כיצד ללכת בדרך

החברה שבה אנו חיים, מתמכרת כמעט לגמרי, לרדיפה תמידית אחר תענוגות גופניים, לרבות כסף, כבוד ומשפחה. אין זו רוחניות, ובמצב זה לא ניתן לחטוא, אך באותה עת, אין ביכולתנו לעשות "מעשה טוב" ברוחניות. אלא שמצב זה כלל איננו נואש: כל עוד יסכים האדם לצמצם את השימוש ברצונות הללו, וליתר דיוק, לכוון את השימוש ברצונותיו למען הרוחני, הוא יקבל אפשרות להיכנס לעולם העליון, למדרגתו הראשונה, שבה מאיר אור חזק פי כמה וכמה מזה שבעולם שלנו.

לאחר שבירת הכלים נספגו בכל רצון אגואיסטי, ניצוצות של תכונות אלטרואיסטיות של הבורא, המאפשרות לרצון הזה להיתקן, ולהתחבר לרוחניות.

לשם כך האדם מבקש "מסך", כדי שיוכל לעמוד מול התענוגים הגשמיים, לבל יקבלם למען עצמו, אלא מתוך הכוונה "למען הבורא". "מסך" הוא הכוונה "למען הבורא". האדם מקבל מסך, ובכך מתקן את המדרגה הראשונה. אחר כך הוא עובר למדרגה הבאה, שבה ניתן לו ממעל רצון לקבל גדול יותר, ויותר אור. ברכישת מסך עבה יותר, עם כוח אנטי אגואיסטי גדול יותר, מתקן האדם גם את המדרגה הזאת, וממשיך בעלייתו במדרגות.

נתאר את העולם שלנו כקו אופקי בעל ערך "אפס". הרצון לקבל האגואיסטי, הראשון בסולם המדרגות יהיה (1-), והוא יורגש כנפילה או כירידה. המסך והאור, שהתקבלו בכוונה "למען הבורא" יהיו (1+), וזו עליה. המרחק שבין (1-) לבין (1+) שווה לגודלו ולגובהו של הפרצוף. בהמשך שולחים לאדם אגואיזם בערך (2-). לצורך ההתגברות עליו דרוש מסך בעביות (2+). כך מתבצעת עליה למדרגה השנייה, וכן הלאה: ככל שהאדם עולה גבוה יותר, כך הוא נופל נמוך יותר, כדי לעלות עוד.

ככל שמיועדת לאדם משימה גדולה יותר, כן יש בנשמתו כלים גבוהים יותר, ונועדו לו ירידות ועליות גדולות יותר. משום כך לעולם אין לשפוט אדם לפי מעשיו, מכיוון שאיננו יכולים לדעת אילו תיקונים הוא עובר באותו זמן.

ראוי לפרש לעצמנו את הכל כך: אדמה, ארץהרובד האגואיסטי שעליו נמצא האדם, ושמייםשמהם משתלשל האור. אם האור אינו פוגע באדם, לא יוכל האדם להינתק מהארץ. כלומר מהתכונות שלו. אם האור מאיר לאדם, הריהו מתנתק מהארץ, כביכול עולה לעבר האור. כשיעור עוצמת האור, באותו שיעור יהיה גובה עלייתו, גובה דאייתו של האדם מעל הארץ, מעל הרצון האגואיסטי שלו לקבל.

ברגע שהאור מפסיק להאיר, נופל האדם אל הארץ, כאילו מעולם לא התרומם ממנה. אין לו שום כוחות חיוביים משלו לצורך עליה, ולהעלות אותנו יכול רק אור הבורא.

ככל שמקומו של העולם הרוחני גבוה יותר, כך המרחק שבין הנפילות והעליות שבאותו עולם, רב יותר. בצורה כזאת, בעולם האצילות יכולה הנפילה להגיע כמעט עד העולם הזה. משום כך, המקובל האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי, בהיותו במדרגה הרוחנית לפני האחרונה, הרגיש את עצמו לפתע כ"שמעון מן השוק": כל הידע וכל התכונות המתוקנות, כל ההשגותהכל נעלם, והוא נעשה בור ועם הארץ. כך תואר מצבו בספר "הזוהר".

דבר כזה קורה לכל אחד, אפילו למי שרק התחיל את עלייתו הרוחנית. כיצד מתרוממים מנפילות, ושבים בחזרה למסלול? נכללים בקבוצה, אפילו בלי שמץ רצון. ממשיכים לפעול באופן מכָני או אוטומטי, שהרי בהיותך בנפילה, לא תוכל לפתוח ספר ולקרוא בו. ולפעמים נשאר רק מוצא אחד: לישון, להתנתק מהכל, ולהניח לזמן לעשות את שלו.

השלב המסוכן ביותר הוא, בעת שאדם נמצא בנקודה הרוחנית הגבוהה ביותר, ומתחיל ליהנות מהתענוג שבה, מביטחון, מיציבות, מבהירות, מנעימות, מהנצחיות. דווקא הרגע הזה, הוא שגורם לנפילה. בנקודה זו חשוב לדבוק במחשבה, שהמצב הזה ניתן לאדם כדי שימשיך להיות נתון במחשבה "למען הבורא", "על מנת להשפיע".

