מה בין העולם הזה לעולם הבא
ייתכן שיחד איתנו, במרחב אחד, קיימים גם עולמות אחרים. אין לנו מגע אתם, ואנחנו לא נתקלים בהם. אכן, עולמות אלה נמצאים במימד אחר, ואם נישאר רק בגבולות הטבע שלנו, לעולם לא נהיה מסוגלים לגלותם. נראה שבעולמות האחרים הללו, עולמות אמיתיים ושלמים, מצויים השורשים והסיבות לכל מה שמתרחש בעולם שלנו, הסיבות לחיים ולמוות של כל אחד מאתנו, ואולי גם תוצאות הפעולות שלנו בעולם הזה.
נמצאים בקרבנו אנשים, שהצליחו לרכוש חוש נוסף, המקנה להם אפשרות לחוש מציאות רחבה יותר מהמציאות הנראית לנו כיום. הרחבת מגבלת החושים, מאפשרת להם לעלות מעל מימד הזמן, ולראות את כל מה שקדם ליום הולדתם בעולם הזה, ומה שיתרחש לאחר מותם. אנשים אלה מסוגלים להימצא מחוץ למסגרת התחושות שלנו, לראות את התמונה האמיתית של כל הבריאה, והם בעלי יכולת לקשר בין סיבות ותוצאות. אנו עצמנו מסוגלים להבין רק חלק קטן וזניח מהתמונה הזו. אנו לא רואים את הסיבות לכל מה שקורה לנו, כל שכן את השלכות פעולותינו.
אנשים אלה הם בני אדם כמונו, אלא שהם הצליחו לפתח את איברי החושים הנוספים. הם, נקראים מקובלים, כי יש להם יכולת לקבל את הידע העליון, הנאה אינסופית, כוח הבורא. השיטה המאפשרת לצאת אל מחוץ לגבולות הטבע שלנו, ממגבלות החושים שלנו, קראת חוכמת הקבלה, מכיוון שהיא מאפשרת לכל אדם לקבל ולהבין את כל מה שנמצא מעבר לעולמנו, ולהשיג את המציאות האמיתית, שנדמית רק לחושינו כחיצונית לנו. הקבלה נקראת חוכמת הנסתר, מכיוון שהיא נסתרת מפני מי שנולד לעולם הזה, ומתקיים רק במסגרת חמשת החושים.
השיטה הזו מאפשרת לאדם לקבל תכונות ורצונות חדשים לתכונותיו המולדות, ובתוכם הוא יוכל לקבל תחושה אמיתית של המציאות כולה. אף על פי שהשיטה מורכבת, רצינית ומעמיקה, כל אדם מסוגל להבין וליישם אותה. יתר על כן, המקובלים טוענים כי בטרם ישיג האדם תחושה אמיתית ומלאה של הקיום שלו, ולפני יציאתו אל מחוץ לגבולות העולם הגשמי במהלך חייו, הוא יהיה חייב להיוולד בעולם הזה שוב ושוב.
מקובלים הם אנשים שחיים וחשים, בעולם שלנו ובעולם הרוחני בעת ובעונה אחת, והם המעבירים לנו את הידע והתובנות שלהם. לדבריהם, מלבד העולם שלנו, קיימים עוד עולמות רבים אחרים, עולמות, שבדומה למעגלים הנמצאים זה בתוך זה, כאשר העולם שלנו, העולם התחתון ביותר, נמצא במעגל המרכזי הקטן ביותר, בטבורם של כל המעגלים. למעגל הקטן הזה, אנו קוראים יקום.
כל אחד מהמעגלים קרוי "עולם". בסך הכל יש חמישה מעגלים, או עולמות. מי שנמצא במעגל מסויים, מסוגל לחוש רק אותו, ואת המעגלים הפנימיים, שהם העולמות התחתונים, אך לא את המעגלים החיצוניים, שהם העולמות העליונים. לכן, בעולם שלנו, בתוך המעגל התחתון ביותר, אנו מסוגלים לחוש רק אותו בלבד. אבל, אם האדם בעזרת החושים שלו, מצליח לעלות לעולם הרוחני, שהוא מעגל גבוה יותר, הוא חש, הן אותו והן את כל המעגלים הנמוכים ממנו.
כך חיים מקובלים בכמה עולמות במקביל, ולכן הם מודעים לכל הסיבות וההשלכות של ההתרחשויות והאירועים בעולמנו. האדם, בעזרת חוכמת הקבלה, ובמידה שהוא מקבל איברי חישה נוספים, מתחיל "לראות" בכל תחושותיו את התמונה הרחבה והכוללת. ואז, כל המחשבות והפעולות שלו הופכות ברורות מאליהן, שכן, האדם מגלה את המקור שלהן, את השורש הרוחני.
