אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / ההכנה לדרך / בתפילה ובחג / משמעות החגים

בפרק זה ננסה לעמוד בקצרה על משמעותם של כמה חגים, מנקודת ראותה של חוכמת הקבלה.

כל החגים ביהדות מסמלים שלבים בדרך הדרגתית של גילוי העולם העליון והבנתו, והתקרבות אל הבורא, עד איחוד רוחני מלא אתו. פסח למשל, מסמל את היציאה הרוחנית של האדם מתחושות העולם החומרי אל תחושות העולם הרוחני: האדם, בנוסף לתחושת העולם הפיסי, מתחיל לחוש גם עולם חיצוני, רחב יותר. הוא מתחיל לראות איך מהעולם החיצוני הזה מגיעים אל העולם שלנו, כוחות שקובעים ומשפיעים על האירועים והתהליכים הפיסיים בעולם שלנו, ועל כל אחד מאתנו ועל כלל האנושות.

פסח הוא החג היחידי, שעדיין קשור לעולם החומרי שלנו, וליתר הדיוק, ליציאה ממנו. כל יתר החגים משקפים תהליך של גילוי עולם הרוח על ידי האדם והבנתו, הרבה מעבר לעולם שלנו. כדי להתקדם אל העולמות העליונים, צריך להיות בקיאים בחוקי הקיום שלהם, כי התקדמות רוחנית בעולם העליון אפשרית רק במידת הבנת חוקיו. את קבלת "ספר ההדרכה", רשימת החוקים, שבהתאם להם מתבצעת העליה הרוחנית, מסמל חג מתן תורה, שבועות.

ראש השנה

במהלך חג ראש השנה ועשרת הימים שלאחריו, ועד ליום כיפור, האדם יוצר בתוכו מעשר ספירותבכל יום ספירה אחתאת מה שקרוי "כלי הנשמה", שלאחר מכן, במהלך חג הסוכות מתמלא באור העליון. קודם לכן היה זה כלי ריק, ובו שאיפות, תחושת מחסור. בתקופת הזמן של יצירת הכלי אנחנו מבקשים סליחה, עושים דין וחשבון לעצמנו, מסכמים את הדרך שלנו עד היום. וכל זה בא לידי ביטוי בתפילות.

מהי למעשה משמעות ראש השנה היהודי? מאיזה נקודה מתחילים לספור? ראש השנה הינו יום בריאת האדם. הבורא ברא את הנשמה, וקרא לה "אדם", במטרה להעניק לבריאה הנאה נצחית, אינסופית. מלבד השאיפה הזו לקבל עונג, הבורא לא ברא שום דבר. בחוכמת הקבלה השאיפה הזו נקראת "רצון לקבל", והכוונה היא "לקבל הנאה".

לפיכך, קיימים הבורא והשאיפה להנאה שהוא יצר. לקבל הנאה ממה? מהבורא! תחושת הבורא על ידי הבריאה מסמלת הנאה. בחוכמת הקבלה ההנאה הזו נקראת "אור". השאיפה לקבל את ההנאה נקראת "כלי".

כולנו קשורים בינינו דרך כלי נשמת האדם. מעצם רוחני זה שנקרא "אדם" או "אדם הראשון" יוצאות 600,000 קרניים, וכל קרן בסופה גם יוצרת נשמה קטנה. יצירת האדם חלה במהלך "ראש השנה" שברוחניות. ועכשיו מובן, מדוע ראש השנה הוא חג כל כך חשוב לעם ישראלכי הוא יום הולדת כללי של כולנו.

בריאת העולם התחילה ביום הראשון, ונמשכה במשך חמישה ימים, ולחילופין, על-פני חמש דרגות רוחניות. האדם נברא ביום השישי.

האדם, שהיה מצוי בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר ביום השישי, לא חיכה ל"שבת", לתיקונם הגמור של רצונותיו, וקיבל לתוכו את אור הבורא בעוצמה אדירה. נשמת האדם הראשון, שלא הצליחה להגיע למטרת הבריאה בעזרת פעולה רוחנית אחת, נשברה ל-600,000 חלקים, וכל חלק התחלק לעוד אלפי חלקיקים רבים. כל החלקיקים האלה נמצאים בתוך נשמות, כלומר בתוך בני אדם שחיים כיום בעולם שלנו.

