שאלות ותשובות
לשם מה מקובלים מתארים לנו את העולם העליון?
כדי לעזור לנו להתחיל לחוש את העולמות העליונים. האדם נברא כדי לחוש את העולמות העליונים, או במלים אחרות, לחוש את תחושת הבורא. אנחנו, שלא מסוגלים לראות את תחילת הבריאה, ואת סיבתה, לא מסוגלים לראות גם את סופה, ולכן איננו מסוגלים להבין את משמעות החיים שלנו.
חוקר מעולם אחר, בהתבוננו בעגל בן יומו ובתינוק בן יומו, יאמר כי התינוק חסר פוטנציאל, וקרוב לוודאי שלא יתפתח בצורה מרשימה, בעוד העגל בן יומו שכבר מסוגל ללכת, ומבין הכללו נתן הטבע את כל מה שנחוץ לחיים, ולכן הוא יתפתח יותר מהתינוק.
כך יחשוב על העולם שלנו, כל אורח מעולם אחר. הוא יגיע למסקנה זו, מכיוון שאינו מסוגל לראות את המצב הסופי, בתום כל שלבי ההתפתחות, לכשיעשה האדם פריצה קדימה ויתפתח הרבה מעבר להתפתחות העגל.
אם לא נראה באופן ברור את התוצאה הסופית, את המטרה שלנוואנחנו לא מסוגלים לראות אותה כיום, אם נישאר אך ורק במגבלות העולם שלנוששנמשיך להאמין שהחיים שלנו מתחילים ומסתיימים רק בעולמנו.
לכן מקובלים חוזרים ומציינים בכל ספריהם, שיש ללמוד קבלה. גם אם אדם לא מבין את מה שהוא קורא, אלא "סתם" קורא, הרי בלא יודעין ימשוך אליו על ידי כך, את האור הרוחני שסובב אותנו. אותו האור שבהדרגה גם מטהר אותו ומכין אותו לתחושת הכוחות הרוחניים, עד שברגע מסוים, תחילה בלא מודע, ואחרי כן במודע, הוא מתחיל לחוש את העולם הרוחני.
הוא מסוגל אז לראות ולהבין את כל המידע, שהוא מקבל על חייו, שהוא על התפתחות נשמתו במהלך גלגוליה הקודמים והעתידיים, והוא מקבל כוחות רוחניים חדשים, כדי ללמוד איך לבקש ולקבל את המדרגות הבאות של נשמתו מהבורא.
האם כל אדם יכול להיות מקובל?
אם אדם לומד עם מורה רוחני ובהתאם לשיטת הלימוד הנכונה, הוא יהא בבוא העת, מקובל. האדם "הופך" להיות כלי, שבו הוא עצמו מבצע ניסויים. האדם עצמו הינו המודל של הבורא, שאותו הוא חוקר.
במידה שבה אדם משווה צורתו לבורא, הוא עצמו יכול להרגיש מהי רוחניות. אזכיר כי תהליך ההתקדמות הרוחנית מחייב בניית שתי נוסחאות: האחת, בניית ההשגה הרוחנית בתוך עצמך, הליך הנקרא בניית המסך. הנוסחה השניה, היא זו שמראה כיצד להשתמש במסך הזה. כדי לבנות את שתי הנוסחאות הללו ולהמחישן, זקוק האדם לרב-מדריך, לקבוצה ולספר ללימוד קבלה.
יש הסבורים שהחוש השישי הוא ביטוי למחלה נפשית, ומסווגים אותו כהזיה. מהי האמת?
בחוכמת הקבלה אתה חש את כל הסובב אותך, ובמקביל אתה מסוגל לבחון את המציאות כעומד מהצד, מכיוון שלמדת לחוש את עצמך, ואת מקור התחושות שלך, הבורא. הבנה זו היא אינדיבידואלית, ואף אחד לא יהיה מסוגל להעיד על נכונותה או לתארה בדיוק. אבל חוכמת הקבלה היא המדע השימושי ביותר שקיים, וכל התוצאות מושגות בו בדרך של ניסוי.
הקשר הרוחני הישיר עם הבורא, הוא זה שמאפשר לאדם לראות ולהבין את המציאות האמיתית, ואת חלקה הזניח, למעשה, שאנחנו מסוגלים לקלוט במגבלות העולם שלנו.
היכן ההבדל בין תחושות המקובל, לבין חוויות של מתַקשרים, מיסטיקנים או אנשי דתות שונות?