בכל פעם, ובכל מדרגה רוחנית, מתרחבת תמונת המציאות המתגלה לאדם, והיא נקראת "העולם הזה" או "העולם שלי", מכיוון שהיא הופכת לעולמו של האדם; ומה שטרם השיג, כלומר קטע נוסף מהתמונה, שיגלה בדרגה הרוחנית הבאה, קרוי "העולם הבא", שם המרמז על כך שבדרגה הרוחנית העתידית שלו, שאותה ייתכן שישיג בעוד רגע, הוא יגלה את התמונה הזו.
שיטת היציאה אל העולם הרוחני, והבנה ברורה ואמיתית שלו, מבוססות על תכונה רוחנית יחידה ועיקרית: מכיוון שבעולם הרוחני לא קיימים גופים גשמיים וגבולות, ומכיוון שהעולם הרוחני הוא עולם של תכונות ושאיפות, אזי ההבדלים בין עצמים רוחניים נמדדים בהבדל שבתכונותיהם. אם שני אובייקטים רוחניים תואמים בכל התכונות שלהם, הם מתאחדים לגוף אחד. ואם שני אובייקטיםשששאיפות רוחניותששנבדלים זה מזה, הם נחשבים מרוחקים או קרובים במידת התאמת התכונות ביניהם.
מרחב רוחני אינו מרחב גשמי-פיסי, אלא שדה השאיפות, ובו, השאיפה העליונה ביותר היא השאיפה אל הבורא, והשאיפה הנחותה ביותר, היא זו המנוגדת לה. בין שתי שאיפות מנוגדות אלו, קיימות חמש דרגות רוחניות עיקריות, הנקראות עולמות. האדם מסוגל לנוע, בהתאם לשינוי תכונותיו ושאיפותיו בתוך העולמות האלה. ברגע שרצונותיו משתווים לרצונות של דרגה רוחנית מסויימת, הוא מתאחד איתן בתחושותיו הפנימיות.
האדם נולד בדרגה הרוחנית הנחותה ביותר, דרגה של שאיפה אגואיסטית מוחלטת, הנקראת העולם הזה. אלא שמטרת האדם, עוד בהיותו מלובש בגוף הפיסי ובחיים הגשמיים, לעבור את כל הדרגות הרוחניות של העולמות, ולהתמזג בתכונותיו עם הבורא, שהוא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. כך, האדם, לאחר ביצוע השתוות הצורה לבורא, יכלול בעצמו את כל העולמות והשאיפות. להיות כמו הבורא, זו מטרת הבריאה.
בדומה לעולם העליון, גם בעולם שלנו אנחנו חשים את מה שקורה "מחוצה לנו", לפי עקרון זיהוי התכונות. כדי לחוש משהו חיצוני, על איבר החישה להיות בעלי תכונות הזהות לתופעה שהוא חש. דומה הדבר למקלט רדיו, שכדי לקלוט תשדורת, צריך להיות מכוון על אותו תדר של הגל, ואז הוא יחוש בשדר הספציפי, אחד מני רבים, שתכונותיו זהות לתכונות שלו. באותו אופן, גם אנחנו חשים מתוך הסביבה שלנו, רק את התופעות שתואמות את מערכת החושים שלנו.
יתר על כן, איננו חשים אפילו את הנמצא מחוצה לנו, אלא רק את תגובותינו להשפעות חיצוניות. לדוגמא, איננו קולטים את הקול החיצוני עצמו, אלא חשים את תזוזת הממברנה של האוזן שלנו, כתוצאה מן ההדף האווירי, שבא ממקור הקול. בדרך זאת, איננו מרגישים את הגל עצמו, אלא את תגובת האוזן שלנו ללחץ הגל. כל איברי החישה שלנו בנויים כך, שאנחנו קולטים רק את התגובות שלנו לגירוי חיצוני כלשהו, כלומר, בסופו של דבר אנו חשים את עצמנו.
אלא, שגם כדי להגיב בצורה כזו על גירוי חיצוני, אנחנו חייבים להיות בעלי תכונה זהה לתכונת הגירוי. לדוגמא, אדם מגיב על עלבון, ואילו עכבר לא יגיב, מכיוון שאין בו התכונה הזו. אדם איננו מסוגל להגיב לגירויים של כוחות רוחניים, מכיוון שאיננו בעל תכונות התואמות את תכונות הגירויים האלה. במידה שירכוש את התכונות הרוחניות, אזי בדומה למקלט רדיו, מייד יתחיל לקלוט את הכוחות הרוחניים, הזהים לתכונות הרוחניות שיקבל. רק בעזרת קבלת תכונות רוחניות חדשות, יוכשר האדם לחוש את העולם החדש, העולם הרוחני.