נספח: מושגי יסוד במבנה הבריאה
"ספירות" הן התכונות, ה"לבוש", שהבורא עוטה כדי שבעזרתן יוכל להופיע לפני הנבראים. הן אינן התכונות הפרטיות שלו, ועליהן אנחנו לא יכולים לומר דבר, כי אנחנו לא מסוגלים לתפוס אותן. נוכל לתפוס רק את מה שהוא רוצה לגלות לנו. ביחס אלינו הספירות הן התכונות "החיצוניות" שנקראות גם "מידות".
כל תכונה של הבורא מופיעה למי שמגלה אותה, כאור מסויים, ומעוררת בו הרגשה מסויימת. לפי ההרגשה הזאת הוא מכנה את הספירה, ומעניק לה שם. כל הארה שבאה מהבורא לאדם היא צורה מסויימת של השגחה, אות שמעוררת באדם תגובה מסויימת. כל צורות האור האלה שיוצאות מהבורא כלפי האדם נקראות באופן כללי "הארת השכינה".
במידה שבה האדם מתוקן, במידה זו הוא מרגיש את אור הבורא: אם אף תכונה באדם אינה מתוקנת, הוא לא מרגיש את האור שבא אליו מהבורא, אף כי גם אז הבורא שולט עליו בלי שהאדם ירגיש בכך. במקרה ששום תכונה באדם איננה מתוקנת האדם לא מאמין שקיים בורא.
במידה שתכונותיו של האדם דומות לתכונות האור, באותה מידה הוא מתחיל להרגיש את האור שיוצא מהבורא, מרגיש את הבורא, ומתחיל להבין שכל ההשפעות של הבורא עליו הן צורות של אהבה וחסד, לרבות התחושות של פחד, אכזריות וכדומה, שחש קודם לכן.
כל צורות האור של הספירות מבטאות את יחס הבורא לבריאה והשגחתו עליה, כלומר הספירות הן מוליכים של השגחת הבורא לנבראיו.
צורות האור השונות היוצאות מהבורא, מסתכמות בעשר צורות יסודיות הנקראות "עשר ספירות". חוכמת הקבלה מבררת מה יוצא מהבורא אל הנבראים, כלומר חוקרת את עשר הספירות, ולכן הספר הבסיסי בקבלה נקרא "תלמוד עשר הספירות".
מהבורא יוצא אור, במתכונת של עשרה אורותספירות, שמחוללים את כל הבריאה. כל מגוון הנבראים שיש בבריאה, מקורם בצירופים השונים של התכונות של עשר הספירות, כי עקב הצירופים האלה נבנות בכל ספירה עשר תת-ספירות ובכל אחת מהן קיימות עוד עשר תת-ספירות וכן הלאה עד אינסוף.
כל התכונות של הבריאה מקורן בתכונות הטמונות בעשר הספירות. לכן קיים הבדל בין הברואים. כלומר, ה"ענפים" הנבדלים שבבריאה, קשורים ביניהם וגם יוצרים ענפים חדשים. אפשר לתאר את כל הבריאה כעץ שיש לו שורש, שהוא מקור, גזע, וענפים שהם העתקים של השורש. כל מה שמתרחש בשורש, מתרחש לאחר מכן בענפים, ולא יכול לקרות משהו בענפים שלא קרה לפני כן בשורש.
"צמצום" הוא חוק הבריאה, ולפיו הנבראים לא נבראו מושלמים, אלא כל אחד נברא בחוסר שלמות מסויים. שלמות היא התאמה מלאה בין כל נברא לבורא. בהתחלה הבורא ברא את הכל במצב השלם והסופי שלו, ואחר כך הסתיר את עצמו מהנבראים ובצורה כזאת יצר חלל ריק, שנקרא "עולם הצמצום".
"עולם האין-סוף" הוא האופן הכללי של המציאות שלפיו הכל מלכתחילה נברא בידי הבורא בצורה מושלמת, אלא שהשלמות מוסתרת מהנבראים ומתגלה להם בהדרגה בהתאם לרצון הפרטי של כל אחד ואחד מהם.
לכן על אף זאת שכל הבריאה נמצא בשלמות ונצחיות ושרויה באושר, תחילה האדם אינו מרגיש זאת ורק כתוצאה משינוי תכונותיו, בהתאם לתכונות של הספירות, של האור, הוא מתחיל להרגיש את המציאות האמיתית. מציאות זו הנקראת העולם הבא.
כל הבריאה מעצם יצירתה מחוייבת להגיע לגילוי המצב האמיתי שלה, ובדרך זו מתבצעת שליטת הבורא דרך הספירות.
