו קרוב למורה שלו.

נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור" - לא אתה צריך לסיים את העבודה (אתה צריך רק להתחיל). התחל, ובהמשך כבר יובילו אותך הלאה. תוצאת הלימוד עצמו תשנה את מיקומך בשדה הרוחני לאן שצריך, אחרת תהיה "חוכמתו מרובה ממעשיו" - חושב יותר מאשר עושה. כל פעולה היא טובה כאשר היא הכרחית, והיא אינה דבר של מה בכך.

הכוח הכללי, התוכנית והמטרה

שאלה: כאשר הרב נעדר לתקופה מסוימת, היתה תחושה שהקבוצה ממשיכה להתקדם מכוח האינרציה, אבל לו היה נעדר לתקופה ממושכת יותר, הקבוצה היתה עלולה להתפרק או לסטות מהדרך הנכונה. האם לרב יש ממשיך דרך שיהיה מסוגל להוביל?

תשובה: השאלה הזו תמיד מטרידה את התלמידים, כיוון שהדבר הכי חשוב בחייהם, כפי שהם מגלים, תלוי במורה שלהם, והמורה אינו בן אלמוות. המורה חשוב מאוד. ללא מנחה ומדריך האדם אינו מסוגל לעשות צעד אחד נכון בחייו.

המורה - הוא אותו פרצוף עליון, שבעזרת האח"פ שלו הוא מושך למעלה את הגו"ע של התחתון, כלומר של התלמיד. מעל לכל המערכת הזאת נמצא הבורא, הכוח הכללי, התוכנית והמטרה, והוא קובע איך ומתי הכול אמור להשתנות, כאשר צריך לשנות את שיטת העלייה הרוחנית ולהחליף את המורה בבורא עצמו.

הדבר הנכון ביותר יהיה אם התלמיד לא ייכנס בכלל למחשבות האלה. אין זה כלל עניינו. הוא צריך להמשיך להתקדם ולהודות לבורא על מה שהוא מקבל בכל רגע נתון. אם התלמיד עלה לדרגה הרוחנית של המורה או אפילו מעליו, הם נפרדים, או ממשיכים להתקדם יחד כחברים.

אם הקבוצה מתקדמת בכיוון הנכון והיא זקוקה למורה, מלמעלה לא ייקחו אותו, ואם קבוצה מאבדת כיוון ומפסיקה להתקדם אל עבר המטרה, המורה יעזוב אותם או שלא יהיה איתם יותר. מסקנה: בכל מקרה, הכול נגזר מהמאמצים של התלמיד או של הקבוצה, ומהיכולת שלהם להתקדם אל עבר המטרה. כאשר מתעורר הצורך, מתבצעת החלפת תנאים לפי תוכנית ההשגחה העליונה.

לכן צריך לחשוב אך ורק על התקדמות רוחנית, כלומר על התיקון, ולא על התנאים הנלווים - הם כבר לא עניינך, מכיוון שלעולם לא ניתן לאדם להבין את תנאי התיקון, למה הם כאלה ולא אחרים. רק בסיום הדרך ניתן להבין הכול. ובינתיים - השתדל להפיק תועלת מקסימלית מהמורה שלך.

קשר מקרוב ומרחוק

שאלה: נאמר שבלי קשר ישיר, בלתי אפשרי להעביר השגות רוחניות. האם זה מספיק להקשיב להקלטות השיעורים, לקרוא תרגומים בהפרשי זמן של שעות או ימים, או שחייבים להאזין בזמן אמת על מנת שיהיה "קשר"?

תשובה: האדם חייב להשקיע את כל המאמצים בהתאם לנסיבות שבהן הוא נמצא. הכרחי שתהיה קרוב לרב בשביל ההתקדמות שלך, ואתה תרגיש זאת. בדרך כלל יש צורך בקשר אישי שכזה, והכרחי ללמוד במסגרת הקבוצה ולקחת חלק פעיל בכל פעולות הקבוצה.

אבל אם אתה משתתף בינתיים בלימודים דרך האתר, אם יש לך קבוצה ותוכנית לימודים ואתה מפיץ את חוכמת הקבלה, המשך במה שאתה עושה עד שתרגיש צורך בקשר הדוק יותר עם רב. שאל את עצמך, האם אתה מוכן כבר להקרבה שכזאת?

משחק מסוים

שאלה: מנקודת מבט אישית שלי, לכל העצות וההמלצות של המורה יש לפעמים מטרות שונות אחרות (מלבד המטרה הכללית), ולוקח לי זמן להבין למה באמת התכוון כשאמר משהו. איך צריך להבין את הערות הרב על מנת לזרז את תהליך ההתקדמות?