כל אחד מהחלקיקים האלה, לאחר גלגולים רבים, צריך להגיע לתיקון פרטי שלו. ואחר כך כל החלקיקים מתווספים יחד לנשמה אחת משותפת, למערכת רוחנית עצומה, שנקראת בשם אדם. התאחדות החלקים השבורים לשלם אחד, לכלי שבו שוכן הבורא, היא למעשה התאחדות הנשמה עם הבורא, וזו משמעות חגי הסתיו. תחילה, בימי ראש השנה, מתבצע ניתוק מלא של הנשמה מהבורא. תהליך זה קרוי תהליך של "נסירה", מהמילה מסור, שכביכול מנסר את כל המערכת הזו לשני חלקים.

משמעותם של "עשרת ימי תשובה"

בעשרת הימים שמראש השנה עד יום כיפור, הנשמה, שהופרדה מהבורא, מקבלת עשר ספירות: כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות ובהדרגה מתחילה לאמץ את תכונות הבורא. "ספירה" באה מלשון "ספיר"נוצץ.

עשרת הימים אינם ימי אבל, אלא להיפך, ימי דין וחשבון. בפרק זמן זה מתווספים רצונות לא מתוקנים רבים, שאחר כך עוברים תיקון ומתמלאים באור. לכן, בעיקרון, אלה הם ימים טובים מאוד, צריך לקדם את פניהם בשמחה, בהתאם למטרה הרוחנית שלהם.

ביום כיפור מתבצעת הכללה סופית של כל עשרת הספירות בנשמה הכללית. ומיום כיפור ואילך מתרחש תהליך של "המתקה", מלשון "מתוק", כלומר תיקון: תהליך של שינוי תכונותיה האגואיסטיות של הבריאה לתכונות הבורא. מכיוון שבריאה הופכת דומה בתכונותיה לבורא, מתחיל הבורא למלא באורו את עשר ספירות הבריאה. הנשמה מתחילה לחוש התמלאות באור הבורא, כתחושת עונג עצום.

יום כיפור קרוי חג, והוגדר "שבת שבתון". ביום כיפור מסתיימת יצירת עשר הספירות של הנשמה והיא מסוגלת לקבל את אור הבורא. ביום כיפור אנחנו מגיעים לדרגה רוחנית, שבה כלי הנשמה שלנו מוכן לקבל את אור הבורא, כלומר הכלי כבר נוצר, אבל עדיין ריק לחלוטין. הריקנות שלו תואמת באופן סמלי את חמשת האיסורים של יום כיפור: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. אלה איסורים שבאים בנוסף לאיסורי השבת הרגילים. הסיבה לכל האיסורים הללו נעוצה בכך, שכלי הנשמה עדיין איננו ראוי לקבל את אור הבורא.

גם בשבת הנשמה עולה לעולם אצילות בעזרת השפעת הכוחות הרוחניים מלמעלה, ולא בכוחות עצמה. ומכיוון שהגיעה לדרגה רוחנית כל כך גבוהה לא בכוחות עצמה, חייבת הנשמה, כדי להמשיך ולהימצא בעולם האצילות, לסרב לקבל את האור שממלא עולם האצילות. וזה מסמל את כל מגבלות השבת.

ביום כיפור, הנקרא כאמור גם שבת שבתון, הנשמה עולה לדרגה רוחנית עוד יותר גבוהה מאשר בשבת. בהתאם לכך ישנם גם איסורים נוספים. בסך הכל יש חמישה איסורים, בהתאמה לחמישה חלקים, חמש הספירות שבנשמה: כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ולכל ספירה יש מגבלה בקבלת האור בעולם האצילות.

ביום כיפור מסתיים תהליך יצירת הנשמה, הכלי, והיא הופכת להיות מסוגלת לקבל את אור הבורא. ביום זה אנחנו מגיעים לדרגה רוחנית, כאשר הכלי מוכן במלואו לקבלת האור, כלומר הכלי נוצר, מוכן, אבל עדיין ריק לחלוטין. ואחרי כן מגיעים ימי הינתקות מהמצב הקודם של הכלי הריק, והם חלים מיום כיפור עד סוכות.

סוכות - כניסת האור

החל מסוכות, מתחיל אור מקיף להיכנס בהדרגה אל תוך הנשמה. אור זה נקרא "אור מקיף" עד חג הסוכות, מכיוון שנמצא מחוץ לנשמה, ולאחר שנכנס אל תוך הנשמה הוא קרוי "אור פנימי". אלה הם ימים מיוחדים, כאשר אור הבורא נכנס אל תוך הנשמה, עד שממלא אותה עד תום, בימי שמחת תורה.