"מקום" נוצר מתוך ההסתר של הבורא מהנברא. ההסתר הוא שיוצר "מקום" שהוא ריקנות ההרגשה, תחושת-ריק או העדר. את ההעדר יצר הבורא כדי שהאדם באופן עצמאי ישאף להרגיש את הבורא, ויגלה אותו בתוך עצמו, בתכונותיו המתוקנות בהתאם לספירות.
"רשימו" הוא הזיכרון שמתגלה לנברא מהעבר על כל מה שנעלם מהרגשתו וכיצד היו פני הדברים אלמליא היה נעלם ממנו הכל.
הודות לרשימות, הנבראים מסוגלים להתקיים בתוך החלל הריק, בלי המילוי של אור הבורא. בהעדר כל תענוג, הנבראים היו שרויים בבטלה. הרשימו משתנה באדם בלי הרף והשינוי הזה הוא מה שמעורר אותו לתנועה, להשתוקקות ולהשגה של מה שיעורר בו הרשימו. שינוי הרשימות הוא מה שגורם לנו את הרגשת התנועה, הזמן, החיים.
בזכות הרשימות, הדברים הטובים והדברים הרעים מופיעים בהרגשה שלנו, במידה שווה, ולנו נותר רק להבין שהם שווים ולהכריע באמצעות מחשבות ופעולות לכיוון החיובי. שוויון זה הוא שנותן לאדם את חופש הבחירה, את היכולת להכריע בין הדברים הטובים לרעים. שכן העדר שוויון בין שני סוגי ההרגשות משמעו שהכל כבר נקבע מראש עבורו.
"קו" היא צורה של הנהגת הבורא, לפיה מיתקנים כל הנבראים וחוזרים אל השלמות. הקו הוא חלק מהשלמות שכל הברואים ירגישו בעתיד. שלמותם תושג לאחר תיקונם באמצעות השגחת הבורא שיורדת עליהם דרך הקו, כלומר בהתאם למצב בו הם נמצאים בכל רגע.
בנברא נמצאות הרשימות, והאור יורד אל הנברא דרך הקו מעולם אין-סוף המלא באור. בהתאם לרשימו, הקו ממלא את הנברא באור ונותן לו חלק מסויים משלמותו של עולם אין-סוף. כל מטרת הבריאה היא למלא את חוסר השלמות של האדם, הרגשה של העדר הבורא, ההרגשה של חיסרון אור הבורא בנבראים.
כדי להביא את האדם למצב מושלם זה, הבורא משתמש בהשגחה של טוב ורע, טוב וגם רע מרגיש רק האדם מצד עצמו מאחר שמצד הבורא ההשגחה היא תמיד לפי מידת הטוב המוחלט, אלא שבמידת התכונות הלא מתוקנות של האדם, ההשגחה של הטוב המוחלט מורגשת כרע. ובמידת התיקון של התכונות כך גם השגחת ה"רע" מורגשת כטוב. לכן נאמר כי בתוך ההשגחה של "טוב ורע", טמונה ההשגחה של הטוב המוחלט.
"רשימו" הוא החלק מהאור הכללי והשלם של עולם אין-סוף. בהתאם לרשימות שנמצאות בנברא זה או אחר מעביר הקו את האור לנבראים שקיימים בחלל הריק ונמצאים בחוסר תחושה של הבורא ובהרגשת חוסר שלמות.
נאמר שהרשימו מעורר ומניע את הגוף-הרצון. אבל הקו לא רק ממלא את הגוף-הרצון, אלא תוך כדי המילוי הוא מתקן את הרצונות לפי הרשימו.
"צינור"כאשר אור מעולם אין-סוף יורד אל הנבראים שנמצאים בחלל ריק, בהרגשה של חוסר שלמות, וממלא אותם לפי הקו, הדבר קרוי "העברת אור בצינור". בכך הנבראים מתאחדים עם הבורא.
באופן הזה הבורא מקרב את אליו הנבראים. אך הוא משפיע על כלל הנבראים גם שלא באמצעות העברת אור בצינור. עם זאת יש לזכור שהנהגתו הגלויה של הבורא מורגשת רק על ידי אלה שנמצאים בעולמות העליונים, לפי שיעור יגיעתו של האדם.
בגמר התיקון הכללי הבורא שוב מתגלה לכל הנבראים כמנהיג של כולם בדרך של הטוב המוחלט, כלומר לא בעזרת הצינור, על פי תכונותיו האישיות של כל אחד, אלא כטוב השלם, במידה השווה לכולם בכל עת.
זהו מצב של גמר התיקון, כאשר כולם מרגישים את הטוב המוחלט, אהבה, נצחיות, שלמות הידיעה והתענוג. מצב זה הוכן למעננו מראש בידי הבורא בעולם אין-סוף, וכל זה צריך להתגלות לנבראים, בהתאם למידת השלמות שלהם, לפי רשימו וקו.
