אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / ההכנה לדרך / שלבי ההתפתחות הרוחנית / סימני דרך

במהלך דרכו הרוחנית, עשוי אדם לגלות לתדהמתו, שלא זו בלבד, שהוא אינו מתפתח רוחנית, אלא להיפך, חלה עצירה או נסיגה במצבו. נראה שהסיכוי להתקרב לעולם רוחני הולך וקטן. אבל דווקא שלב זה, שבו אנו חשים, כי אין ביכולתנו להתמודד עם ההפרעות המציקות, מעיד על התקדמות מרשימה. אם רק נעצור לרגע קט, ניווכח שאנו מתקדמים בקצב הולך וגדל, שכן אנו מודדים את מצבנו בחושינו הקיימים, הנמצאים בראשית מסלול התיקון שלהם. כל תיקון ושינוי שאנו מבצעים, מקרב אותנו לרכישת הכוונה "להשפיע". אולם, לשם כך נדרש האדם לעבור עשרות רבות של שינויים, באופנים שונים. על האדם לגלות מי ה"אני" שלו, מה בדיוק הוא רוצה, מהו "הרצון לקבל", מהו חומר הבריאה, ומהי משמעות החיים והמוות.

האדם מגיע למסקנה, שהחייםמשמעותם להרגיש את האור, ומוות הוא הרגשת חושך, העדר הרגשת הבורא בחושיו. האדם עובר מצבים רבים ושונים, עד שמגיע להכרה אמיתית מהו "רע" ומהו "טוב".

המחסום, שמסתיר את האור מהעולם שלנו, הוא הווילון. במה שונה המחסום מהמסך? תכונת המסך שונה לגמרי מהמחסום, בכך שכל האור נמצא לפני המסך, ואף אחד אינו מסתיר אותו, אלא האדם עצמו דוחה אותו בכוח רצונו, שלא לקבל את האור לשם הנאה עצמית.

בניגוד למסך, נמצא הווילון המחסום מחוצה לי, ומסתיר את האור העליון ממני. אבל את המסך מעמיד האדם בתוך עצמו, מתוך הכרה והבנה פנימית, על ידי רצון אגואיסטי, שלא לתת לאור להיכנס לתוכו. אם ירשה לאור להיכנס, הרי זה רק מתוך כוונה לתת, להשפיע לבורא. כאשר יש מסך, אין צורך בווילון, כי האדם, בעזרת המסך, מסוגל בעצמו להתנגד לאור.

איך מתחלקת דרכנו, הבנויה מ-125 מדרגות?

בינינו לבין עולם אין-סוף ישנן 125 מדרגות השגה. אך לשם תיקוננו, צריך להגיע רק עד עולם האצילות, מימד "צמצום ב'". כלומר, לעבור דרך עולמות עשיה, בריאה ויצירה, אשר כל אחד מהם נמשך "2000 שנה", ובסך הכל "6000 שנה". התיקונים שיבואו אחרי כן יתרחשו כבר במימד "צמצום א'" מעל "צמצום ב'". (ראה "עשרה שיעורים בחוכמת הקבלה" שבספר).

נשמתנו בנויה מחמישה חלקים: כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין )ז"א( ומלכות. אלה נבדלים זה מזה בגודל הרצון לקבל שלהם, ומתחלקים לשניים: "גלגלתא ועיניים" (כתר וחוכמה) ו"אוזן", "חוטם" ו"פֶּה", הנקראים אח"פ (בינה, ז"א ומלכות). במילים אחרות, כתר קרוי "גלגלתא", חוכמה קרויה "עיניים", בינה קרויה "אוזן", ז"א קרוי "חוטם", ומלכות קרויה "פֶּה". החלק הראשון של הנשמה מקבל תענוג מנתינה, מהשפעה, והשני מתוך קבלה. כך בנויה כל נשמה ונשמה.

עלינו לתקן רק את הגלגלתא ועיניים (גו"ע), שהם כלים דהשפעה, רצונות לתת, להשפיע. דרכנו הרוחנית מתחילה בהתעלות מעל העולם שלנו. עליה היא תיקון הדרגתי של גו"ע. בכך שאנחנו עולים לעולם האצילות דרך עולמות בריאה, יצירה, עשיה (בי"ע) אנחנו מאשרים בעצם, שהכלים דהשפעה שלנו מתוקנים.