לאחר שהכנו את כלי הנשמה לפני חג הסוכות, אנחנו מתחילים למלא אותו באור עליון. מהיום הראשון של חג הסוכות מתחילים הימים המיוחדים, כאשר האור העליון נכנס אל תוך הנשמה, עד שממלא אותה עד תום. במהלך כל שבעת ימי חג הסוכות מתמלאות שבע הספירות של הנשמה שלנו באור מקיף. התמלאות באור, פירושה ימים טובים ושמחים. נשמה שהתמלאה לחלוטין באור תואמת את הדרגה הרוחנית של חג שמחת תורה. כל האור העליון, שצריך בסופו של דבר למלא את הנשמה קרוי תורה. כאשר זה מתבצע, הדרגה הרוחנית של הנשמה נקראת "שמחת תורה".

נשאלת השאלה, למה הנשמה מתמלאת באור העליון דווקא במשך שבעה ימים, ולא במשך חמישה או עשרה ימים? מהיכן באה חלוקת הנשמה לשבעה חלקים או ספירות? התמלאות הנשמה באור הזה אינה סופית, אלא חלקית. והנשמה לא מתמלאת עד תום, דבר שמסמל המספר שבע ולא עשר. תיקון סופי של כל הנשמות יתבצע רק בגמר התיקון.

כאמור, הדבר מתרחש בשבעת ימי חג הסוכות. עד גמר התיקון יכול רק אור חלקי להיכנס אל תוך הנשמה. עקב התמלאות באור, מגיעה הבריאה לדרגה רוחנית, שנקראת "שמחת תורה". היום הזה קרוי גם שמיני עצרת, היום השמיני שנעצר. שכן אסור לקבל אור בפרק זמן ארוך משבעה ימים, עד גמר התיקון. התמלאות הבריאה באור מתרחשת בהתאם למידת התיקון שלה, מידת זיהוי התכונות שלה לתכונות האור. כאשר הבריאה הופכת דומה לחלוטין לאור בתכונותיה, היא מתמלאת באור עד תום.

תחילה מתבצע תהליך יצירת הנשמה, שמנוגדת בתכונותיה לחלוטין לתכונות האור. אחרי כן, כלי הנשמה עובר בהדרגה תיקון, כדי לקבל שאיפה אלטרואיסטית לחלוטין, דומה לתכונות האור, והנשמה, במידת התיקון שלה, מתמלאת באור. כל התהליך הזה מסמל בעולם שלנו את שורת החגים.

הסוכה וארבעת המינים בקבלה

במשך חגי הסתיו מגיע אלינו מלמעלה אור רוחני בעוצמה חזקה מאוד, שמקיף את כל היקום שלנו, אותנו, ואת הנשמות שלנו. "אור מקיף" זה גורם לעליה רוחנית, מגן עלינו, מעלה ומנקה אותנו. הימים האלה נקראים גם "ימי רצון"ימים רצויים. כלומר הבורא, ההשגחה העליונה, מתייחס באהדה לפעולות שלנו, אם הכוונה תהיה להתקדם לקראתו.

"מה הטעם בחיי? מהי משמעות החיים שלי?" את השאלות האלה אנחנו מוכרחים לשאול בימי ראש השנה ויום כיפור. התשובה עליהן, שהיא קבלת האור, נדחית לימי סוכות ושמחת תורה.שני מצבי הבריאה מנוגדים: מצד אחד, ראש השנה, יום כיפור, הימים הנוראים, שבהם מתעוררת השאיפה האמיתית להגיע לשלמות והתפתחות רוחנית; מצד שני, חגי סוכות ושמחת תורה, שבהם נשמה שעברה תיקון, מתמלאת באור עליון. במשך כל תקופת החגים האלה מומלץ לקרוא ספרי חוכמת הקבלה, מכיוון שמלמעלה ישנה הארת אור עליון חזקה במיוחד.

בתפילת ראש השנה נאמר כי "תפילה, צדקה ותשובה מעבירים את רוע הגזירה", כלומר גם אם האדם נועד לחוות כאב, סבל, וצרות, שלוש הפעולות האלה מונעות את העונש. בעולם הרוחני, העולם העליון, לא תיתכן פעולה כזו, כפי שתיתכן בעולם שלנו, כאשר האדם מבקש ומקבל תשובה. פעולה בעולם העליון מבוססת על תיקון כוונת האדם, ואחרי כן הוא מקבל את התמורה.

לפיכך כל בקשות האדם צריכות להתמקד בעזרה לתיקון, ולא בבקשת סיוע אישית קטנה. על האדם לבקש לקבל כוח רוחני, כדי להיות מסוגל לפעול בהיגיון, לתקן את הכוונות שלו, ולהתקרב על ידי כך לבורא. הכל תלוי, איפוא, באדם ובמאמצים הרוחניים שלו בכיוון הנכון.

