אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / ההכנה לדרך / בתפילה ובחג / שאלות ותשובות

התורה והמצוות על פי הקבלה

מה הקשר של מצוות למטרת האדם?

מצוות הן חוקים, כלומר תכונותיהן של הדרגות הרוחניות. לכן מספר המצוות שניתנו לישראל (613) ולאומות העולם (7) מעיד על מספר הדרגות הרוחניות (620) מהעולם שלנו עד עולם האין-סוף; מניתוק מוחלט מהבורא, ועד לדבקות מלאה של תכונותינו בו.

נאמר: "מצווה בלי כוונה כמו גוף בלי נשמה", והכוונה היא לכלי אלטרואיסטי רוחני, להרגשת אור רוחניהבורא. לכן שמירת המצוות בקהל הרחב רצויה מאוד, אך בהחלט אינה מהווה פעילות רוחנית שלמה. בעולם הרוחני ניתן לפעול אך ורק בעזרת כוונות פנימיות מתוקנות, גם ללא שום פעילות גופנית פיסית.

אלא שמטרת האדם היא לשלב פעולות גשמיות ורוחניות, כך שכל 620 הדרגות הרוחניות יכללו בפעולות הגשמיות. בעשותו כך, האדם משלב בתוכו את כל העולמות, מהעולם שלנו עד עולם האין-סוף. ולכן הדרגה הרוחנית הזו נקראת "גמר התיקון".

השוני המשמעותי של חוכמת הקבלה טמון בכך, שהיא מלמדת את אדם כיצד ליצור בתוכו כוונה נכונה בעת ביצוע המצוות. הקבלה מוסיפה כוונה רוחנית לביצוע מכני, אבל בשום פנים ואופן אינה שוללת ולא סותרת ביצוע מצוות מכני. מטרת הבריאה היא לא להביאנו לרחף אל העולם הרוחני, אלא להמציא לנו דרך, המאפשרת באמצעות העולם שלנו, לחוש את העולמות הרוחניים, ולהימצא במקביל בהם ובעולמנו, על ידי הוספת מימד רוחני לכל הפעולות המיכניות שלנו.

מהו קיום מלא של מצוות?

קיום מלא של מצווה, משמעו קיומה בשורש, עליה בעזרת התכונות המתוקנות, לאותה דרגה ממנה ירדה ה"מצווה", התכונה הרוחנית. העליה לדרגה הרוחנית משמעה, שכלי של נשמה צריך להתרוקן מכל מילויו הקודם, כדי לקבל מילוי חדש. תחילתה של מדרגה רוחנית חדשה בפעולת עיבור. ההתרוקנות מהעבר הכרחית, מהסיבה שכתר של תחתון הופך להיות מלכות של עליון, במעבר מ"אין" ל"אני" ולהפך.

מדוע קיימות מצוות, שנראות לנו נטולות הגיון ומנותקות מהמציאות של ימינו?

ההיגיון שלנו מוגבל ואינו יכול להביא בחשבון את כל הדברים והקשרים במערכת הבריאה. אי ההבנה של החוקים הרוחניים מביאה אותנו לחשוב שמצווה "גשמית" מסוימת, כביכול מיותרת ולא נחוצה, במיוחד כאשר מדובר בתפילות, הנחת תפילין ואפילו בטקס ברית המילה.

כל החוקים מתייחסים לעולם הרוחני, ולא לעולם שלנו. בעולם שלנו אנו משתדלים לפעול בהתאמה עם העולם הרוחני, ובכלל זה, לבצע פעולות בצורה גשמית. התורה ניתנה לנו, כדי שנשיג את העולם הרוחני, שנבצע את החוקים שלו, וניטול לידינו את הנהגת כל הבריאה.

מדוע ישנן מצוות, שהונהגו מאות שנים לאחר מתן תורה?

