קבלה כמחקר אובייקטיבי
בקרב הציבור הרחב קיימת נטייה לקשר בין קבלה למסורת הדתית, ואף לדת. במרבית המקרים, נובע הדבר מקושי במציאת הרציונל החבוי במנהגים והאיסורים למיניהם, עליהם הדת מצווה, קושי המתורגם במישרין או בעקיפין להתנגדות כלפי הדת. מכאן נובע הצורך החשוב, בביצוע הבחנה מדוקדקת בין הקבלה והדת.
כל דת נשענת על נביא, אדם שהיה לו קשר רוחני עם הבורא, והפיץ את הידע שלו בקרב האוכלוסיה. הכל מתחיל מהאמת העליונה, מהתגלות הבורא לנביא, למייסדה של היהדות או כל דת אחרת.
חוכמת הקבלה היא שיטה להשגת הבורא, והיא זמינה לכל אחד. שיטה זו מאפשרת לאדם להגיע בכוחותיו וללא מתווכים, לקשר רוחני עם הבורא. אנשים שהגיעו להשגה רוחנית, תארו את הדרך שעברו שלב אחרי שלב, כדי שכל אדם, בכפוף ליישום ההנחיות האלה, יוכל אף הוא להגיע להשגה זו. הקשר הרוחני של אדם בעל השגה רוחנית עם הבורא מתבסס על הגילוי האישי שלו.
חוכמת הקבלה אמנם אינה עוסקת במישרין בחקר העולם הזה, אבל עליה מושתתים כל המדעים בעולם שלנו. חוכמת הקבלה קושרת יחד את כל התופעות של חומר ורוח. לימוד הקבלה מקנה לאדם יכולת לראות את הביטוי של כוחות רוחניים עליונים, שיורדים אל העולם שלנו, בתופעות ותהליכים פיסיים, כימיים, ביולוגיים, מוסריים, חשיבתיים ואחרים. מקובל, המרגיש את העולם העליון, מגלה שקיים רק חוק כללי אחד. מכיוון שאין אנו מסוגלים ללמוד את כל התהליכים האלה במכלול אחד, אנחנו לומדים מדעים נפרדים. אך למעשה כל המדעים קשורים ותלויים בכל הגורמים של הטבע.
כלומר מנקודת ראותה של הקבלה, מהוות מזיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, מכניקה ורפואה ביטוי חיצוני של חוק פנימי יחיד של הטבע. בחוכמת הקבלה ישנם רכיבי מחקר הכרחיים של כל מדע: מחקרים, רישום תוצאות הניסויים, המשכיות ועקביות, בדיקה וצבירת העובדות. זהו מדע שעוסק בחקר של היקום, של המציאות, שבה אנחנו חיים, שחוקר את החוק היחיד הכללי של הטבע. היום, בדרגת העולם שלנו, אנו מסוגלים לקלוט מתוך החוק הכללי של היקום, רק את החלק הזניח שלו, שקרוי "העולם שלנו", "העולם הזה".
באחרונה גילו המדענים, כי צמחים מגיבים בצורה שונה, כאשר אנשים שונים מתקרבים אליהם. כך למשל, אדם שגרם נזק לצמחששהצמח יזכור זאת, ואם האיש יתקרב אליו שנית, הוא יגיב באמצעות "גלים" פנימיים חזקים, שאינם גלויים לעין. תחושת האחר קיימת בצורות שונות, ובאופן גלוי גם בקרב דגים ובעלי-חיים. התגלות הבורא לאדם תאפשר לאדם לחוש את האחר, את מה שסובב אותו, בדומה לצמחים המרגישים את הזולת. היכולת לחוש מחוץ לעצמך, קיימת בצמחים במידה צנועה. היכולת לחוש את הסובב אותנו, ויכולות נוספות, תלויה במידת האגואיזם המצויה בכל נברא.
ודווקא מידה זו, מידת האגו, מידת הרצון ליהנות, היא שקובעת את יכולות ותכונות הנברא. מכאן שכל התכונות, יכולת התנועה ויכולת ההבנה, עולות בשיעורן ככל שנתקדם מהטבע הדומם לטבע החי, ומהטבע החי לאדם.
בטבע הדומם, האגואיזם מתבטא במידה הקטנה ביותר. אלמוגים הם צורת ביניים בין הטבע הדומם לצומח, ומידת אגואיזם שלהם, שהיא גבוהה יותר, יוצרת בהם תכונת גדילה. מצב ביניים בין טבע הצומח לטבע החי, הוא צמח שדומה לחיה, שיש לו גוף, אך הוא ניזון ממיצי האדמה, וקרוי "כלב השדה". שינויים פנימיים הם ביטוי לפעילות חיים, וצורך בתנועה. רמה נמוכה של אגואיזם מעוררת צרכים מועטים, שלא מחייבים שינויים פנימיים. אגואיזם בעוצמה גבוהה יותר מוליד את טבע הצומח, הכולל את הצורך להשתנות, לבלוע ולהפריש, לגדול ולהגיב לתנאים החיצוניים, ואף מוביל להופעת זיכרון אצל הצמח.
