הגוף בגמר תיקון

האם הגוף שלנו נשאר אחרי גמר התיקון? על הגוף הביולוגי שלנו, לא נאמר דבר בשום מקום. הוא אינו שייך לתחום התיקון. שום דבר לא משתנה בו, חוץ מתהליך ההזדקנות. התיקון נחוץ רק לרצון לקבל וליהנות. גופנו הוא בשר, הזקוק לשינה, לתענוגים גופניים, לאוכל ולמנוחה, ואין לו ולא כלום, עם התיקונים הפנימיים הרוחניים. משום כך, אין הוא עובר שום שינוים, בזמן שהנשמה משתנה. האופי, גם הוא לא משתנה. מורי, המקובל ברוך אשלג, גם בגיל שמונים, היה רץ כל הזמן, ופשוט לא היה מסוגל ללכת לאט. זה היה אופיו הבלתי משתנה.

בימינו, לא נוכל לתאר לעצמנו איך נסתכל על העולם, כשהנשמה תהיה מתוקנת. הגוף שלנו יאבד אז את כל ערכו. האם יישאר היקום וכל מה שמסביבנו? האם גם אז נוליד ילדים? האם נחיה או נהיה בין המתים?

כיום חיינו מלאים סבל ויסורים. איננו מסוגלים לתאר לעצמנו, עד כמה החיים בגוף, שאנו חיים בו היום, יכולים להתמלא ברוחניות לאחר גמר התיקון.

המחלות, שהן תוצאה מתיקונים פנימיים, צריכות להיעלם בגמר התיקון. אנחנו מדברים על התיקון עד ל-6,000 שנה, ולא לגבי האלף השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי. את מה שקורה אחרי האלף השישי, איננו מסוגלים להסביר, כשם שאנו לא מסוגלים להסביר מה פירוש הדבר להיות נטול גוף אנושי, לאחר סיום החיים בעולם הזה. וכן אי אפשר להסביר, כיצד אחרי גמר התיקון, הגוף הפיסי הגשמי נשאר, משום שכל המצבים שלנו הם ענפים, הקיימים כתולדה מהשורש הרוחני שלהם, ואחרי האלף השישי הקשר של שורש וענף לא מתקיים עוד.

כיוון שלא את כל האגו אנחנו מתקנים, אלא רק אותו חלק של הרצונות האגואיסטיים אשר התחברו והתכללו ברצונות האלטרואיסטיים בעת שבירת הכלים, מכיוון שכך, איננו יכולים לראות את התמונה המלאה של ההתאמה והשתוות הצורה בגמר התיקון. ולכן אין לנו שום אפשרות לתאר בעולם הזה מצב הנקרא שלמות.

האדם מקבל מלמעלה תשובה לבקשה שלו, לתפילה שלו, בלי כל קשר לעיתוי שבו הוא שולח אותה. זה יכול לקרות גם אחרי כמה חודשים. ברוחניות, המקובל יכול להרגיש מצבים של חגים או של שבת גם בכל שאר הימים, באופן בלתי תלוי בלוח השנה.

כאמור הגוף הפיסי שלנו לא קשור לשום פעולה רוחנית, ואינו מוזכר בהקשר זה. למשל, אילו הנשמה שלי התחברה לנשמתו של מישהו אחר, הרי השאלה שהיתה אצלי, היתה מופיעה גם בהרגשתו של האחר. ובינתיים אצלי היתה מופיעה שאלה חדשה, וחוזר חלילה. תהליך זה של התחלפות שאלות, נקרא "גלגולי נשמות". כיצד מתרחשות קפיצות כאלו, ומדוע? אנחנו לא יכולים להבין, אך ברוחניות האדם מתחיל לראות, איך קורה החיבור והפירוד בין הנשמות. את התהליך של חיבור ופירוד, אפשר לדמות לפלג, זרם מתמשך, מים העוברים ממקום למקום, מנשמה לנשמה. יש בנשמת האדם חלק כללי, שבו האדם כלול משאר הנשמות, וחלק פרטי שלו. החלק הכללי אינו משתנה, והחלק הפרטי יכול להשתנות.

ברגע שאדם רוצה לקבל משהו מהבורא, ונמצא במצב של גילוי פניו של הבורא, הנשמה שלו מוכנה לקבלת אור הבורא, ומקבלת אותו ללא שהיות. העולם הרוחני נבדל מהעולם הגשמי במילוי מיידי של כל רצון.

בספר "פרי חכםמאמרים" נאמר שתכונת המלכות, המלובשת בעולמות, נקראת "אני". תכונה זו מתפשטת עד לעולם העשיה, שבו מרגיש אותה האדם כישות עצמאית. כלומר, לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולמות הרוחניים, ה"אני" נשאר תמיד באדם, אבל רק בצורתו המתוקנת. וברגע שהאדם מתקן את ה"אני", הוא מתחיל להרגיש את הבורא.

שבירת הכלים מילאה תפקיד חיוני בתהליך התיקון של הרצונות. בלעדיה היינו נשארים בדרגת הדומם, הצומח והחי, ולעולם לא היינו יכולים להגיע לקשר כלשהו עם הבורא, אפילו הקטן ביותר.

בגוף שלנו ישנן הרגשות שונות, ובגוף הרוחני, ישנן "ספירות" במקום רגשות אלה. וביניהן אין שום קשר. לפיכך, אי אפשר לומר שהראיה שלי, היא תוצאה של הראיה הרוחנית, הנקראת "חוכמה" ומשקפת הרגשה של אור מסויים, בכלי רוחני המתאים לאותו אור, כגון הרגשת "אור החיה" בכלי דעביות א' באמצעות המסך.

מסביבנו קיים שדה של גלים. כל אחד מהחושים שלנו מסוגל לקלוט גלים בתדירות שונה. אותו דבר קורה ברוחניות, אלא ששם ישנו סוג מיוחד של אור, שנכנס לכלי המיועד לו. עם זאת, אין שום קשר בין מערכת הרגשות, שאנו מכירים בעולם שלנו, לבין התחושה הרוחנית של האור.

האדם, בהיותו בקו שמאל, מתקן אותו בעזרת קו הימין, כדי לבנות משניהם קו אמצעי. קו אמצעי מאפשר לאדם להשוות את עצמו עם הבורא, לפי מידת התיקון. בכך מדרגה מסויימת זו, סיימה את תפקידה. אחרי כן אני נכנס שוב לקו שמאל, ושוב צריך לתקן אותו בעזרת קו ימין, ובונה משניהם את הקו האמצעי, ועל ידי כך, שוב מקבל כמות מסויימת של אור הבורא, המגדילה את השתוותי לבורא. וכאמור, המדרגה הנתונה סיימה את תפקידה, וכן הלאה. כזו היא העליה הרוחנית: תהליך תמידי של קבלת החיסרון והמילוי לסירוגין. אלה החיים, וזוהי הרגשה קסומה, בדומה לרעב חזק ושובע מלא, הבאים במקביל.

השימוש המרבי בכוונה לרצון נכון שלנו בכל מדרגה, הנו הגשר שדרכו עוברים למדרגה הבאה.

כללית, האנושות נמצאת עדיין בדרגת הגוף, אולם התקופה הזאת נחשבת לתקופת מעבר להתפתחות הרוחניות. כל נשמה מסוגלת "לשמוע" )להקשיב ולהסכים(, רק במידת התפתחות הרוחנית שלה, ולא צריך ללחוץ עליה בטרם עת, ולנסות למשוך אותה בכוח לקבלה.