המקובל משה רבנו, סיפר בשעתו לעם על מבנה העולמות הרוחניים. את אשר מסר להם, אנו מכירים כספר ה"תורה". ספר זה מקנה לאדם שתי אפשרויות: האחת, כאשר אדם נמצא בהרגשות העולם שלנו בלבד ולומד תורה, ובמיוחד חוכמת הקבלה. במצב זה הוא מושך אליו, בלא יודעין, אור מהעולמות הרוחניים, אור שבהדרגה מתקן אותו. האפשרות השניה, לאחר מכן, כאשר האדם כבר נכנס בתחושות שלו אל העולם הרוחני, חוכמת הקבלה נעשית לו למדריך, מראה לו בבירור ובדיוק מה הוא אמור לבצע, ואת כל שיטות ההפעלה של העולמות הרוחניים. מכיוון שבמהלך ששת אלפים שנה יורדות אל העולם שלנו נשמות גסות יותר ויותר, דרושה לכל דור "תורה""אור" משלו, תורה המותאמת לסוג הנשמות של אותו דור.

התורה היא האמצעי לתיקון האגואיזם שלנו, ככתוב: "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין". לכן מקובלים, במהלך מאות שנים הנהיגו מצוות חדשות, בצורת מנהגים וחוקים, וקבעו כי "מנהגי ישראלהנם חוקים".

עם זאת, כאשר אין צורך לבצע משהו בעולם שלנו, אנחנו עדים לאירועים מסויימים, שלהם השלכה על יכולתנו לבצע מצוות. כך למשל התרחשו חורבן בית המקדש, גלויות ואסונות אחרים, אשר בעקבותיהם בוטלה האפשרות לבצע פיסית מצוות רבות, שקשורות לבית המקדש או לקדושת האדמה.

מהן תפילות וברכות מבחינת הקבלה? למשל, ברכת המזון?

בתלמוד מסופר על קבוצה גדולה של תנאים, מקובלים, שהביאו לקבורה את המורה שלהם. לאחר ההלוויה התישבו על גדת הנהר, ערכו סעודה של כיכר לחם עם מלח, ולפתע גילו, שאינם יכולים לברך את ברכת המזון ללא המורה שלהם. לצערם, הם לא הצליחו ללמוד ברכה זו ממורם. מהי, איפוא, "ברכת המזון"?

ברכת המזון היא קבלת תענוג בשביל הבורא, כאשר קיים כבוד הדדי בין האורח )האדם( לבעל הבית )הבורא(. אדם המקבל תענוג, צריך לקבלו מתוך כוונה של נתינה לבורא. על ידי כך הוא עולה למדרגה רוחנית. במידה ואינו מביא בחשבון את הכוונה הזו, ונהנה, מבלי לשים לבו לבעל הבית, הוא נשאר ברמה שלנו. הפעולה הרוחנית הזאת, נקראת "ברכת המזון".

כלומר, העיקר היא הכוונה, שבה אתה מברך את ברכת המזון?

לא רק בברכת המזון. בתורה כתוב כי "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה". פירושו שכל פעולה וכל מצווה ללא כוונה לקשר הדדי עם הבורא, לנתינה הדדית, משולה לגוף ללא נשמה, גוף מת, נטול מילוי רוחני. עם זאת, קיום מצוות אפילו ברמה כזוחשוב, מפני שזוהי תקופת ההכנה. עד אשר אדם לא יוצא לעולם רוחני, הוא מקיים את המצוות בצורה כזו.

מדוע נהוג לומר "לחיים" לפני ששותים?

יין מסמל אור חוכמה, המכונה גם "אור החיים". כדי להדגיש שאנו מקבלים אור זה באמצעות המסך, וכדי שהאור הבא אלינו יהיה למען החיים הרוחניים, אנו אומרים "לחיים". אנו עושים זאת, גם כדי שלא תתרחש קבלת אור לא נכונה, דהיינו, קבלה לתוך כלים בלתי מתוקנים, דבר הגורם להסתלקות האור, ולמוות רוחני.

