להפריך דעה קדומה
שום דבר בעולם לא נברא לשוא: הכל נברא כדי להשיג את מטרת הבריאה. כל תמונת העולם בצורתו האמיתית שלמה, ומלאה ואין בה דבר מיותר: לא פעולה, לא דומם צומח חי ומדבר ולא מחשבה.
כולם עוסקים במה שהם אמורים לעסוק. במקביל לכך הם מממשים את תוכנית הבריאה, והרוב המכריע עושה זאת שלא במודע. יחידים עושים זאת במודע, לאחר שעשו בחירה חופשית בין פעולותיהם האגואיסטיות לאלטרואיסטיות והכריעו לטובת האחרונות. המשימה המוטלת על האדם היא להגיע לכלל הסכמה עם תוכנית הבריאה, ולמלא אותה באופן מודע ומרצונו החופשי. לזה כל אחד יגיע בהדרגה, לאורך גלגולי נשמתו.
אילו היינו מודעים לגלגולים הקודמים שלנו, לשילובי הנשמות האפשריים ולחלוקתם, היינו מסוגלים לחשוב ולהחליט בעצמנו מה צריך להיות השילוב של חלקי הנשמה הכללית, באיזה יחס ועם אילו חלקים לשלבם כדי לתקן אותם, והיינו נוכחים לדעת מה הסיבה לכל מה שקורה. מקובלים רואים את התמונה הכוללת הזו בצורה מלאה או חלקית. האר"י, בספרו "שער הגלגולים" מסביר בבירור את צורת הנשמות.
לא רק שראה את כל התמונה של גלגולי הנשמות ותיקונן, אלא אף קיבל רשות לתארה. הסימן היחיד, לפיו ניתן לקבוע אם אדם רשאי ללמוד חוכמת הקבלה הוא שאיפתו רוחנית, הרצון האמיתי שבו. לימודי חוכמת הקבלה לא נועדו לאדם לשם עשיית מעשי כשפים למיניהם, ואף לא כדי להפוך לרב גדול, לחכם. הם נועדו למשוך את האדם להתפתחות רוחנית, ולהשגת עולמות רוחניים, תוך עבודה קשה. תוצאת המאמצים תיבחן, במידת יכולתו של האדם לייחד את כל השאיפות שלו להשפעה לבורא.
כלומר יש לבצע פעולות רוחניות, שתסייענה לקבלת האור העליון, פעולות שקרויות "מצוות הבורא". אבל הדבר קשור בבעיה: האדם מסוגל לבצע רק את אותן פעולות, שלפי דעתו יניבו תמורה אישית עבורו. ואם הוא לא יהיה בטוח, שיקבל תמורה בעבור המאמצים שלו, לא יניח לו האגו שלו להשקיע מאמץ, ולו המזערי ביותר.
זהו שורש ההתנגדות לחוכמת הקבלה, חוכמה שמסבירה שמצבם של בני האדם אינו שלם, כל עוד לא יוסיפו כוונה למעשיהם.
עצת המקובלים היא: התחילו ללמוד את חוכמת הקבלה. ומתוך לימוד נשמת התורה עצמה, תבינו בעצמכם, מה חיוני לאדם, לשם מה הוא נברא, כפי שנאמר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אותיות ט'-י"ט.