אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / משורשים לענפים / פרק 13 - עליית הרצון האמיתי

מקור התפילה

שאלה: האם התפילה שלנו יכולה להשפיע על החלטות הבורא, על מהלך האירועים או על דבר כלשהו בכלל?

תשובה: כל תחושה של אדם, גם תחושה שהוא עצמו לא מסוגל לחוש אלא כתחושה רגעית ואקראית, ושהוא עדיין לא יכול להבין אותה בגלל הדרגה הרוחנית שלו, כל אלה הם תוצאות השפעת הבורא על האדם. הכלי של האדם, כלומר הנשמה, מגיבה לתחושות האלה, ובדרך הזאת היא מתפתחת, בעיקר באופן לא מודע עבור האדם.

האדם מגלה פתאום שמשהו השתנה בתוכו, אבל מדוע, זאת אינו יכול לדעת, מכיוון שלא התנסה עדיין בהשפעות הבורא ובתגובות הרוחניות שלו. ככלל, כל עולם התת-מודע של האדם, לא רק העולם שניתן לגילוי על ידי הפסיכולוגיה המודרנית כיום או בעתיד הרחוק, אלא העולם הפנימי שנמצא בתוך הנשמה - זאת מלכות עולם האינסוף, שעוברת את התיקונים שלה בדרגות רוחניות שאיננו מסוגלים לחוש בהן כלל, דרגות שיתגלו לאדם רק במידת גילוי המציאות וגמר התיקון, דרגה רוחנית של משיח.

אבל כל התגובות שלנו על השפעת הבורא, כולל תגובות בלתי מודעות לחלוטין, נקראות תפילה. כלומר תפילה - זוהי תגובה של כלי על היעדר האור. לכן כאשר התיישבו במדבר הנגב מתיישבים שאינם שייכים לדת, בעל הסולם ניבא שיירדו שם גשמים, מכיוון שהם יתחילו "להתפלל" - לחוש את היעדרות הגשם.

התחושות הללו, אף על פי שהן מהוות תפילה, אינן תפילות של האדם, אלא של הבורא עצמו. הרי הוא המקור הגורם לתפילה, והאדם בכלל לא מסוגל לחוש אותה באופן מודע. כל תגובה של אדם ידועה לבורא מראש, וגם אנחנו היינו מסוגלים לדעת זאת, לו היינו מבינים בדיוק את מהות הכלי הרוחני והשפעת הבורא עליו.

אבל חשוב שהאדם עצמו ילמד לחוש את התגובות שלו, אף על פי שהן רק תוצאת השפעת הבורא עליו. לצורך כך האדם חייב להשקיע יגיעה, כאילו התוצאה הסופית אינה תלויה בו, על פי העיקרון "אם אין אני לי מי לי?!" רק לאחר שהשקיע את כל המאמצים והגיע להבנה ש"אין עוד מלבדו", וזה הבורא שפועל ומניע אותו, עליו להבין שהרצון שלו ורצון הבורא זהים, כלומר התפילה שלו ושל הבורא היא אחת, וכל זה קורה במידת היגיעה של האדם.

חשיבה על הבורא

שאלה: מה לעשות, אם התפילה הכנה ביותר מגיעה רק במצבים קריטיים, הקרובים לייסורים? האם יש דרך כלשהי להגביר את מהירות ההתקדמות אל עבר הבורא, מלבד הלימודים והפצת הידע על הקבלה?

תשובה: מלבד להשקיע מקסימום מאמצים - בזמן, בחשיבה על הבורא )אין עוד מלבדו) ובלימודי החומר באתר חוכמת הקבלה, אין שום חוקים שאתה חייב לשמור או לפחד להפר אותם, מכיוון שאך ורק זה בונה אותך מבחינה רוחנית. למד, רשום את המסקנות שלך, השתמש במאמרים, שרטוטים. עזור לכל מי שמעוניין לעסוק בזה.