האם מה שקורה לנו, קורה מתוך רצון הבורא בלבד, או שמא יש כוחות נוספים?

כל התורה טוענת ש"אין עוד מלבדו", כלומר שיש רק כוח עליון אחדששהבורא. וכל מה שאנו רואים כמאבק בין כוחות מנוגדים בטבע, נובע מהנהגת כל הבריאה על ידי הבורא, כי הבורא הוא המנהיג היחידי. הבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד.

התפיסה של ריבוי כוחות ורשויות, מנוגדת ליסודה של היהדות. דעה המצדדת בגרסה, שלא הבורא מנהיג את הכוחות הרעים, נועדה להצדיק את האגו של האדם. בתורה כתוב בבירור אילו עונשים חמורים צפויים לעם הנבחר על ידי הבורא, אם לא ילך בדרך התורה. אסונות התרחשו לאורך ההיסטוריה שלנו לא פעם, ובכל פעם הבורא הזהיר אותנו. כך בתלמוד מדובר על סימני ההרס של בית המקדש הראשון והשני, עוד הרבה לפני שקרו בפועל. בתורה ובספר "הזוהר" כתוב, שכדי להגיע לשלמות בדרך הטובה, חייבים ללמוד את חוכמת הקבלה.

חגים

מה מסמלים ארבעת הבנים בהגדה של פסח?

ארבעת הבנים הם ארבעת שלבי הבריאה: חכםחוכמה; רשעששבינה; תם או שאינו יודע לשאולמלכות. כל ההגדה מדברת דווקא על הבן, שאינו יודע לשאול, כפי שנאמר: "ואתה פתח לו". דהיינו לפתוח לו פה, כי בפה נמצא המסך.

מהי משמעותו של יום כיפור?

יום כיפור הוא היום שבו מלאכת בניית הכלי הרוחני מגיעה לסיומה.

כל המציאות מורכבת מ"אור וכלי". אור הוא הבורא, התענוג. כלי הוא הנברא, נשמה, מלכות. האור נמצא במנוחה מוחלטת, ולא משתנה. הכוונה היחידה של האור היא להטיב לנבראיו, להביא את האדם להרגשת התענוג הנצחי והאינסופי.

כל תהליך בניית הכלי הרוחני, מהמצב השפל ביותר, שבו אנו נמצאים עכשיו, ועד לעליון ביותר, הנצחי והמושלם, מוצא את ביטויו בעולם הזה בעשרת ימי התשובה. במשך עשרת הימים הללו, הנשמה, שאין בה שום דבר חוץ מהרצון לקבל, מתחילה בהדרגה, מהיום הראשון של ראש השנה ועד ליום כיפור לרכוש את תכונת האור. הרצון לקבל עובר עשרה שינויים, עשר ספירות, שהן אבן היסוד של תיקון הנשמה.

בגמר עשרת הימים הללו, הנשמה מתוקנת לגמרי, ומוכנה לקבלת האור. ביום העשירי, יום כיפור, חל איסור לגלות כל רצון לקבל, וזה מתבטא באיסור האכילה, השתיה ובהגבלות נוספות ביום הצום. ביום הזה משלימים את התיקון האחרון.

לאחר יום כיפור מתחילה ההכנה לקבלת האור, על ידי הכלי המתוקן לגמרי. וקבלת האור יוצאת לפועל בשבעת ימי הסוכות בקיום מצוות הלולב, האתרוג וכו', ההכרחי להמשכת האור לתוך הכלי. ולבסוף חג "שמחת תורה" חותם את כל התהליך הזה, ואור הבורא ממלא לחלוטין את הכלי, שהוכן לשם כך. התורה מסמלת כאן את אור התורה, ואת השמחהשמשמעותו קבלת האור על מנת להשפיע לבורא.