מי שמגיע לדרגה רוחנית של התגלות הבורא יווכח בהבדל. הנסתר הופך גלוי, רק למי שמסוגל להבין. ואיך אדם שטועה, יהיה מסוגל להבין שהוא טועה? רק בעזרת הקשר עם מקובל אמיתי, הוא יתחיל להבין בהדרגה, שכל התחושות שלו נטולות ידע אמיתי, ואין להן בסיס ושיטתיות.
היכולת לחקור באופן שיטתי ומבוקר את כל המציאות, לפי שיטה מדעית, להעריך את התוצאות המתקבלות מול מקובלים אחרים, שגם עבורם הנסתר הפך גלוי, ועבודה בהמשכיות, בבקרה, ותוך ניסויכל אלה מבדילים בין חוכמת הקבלה לבין כל השאר.
במאה ה-19 כל האנושות חיפשה גאולה באמנות, והאמינה כי "היופי יציל את העולם"; במאה ה-02, האמינו הכל רק בכוח, עוצמה והתקדמות מדעית. היום הגענו לזמנים, שבהם האנושות מגלה אט אט שהחיים שלנו תלויים רק בחוקי טבע עליונים, וכדי לקחת חלק במערכת חוקים זו, צריך להגיע לשורש שלה בעולם העליון.
עוד נתחיל לחוש צורך להבין את שורש החיים העליון. חיינו, מעצם טבעם, יניעו אותנו לחפש גאולה ויכולת להשפיע על כל התהליכים בעולם. האנושות תגלה, כי לא ניתן להתקיים ללא יכולת מעורבות שלנו בהשגחה העליונה. וכך, חוק היקום הכללי יצליח להניע אותנו להתפתח מבחינה רוחנית, הודות לזה, שאדם מטבעו הוא יצור עצלן ואגואיסט, ורק דרך היסורים והסבל אפשר להשפיע עליו.
חוכמת הקבלה מאפשרת לאדם להימנע מהסבל או להפחיתו, ולהקדים למנוע את מכות הגורל. לימודי חוכמת הקבלה מעניקים לאדם כוחות רוחניים, הבנה ויכולת התנהגות נכונה בעולם הזה. בכך האדם מסוגל להימנע מתקלות, ואסונות. מקובלים שואפים להביא לדרגה הרוחנית הזו את כל עם ישראל, ואחריו גם את כל העמים האחרים.
כיצד זה שלמרות העונג והאושר העילאי שטמונים בקבלה, אין נהירה המונית ללמוד חוכמה זו?
כל דור מורכב משכבת הנשמות של כל הדורות הקודמים לו. אמנם בדורנו יורדות אל העולם הזה הנשמות הגסות ביותר, נשמות עבות, בעלות רצונות גדולים מאוד ואף רחוקות מרוחניות, אך לא בהכרח מודעות הן למה שנחוץ לשם תיקונן, ולכן הציבור הרחב נותר אדיש לחוכמת הקבלה.
האדם הממוצע אינו רוצה לחיות בחלומות על העתיד. היות שהגוף שלנו חש רק את ההווה, שואף האדם לקבל אך ורק תענוג גשמי. איש אינו נחפז לקבל לידיו את עבודת התיקון הרוחני המפרכת. אבל אם האדם יבין שזו הדרך היחידה לגאולה, לא יהא מסוגל לנטוש את לימודי הקבלה.
אפילו אם כל האנושות תגלה באחד מהימים, שקיים אמצעי להשגת רוחניות, עדיין כל אחד יתייחס לכך באופן שונה, בהתאם לסוג נשמתו: חלק מהאנשים יתחיל להתעניין בנושא, חלקם יקנו דעת בנושא, באמצעי לימוד מרחוק. אחרים יפקדו מעת לעת מקובלים, חלקם ילמדו באופן סדיר אך לא לעיתים קרובות, ורק מעטים יתמסרו ללימודי חוכמת הקבלה, בהתאם לצורך הפנימי של נשמתם. באיזה מסלול ינותב כל אחד מאתנו, אין זה חשוב. העיקר הוא שעל כל אחד ואחד מאתנו לדעת שחוכמת הקבלה קיימת, זמינה ולהבין את יעודה.