שבת - דרגה רוחנית פנימית של האדם

שאלה: כאשר מקובל נמצא בדרגה רוחנית של "שבת", האם הוא מרגיש את המצב המושלם? האם במקרה כזה אין לו כבר מה לבקש מהבורא?

תשובה: אתה יכול לקרוא על מה מתפלל המקובל בשבת בסידור הרגיל שלנו, שמדבר בדיוק על כך. הרי כל ספרי הקודש מדברים רק על העולם העליון, ולכן הם גם נקראים "ספרי קודש", ולכן הסידור מתאר את פעולות האדם בעולם העליון.

אדם שמסוגל לפעול בעולם העליון נקרא "מקובל". אחת הדרגות הרוחניות הפנימיות של האדם בתחושת העולם העליון, נקראת "שבת". בשפה אחרת, בשפת חוכמת הקבלה, קיימים תנאים "טכניים" לתחושת הדרגה הרוחנית של "שבת", והם מוסברים בספרו של האר"י, "שער הכוונות".

תפילה - פעולות רוחניות עם המסך

שאלה: על מה "מתפלל" המקובל שנמצא בדרגה רוחנית של "שבת"?

תשובה: על כל מה שנכתב בסידור התפילות, ושכל אחד אחר קורא גם הוא. אבל המקובל מבין שהוא קורא בעיניים הגשמיות, ואילו את הפעולות הרוחניות הוא מבצע בעזרת המסך שלו, וכל האחרים קוראים ומבינים אותו רק במובן הגשמי.

אולי תוכל לקבל מושג על התפילה, אם תפתח את הספר "שער הכוונות" של האר"י או ליתר דיוק - בחלק י"ב של "תלמוד עשר הספירות". תפילה היא סדר פעולות נוקשה ומוגדר מאוד בתקשורת עם הכוחות העליונים, בהתאם למצבם, שנחלק בחלוקה מסוימת לפי ימים, שנים, חודשים, יובלים, יום, לילה, ירח וכולי. כל מה שמתרחש בצורה פיזית בעולמנו - הוא תוצאת התהליכים האלה בעולם הרוחני, כמו כל דבר אחר.

תפילה וכוונה נכונה

שאלה: מסתבר שתפילה אפשרית רק אחרי עלייה רוחנית מסוימת של האדם, מכיוון שתחילה האדם מסוגל לבקש רק בצורה אגואיסטית, כי פשוט אינו יודע שיש משהו אחר. האם זה אומר שבדרגה הרוחנית הנוכחית שלנו לא מדובר כלל על תפילה?

תשובה: בחוכמת הקבלה תפילה מוגדרת כעליית הרצון האמיתי - עליית מ"ן. זאת היא שאיפה רוחנית, בקשה כזאת לתיקון, שמקבלת מיד תשובה מלמעלה. והתשובה יכולה להיות רק מה שביקשת, ולא משהו אחר שאינו רצוי. לכן, רק אדם שעבר את המחסום מסוגל לבקש מה שהוא רוצה באמת, ועד הדרגה הרוחנית הזו, כפי שנאמר: "יגעת ומצאת - תאמין".

פירוש הדבר - מי שהשקיע מאמצים ומצא את התשובה, האמן לו. כלומר, האדם חייב להשקיע את מרב המאמצים שלו, אבל הוא עושה את זה בחושך, כמונו. פרק הזמן הזה נקרא "זמן ההכנה", והאדם לא מבין בדיוק מה הוא עושה, אבל לדעתו זה כל מה שצריך לקרב אותו אל הבורא.

פתאום מתגלה בפניו ים הסוף )סוף - גבול בין העולם שלנו לבין העולם העליון), והאדם עובר דרך הים ביבשה, ממצרים - העולם הזה, אל ישראל - העולם הרוחני. זה קורה באופן בלתי צפוי לחלוטין, ולא קשור בקשר סיבתי ישיר לכל הפעולות הקודמות של האדם. תפילה וכוונה - לזה בדיוק שואף המקובל בהשגחה העליונה, בניהול העולמות. אפשר לראות זאת גם בסידור חוכמת הקבלה - רש"ש, עם פירוט מדויק של פעולות שהאדם חייב לבצע.

