אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף עצות לחיים / פרק 1 - הקבלה וחיינו

תואר לפני קבלה

שאלה: אני סטודנט באוניברסיטה ומתכונן לבחינות, אבל כל זה נראה לי כל כך משעמם. אני יושב בהרצאה הקשורה ללימודים, אך מחשבותיי נסבות על הקבלה. איך לשלב את הלימודים באוניברסיטה עם הקבלה?

תשובה: סיים את הלימודים בכל מחיר, אפילו במחיר של הפסקה זמנית או צמצום לימוד הקבלה. רק לאחר מכן תחליט איך ובאיזו צורה ללמוד קבלה. אחרת גם בלימוד הקבלה לא תראה הצלחה.

לקיים את חוקי העולם

שאלה: האם אדם שהגיע לרוחניות יכול לקחת חלק בפעולות צבאיות? האם זה לא יפריע להתקדמותו הרוחנית?

תשובה: דוד המלך נלחם כל חייו, הרג, והשיג את הבורא עד הדרגה הגבוהה ביותר. ניתן לראות זאת לפי ספר תהילים שכתב, ובו הוא מתאר את כל מצביו של האדם עד לגמר התיקון.

חוקי התנהגותו של האדם מוכתבים, לא על ידי הבנתנו את העולם, אלא על ידי חוקיו של העולם עצמו, הטבע, אותם מגישים בפנינו המקובלים בצורתם השלמה והבלתי מעורערת, החל ממשה. וגם אם דברי המקובלים ייראו בלתי הגיוניים בעיניי, עליי לשמור אותם אם אני רוצה לקיים את חוקי העולם.

אם איני מקיים את חוקי הטבע בעולם שלנו, אני מקבל מיד עונש מוחשי, נראה לעין. לעומת זאת, חוקי העולם הרוחני אינם גלויים לי, אבל העונש מגיע, אלא שאיני מבין את הקשר בין מעשיי לבין התוצאות הרעות הללו, ותוהה למה רע לי בחיים.

הנשמה מופיעה

שאלה: האם במהלך ההתקדמות הרוחנית נפטרים מהרגלים רעים או מהשפעות של חינוך ותורשה?

תשובה: כמידת ההתפתחותו הפנימית של האדם, מתרחשת בו באופן חלקי גם התארגנות פנימית מחודשת, אף על פי שהיא מאוד לא משמעותית, משום שכל מה שקשור לגוף: אופי, הרגלים, חינוך, השכלה, נתוני תורשה, כל אלה בלתי ניתנים לשינוי, למעשה.

כשאדם לומד קבלה ומתקרב בתכונותיו לעולם העליון, הוא מקבל תכונות חדשות ב"נקודה שבלב", בנשמה שלו, ולא בגוף. הגוף שייך לעולם הזה, לדומם מבחינה רוחנית, ולכן הוא, על תכונותיו, בלתי ניתן לשינוי כמעט, וזה לא מפריע לו לצאת אל העולם העליון. המקובל, כשאר בני האדם, אינו מושלם מכל הבחינות, הוא יישאר עם פחות או יותר אותו האופי ואותם ההרגלים, וימות איתם, אבל יתווסף ויישאר בו לנצח חלק אלוקה ממעל.

לא להשתעבד לעבודה

שאלה: איזה מקצוע הוא המתאים ביותר לאורח חייו של המקובל?

תשובה: כל מקצוע הוא טוב, אם הוא מאפשר לחשוב על מטרת הבריאה. העבודה הטובה ביותר היא זו שמעסיקה רק את הידיים, מפרנסת, ומותירה את הראש נקי לעסוק בהתקדמות הרוחנית שלך. מכאן כבר תבין באיזה מקצוע רצוי לבחור. מורי, המקובל הרב ברוך אשלג (הרב"ש), יעץ לבחור רק בעבודה שלא דורשת את כל כולך.