את הכלים דקבלה, אח"פ, אין אנו מסוגלים לתקן. מה בכל זאת ניתן לעשות? להעלות בהדרגה את כלי הקבלה שלנו, האח"פ, מעולמות בי"ע לעולם האצילות. קודם עולים האח"פים שמעולם הבריאה, שהם בעלי האגואיזם המועט ביותר, אחריהם האח"פים מעולם היצירה, היותר אגואיסטיים, ולבסוף עולים הכלים האגואיסטיים ביותר, האח"פים מעולם העשיה. למעשה, אין אנו מתקנים את הכלים, הרצונות עצמם, אלא רק מחברים אותם לגו"ע התואמים להם, ומכלילים אותם ברצונות הנותנים, האלטרואיסטיים.

עם כל תיקון, אנחנו מקבלים כמות נוספת של אור. התיקון קרוי "עליה". בסך הכול יש שלוש עליות, וליתר דיוק, עליה משלושת המקומות: עולם העשיה, עולם היצירה ועולם הבריאה.

אח"פים, שעולים לעולם האצילות, אינם מהווים רצונות לקבל אמיתיים ("כלים דקבלה"), והם אינם ה"אני" של האדם, "לב האבן". האדם בעצמו לא מסוגל לתקן את החלק הזה. מה שעובר תיקון הוא רק חלק קטן, שקרוי "אח"פ דעליה". מהאדם לא נדרש גם תיקון גדול יותר. ברגע שתיקון זה יסתיים, הבורא בעצמו יתקן את "לב האבן".

כדי שהאדם יידע, מה הוא חייב לתקן, עליו לראות ולהרגיש, מה עליו לתקן. לשם כך קיימות עליות, שאינן תלויות באדם, הקרויות "אתערותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה): שבתות, חגים וראשי חודשים. דבר זה ניתן לאדם רק משום שהוא תיקן כבר את הכלים דהשפעה שלו, אינו דורש מאומה לעצמו, ונמצא בעולם האצילות.

הפעולה הראשונה, או העליה הראשונה, תהיה צירוף של אח"פ דעליה של עולם הבריאה. העליה השניה תבוצע על ידי צירוף אח"פ של עולם היצירה, והשלישית, בצירוף אח"פ של עולם העשיה. לאחר שהאדם עלה את שלוש המדרגות הללו, מתרחש התיקון של "לב האבן" ומגיע גמר התיקון.

אפשר ליהנות בשני אופנים: מקבלה או מנתינה (השפעה). התענוג מנתינה (השפעה) מורגש בכלים דהשפעה, והתענוג מקבלה מורגש בכלים דקבלה. אבל הן הכלים דקבלה והן הכלים דהשפעה מקולקלים בנו. הדבר הקל ביותר הוא לתקן את הכלים דהשפעה, באופן שבו אוכל לתת, לא למען תענוג עצמי, אלא להנאתו של מי שאני נותן לו. קל יותר לתקן את זה כך, כיוון שהמעשה (הנתינה) והמטרה (למען האחר), נמצאים באותו הכיוון.

הכלים דקבלה (אח"פ) מאפשרים ליהנות רק על ידי מעשה קבלה. לתקן אותם הרבה יותר קשה. יש לגרום לכך שפעולת הקבלה של המקבל תענג את האחר. התיקון הזה דורש חיבור הדוק יותר עם הבורא, משום שתיקון זה עובר דרך מהותו של ה"אני", האגו האנושי.

לכן האח"פ מתוקנים רק אחרי תיקון הגו"ע (הרצונות הזכים ביותר, שנקראים "ישראל" או "גלגלתא ועיניים") ובהדרגה. במלים אחרות, עליה לעולם האצילות עם כלים של גו"ע אפשרית בפחות קושי, כי בתיקון האח"פ המעשה מנוגד לכוונה.

