גשר בתהליך ההתקדמות
הבורא משפיע עלינו דרך אובייקטים שונים, הנמצאים בעולמנו, והאדם חייב להבין, שכל אשר קורה לו, אינו אלא פניית הבורא אליו. אם יגיב האדם על השפעה זו בצורה נכונה, תלך ותתחזק בו ההבנה וההרגשה, לגבי דרישתו של הבורא ממנו, עד כדי כך שיתחיל להרגיש את הבורא.
הבורא מפעיל את השפעתו עלינו, לא רק באמצעות אנשים, אלא דרך כל המציאות הקיימת בעולמנו. העולם בנוי כך, שהבורא משפיע עלינו דרכו, בצורה הטובה ביותר, כדי לקדם אותנו למטרת הבריאה.
כשאנו נתקלים במצבים שונים ומשונים בחיי היום יום, איננו מרגישים בהם את השפעת הבורא. שהרי לפי כל תכונותינו, הננו ההיפך הגמור של הבורא. אך מרגע שאדם מתחיל להשתוות לבורא במידה כלשהי, במידה זו יתחיל, ללא דיחוי, להרגיש את הבורא. על כן, בתגובה לכל "מכת גורל", עלינו לשאול "לשם מה זה ניתן לי?" ולא "על מה ולמה קיבלתי את העונש הזה?", או "מדוע הבורא נהג בי כך?" עונשים, אין להם קיום, הגם שהתורה מלאה בתיאוריהם. ישנה רק "דחיפת" האדם למצב השלמות, מצב שממנו אנו מנסים להתחמק, מחמת האגואיזם שבנו.
השכל הוא רק מנגנון עזר, שמסייע לנו להבין נכון את תחושתנו. אם נתייחס אל חיינו, כאל כיתת לימוד רחבת ידיים, שבה הבורא הוא מורנו, היודע הכל, ואת כל הידע הזה, הוא רוצה להקנות לנו, אזי במידת יכולתנו לקלוט את הידע הזה בכל שעה שהיא, תבוא אלינו, בהדרגה, הרגשת הבורא, בכל החושים הרוחניים, שזה עתה נולדו ונתגלו בנו.
הבורא יצר את הסולם, כדי שנעלה בו אליו. את הסולם הזה, שאותו ראה יעקב, תיאר לנו רבי יהודה אשלג, ובנו בכורו, הרב ברוך אשלג, הוא רבי ומורי. אלא שלעת עתה, אנו מפנים את גבנו למקור, ורק אם נעשה מאמץ, נוכל להפנות אליו את פנינו ולהתקרב אליו. לשם כך, שולח לנו הבורא את המורים, את הספרים ואת החברים לקבוצה ולהתקדמות הרוחנית.
תלמיד שלומד אצל מורה, נמצא עדיין בעולם הגשמי הזה, ומחמת האגואיזם שבו, אין הוא מסוגל להעריך ולהבין את המורה הנמצא לידו, שהוא עצמו שרוי, באותו הזמן, בהשגת העולמות הרוחניים.
אם יוכל התלמיד "למחוק" בתוכו את שכלו, את הגיונו, את דעותיו ומסקנותיו, ימיר, כביכול, את ראשו בראש המורה, שנמצא כבר בעולם רוחני, ובדרך זו יוכל, לפי שעה באופן לא מודע, לקשור את עצמו לרוחניות.
בעולם הזה איננו רואים או מרגישים את הבורא, ולכן האגואיזם שלנו אינו מסוגל לפעול למען הבורא. אבל את המורה שלו, את הרב שלו, רואה התלמיד מקרוב, משוחח עמו, לומד ממנו, ומכבדו, לכן הוא יכול גם לפעול למען המורה.
הדבר דומה לתהליך, שבו האח"פ של העליון )המורה( נופל לגו"ע של התחתון )התלמיד(. להגיע לאח"פ של הרב, משמעו לקבל במלואן את כל עצותיו, פעולותיו ומחשבותיו. אם "מתלכד" התלמיד עם האח"פ של רבו, יוכל הרב להעלות אותו באורח זמני כדי להראות לו מהי הרוחניות.
כשאנו קוראים בכתביהם של מקובלים, כגון בעל הסולם, שמעון בר יוחאי, רבי ברוך אשלג, אנו מתקשרים אתם במישרין דרך האור המקיף, שמאיר לנו ומזכך את רצונותינו, כלומר את הכלים שלנו.