מכאן אנחנו מבינים, כי "תפילה" היא למעשה יצירת כוונה בנשמה, יצירת שאיפה רוחנית. "צדקה"נקראת בחוכמת הקבלה "מסך", והיא הגבלת השימוש באגואיזם. המסך נוצר על שאיפה רוחנית, כדי לכוון את השאיפה הזו, רק לכיוון של התעלות רוחנית, ולא למען תענוג עצמי. "תשובה" היא תהליך שבו, בעזרת הכוונה והמסך, מתבצעת עליה רוחנית, התקדמות אל עבר האור, חזרה לאינסוף, תשובה לבורא. על ידי כך האדם מנטרל את כל המחסומים, כל הסבל, ונכנס אל תחום האור העליון. כל התופעות והאירועים שאנחנו חשים כיום כשליליים, כל הסבל שלנו, קורים רק בגלל היעדר אור הבורא סביבנו. לכן, באופן טבעי, אם נעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר, נוכל להרגיש ולקבל את האור העליון. נוכל להימנע מגזר דינו של הבורא.

"סוכה" מסמלת את המתחם, את כלי הנשמה, על המבנה והתכונות שלו. אנחנו חייבים ליצור בתוכנו מערכת רוחנית שנקראת "סוכה", שתשקף את יחסי הגומלין שלנו עם האור המקיף אותנו. עד שהנשמה עוברת את התיקון, היא אינה מוכנה לקבל את האור העליון, ולכן שרוי האור מחוץ להסביבה, ולכן גם קרוי "אור מקיף". בעזרת לימודי חוכמת הקבלה אנחנו מתקנים בהדרגה את הנשמה שלנו, וגורמים לכניסה הדרגתית של אור מקיף אל תוך הנשמה.

כדי שהאור יוכל להיכנס אל תוך הנשמה, צריכה הנשמה להיות זהה בתכונותיה לתכונות האור. זהות רוחנית של תכונות הנשמה לתכונות האור באה לידי ביטוי בחוקי הקמת הסוכה. הרכבת הסוכה נעשית בפירוט, לפי סדר מסוים ומוגדר, ובמיוחד ה"סכך" שמשמש לכיסוי הסוכה.

המידות והמראה החיצוני של הסוכה ידועים לנו מחוכמת הקבלה, כפי שבעצם גם כל שאר המצוותחוקי העולם העליון שאנחנו ממלאים בעולם שלנו, כהשתקפות החוקים הרוחניים. כאשר מקובלים ממלאים את כל המצוות האלה באופן רוחני, בנשמות שלהם, הם חשים את כל החגים כצורת קיום עליונה, שלמה ונצחית.

האור העליון יכול להיכנס אל תוך הנשמה, רק אם השאיפה הרוחנית שלנו תואמת את התכונות שלו; כשם שבמכשיר רדיו צריך לכוון את התדר הפנימי שלו לגל מסוים, לתחנה, ורק אז מצליחים לאתר את התחנה המבוקשת.

קצת יותר מורכב הוא כיוון כפתור "המשדר" שלי אל עבר אור הבורא. ראשית, אדם לרצות לחוש את העולם הרוחני, והרצון הזה צריך להיות בעוצמה חזקה מאוד. על אותו אדם לפתח שאיפה רוחנית חזקה כלפי הבורא. השאיפה הרוחנית הזו לא מתעוררת פתאום, ויש להתכונן אליה כמה חודשים מראש, לעתים אפילו משך מספר שנים, לערוך את השאיפה לפרטי פרטים, ולטפח אותה. ניתן לקבל את תחושת הרוחניות, את אור הבורא, רק בתוך הכלי שנוצר לפי כל הכללים, בשיטה יחודית, ברורה ומוגדרת. חוכמת הקבלה מציגה את השיטה הזו בפרטי פרטים, ותהליך יצירת כלי הנשמה מתואר בהרחבה ב"תלמוד עשר הספירות", הספר החשוב ביותר שהשאיר לנו המקובל הגדול של המאה שעברה, בעל הסולם.

אין סתירה בין העובדה שכלי הנשמה נוצר במהלך ימי ראש השנה ועד יום כיפור, ובין מה שאנו אומרים, כי ייתכן שמדובר בתקופה של חודשים, או שנים.

פרק הזמן הזה מסמל את תהליך יצירת כלי הנשמה בעולם שלנו. את כל תקופת הקיום שלנו לאורך כל הגלגולים מהראשון ועד האחרון, אנחנו יכולים לתאר כשנה אחת בלבד. בסיומה נוצר כלי רוחני בעל תכונות זהות לתכונות האור העליון, ולכן הוא מלא באור.