התקשרות עם אנשים תתייצב מאליה

שאלה: האם עליי להתחמק ממגע עם עמיתים לעבודה על מנת להימנע מהשפעתם?

תשובה: בשום אופן לא צריך להתרחק מהסובבים, אלא אם כן יש להם דעה משלהם על הרוחניות, והם כופים אותה עליך. ככל שתתפתח, תמצא את עצמך רחוק מהם רוחנית ותתקשר איתם, מטבע הדברים, רק בכל הקשור לעינייני העבודה, אם כי לא במופגן.

כמה זמן צריך ללמוד?

שאלה: איך לחלק בצורה נכונה את הזמן בין לימודי הקבלה, העבודה, הלימודים וכולי?

תשובה: מומלץ לחלק את היממה לשני חלקים ברורים: 1-3 שעות ביממה אני לומד קבלה, אבל בזמן הנותר אני עוסק בחיי הפרטיים (בפתרון הבעיות שלי), עובד, לומד ולא מערבב את כל אלה עם קבלה. רצוי לא לשנות זאת, והכול יבוא בהדרגה.

הולדת נשמות חדשות, המצווה העיקרית

שאלה: המצווה "פרו ורבו ומלאו את הארץ", וגם הצורך בתיקונן של נשמות על ידי העולם שלנו, מובנים לי. כשאנו מולידים ילדים, הרי אנו מייעדים אותם מלכתחילה גם לייסורים. האם הולדת ילדים אינה אפוא אלא אגואיזם?

תשובה: בתורה לא כתוב על מעשים בעולם שלנו, כלומר אין היא מתכוונת על פעולות גשמיות כלל וכלל. כולם מולידים ילדים גם בלי מצוות התורה, רק מכוח הדחף הטבעי. אלא התורה מורה על נחיצות רביית הכלים של נשמתך, בדומה לפרצופי זו"ן, המולידים כל הזמן נשמות חדשות על הרשימות, כשהם מעלים אותן מעולמות בי"ע. זהו תיקון העולם, השגת מטרת הבריאה, המצווה היחידה, בעצם. כל היתר הם מרכיביה.

כל תנאי הוא אידיאלי

שאלה: נאמר שאסור לערב לימוד קבלה בחיי היום-יום. אבל איך ינהג מי שלומד מרחוק, אם יש אינטרנט רק בעבודה, ואז הצפייה בפורום וגם האזנה לשיעורים נעשות בהפסקות שבין ענייני העבודה?

תשובה: אם אין ברירה אחרת, יש לנצל כל הזדמנות. כל אחד במסגרתו מוצא את השיטה המתאימה לו לספיגת המידע ולמגע עם הבורא ועם שאר הלומדים, אבל עליך להשתדל שלימודי הקבלה שלך בעבודה לא יגרמו נזק למעביד. איך לשלב? הבורא נתן לך תנאים כאלה, האמן שבינתיים הם הטובים ביותר להתפתחות שלך.

העבודה והקבלה קשורות

שאלה: ישנו עיקרון האומר, מקובל או השואף להיות מקובל צריך לעבוד כ-8 שעות ביום, אף על פי שיש לו אמצעים למחיה. מה לעשות אם המקצוע שלי הוא כזה, שדורש רק שעתיים עבודה ביום?

תשובה: יש עיקרון שלפיו האדם צריך לחיות בזמנו, בתקופתו. כך גם הנשמה שלו תואמת את התנאים החיצוניים שבהם נולד גופו. לכן נהג כפי שמקובל במקצוע שלך. אבל העיקרון הוא שתרגיש את עצמך עובד ומשתכר, תלוי באופי העבודה. צריך לעבוד אפילו אם קיבלת ירושה או נולדת למשפחה עשירה.