לכן כשאנו קוראים בספרים הללו, עלינו לזכור תמיד, מי כתב אותם, ומה היתה דרגתו הרוחנית. בכך אנו מתקשרים, לא רק עם הרעיון והכיוון, אלא גם עם המחבר עצמו, שהוא גשר שעשוי לסייע לנו בתהליך ההתקדמות. אין זה מוריד מההתקדמות הרוחנית שלנו אם המחבר איננו בעולם הזה, כי נוכל לתקשר עמו בתחושותינו, תוך כדי לימוד ספריו.
בנו בכורו של בעל הסולם, רבי ברוך אשלג, סיים ישיבה בגיל שמונה-עשרה, והחל לעבוד כפועל בניין. הוא היה משכים קום לפנות בוקר, אוכל קילוגרם של לחם עם בצל, שותה ליטר מים והולך לעבודה. לחם ובצל היו גם ארוחת הערב שלו. בחג, היה מוסיף מעט דג מלוח, או משהו אחר, שהיה משווה חגיגיות לארוחה.
חייו של הרב ברוך היו קשים מאוד. הוא היה בין סוללי הכביש ירושליםחברון. הפועלים חיו באוהלים, ונעו ממקום למקום, לשם סלילת קטע כביש חדש. הטבח הרשה לו ללמוד במטבח מהשעה שלוש בלילה, ובתמורה לכך, היה הרב ברוך מכין תה בסירים, והטבח לא היה צריך להשכים קום.
כך חי הרב ברוך גם בהיותו נשוי. אשתו וילדיו גרו בירושלים, וכשהיה מגיע לשם, היה הולך ברגל לשיעורים של אביו, מחומות העיר העתיקה עד שכונת גבעת שאול, שבה התגורר בזמנו בעל הסולם. באותם ימים הסתובבו בדרכים תנים וזאבים.
בביתו של בעל הסולם שררו עוני ורעב, אך הדברים שחסרונם היה מורגש היו בעיקר: נייר, דיו וקפה. הוא כתב, והכתיבה היתה כל חייו.
לאחר מותו של בעל הסולם, פרש הרב ברוך מעבודתו, והחל לגבש קבוצת תלמידים. אך העניינים התקדמו בקושי ובאיטיות. התלמידים היו מתחילים בלימודים בגיל ארבע-עשרה, חמש-עשרה, וכאשר גדלו והתחתנו, נתמעטו רצונם ושאיפתם ללמוד. במקום לבוא לשיעור יומי, היו באים פעם בשבוע ואף פעם בחודש.
לכל אדם נשלחו בעיות, כדי שימצא את פתרונן. לעתים עלול מכשול זעיר להפוך, בנסיבות מסויימות, לקיר בלתי עביר.
בתקופה מאוחרת יותר, בשנת 1984, הבאתי אל הרב ברוך אשלג עשרות תלמידים חדשים. הרב החל בכתיבת מאמרים לשיעורים קבוצתיים יומיומיים, ועוד קודם לכן, היה רושם בקביעות דברים אודות העולמות הרוחניים שנתגלו לפניו.
אני הייתי מקליט בשקידה את כל השיעורים עם הרב. על בסיס החומר הזה, יצאו לאור כמה ספרים, המהווים תוספת חשובה לחיבוריו של בעל הסולם.
מהדברים הרבים שעליהם דיבר הרב ברוך אשלג, הוא הציג בבהירות יתרה את העניין הבא: אין לשכוח, כי יש אדון לעולם. לעתים, כשיש צורך בכך, הוא שולח אלינו את שליחיו, ולעתים הוא גורם לנו להתקדם לבדנו.
יש דרכים רבות אל הבורא, ויש פעולות עזר למיניהן, שהוא מפעיל על האדם. על כן, את כל המכשולים הצצים בדרכו של תלמיד, כולל הסתלקות הרב מן העולם הזה, ניתן לראות כשינוי שחל בהשגחה הפרטית.
הבורא משנה את השגחתו, ותמיד הוא עושה זאת לטובה. כלומר, כל שינוי כזה מקרב את גמר התיקון. אף שהאגואיזם מכתיב לנו את תנאיו, ואומר שהמצב הקודם היה טוב יותר, קל יותר, נעים יותר, עלינו להשתדל ולראות בכל ההתרחשויות וה"מקרים" את יד הבורא.
הרב הסתלק, ועשרות תלמידיו נותרו ללא מורה. חל שינוי איכותי בעבודתם, מאחר שההשגחה נעשתה מהירה וקשה יותר.