כל חמשת העולמות הם מעין "פרגודים" על אור הבורא: ככל שהעולם נמוך יותר, כך הוא מסתיר יותר את האור. חמשת העולמות, הפרגודים הללו מסתיימים במחסום, המסתיר לגמרי את האור מהעולם שלנו, שאליו חודר רק ניצוץ קטן, הקרוי "נר דקיק", ההכרחי לקיום החיים בעולמנו. הבורא עשה את הדברים כך, כדי שנוכל לחיות בלי מסך, עם אותו "נר דקיק", ובהעדר האור, לא נדרש המסך.

אור חלש זה, אותו ה"נר הדקיק", מתחלק לחלקים רבים מאוד. הוא "מסובב" אטומים, מזיז מולקולות, מכריח את כל החומר להתקיים, מקדם אותו להתפתחות, ומחייה את כל דרגות הקיום, דומם, צומח, חי, ואת דרגתנו, מדבר.

אם בכל זאת, בעזרת לימוד במסגרת רב-מורה וקבוצה, רוכש האדם מסך על הרצון לקבל הקטן ביותר, עביות דשורש, הריהו מסוגל להתנגד לאור הקטן ביותר, "אור הנפש", שהוא גדול יותר מכל אורו של "נר דקיק". הוא יכול להימצא באור הזה, ולא לקבל אותו לעצמו. המסך, במקרה זה, מתפקד כמו מחסום (המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני).

זה כמו בחיינו. האדם חונך לא לגנוב. אם נניח לפניו 100 ש"ח, הוא לא יגנוב. אבל ברגע שיונח לפניו סכום גדול מזה, שלא חונך להתגבר עליו, הוא לא יוכל לעמוד בפיתוי, כי החינוך שקיבל אינו מספיק.

כך גם ברוחניות: במקום שבו נמצא אור הנפש, האדם פועל למען הבורא בלי כל קושי, מרגיש אותו, נמצא אתו במגע, נהנה על מנת לתת. למדרגה זו יש לו מסך השומר עליו מקבלה לשם הנאה עצמית. המצב הזה קרוי עולם העשיה.

לאחר מכן, בעזרת הלימוד, וביגיעה נוספת, האדם רוכש מסך על אגואיזם גדול יותראגואיזם ב"עביות א'", ומסוגל לקבל את "אור הרוח" כדי לתת. בהתאם לזה, יש לו כבר הגנה מפני "לא לגנוב", נניח עד 1000 ש"ח. בנקודה זו אפשר לעבור מעולם העשיה לעולם היצירה. באותו אופן, ברכישת מסך על אגואיזם ב"עביות ב'", אדם יעבור לעולם הבריאה.

כך במעבר מעולם אחד לעולם אחר, נופל ה"פרגוד" מהאחר. כלומר, במקום הפרגוד נרכש מסך, המתאים לעביותו של אותו עולם. הפרגוד נבלע בתוך האדם, ואז אין בו צורך עוד. האדם מסוגל בעצמו לקיים את החוק של העולם, שבו הוא נמצא. אין לו עוד צורך בחוק, הוא מתעלה עליו, ומקיים אותו במודע.

היות שנשמתנו בנויה מחמישה חלקים, אנחנו חייבים לרכוש חמישה מסכים, השונים זה מזה בעוצמתם, בהתאם לעביות האגואיזם:

א.ברכישת מסך עם עביות בדרגת "שורש", האדם עובר את המחסום, ונכנס לדרגה הרוחנית של עולם העשיה;

ב.מסך בעביות א' נותן אפשרות לעלות לדרגת עולם היצירה;

ג.מסך עם עביות ב' מעלה את הנשמה לדרגת עולם הבריאה;

ד.מסך בעביות ג' מעלה את הנשמה מעולם הבריאה לעולם האצילות;

ה.ולבסוף, מסך בעביות ד' מעלה את האדם-הנשמה ("נשמה" בקבלה היא "אדם") לעולם "אדם קדמון"; והלאה מעולם "אדם קדמון", עולה הנשמה לעולם "אין-סוף".

בכל עולם יש חמישה פרצופים, הכלולים מחמש ספירות. בכל פעם, שאדם רוכש חמש ספירות חדשות, הוא רוכש מדרגה חדשה, פרצוף חדש. אם מדובר בעולם העשיה, אזי חמש הספירות הראשונות מעניקות אפשרות להשיג את פרצוף מלכות דעולם העשיה.