להישמר מכל משמראי אפשר. הנפילה הכרחית לצורך התקדמות, כי אם לא בנפילה, אין דרך לרכוש רצון לקבל נוסף, שבכוחו ניתן יהיה לעלות מחדש.

הלך הרוח הפנימי של האדם כלפי אחרים מכונה "פרצוף", והוא דרגת ההתפתחות שבה הוא נמצא. אין אפשרות לקבל את האור, בטרם נרכוש רצון אליו. אי אפשר להשיג את הטוב, בלי שמשיגים את הרע: למשל, כאשר עולים רוחנית, ב-15 יחידות, ונופלים ביחידה ה-16, משום שהתגלו התכונות האמיתיות בצורתן הגרועה ביותר, עקב חשיפה לאור גדול יותר בעת העליה. ואז האדם זכה לראות את עצמו, בהשוואה לתכונות הטובות של הדרגה הגבוהה יותר.

כל המדרגות הרוחניות שעבר אדם, ממשיכות לחיות בתוכו. את הרע הוא יכול לראות רק כאשר הוא נמצא במדרגה רוחנית גבוהה. ככל שהאור שמאיר לו גדול יותר, כך הוא רואה את עצמו כגרוע יותר ביחס לאור. כך זה נמשך עד המדרגה האחרונהגמר התיקון.

כותב המקובל, הרב ברוך אשלג באיגרת לחבריו ולתלמידיו (ספר "שמעתי", איגרת ב'):

[...] שזהו ידוע, שדבר קטן אי אפשר לראות משא"כ דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו בזמן שאדם עוסק במעט שקרים אין הוא מסוגל לראות את האמת איך שהוא הולך בדרך השקר אלא הוא אומר שהוא הולך בדרך האמת ואין לך שקר גדול מזה, והטעם הוא משום שאין לו כ"כ שקרים שיוכל לראות את מצבו האמיתי משא"כ בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור שאם רצה לראות כבר זה באפשרותו לראות נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר ז"א שהוא הולך בדרך של שקר אזי הוא רואה את מצבו האמיתי היינו שהוא רואה את האמת בנפשו איך לעלות על המסילה הנכונה [...]

עובר אורח, שאין לו נגיעה בחוכמת הקבלה, תמיד יחשוב שהוא לא גורם כל רע, ובכך אינו שונה מזולתו בשום דבר. בגלל הכרת הרע המזערית שישנה בו, יחשוב שהוא הולך בדרך הנכונה. אלא שאחרי שתצטבר בו כמות רבה של שקר, תהיה לו אפשרות, אם ירצה, לראות את מצבו האמיתי.

ואז, לכשיראה את כל השקר, יבין, שכל העת הלך בדרך לא נכונה, ויוכל לעלות על דרך אמת. כאשר נכיר בעובדה, שמצבנו הנוכחי קשה מנשוא ובלתי נסבל, כלומר שהגענו לקצה גבול היכולת שלנו לסבול את הרע, נבקש את עזרת הבורא.

[...] נמצא שהנקודה הזה שהוא נקודת האמת שהוא הולך בדרך השקר הוא האמצעי בין אמת לשקר שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת ועד"ז יובן לנו מש"א אאמו"ר זצ"ל שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול ואחר-כך יכולים לבוא לשמה, ואפשר לפרש ע"ד הנ"ל היינו שלא לשמה נק' שקר, ולשמה נק' אמת ובזמן שהשקר הוא קטן היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים נמצא שיש לו שלא לשמה קטן ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת לכן הוא אומר אז שהוא הולך בדרך הטוב והאמת היינו שהוא עוסק בלשמה, משא"כ כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל-ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת איך שהוא הולך בדרך השקר ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו היינו שאז הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת היינו לשמה ורק כאן בנקודה זו ומתחיל את הענין משלא לשמה באים לשמה, משא"כ מקודם זהו טוען שהוא עוסק לשמה ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכו לכן אם האדם מתעצל בדרכי עבודה אין באפשרותו לראות את האמת איך שהוא משוקע בהשקר אלא על-ידי רבוי בתו"מ ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו אזי יכולים לראות את האמת איך שהולכים בדרך השקר הנק' שלא לשמה, וזהו נקודה האמצעית בין אמתששלשקר [...]

בין במצב רע, ובין במצב טוב, בכל מצב שבו אנו נמצאים, פועל בנו הבורא. האדם עצמו אינו יכול להחליט, ואינו מחליט דבר. ביכולתו רק להאיץ את דרך התפתחותו, אך ודאי שלא לשנותה. אם נבחן את הדרך הזו בעיניים אגואיסטיות, ניאחז פחד ואימה. אך אם נראה את האגואיזם הזה כרע, שחייבים לסלקו, נתבונן בו, כביכול, מבחוץ ומיד נרצה לעקור אותו ולהחליפו באלטרואיזם.