תהליך יצירת כלי הנשמה הזה מתחיל בדרגה רוחנית, שנקראת "ראש השנה". התיקון הבא שלו תואם לעליה לדרגה רוחנית, שנקראת "יום כיפור". אחר כך עוברים חמישה ימים, מיום כיפור עד תחילת סוכות, שבהם נערכת הכנת חמשת החלקים של האור העליוןנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. האור העליון הזה נכנס אל תוך הנשמה במשך שבעת הימים של סוכות, בהתאם לכך שכלי הנשמה מורכב משבע ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

האור העליון נכנס אל תוך הנשמה, רק כאשר הנשמה שמסמלת מלכות, "אתרוג"קשורה לעצם רוחני עליון זעיר אנפין "לולב"ולמקורות האורששספירות, נצח והוד, "הדסים וערבות". ולצורך קליטת האור יש לכוון את הנשמה בתכונותיה הפנימיות, כך שתתאים לתכונות האור, הבורא, ואז האור ייכנס וימלא אותה.

להשגת הכיוונון הרוחני של הנשמה לקבלת האור העליון, חייב הכלי המקבל (מלכות, "אתרוג") להיות קשור לנותן (זעיר אנפין, "לולב"), שמסמל את הבורא. "הדסים וערבות" מסמלים את תכונות הבורא שהנשמה חייבת לרכוש.

אם בוצע התיקון, והנשמה קיבלה את תכונות הבורא, כלומר אם הנשמה בעזרת סדרת פעולות רוחניות מסוימות מציבה את עצמה מתחת לאור מקיף של הבורא, היא מקבלת ממנו השפעה מסוימת מלמעלה שנקראת "חיבוק". יש חיבוק ביד שמאל "חיבוק שמאל", ויש חיבוק ביד ימין "חיבוק ימין". על זה נאמר ב"שיר השירים": "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני"זה תואם את מצב הכנת הכלי להתמלאות באור, שתואם את הימים שלפני חג הסוכות. אחרי כן בא חיבוק ימין, "וימינו תחבקני", וזה תואם את תהליך האיחוד הרוחני ההדרגתי של האדם עם הבורא, עד התמלאות באורבימי חג שמחת תורה.

כל הגוף שלנו מהווה השתקפות של כוחות וקשרים רוחניים, השתקפות בצורת חלבונים. כמו שבעולם הרוחני הכוחות קשורים, ומשפיעים זה על זה, כך גם בעולם שלנו, הכוחות האלה באים לידי ביטוי בחלקים שונים של הגוף הפיסי שלנו. לכל חלק בגוף ישנן תכונות מתאימות, וישנה בו מערכת קשרים עם חלקים אחרים, בדומה לעולם הרוחני.

יד של אדם מורכבת מכתף, זרוע ואמה. בעולם הרוח הם מקבילים לשלושה חלקי העצם הרוחניחב"ד, חג"ת ונה"ישלושת החלקים האלה של "יד" רוחנית מחבקים, כביכול, את הנשמה, מקיפים אותה משלושת הכיוונים: כתף וזרוע, שבאורכם מסמלים את שני צידי הסוכה הארוכים, והצד השלישי קצר, כמו כף יד. כל התכונות והמימדים של הסוכה נגזרים מתכונות האור המקיף והנשמה, שחייבים להיות תואמים, כדי להתאחד, כך שהאור ימלא את הנשמה במלואה, ויתבצע איחוד, זיווג רוחני שלם ביניהם, שקרוי שמחת תורה.

במשך שמחת תורה כבר אין סוכה, מכיוון שהאור נכנס אל תוך הנשמה, מילא אותה עד תום, ומכאן תחושת שמחה מלאה, שבאה לידי ביטוי בחג השמח ביותרשמחת תורה, שמחת הבורא.

בסוכות ובפסח נוהגים מקובלים להקפיד בשמירת הכללים והמנהגים הנהוגים בחגים אלה, מכיוון ששני חגים האלה מסמלים ברוחניות את שני הרגעים המכריעים בהתפתחות נשמת האדם, בתהליך השגת מטרת הבריאה, בתהליך גילוי וקבלת הידע העליון, השגת הבוראדבר שהוא תמצית מהותה של חוכמת הקבלה. שני הרגעים האלה, ההתחלה והסוף של הדרך הרוחנית של האדםמסמלים חגי פסח וסוכות, ולכן מקובלים מקפידים במיוחד בכל דבר הקשור בהם, ומדגישים בכך את חשיבותם ומשמעותם.