חמש הספירות הבאות מעלות לפרצוף "זעיר אנפין של עולם העשיה", חמש הספירות הנוספות מעלות לפרצוף "בינה של עולם העשיה", אחר כך עוד חמש ספירות לפרצוף "חוכמה של עולם העשיה", ועם חמש הספירות האחרונות, הנשמה משיגה את פרצוף ה"כתר של עולם העשיה".

בדרך זו, רכשה הנשמה את המסכים מעביות שורש של עולם עשיה, ועברה למסך של עביות א' של עולם היצירה. באופן דומה היא ממשיכה, עד שתעבור את כל העולמות, את כל 125 המדרגות.

בזמן שהאדם נמצא בעולם העשיה עם עביות שורש, עוברת נשמתו כמה מדרגות התפתחות, כ"עֻבָּר" ברחם אימו )בינה(. תקופה זו נמשכת "תשעה חודשים", כמשך הריונה של אישה בעולמנו.

לידת הנשמה היא מעבר מעביות שורש לעביות א', מעולם העשיה לעולם היצירה, התואמת ללידת אדם בעולם שלנו. אחר כך, בעולם הבריאה, נשמת האדם נמצאת בתהליך "יניקה" במשך "שנתיים". בתוך השלב הזה, הנשמה "גדלה" ומקבלת אור, שמגדיל בה בהדרגה את המסך.

אבל בעולם הבריאה הנשמה נמצאת עדיין במצב "קטנות" (יש לה רק כלים של גו"ע), והמעבר לעולם האצילות הוא תחילתו של תהליך הדרגתי ב"גדלות הנשמה", רכישת כלים של אח"פ. כך נמשך התהליך עד "י"ג שנה", עד שהנשמה נעשית עצמאית באצילות, כשיש לה כבר מסכים, שבאמצעותם היא מתחילה לקבל על מנת לתת, "על מנת להשפיע", ומצרפת כלים דקבלה הנקראים "אח"פ דעליה".

בעולם האצילות ישנם שני פרצופים, הנקראים זכר (זעיר אנפין) ונוקבא (מלכות). הם נמצאים במצבים שונים זה כלפי זה, התלויים במצבה של הנשמה ("קטנות" או "גדלות"). מצבים אלה מכונים "זיווג רוחני".

בעולם הרוחני קיים המושג "ארץ", שהוא המקום בו אתה נמצא, או המקום שאליו אתה הולך. ארץ מלשון "רצון". הנשמה שלנו בנויה מרצון אחד גדול ("ארץ"), שבתוכו מיני רצונות קטנים ("ארצות"). ישנם רצונות הנקראים "אומות העולם", המכונים גם "חוץ לארץ". ישנה ארץ הנקראת "ארץ ישראל", שהיא הרצון הקרוב ביותר לבורא. שכני הארץ הזאת, "ארצות חו"ל", שהם עבר הירדן (ירדן), מצרים וסוריה, רוצות את "ארץ ישראל" כי בה נמצא הבורא.

תהליך התיקון מתחיל מהרצונות הזכים ביותר, שנקראים "ישראל" או "גלגלתא ועיניים" (גו"ע). מצד אחד, הם הקרובים ביותר ל"ארץ ישראל", אך מצד שני, הם גם הרחוקים ביותר, וזאת בגלל חוק "ערך הפוך בין אורות לכלים".

כדי לשוב לבורא, האדם חייב להיות אגואיסט מופלג, כי הוא חייב להרגיש שחסר לו משהו גדול בחיים. מי שהוא אגואיסט בכליו, נמצא רחוק מהבורא בשל רצונותיו האגואיסטיים. ואילו כאשר יחליף את כוונותיו על הכלים האגואיסטיים שלו, יהפוך להיות הקרוב ביותר אליו.

כאשר אדם מתחיל ללמוד קבלה, הוא לומד, לאט לאט למיין את רצונותיו לפי מידת עביותם. לאחר המיון הוא קובע עם אילו מהרצונות עליו להתחיל לעבוד ולתקן. וכשהוא עובד על רצונותיו, הוא מתחיל להבין היכן מיקומו במפה הרוחנית.