כשאדם מתקרב לרוחניות, מתעוררת בו תחושה, הדומה לתחושת צנחן בצניחתו הראשונה, משנהדף מהמטוס לאוויר החופשי. הוא יודע, שמאחורי גבו יש מצנח, אך בשניות הראשונות, בעודו צונח אל תוך התהום, הוא מתפלל, ושואל את עצמו לשם מה היה צריך את כל זה.
והנה, נפתח מעל ראשו המצנח, והאדם חש ביטחון מלא. אך לא לזמן רב, כי עוד מעט הוא ינחת על הקרקע, והוא שוכח שהמצנח מגן עליו, ומפעיל את כל רצונו ומיומנותו כדי לנחות בבטחה. למעשה, הפחד הזה הוא סובייקטיבי, כי המצנח מאט את צניחתו של האדם ומנחיתו על הקרקע ברכות.
הרב ברוך היה אחרון המקובלים הגדולים של העבר, והוא אצר בתוכו את כל חיי היהדות הקודמים. ידיעתו בתולדות היהדות, ובסיפור תולדות חייהם של גדולי הדורות האחרונים היתה מופלגת, והוא סיפר עליהם כאילו היו חלק מחייו.
מתוך סיפוריו מתברר, כי בתחילת המאה העשרים החלה ירידה רוחנית בעם, ירידה שהגיעה לכך שהשערים אל העולם הרוחני נסגרו, והחלה תקופת חושך רוחני. במאה התשע-עשרה אם היו מציעים לאדם, להשקיע את כל חייו תמורת השגה רוחנית, הוא היה מסכים ללא כל היסוס. ואילו האדם של המאות הבאות שקוע כל כולו בהבלי חיי היום יום, ואינו מסוגל להשתחרר מכבליהם.
הרב ברוך גילה עניין רב במדעי הטבע, ואת כל מה ששמע היה מקשר עם קבלה, ובוחן מה כבר התגלה בעולם ומה טרם התגלה. כשתלמידיו של הרב ברוך נמצאו לידו, הם חשו מקור רוחני אדיר לצדם. כל תלמיד צריך לשאוף לקשר הדוק עם הרב, כיוון שהרב הוא האדם הנמצא בדרגה גבוהה יותר, והשגת הדרגה הזו היא מטרתו של כל תלמיד. הרב היה חייב לרדת לרמתם של תלמידיו, ולהסתיר את השגתו, כדי להעניק להם את "חופש הבחירה".
כל הבנה וכל השגה, ניתנת לאדם לפי מידת התקדמותו ברוחניות, כדי שלא יישבר. קשה מאוד להבין אדם, אשר חי חיים גשמיים ורוחניים בעת ובעונה אחת. קשה להבין, מדוע הוא מייחס חשיבות לדברים מסויימים, ומתעלם מדברים אחרים, וזהו קושי שנמשך עד אשר מגיעים לדרגה רוחנית כלשהי.
השאיפה ללכת בדרך רוחנית ניתנת לאדם מהבורא, אך את המאמץ, הנדרש לשם ההשגה, חייב האדם להשקיע בעצמו. על אדם שלומד קבלה לשאול את עצמו בכל רגע, לשם מה הוא לומד. האם הוא לומד קבלה לשם קבלת הידע לתוך האגואיזם שלו, או כדי להרגיש את הבורא, על מנת לתקן את עצמו.
כל מי שמתקדם בדרך לרוחניות, ולומד את שיטת העליה הרוחנית, מפיץ את הספרים והקלטות של שיעורי הקבלה. בשעות הללו הוא, כביכול, ממלא את רצונו של הבורא וזורע את רעיונותיו בעולם. כך הוא נעשה מעין שותף של הבורא בעולם הזה, ומתקרב אליו במחשבותיו ובמעשיו.
התגלות הבורא לנברא היא הרגע, שבו משתווה הנברא בתכונותיו לאור הנמשך מן הבורא. כלומר, באותה תכונה, שבה השתווה האדם לבורא, מופיעה הרגשת הבורא. מי שנמצא בדרגה רוחנית מסויימת, הוא עצמו הינו אותה דרגה, ונקרא בשמה.
האדם חייב להשיג, להשתוות בתכונותיו, עם כל מדרגות הסולם הרוחני, בהיותו בעולם הזה, במשך גלגול אחד. כל חייו הקודמים, וכל הגלגולים שעבר, אינם אלא שלבי ההכנה לקראת העליה בסולם המוליך אל בורא העולם.