ככל מוצר המיועד לקהל יעד, כך גם הקבלהפונה לקהל מגוון: יש ציבור רחב המסתפק בבקשת ברכות מ"חכמים", יש לומדי תורה בצורת היסטוריה, יש אנשים שתרים אחר סודות האותיות, כמבקשי מטמון. בקרב שוחרי חוכמת הקבלה האמיתית, ישנם אנשים אשר קרובים יותר "למרכז"לרצון להידבק בבורא, וישנם אנשים שלומדים את הקבלה כמדע, והם חפצים בידע בנושא. הדבר דומה למעגלי מים שנוצרים מזריקת אבן: כל אדם ששמע על חוכמת הקבלה, יתמקם לעומתה, בעמדה שתואמת את שאיפתה של נשמתו לתיקונה. אלה שעדיין לא הגיעו לחוכמת הקבלה, זמנם טרם הגיע.
האם נערים יכולים לשמוע שיעורי קבלה?
מומלץ לכולםוגם לנוערלקרוא את ספרו של בעל הסולם "מתן תורה".
על מה מבוססת ההשגה הרוחנית שלנו?
ההשגה שלנו מבוססת על תחושה, על מגע. דרך זו מעניקה את ההתעמקות המושלמת ביותר, הנדרשת לצורך השגה בעולמנו. שכן בחוש המישוש, באים לידי ביטוי כל יתר החושים בגוף האדם. חושים אלה, ראיה, שמיעה, ריח וטעם, אינם שלמים ואינם מעניקים לנו את הרגשת המציאות, כפי שמעניק חוש המישוש. חוש המישוש בעולמנו, הוא תוצאה מפעולת הביטוש של אור המקיף במסך; כפועל יוצא מפעולה זו מתאחדים בכלי אחד, בהשגה אחת של האור, כל חמשת הכלים של הפרצוף: מוח, עצמות, גידים, בשר ועור, שהם כתר, חוכמה, בינה, ז"א ומלכות בהתאמה. הדבר מתרחש כאשר האור הישר יורד מלמעלה למטה, מדרגת כתר )מוח(, עד לדרגת מלכות (עור), ושם מכה במסך, ואור חוזר עולה ממנו מלמטה למעלה, עד מדרגת כתר. כלומר, אם האור מגיע לדרגת עור, כל הספירות שבפרצוף מתאחדות והמשמעות היא, שכל שאר החושים מתמלאים אף הם באור, במידע. הם אמנם פועלים למרחוק, בניגוד לחוש המישוש, אך אינם מלאים בנפח המידע, ולכן אינם אמיתיים לגמרי, ולא מגיעים עד מלכות.
כיצד רואה הקבלה כפיה על אדם כנגד רצונו?
קיים כלל: "אין כפיה ברוחניות". כל סוג של כפיה, לרבות ציווים, העשויים ליטול מהאדם, במישרין או בעקיפין, את זכות הבחירה החופשית שלופסול. בכפיה גוזלים מן האדם את הדבר החשוב ביותר שנתן לו הבורא, כדי שיוכל להבין את מהותו, וכדי שעל ידי תיקונה של מהות זו, יוכל להתקדם לקראת הבורא. על כן כפיה מנוגדת לחלוטין לכל הטבע האמיתי של הבריאה.
בעת הלימוד נתקל האדם במצבים בהם אין לו תשובות לשאלות מהותיות, ובו בזמן אין ביכולתו לנסח שום שאלה. מדוע זה מתרחש?
מצב זה מתרחש, כאשר אדם לא מרגיש בתוכו את החומר הנלמד, והוא טרם התגלה אצלו בחושים. במקרים אלו אין לאדם תגובה על מה ששמע.
מה ההבדל בין דעת ואמונה?
הרגשת האדם את הבורא בבירור, נקראת "אמונה". "דעת" היא מה שנראה מחוץ לאמונה, בעיני מי שעדיין לא מרגיש את הבורא. לכן דעת, זוהי ראיה מוגבלת של העולם, ואמונה היא ראיה שלמה. כאשר האדם מסרב ללכת רק דרך הדעת, ולקבל כלים אגואיסטיים בלבד, הוא מתחיל להרגיש רוחניות, וההרגשה הזאת נקראת אמונה. אמונה היא הדבר היחיד שחסר לנו.
מהו דינו של מי שחייו שגרתיים ומעוטי-סבל, ומבקש ללמוד קבלה?
תכונות חיים אלו, משמען שזכית ביחס מיוחד מלמעלה. נראה שבעבר בגלגולים הקודמים שלך, כבר סבלת. בכל מקרה הכל תלוי בסבל.
שפה
האם אותיות ומילים קיימות בתחושות של האדם?
