בניית יחס פנימי בחיי יום יום

לימוד רזי העולם הרוחני מוביל אותנו לבניית קשר ויחס פנימי לעולם הרוחני, שבאים לידי ביטוי אף בשינוי היחס החיצוני שלנו בחיי יום יום. בסופם של חיינו בעולם הזה, עלינו להיות כפופים לחוקים רוחניים. זהו רצון הבורא. ככל שנשכיל, ונצליח לצאת מה"אני" שלנו, כך יגברו סיכויינו להרגיש רוחניות, ולהיפטר מהשפעת הגוף הגשמי שלנו, שהוא שורש כל בעיותינו. כך למשל, עולם האצילות הוא מבחינתנו, דגם מופת לבניית החברה בעולמנו.

בצאתנו מן ה"אני" שלנו, אנחנו נכנסים ללא דיחוי אל תחום השפעתם של הכוחות הרוחניים, אשר שומרים עלינו, מגנים עלינו, ומנהיגים אותנו; השפע שכל אחד מקבל מהם, הוא לפי היכולת לחוש את הכוחות הרוחניים בכלים מתוקנים.

שני העולמות, העולם הרוחני והעולם שלנומקבילים. אור וכוחות רוחניים יורדים ממעל, אך אינם יכולים להתלבש בעולם שלנו, משום שנהוגה בו צורת "לקבל למען עצמי" ההפוכה מההוויה הרוחנית. לפיכך, נדרשות מאתנו הכנה רצינית ובניית מסגרת רוחנית. זהו הדבר הטוב ביותר, שהאדם יכול לעשות למען עצמו, למען משפחתו, סביבתו, למען העולם כולו. בהדרגה, יוכל כל העולם להרגיש מצב מרומם, אם תיווצר בו אפילו חברה קטנה, שתחיה על פי חוקים רוחניים אלטרואיסטיים. עלינו לשאוף לכך, והעזרה תגיע ממעל.

אני נברא בצורה כזאת, שאני שואף לתענוג מסויים, ומישהו אחר שואף לתענוג אחר, ולו יש רצונות שונים, תענוגים שונים, ועם זאת, אור עליון אחד לכולם. כלומר, השוני הוא רק ברצונות השונים שבכל אחד מאתנו.

הבורא ברא נשמה עם רצון ליהנות. מספר הרצונות הללו 600,000. אם נחלק את הנשמה ל-600,000 חלקים, ייקרא כל חלק "נשמת אדם". מה ההבדל בין נשמה לנשמה? בגודל הרצון ובאיכותו. ולא ניתן להחליף רצון אחד באחר. הנשמה כוללת בתוכה את כל הרצונות שברא הבורא. כל רצון הוא סוג מסויים של אור, שמתקבל כתענוג מיוחד אצל כל אדם בנפרד. לחוש תענוג אחר, שונהאין הוא יכול.

מלכתחילה נוצרנו שונים זה מזה בסוג הרצון ובגודלו, ואין לנו על מה להליןכך רצה הבורא. משום כך יש לכל אחד דרך משלו, וגלגולים משלו בעולם הזה, עד שכל אחד יגיע למטרת הבריאה.

יש לנו גם מכנה משותף, שמאחד את כולנו יחד: מטרת הבריאה, שפירושו תיקון האגואיזם, החלפת הרצון "לקבל על מנת לקבל", שנברא בנו, ברצון "לקבל על מנת להשפיע" לבורא, דבר שיאפשר לכל אחד מאתנו להידבק בבורא, ולהתאחד עמו. בכך נרכוש נשמה גדולה משותפת, אינסופית ונצחית, ובה נקבל תענוג מושלם ומלא.

נוצרנו עם כלי אגואיסטי קטן מאוד, שיכול להתענג רק בצורה מוגבלת, הן בכמות, הן בזמן והן באיכות. אנחנו רודפים אחרי משהו, שחסרונו גורם לנו סבל, מחפשים אותו, וברגע שמשיגים אותו, מאבדים בו עניין. ואחר כך, שוב באים יסורים חדשים, ברדיפה אחרי תענוג חדש, וכן הלאה, עד שגומרים את החיים בעולם הזה, בלי למלא אף לא חלק מרצונותינו.

דמו בנפשכם, שלא יהא ניתוק בין הרצון לבין מועד קבלת התענוגששאדם רוצה משהו, ומיד מקבל אותו. זה נקרא שלמות. ולא מדובר על רצון לקבלת תענוג "גשמי-אנושי" קטן, אלא על רצונות עצומים, להשיג ולהרגיש תענוג רוחני אינסופי, שימלא ללא דיחוי כל רצון רוחני.

בעזרת הרצון האגואיסטי הקטן שלו, יכול כל אחד מאתנו להגדיל ולהנציח את רצונותיו, לקבל בהם תענוג אדיר ואינסופי, השווה בגודלו לנשמה הכללית, על ידי שינוי הכוונה שלו, מ"למען עצמי" ל"למען הבורא". תהליך זה נקרא "להשוות צורה עם הבורא." כל נשמה חייבת תחילה, להיכלל בכל הנשמות האחרות, ואז בהתאם להתכללותה, הרצון הקטן שלה יגדל לממדי "הנשמה הכללית".