הזיקה ליהדות - האם ישנה?

הקבלה כלל לא מתייחסת לשגרת החיים שלנו בעולם הזה ומתוך כך גם לא לכל קיום גשמי של חוקים או מנהגים כלשהם. חוכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לגלות את מה שנמצא מחוץ לגבולות העולם הזה, איך לתקשר עם הכוחות הרוחניים ולהיות מסוגלים להשפיע על מהות האירועים וההתרחשויות בעולמנו.

כאשר נכנסים להרגשת העולם העליון, ומתחילים לחקור אותו לעומק, מגלים שהעולם העליון מורכב מ-613 חוקים רוחניים. מקובל שנמצא בעולם העליון יקיים חוקים אלו, אם ברצונו להתקיים בעולם העליון, אחרת יאבד מייד את התחושה שלו. בעולם שלנו לא קיימת הקבלה ל-613 המצוות הרוחניות האלה ולכן הן לא מובנות לנו. שמירת המצוות המעשיות בעולמנו לא משפיעה על העולם העליון, כי להשפיע עליו ניתן אך ורק על ידי כוונות רוחניות מעולמות רוחניים, כוונות נתינה המכונות "השפעה".

מאז שנת 1995, כפי שמסר לי מורי הרב"ש מפי בעל הסולם, רבים מאתנו מתחילים להרגיש בהדרגה שאיפה לגילויו והבנתו של העולם העליון, כפי שניבא בעל הסולם, ומתחילים ללמוד קבלה. וכשם שהיו מתנגדים נמרצים לקבלה לפני הופעת הנקודה שבלב, כך הם הופכים במהרה למצדיקיה ותומכיה. דוגמאות רבות מוחשיות לכך יש בקרב הציבור המאמין.

לפני אלפיים שנה אסרו מקובלים את לימודי חוכמת הקבלה. כבר אז הם ידעו, בדיוק של שנה, היינו שנת 1991 (כפי שמובא בשם הגר"א, בספר "קול התור") כי עד לדור שלנו אסור יהיה להנחיל את התורה הנסתרת להמונים, ומאותה שנה יקבלו ההמונים שאיפה רוחנית להשגת העולם העליון, ללא תלות בדת ובמסורת.

מצוות מעשיות

אם אדם מקיים מצוות מעשיות, ללא מודעות למשמעות הפעולות שהוא מבצע, הוא עדיין נמצא בתיאום מסוים עם תרי"ג חוקים עליונים ולכן מושך מלמעלה מאור. מאור זה מאיר בעוצמה חלשה שאומנם אינה מספיקה כדי לפתח את הנשמה, אך מגינה ומסוככת בהחלט על האדם בעולמנו.

חינוך דתי יוצר קהילה מאוזנת, מוגנת במידת מה מפני השפעות חיצוניות הרסניות כמו סמים, השחתת-מידות, וכו'. אבל האדם לומד, שרק על ידי ביצוע מעשי של המצוות, יהפוך למושלם. דבר זה מגביל את התפתחותו הרוחנית.

נקודה זו הינה מקור של אי הבנת הקבלה בקרב היהדות הדתית. החינוך היהודי הדתי שונה מהחינוך שמעניקה חוכמת הקבלה, אף כי את החינוך היהודי הדתי יצרו מקובלים בעצמם, וזאת למען מטרה מסוימת וברורה, לתקופת הגלות, עד לשנת 1995. כאמור, לאחר הגלות יורדות לעולם שלנו נשמות, המוכנות לתיקון.

החינוך שביהדות הדתית איפשר את קיום העם בגלות. אלא שחוכמת הקבלה קובעת, שהוא לבדו אינו מספיק להתפתחות רוחנית.

שמירת "מצוות" ברמה רוחנית, פירושה תיקון רצונות באמצעות מה שנקרא בקבלה "מסך". כל עבודה רוחנית, אמיתית של האדם מתבצעת בלבו, ברצונותיו. ומה שקורה במהלך התיקון עם הגוף הפיסי של האדם אינו לו משמעות כלל.