אנו זקוקים לביטוי של תחושותינו באמצעי כלשהו. לשם כך קיים צופן, והוא השפה. את ביטוי התחושות ניתן לעשות בכל צורה. "עולם אין-סוף" מתואר על ידי ארבע אותיות בלבד: י', ה', ו', ה', אלו הן ארבע בחינותא', ב', ג', ד'. במהלך השתלשלותם לעולם שלנו, הן מתחברות לצורת האותיות, למלל, לצירופי מילים, עד שהן נהפכות בעולם שלנו לשפה שלמה.
האם באותיות אצור כוח כלשהו?
כל העולמות נבנו על ידי כוחות המסומנים כאותיות. אי אפשר לומר שבאותיות יש כוח, אלא הן מסמלות כוח. כל הכוחות הבסיסיים, תכונות שבעזרתן נוצר העולם, מסומנים על ידי 72 האותיות של האלף בית העברי )22 בסיסיות ו-5 סופיות(.
אם הקבלה היא הדרך היחידה להשגת הרגשת הבורא, האם זה מחייב את כל בני האדם בידיעת עברית?
אין זה משנה באיזו שפה מדבר אדם. כל עוד הוא חותר אל הבורא באמצעות רצון לתקן את עצמו, לפי מידותיו של הבורא, הוא מקבל מידע, שלא בא לידי ביטוי במילים, ומידע זה מובן לו לחלוטין, שכן הוא חודר לכל החושים ולהכרה. המידע הזה רוחני, והוא לא מלובש במלים או במשפטים, ובו משתמשים מקובלים בשיחם.
שגרת חיים
האם מקובלים צריכים לקיים שגרת חיים רגילה?
חוכמת הקבלה מחייבת אדם להשתתף באורח פעיל בשגרת העולם הזה: לעבוד, להקים משפחה, ללמד וללמוד. עם זאת, בכל פעולה שגרתית שלו, חייב אדם להגשים את מטרת הבריאה, שהיא השגת קשר רוחני עם הבורא. הבורא ברא את העולם שלנו על כל הפרטים שלו, בדיוק כפי שהוא היום, והמטרה היא, שנדע להגיע לדרגה הרוחנית של הבורא, בהתבסס על המציאות הקיימת. לכן חוכמת הקבלה אינה מבוססת על צומות, על כל אופני ההתנזרות )במיוחד חיים במנזרים(, על הגבלות עצמיות )נדר לא להתחתן, הגבלות פיסיות ואחרות(, או על כפיה ואיומי עונש בעולם הזה ובעולם הבא.
מורי, הרב ברוך אשלג, לא הסכים לקבל כתלמידים, אנשים שבמקום לעבוד, לומדים תמורת תשלום. חוכמת הקבלה לא תומכת בשיטת לימוד כזו, שמשמעותה היא, שהלומדים אינם מקיימים חיים רגילים, ואינם עובדים. זו תופעה מתקופת הגלות, כאשר העם היה מנוע מלעבוד ולהתפרנס, ויהודים עשירים תמכו בעניים, כדי שילמדו את התורה.
בעל הסולם שלח את ילדיו לעבוד, לאחר שסיימו את הישיבה. במשך שנים רבות עבד מורי, הרב"ש, בבניה, בסלילת כבישים ובעבודות אחרות. מטרת הבריאה היא, שכל האנושות תיעשה דומה בתכונותיה לבורא. מובן שמבחינה חיצונית שום דבר לא ישתנה בעולם הזה, כולנו נמשיך לעבוד, פיסית ורוחנית.
כיצד מתייחסת הקבלה לבעיית חינוך ילדינו?
ישנן דרכים רבות לחינוך בעולם שלנו, ואף אחת מהן לא מושלמת, כיוון שאת פרי החינוך אנו רואים רק כעבור עשרים-שלושים שנה. ואז, ברוב המקרים, מאוחר מדי לשנות דפוסי התנהגות. כל תהליך החינוך בקבלה מושתת על העברת השיטה לכל אדם, בצורה פסיבית וללא הפעלת לחץ, תוך הסבר מקיף על השיטה, והסבר לשם מה צריך אדם להרגיש רוחניות. יש להדגיש באזני לומדי הקבלה, כי שיטה זו מוליכה להתנהגות נכונה, ומאפשרת לראות את תוצאות המעשים של האדם, ובכך להימנע מטעויות. רק במתן דוגמה אישית, נוכל לקדם את ילדינו לקראת ההבנה מהי הקבלה, ובמה יוכלו לזכות, אם יבקשו לעסוק בחוכמה זו. את הבחירה אם ללמוד קבלה, יעשו הילדים עצמם.