"אור פנימי ואור מקיף"כאשר אור מעולם אין-סוף, יורד לנבראים, הוא מתחלק לפנימי ומקיף, כלומר לממלא ולמקיף. הדבר שהבורא מגלה לנברא, מה שממלא את הנברא, קרוי אור פנימי. ומה שטרם השיג הנברא מכלל השלמות, מוסתר באור מקיף.
לכן כל אור אין-סוף, כלומר אור של אותו מצב מושלם אליו יגיע הנברא בעתיד, מתחלק למצב הנוכחי של שלמות חלקית שאליה כבר הגיע משרכש דרגה מסויימת בעולם הרוחני, ולחלק מהשלמות שאליה עדיין לא הגיע.
מאחר שהנברא לא מקבל את כל האור אלא מגביל את קבלתו, האור החלקי שאותו הוא מקבל, נמדד ביחס לאור האין-סוף, לפי מדד של חמישה אורות נרנח"י )נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה(.
"עשר הספירות הפנימיות והחיצוניות" אלה הם מצבים של גילוי והסתר של הבורא כלפי הנבראים, הנובעים מהשגחה גלויה או נסתרת, והמצבים האלה מתבטאים בנברא בשני אופנים: נשמה וגוף. כאשר הגוף שולט על האדםמתגלים החסרונות וההשגחה הנסתרת, באותה מידה שבה הגוף שולט בנשמה. ולהיפך, במידה שהנשמה שולטת באדם במידה זו האדם נמצא בשלמות.
החיבור בין הגוף והנשמה מתבצע לפי מידת החיבור של הקו עם הרשימו, וההנהגה מתבצעת בהתאם למידה בה הם מחוברים: הקו מתייחס לחלק הפנימי, ואילו הרשימות או הכלי מתייחסים לחלק החיצוני של ההנהגה. אך בזמן הולדת הפרצופים הרוחניים מתאחד הפנימי עם החיצוני, וכל חוסר חיבור ביניהם גורם לשליטה של זה על זה.
"אדם קדמון" הוא העולם הראשון והעליון של העולם הרוחני. מאחר שכל האור לכל העולמות שהם נמוכים ממנו, עובר דרכו מעולם אין-סוף ויורד מתוכו, לכן באור שאותו הם מקבלים נמצאות התכונות, הכלים, של עולם אדם קדמון.
"אותיות" הן כלים. האור מפרצוף ע"ב עדיין אינו נושא בתוכו אותיות כי שם האותיות רוויות לגמרי באור. אור מפרצוף ס"ג כבר מתבטא באות "ה'"ששכשורש של הכלי העתידי. באור היורד מפרצוף מ"ה הנקרא פרצוף זעיר אנפין ישנה אות ו' כהתחלה של הכלי העתידי. באור היורד מפרצוף ב"ןמלכות, יש אותיות, בפרט ביציאה מהפרצוף כאשר הן מתנגשות ונעלמות. כך נולדות כל כ"ב האותיות, היינו הכלי השלם.
לאחר שבירת הכלים ב"עולם הנקודים" נשארות בכל כלי רשימות מהשבירה, ואינן נעלמות עד לגמר התיקון. בזמן השבירה כל האור עוזב את הכלי וזה גורם לכל החסרונות והפגמים שבכלי. מכאן נובעת שליטת הגוף על הנשמה, כי במידת שליטת הגוף על הנשמה, כך מידת חוסר התיקון שבגוף, כלומר ברצון.
אבל זה השבירה התרחשה בכוונה תחילה כדי ליצור באדם אגואיזם, רצון עצמאי ליהנות מאור הבורא. עם זאת נוצרו גם התנאים לתיקון הגוף, הרצון, כדי להתחיל בתיקונו, עד שיגיע לרמת הנשמה-האור, שלא יהיה שום הבדל בין הנשמה לגוף, ולא יהיה הבדל בין רצון האדם ורצון הבורא.
אחרי כן הרצון, הכלי-גוף, יורד עוד יותר נמוך בתכונותיו, עד שהוא נעשה דומה לגוף ההולך על שניים. כל זה תוכנן מראש עוד משבירת הכלים בעולם הנקודים. אך מאחר שהמצב המתוקן גם הוא טמון בעולם הנקודים עוד לפני שבירת הכלים, יחזור כל רצון לא מתוקן למצבו המתוקן ויהיה דומה לאור, ובמידה בה הוא ידמה לאור, יכנס בו האור.
