הגישה שונה
היסוסה של היהדות לתת היתר פומבי ללימודי קבלה, נעוץ בטבע מנוגד של חוכמת הקבלה והדת: הדת היוותה פיתרון גלותי, והתבססה על שאיפה "להצליח" בעולם הזה ובעולם הבא, ואילו חוכמת הקבלה מלמדת רכישת טבע אחר לחלוטיןטבע ה"השפעה", הנתינה למען הבורא.
הדת מרגיעה את האדם, מעניקה לו תחושת נוחות נפשית וביטחון ברחמי ההשגחה. כתוצאה מכך, האדם לא נזקק לחוכמת הקבלה, ושאלת משמעות החיים מודחקת.
מצד אחד, שמרה הדת על עמנו במשך אלפי שנים. העם עשה פעולות קבוצתיות מסויימות, וכך ניצל מהכחדה. מצד שני, היתה זו חברה שמורה, שאינה מתפתחת או מכניסה שינויים לתוכה. לכן כל אלה שמתפתחים רוחנית, מתקרבים לעבר חוכמת הקבלה, ואלה שעדיין לא התפתחו, נמצאים במסגרת שמירת מצוות מקובלות, באופן גשמי בלבד.
המקובלים עצמם, חכמי הכנסת הגדולה והסנהדרין, קבעו את דרך הדת להתפתחות העם וכאמצעי לשמירת צביונו. לפני אלפיים שנה הם הגדירו ותכננו את דרך ההתפתחות של כל העם לתקופת הגלות ולאורך אלפי שנים בעתיד, ובתוך כך הטילו איסורים על לימוד הקבלה למשך תקופת הגלות.
בהסתיים הגלות, חזר העם לארץ ישראל אחרי השואה, ובנקודה זו התחילה התקופה האחרונה: שיבה "גיאוגרפית" לארץ ישראל ובו בעת, בהתאם לשורש הרוחני והענף שלו בעולם שלנו, חזרה אל ארץ ישראל הרוחנית.
מכאן כל האיסורים שבימינו על הלימוד של חוכמת הקבלה, שקבעו בשעתם המקובלים עצמם. אלה המצדדים באיסור, בגישה הישנה, עדיין אינם מודעים לשינויים מהותיים ביותר שמתרחשים בימינו.
עד הזמן האחרון התנהלה כל השגחת העולם לפי תוכנית מסויימת מלמעלה, והחל מהדור שלנו, ההשגחה העליונה משלבת בתוכה השתתפות פעילה, מודעת, שלנו, בכל התהליכים. כלומר, אם לפני כן היה היחס כלפינו, כאל משהו שנכלל בצורה אוטומטית וסבילה בתהליך ההתפתחות, כיום אנחנו עצמנו חייבים לקחת חלק פעיל בסיום התהליך הזה. ואם אנחנו לא מרגישים צורך בעליה רוחנית, כוח הבורא יכריח אותנו לכך, באמצעות סבל ויסורים. שהרי החוק, שמכריח אותנו להתקדם אל עבר מרכז הבריאה, תקף קודם כל כלפינו, ורק אחר כך כלפי העמים האחרים. לכן לא תישאר פינה שקטה בכדור הארץ, ובראש וראשונה, היהודים, לא ירגישו בנוחות בשום מקום.
עלינו להיות הראשונים שישתתפו באופן פעיל בהשגחה הרוחנית, ואחרינו ישתתפו עמים אחרים. באמצעות סבל ויסורים הבורא לוחץ עלינו. בתחילה, כאשר אדם סובל, הוא עדיין אינו מסוגל להבין את הסיבות לכך. עם התמשך הסבל האדם מתחיל להבין את הסיבות, את מקור הסבל. בשלב זה הוא כבר יודע מה צריך לעשות כדי להימנע מכאב.