מחשבות
כיצד משפיעות מחשבות האדם על המציאות הנראית לעין?
המדע מודרני הגיע לסברה שהאדם, בכוח רצונו, משפיע על תוצאות המחקרים. אסטרו-פיסיקאים החלו להפנים את העובדה, שכל היקום הוא מחשבה אחת בלבד. ולפי הקבלה, זה נובע מכך שהבורא לא יצר שום דבר, מלבד השאיפה האגואיסטית לקבל ולהרגיש את אורו, שאיפה שבאה לידי ביטוי כתענוג. ואילו האור עצמו ממלא באופן שווה את כל המציאות. אופן תחושת האור תלוי רק בשאיפה עצמה. למה הדבר דומה? לאדם רעב, שבשאיפתו ימצא טעמים נפלאים גם בפיסת לחם, ולעומתו אדם שבע, שלא יתרשם אף מארוחת מלכים.
ליחסו הסובייקטיבי של האדם כלפי נושא מסויים, יש השלכות רבות על עיצוב דעתו והתייחסותו לנושא. למשל, אם נתבונן באופן אגואיסטי בכוס מיץההנאה הגלומה בה עבור האדם, נושאת אופי אגואיסטי, שכן בעזרתה הוא מרווה את צמאונו, אך אם הוא מבין שכוס המיץ גורמת לו רק כמות מסויימת של הנאה, כמות הנאה שניתנה לו, כדי שיוכל לקבל את ההנאה בכוונה להסב הנאה לבורא, אזי ביחס זה שיצר האדם כלפי המיץ, הוא הופך את ההנאה האגואיסטית שלו, להנאה רוחנית. אור הבורא בא לביטוי בעצם חומרי.
וכך בכל דבר בעולם שלנו: אם יסתכל אדם על הכל בעזרת רצונותיו המתוקנים, הוא יהיה מסוגל לראות את כל העצמים הרוחניים סביבו, שמשתקפים בצורות חומריות של העולם הזה. יכולת הראיה הזו תלויה אך ורק באדם עצמו: אם התכונות האגואיסטיות שלו עברו תיקון, רק עד דרגת עולם העשיה, הריהו מסוגל לראות רק את עולם העשיה, שמשתקף בכל העצמים הפיסיים סביבו.
אם תיקן את הרצונות האגואיסטיים שלו בדרגה רוחנית של עולם היצירה, הוא יהא מסוגל לראותו משתקף בעולם שלנו. וכך הלאה, עד שאדם מתחיל לראות ולחוש את כל העולמות הרוחניים, כמו ספֵרות עגולות, והוא עצמו נמצא במרכזן, ומחוץ לכל המערכת הזו נמצא המקור לכל, הבורא.
לכן נאמר, שכל העולמות נבראו עבור האדם, וכל העולמות נמצאים בתוכו, ומחוצה לו נמצא הבורא עצמו. אין ביכולתנו לחוש כלום מחוץ לגבולותינו, אלא רק לחוש בתוכנו את תגובותינו על פעולות הבורא סביבנו. לדרגות התגובות האלה, אנחנו קוראים "עולמות". במלים אחרות, עולמות הן הדרגות של הרגשת הבורא.
למצב שבו אנחנו כלל לא חשים את המציאות כבורא ומקור, אלא רק את ההשתקפות החומרית של הבורא, אנו קוראים "העולם הזה, העולם שלנו". תחושת הבורא הזו היא המרוחקת והנסתרת ביותר. קיימות חמש דרגות של הרגשת הבורא, שנקראות חמשת העולמותמהעולם שלנו, דרגת האפס ועד הרגשה מלאה, שלמה, של הבורא בעולם אין-סוף.
רמות הרגשת הזולת, ובמקרה זה הרגשת הבורא, מעידות על השתוות הצורה של אדם עם האור, עם הבורא.
אם האדם חש את הסביבה שלו אך ורק בעזרת איברי החושים שקיבל בלידתו, הרגשתו נקראת "העולם הזה". ואם הוא מצליח לתקן את רצונותיו בהתאם לרצונות הבורא, באותה מידה הוא מתחיל לחוש את הבורא. והמידה הזו נקראת "העולם הרוחני" של האדם או הדרגה הרוחנית שלו.