ברוחניות, תיקון כזה יכול לצאת לפועל לאו דוקא בתאריכים אלה, אלא בכל זמן אחר לפי הצורך. אך בעולם שלנו אנו מציינים את התיקון בתאריכים מוגדרים וקבועים.

על מי מספרת התורה?

התורה כולה, ללא יוצא מן הכלל, מדברת על הפרט, היחיד. יש אדם הקרוי "עולם". באדם הזה נמצאים נחלים, אגמים, הרים ויערות, אנשים ועמים, גברים, נשים וילדים, ועבדים. בתוך אדם זה נמצא כל העולם, לרבות כל הכוכבים, השמש, הירח, כל מה שאנחנו רק יכולים להעלות בדמיוננו, הכל נמצא בתוכו. רק אותו ברא הבורא, וחוץ ממנו, מחוצה לו, קיים רק הבורא.

כל מה שאדם מקבל בתוכו, כל מה שהוא מרגיש באמצעות חמשת החושים שלוראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישושכל זה הוא מקבל רק מהבורא שסובב אותו. כך מספרת לנו התורה על כל אחד ואחד מאתנו, כפי שכתוב: "התורה מדברת על אדם אחד". התורה היא הוראה אישית לכל אחד, איך להשיג את הבורא. לכן כשקוראים על משהו שבתורה, חייבים מייד לייחס אותו לאדם אחד, לייחס את כל הדמויות המשתתפות לתכונות האדם, כל ההתרחשויות בעולם שלנו הנן היחסים בין התכונות השכליות, רגשיות, התורשתיות. כלומר מלכתחילה התכונות נבראו על ידי הבורא, ונרכשו ממנו ולא מאחרים, כי אין אחרים! ישנם רק לבושים בצורת אנשים, שדרכם הבורא משפיע על כל אחד מאתנו.

ישראל

מהי משמעות "ארץ ישראל"?

ארץ ישראל זו השתוקקות פנימית לרוחניות. אם האדם גם נמצא פיסית בארץ ישראל, אזי הגוף הפיסי שלו מתאחד עם הנשמה. מצב זה קרוי "גמר תיקון". אם האדם לא נמצא מבחינה רוחנית בארץ ישראל, אלא רק פיסית, אז הוא לא מרגיש טוב בארץ הזו, היא מגרשת אותו. כל הזמן קמים נגדו אויבים חיצוניים, וזה קורה מפני שהוא לא רוצה לתקן את פנימיותו. אך במידת התיקון הפנימי, האויבים החיצוניים שלו נהפכים לידידים. אנחנו צריכים לפעול בו זמנית ברמה הפנימית )הרוחנית( וברמה החיצונית )הגשמית(. אם משהו יקר לנו מאד, לא נוותר עליו בקלות. ואם אנחנו עדיין לא מעריכים את ארץ ישראל הרוחנית, מכיוון שעוד לא רכשנו אותה, גם את הביטוי הגשמי שלה "ארץ ישראל" לא נעריך.

מהי שלמות מדינת ישראל, מהו המיקום של ארץ ישראל הגשמית, מה גבולותיה?

עלינו לתת את דעתנו על כיבוש ישראל שברוחניות, כלומר שכל רצונותינו יהיו מתוקנים תחת שליטת הבורא, עם כוונות אלטרואיסטיות. עדיין בכל רצונותינו יושבים "גויים", כלומר בנשמתנו שולטים רצונות אגואיסטיים וכמובן, באותה ראיה אנו רואים את האדמהעמים זרים כובשים, ומתמקמים על על אדמת ארץ שיראל. ומחוץ לגבולות מדינתנו וגם בתוכה, אנחנו מרגישים, ונמשיך להרגיש, סכנה מתמדת.

אפשר להשפיע אך ורק על ידי הפניה לבורא, מתוך ידיעת החוקים הרוחניים העליונים. קיומנו בארץ ישראל מובטח, רק אם נשפיע על הכוחות הרוחניים העליונים. אין לנו שום אפשרות אחרת.