תפילה "מהלב" או "מהבטן"?

שאלה: האם תפילה, גם אם מלאכותית, אבל על הקשר הרוחני עם הבורא, משיגה את מטרתה ביעילות יותר מאשר קריאת מלות התפילה בראייה רגילה - לדוגמה התפילה להצלת החיים הפרטיים?

תשובה: כן, זה כך, כיוון שכך נבנתה כל מערכת הבריאה. הרי הכול נוצר ופועל בהתייחס למטרה. ככל שפעולת האדם מכוונת יותר כלפי המטרה, כך ההשפעה שלה על המציאות גדולה יותר.

האדם מתחיל את העלייה הרוחנית שלו בדרגה של אגואיזם טהור, ולכן לא יכולה להיות לו שום כוונה קדושה "למען הבורא", והכול מתרכז בכוונה - "למען עצמי". אבל אם גם בהימצאו במצב הזה, במודע לתכונות האגואיסטיות שלו, האדם מבקש, כמובן ללא כוונה כנה, אבל עדיין מבקש, הרי בכך הוא מתחיל להתקרב אל הבורא יותר מאשר אדם שמבקש בכנות, בקריאה חייתית, שאין לה שום ערך בעולם הרוחני, ולכן אדם כזה, בהתאם, גם יקבל תשובה מהירה.

תפילה - עבודה רוחנית

שאלה: ידוע שספר התפילות - ה"סידור", נכתב על ידי אנשי הכנסת הגדולה, מקובלים גדולים בדורות העבר. איך לקשר את התפילות הללו עם העבודה הרוחנית?

תשובה: כל קשר של אדם עם הבורא נקרא "תפילה". מכאן מובן, שבמלה הזו לא מתכוונים להרגשה רוחנית מסוימת שלנו, אלא להיפך, למגע גלוי וריאלי לחלוטין, שמתבסס על עבודה רוחנית קודמת, ברורה, מאומצת ומחושבת.

צורך המחשה פתח את ספר "שער הכוונות" )יסוד הכוונות שלנו, שמתפרש לפעמים לא נכון כמדריך למדיטציה, מכיוון שמדיטציה היא התנתקות מסוימת מהעולם שלנו, וכאן מדובר בדיוק בכוונות שלנו, "לשמה") של האר"י המקובל הגדול. או שתקרא ב "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, ותראה אילו חישובים מעשיים וכמה חוכמה יש שם.

מצב פנימי של אדם עם המסך נקרא פרק זמן. בהתאם לפרקי הזמן האלה, בכל דרגה רוחנית יש קשר עם הבורא שייחודי רק לה. כוונת האדם - היא התנאי ההכרחי שיוצר את הקשר הרוחני.

רק הבורא יכול לעזור

שאלה: תפילה יכולה להתקבל למעלה רק כשהמתפלל נטול ציפיות אגואיסטיות, שיהיו לו בזכותה חיים טובים יותר או הטבות. מה לעשות אם אין לי עדיין תכונות כאלה? כיצד אפשר לעזור למישהו קרוב, כאשר אתה מבין שתפילתך עדיין אגואיסטית?

תשובה: אם הבורא מעמיד אותך במצב שבו אתה נמצא, זה סימן לכך שאתה מוכרח לעבור אותו במודע, בהתאם למידת התיקון הנוכחית שלך, ולא יותר מזה. ואין טעם להצטער, "אילו הייתי... יכולתי..." זה כבר לא עניינך, הבורא בוחר עבורנו את הנסיבות, ועושה כך רק למען התקדמותנו הרוחנית.

בקשה לתיקון

שאלה: למה מ"ן עולה במצב של "שינה"?