תשובה: יש מקצוע כזה שנקרא מורה. המורה חייב לשחק עם התלמידים שלו משחק מסוים, אחרת לא יהיה מסוגל להעביר את החומר הדרוש בשיטתו. לצורך כך הוא חייב לעניין את התלמידים, לעורר, להלהיב, להכעיס, להפחיד. כל אלה הם מרכיבים הכרחיים בתקשורת בין-אישית ויצירת קשר, כאשר התלמיד מסוגל לעקוב אחר מחשבת המורה.

הרב אינו חושש מהפרעות

שאלה: נאמר שאסור לתלמיד לגלות לתלמיד אחר באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא, ושרק הרב יכול לדעת זאת. מדוע יכולים התלמידים לדעת שהרב חי בשני העולמות, העולם שלנו והעולם הרוחני?

תשובה: היות שהרב מיופה כוח ללמד ואינו חושש מהפרעות משום כיוון. איש אינו- מסוגל להפריע לו בהתקדמותו הרוחנית, ואילו לתלמידים מתחילים, אפילו חבריהם ללימוד יכולים להפריע.

מורה מהעולם הרוחני

שאלה: האור המקיף נמשך כאשר המורה קורא קטע שמדבר על מצבים רוחניים של אדם בעולמות רוחניים. מהי ההשפעה כאשר המאזינים אינם מבינים אותו, ומפרשים כאילו מדובר בעולם שלנו?

תשובה: אם המורה נמצא בעולם הרוחני, בכל מקרה הוא מכין את התלמיד להבנה נכונה יותר, ולאחר מכן אפילו להרגשה מסוימת.

העולם הזה ייחודי ואין שני לו

שאלה: באחד השיעורים שמעתי את הרב מספר שבמבט לאחור, היום היה שואל את רבו הרבה יותר שאלות. אך נאמר גם שקשר רוחני עם המורה אינו תלוי במגבלות העולם שלנו, ואינו נפסק עם עזיבתו של הרב.

תשובה: בעל הסולם כותב בספר "פרי חכם - אגרות": וכאשר יעזור ה' לזכות לגמר התיקון, אז "תהיה צריך לי מאד". יש הבדל גדול בין התקשורת בעולם שלנו לבין העולם העליון.

בעולם שלנו, כלומר כאשר התלמיד עדיין לא יצא אל העולם העליון או כאשר המורה יצא מהגוף, אף על פי שהתלמיד כבר בתהליך גילוי העולם העליון, אפשר לקבל תשובה רק דרך הגוף, אף על פי שהגוף מפריד בין השניים. אבל אפשר בכל זאת לשמוע מדרגה גבוהה יותר מהדרגה שלך, כאשר הגוף מתפקד כמתווך, קושר, ולא רק מפריד בין הנשמות. כאשר אתה מקבל תשובה במידת דמיון התכונות, כלומר בתוך הכלים המתוקנים שלך בלבד, הגוף כבר לא יכול להיות אמצעי לקשר.

בלתי אפשרי לתאר את כל מה שמתרחש, אבל אני רוצה רק לציין שהעולם הזה, הנחות ביותר שלנו, לא נברא לחינם, הואיל ובעולם הזה, בדרגה הרוחנית הזו, ישנם אמצעים ייחודיים של קשר בין הנשמות, שלא קיימים בשום דרגה אחרת, ושאי אפשר להחליף אותם בתכונות אחרות. העולם הזה ייחודי, אין שני לו, והאדם מוכרח להשתמש בו במהלך כל העלייה הרוחנית שלו, עד הדרגה הגבוהה ביותר - גמר התיקון.

השכר הרוחני של התלמיד

שאלה: למה מקובל לחשוב שרשב"י כתב את ספר ה"זוהר", כאשר למעשה ידוע שתלמידו רבי אבא, הוא זה שכתב את הספר? את כל כתבי האר"י רשם תלמידו חיים ויטל, לכאורה בשמו של האר"י, והרי רבי אבא כאילו הצפין, כלומר פירש לפי התחושות וההבנות שלו.

תשובה: תלמיד הוא תלמיד רק כאשר הוא מסוגל להתאחד באופן מלא עם המורה שלו, בלי לבטא את עצמו בשום צורה. אחרת לא ילמד שום דבר בדרך. לכן, כאשר רבי אבא רשם את ההכתבה של רבי שמעון, הוא עשה בדיוק את מה שרבי שמעון דרש, והצפין את הטקסט דרך הנשמה שלו, היות שהיא נוצרה מאור מקיף ולא מאור ישר. לכן ספר ה "זוהר" - זהו פרי עבודתו של רבי שמעון.

דרך אגב, רבים שאינם בקיאים בנושא, חושבים שספר ה "זוהר" נכתב על ידי רבי משה דה ליאון - ראה על כך אצל בעל הסולם ב "הקדמה לספר הזוהר".