אגואיזם רב יותר, גורם להופעת מינים רבים מאוד של אורגניזמים חיים, שיש להם, לפי מידת התפתחות האגואיזם שלהם, זיכרון, יכולת למידה, שכל, הסתגלות וחופש תנועה. כל מה שבא לידי ביטוי בתכונותיו של כל מין, הוא, איפוא, תולדה ישירה של מידת הרצון האגואיסטי, הטמון בו. רק הוא גורם לתכונות אלו או אחרות, ומוליד יכולות אלה ואחרות. כל מה שמאפיין אובייקט כלשהומקורו רק בתכונה אחתש מידת האגואיזם שבו.
היכולת של אובייקט לחוש את הנעשה מחוץ לעצמו, קיימת במידה רבה ביותר באדם, שכן לפניו הוצבה המטרה להגיע להרגשת הבורא, והלא האדם נברא לשם כך, וכדי לעמוד בקשר עם הבורא. מטעם זה התפתחה באדם, יותר מאשר בבעלי חיים אחרים, היכולת לחוש אחרים. נוסף ליכולת זאת, לאדם יש שכל, שבעזרתו הוא יכול להגדיל פי כמה וכמה את הרגישות בתחושתם של הסובבים אותו, ואת מידת תחושת השמחה והסבל של הדומים לו.
השכל מאפשר לאדם לפתח ביתר שאת, את הרגשת האחר, והשכל הוא זה שמחזק את הקביעה, שהאדם הוא הנברא היחידי, אשר למענו הוכנה התגלות הבורא. לצורך גילוי הבורא, כלומר כדי לחוש מחוץ לעצמך משהו, שהוא מלכתחילה נסתר לגמרי, צריך אדם לפתח בעצמו יכולת מלאה לחוש את הסובב אותו כמו שהוא, לחוש אל מחוץ לעצמו, לחוש ללא קשר לאינטרסים האגואיסטים שלו.
אנו רואים, חדשות לבקרים, בחיים שלנו כיצד איש אינו מסוגל להבין את רעהו. דווקא האינטרסים האגואיסטיים של כל אדם, לא מאפשרים לו לחוש אל מחוץ לעצמו, לא מקרבים את האדם לטבע, לדומים לו, אלא מרחיקים אותו. לכן, לשם השגת תועלת מירבית, על האדם לפתח בתוכו את תחושת הדומים לו, ואת היכולת להבין את האחר.
ואילו בשביל לחוש את הבורא, האדם חייב לפתח בעצמו, לא רק את היכולת לחוש את הדומים לו, אלא לפתח גם את שכלו. בעזרת היכולת השכלית שלו, יוכל האדם לחזק תחושה זאת פי כמה וכמה, להסתכל על הסובבים אותו בצורה אובייקטיבית, ואף להתרחק, בחושו את הסובבים, מהאגואיזם שלו. ולפי מידת יכולתו של האדם לחוש את הסובב אותו ולא רק את עצמו, הוא יתחיל לחוש את הבורא. וככל שהאדם ירחיק לכת בתחושותיו, כך יקשה עליו לתאר את אותן תחושות הכבירות, שהוא מתמלא בהן.
נאמר בכתובים, שכל אחד יכול להגיע לדרגתו הרוחנית של משה רבנו. משה רבנו פיתח בכוחות עצמו את היכולת לחוש "מחוץ לעצמו", יכולת שהובילה אותו להשגת הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר והיא זו שאיפשרה לו "לדבר" עם הבורא פנים אל פנים. מטעם זה נאמר המשפט, כי מטרת הבריאה להגיע להרגשת הבורא כ"ואהבת לרעך כמוך", "לא תעשה לחבריך מה ששנוא עליך" וכדומה. מידות ההתפתחות באדם, היכולות לחוש את הבורא, להתקרב אליו, לחוש אותו עוד יותר, קרויות מדרגות של גדילה רוחנית. כל אדם וכל האנושות פוסעים בהדרגה, ובהתאם למה שתוכנן על ידי הבורא.
במסלול זה, הבורא מכוון כל אדם על ידי שליחת סבל, במטרה שמתוך חקירת מקור הסבל, יבין האדם, כי הדבר הטוב ביותר עבורו, טמון בקשר עם הבורא. זהו הקשר עם הכוח החזק ביותר, הנצחי, עם מי ששולט בחיים שלך. קשר זה מלווה את האדם בעולם הזה ובעולם הבא.
תפקידה של חוכמת הקבלה בתהליך זה של התפתחות רגישות האדם, לתפיסה אובייקטיבית של הסובב אותו, עיקרה הגברת הדיוק בניתוח של הטוב והרע, ובהכרה של הרע כטבע עצמי, טבע שלא מאפשר לאדם לראות מעבר לד' אמותיו, ומגביל אותו מלהתמסר לתחושות הבטן שלו.
למרבה הצער, מטרות אלו אינן מובנות ומוכרות כלל בציבור. הציבור לא מכיר אותן, היות שבשום מסגרת לימודית, ובכללן ההשכלה הגבוהה, לא מוסבר מהי המטרה האמיתית של הבריאה, ומהן השיטות להשגתה.