במשך ששת אלפי השנים, כלומר בטרם נתקנו כל הנשמות, ורק יחידים היו הופכים להיות מקובלים, לא מורגשת הרוחניות, שהיא התגלות הבורא בעולם הזה. אבל לאחר שכל הנשמות מיתקנות, נגיע למצב הקרוי "גמר תיקון", ובעולם הזה יתגלה בכל הבורא. והעולם הזה יהפוך למושלם, כיוון שהאור מעולם האין-סוף ירד אליו, היות שהפרסא של עולם האצילות תעלם ולא תהיה עוד מכשול להתפשטות האור. המצב הזה נקרא "האלף השביעי".
אחרי כן יבואו עוד כמה מצבים זה אחר זה. יהיה זה כאשר הגוף ייכנע בהדרגה לנשמה, ואז תתחיל "תחיית המתים" ותיקון הדרגתי של הרצונות תחת שליטת הנשמה.
מאחר שרצונות הגוף שנקראים "אח"פ" מורכבים משלושה רצונות אגואיסטיים בעלי עביות ב' ג' ד', עבודת התיקון שלהם היא לא כמו אח"פ דעליה, אלא מתרחשת בצורה הדרגתית:
תיקון של עביות ב' והמילוי שלה, במקומה תחת הפרסא, קרוי "האלף השמיני". תיקון של עביות ג' והמילוי שלה, במקומה תחת הפרסא, קרוי "האלף התשיעי". התיקון של עביות ד' והמילוי שלה, במקומה תחת פרסא, נקרא "האלף העשירי".
על מה שיתרחש עם גמר התיקון של כל הנשמות, כאשר אור הבורא יתגלה בבירור גם בעולם שלנו, אף אחד לא יכול לדעת. אפילו המקובלים שעולים בכל המדרגות של העולמות הרוחניים, יכולים להשיג את המדרגות רק עד האלף השביעי. אבל איך יהיה גילוי הבורא בעולם שלנו לאחר התיקונים באלף השישי והשביעי, זאת הם אינם יכולים להשיג. עם זאת, בעל סולם כותב שקיימות גם נשמות שמשיגות את המצבים שעדיין לא התרחשו במציאות. עוד כתב כי נשמות אלו יורדות לעולמנו פעם בעשרה דורות, וכי נשמתו-הוא היא מהסוג הזה. אבל כיצד זה קורה זאת נמנע מלהסביר, כי עלינו החובה להשיג את המצב הזה בעצמנו.
מצב של גמר תיקון מתאפיין בכך שהרצון ליהנות המקורי )האגואיזם( נעשה דומה בטבע שלו לאור, דבר שלא ניתן לדמיין.
כל עוד יש הסתרה על הבורא, קיימים עולמות אבי"ע וההשגחה מתבצעת דרכם.
עולם הנקודים הוא השורש והמקור להופעת הרע. באמצעות הרע הבורא מגלה את יתרון האור על פני החושך בכך שהחושך הופך שוב להיות כמו האור. כל העולמות קיימים אך ורק כדי לגלות את שלמותו של הבורא באדם ובבריאה, ולכן כל העולמות מתחלקים לשני סוגים: תחילה מתגלה ההסתרה, ואחריה מושגת השלמות. בעולמות אבי"ע נמצאת ההשגחה בזמן הסתרת הבורא.
שבירת הכלים כוללת בתוכה שני חלקים: קלקול והתרוקנות; תיקון ומילוי.
"עולמות בי"ע" נוצרו מהכלים השבורים של עולם הנקודים, והכלים שבראש, שלוש הספירות הראשונות, עברו לעולם האצילות. אחרי כן עולם האצילות משלים את עצמו על חשבון השלמתם של הכלים של עולמות בי"ע.
"שבתות" ו"חגים" הם מצבים של קטנות וגדלות ז"א )של עולם האצילות(. מצב הקטנות משמעו יניקה, ומצב הגדלות משמעו גאולה. אלה הם מצבים זמניים שכל הזמן משתנים עד לגמר התיקון.
"תמונת הבורא"הבורא מציג את הנהגתו בצורה של עיגולים וקווים: בירידה מלמעלה למטה הוא מראה את כוחותיו ואת אותות ההנהגה שלו המסודרים כמו עיגולים שנמצאים זה בתוך זה: העיגול העליון הוא חזק וגדול יותר, ובמרכז נמצא העולם שלנו שבו מתגלה האור באופן הקלוש ביותר.
כאשר הבורא מציג את השגחתו בצורה של שלושה קוויםקו ימין, קו שמאל, קו אמצעי, הוא מגלה על ידי זה את הנהגתו במידת הרחמים והדין, ב"צלם אדם", וכיצד הכוחות האלה מלובשים בו.
"מלכות" נקראת תמונת ה' משום שרק בה מרגיש האדם את הבורא, בתכונות שניתנו לו מלמעלה. מה שאדם משיג הוא משיג בהרגשתו הפנימית, בתוך המלכות שלו, אבל רק באותן תכונות שבמלכות שהוא קיבל מלמעלה.