תשובה: תרדמה, דורמיתא, שינה - מצב של עליית התפילה - מ"ן. מאחר שתהליך זה מתבצע רק כאשר לאדם אין ידע, אין דעה עצמאית, כאשר הוא נמצא בדרגה של היעדרות אור החוכמה ורק ניצוץ החיים, רק היכולת שלו להתעורר מבדילה בינו לבין מת. אם בדרגה הרוחנית הזו הוא מעלה אל הבורא את בקשת התיקון שלו - זאת באמת הבקשה.

מקום קדוש

שאלה: מהי משמעות התפילה על קברו של צדיק? שמעתי דעות סותרות לחלוטין ממומחים שונים, החל מהטענה שזה מועיל מאוד "לפנות" לצדיק מת ולבקש בקשות, ועד גינויים חריפים שזה לא הולם וחייב להיפסק.

תשובה: במהלך כל שתים-עשרה השנים שבהן זכיתי לחיות בקרבת הרב שלי, רק פעם אחת ביקרנו בכותל ופעם אחת בשנה, ב"יורצייט", ביקרנו בקבר אביו. אבל נהגנו לבקר בכל הזדמנות בקברו של רבי שמעון במירון, והרב שלי עמד שם במשך דקות ארוכות, בעיניים עצומות, בזמן שהניח את ידו הימנית על האבן.

פעם אחת ביקרנו בקברו של האר"י. לא נסענו במתכוון לבקר שום קבר אחר, כולל קברו של הרמב"ם בטבריה, שעל ידו גרנו כאשר ביקרנו בטבריה. לסיכום, רק על יד קברו של רשב"י, הרב ברוך שלום הלוי אשלג )רב"ש) חש שהוא נמצא במקום מיוחד, מקום קדוש.

אולי תוכל להסיק מסקנותיך מסיפורי האישי.

לשבור את הכלים

שאלה: בכל פעם כאשר מעלים מ"ן, הכלים נשברים, ובכל פעם זה כואב יותר ויותר, עד כדי כך, שלפעמים פשוט אין כוחות להעלות את המ"ן הבא. מה לעשות במקרים כאלה?

תשובה: יצרת בלבול והגדרותיך אינן נכונות. הטעות העיקרית היא, שאתה סבור שאתה כבר מסוגל להעלות מ"ן ו"לשבור את הכלים". הרי אלה הן פעולות רוחניות.

העלאת מ"ן - זוהי בעצם הבקשה לקבלת המסך, ולאחר הבקשה הזו מקבלים את המסך ועולים לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

שבירת כלים, כלומר שבירת הרצונות, היתה רק פעם אחת בעולמות - בעולם הנקודים. ורק פעם אחת בנשמות - בנשמת פרצוף האדם הראשון. לאחר שבירת עולם נקודים, נוצרו במקומו עולמות אבי"ע.

במקום אדם, נוצרו חלקי הנשמה הנפרדים והמקולקלים שלו, שנפלו אל העולם שלנו והתלבשו על הרצון לקבל הנאה עצמית - גוף הנשמה, ועל הגוף הפיזי שלנו.

תפקיד עולמות אבי"ע - להביא את חלקי הנשמה השבורים האלה לתיקון ולאחדם לנשמה אחת כוללת - נשמת האדם כפי שהיתה לפני חטא שבירת הכלים. לאחר מכן, לא היה שום מקרה של שבירת כלים. ומה שנדמה לאדם כשבירת כלים פרטית שלו, הוא מסיבת לימוד חוכמת הקבלה.

האדם כל הזמן מגלה חלקים חדשים בנשמה שלו, שנשברה, על מנת לתקן אותם, ולכן הוא חושב שלכאורה הוא עובר תהליך שבירה מחדש, אבל למעשה, הוא עובר תיקון. הואיל והאדם פשוט אינו מסוגל לעבור את כל תהליך התיקון בבת אחת, הוא מגלה את הנחיתות הרוחנית שלו בהדרגה.