נשאלת השאלה: איך יכול אדם כזה להרגיש תלוי בשכר שלו? לא חשוב כמה כסף יש לאדם בבנק, הוא יכול להרגיש עני, ואפילו יהיה עשיר כקורח. אגב, הדברים אמורים גם ביחס למשפחה, האדם חייב לדאוג למשפחתו, להרגיש את העול שלה.

חפש ומצא

שאלה: לאחר תקופה של לימוד וקריאה מספרי קבלה, איני יודע איפה אני נמצא, ברוחניות או בעולם הזה. אני מרגיש, שכל מה שמתרחש בחיי ובסביבתי הקרובה קשור בדרך זו או אחרת ללימוד, והדבר גורם לי לעיתים בלבול. איך עליי להתנהג? מה לעשות או לא לעשות?

תשובה: ההרגשה הזאת תתייצב. עכשיו מתהווים בך הכלים להרגשת העולם העליון, ולכן אתה מרגיש מבולבל. זה יעבור בהדרגה. לכן חובה לעבוד, ללמוד, לחיות במשפחה עם אישה וילדים. רק עם סדר יום נורמאלי ורגיל לזמננו תוכל להיבנות נכון בפנימיותך. אין צורך לקרוא הרבה, מספיק שעתיים ביום. ביתר הזמן חיה כמו כולם, והשתדל בכל כוחך לחיות בו זמנית בשני ה"ממדים", גם ברוחני וגם בגשמי.

בעיות כלכליות

שאלה: היכן מסתתרת הסיבה לכישלונות כלכליים בלתי פוסקים? האם ישנה דרך לתקן את המצב? האם עליי להבין ממצבי הכלכלי המידרדר, שהבורא מצפה ממני למשהו שאני לא תופש?

תשובה: בסוף תגיע לשאלות אחרות ולחיפוש פתרון לבעיות אחרות, רוחניות יותר ואז הבעיות ה"כלכליות" הללו תיפתרנה מאליהן, כשכבר לא יהיה צורך שתלחצנה עליך. ואם יהיה צורך, תבין את הסיבה ללחץ שלהן עליך ותגיב בהתאם, באופן מאוזן.

גילוי האהבה בכלים מנוגדים

שאלה: למרות ניסיוני להבין את הסיבה להחמרת מצבי הכלכלי, לא הצלחתי בכך, ואני על סף ייאוש. בקבלה איני מוצא תשובות לבעיותיי הגשמיות, ואף על פי שאני מקשר הכול לבורא, איני מצליח למצוא בתוכי אהבה והצדקה כלפיו. מה לעשות?

תשובה: הבורא מעביר את האדם דרך תקופות לא קלות. גם גדולי המקובלים לא חיו בתקופות של שפע כלכלי. הרב"ש וגם בעל הסולם עברו שנים של רעב גדול בישראל בשנים שלפני קום המדינה, והאדם לא מסוגל להצדיק זאת. אבל אחר כך הוא מתעלה, מיתקן ומצדיק הכול עד הגילוי האחרון, הקשה ביותר, שהוא גילוי האהבה הגדול ביותר בכלים המנוגדים בורא. אתה תחזיק מעמד, הרי זה כבר קורה. קרא בספר "שמעתי".

התנאי ליציאת מצרים הפרטית

שאלה: אחרי שנתיים של לימוד קבלה, התעורר בי שוב העניין בעולם הגשמי, אם כי במידה פחותה מבעבר. עם זאת, הכמיהה אל הרוחניות לא נחלשה: אני ממשיך להשקיע את אותו המאמץ בלימוד הקבלה כבעבר. מה מתרחש אצלי?

תשובה: עיין ב"הקדמה לספר הזוהר" ותראה, שבמידת ההתקרבות אל המחסום, ובכלל, תוך כדי התנועה כלפי מעלה, כלפי הרוחניות, כל הרצונות של האדם גדלים, ודווקא על רקע הרצונות הגשמיים הגדלים, מתחיל לגדול גם הרצון אל העולם הרוחני: מ"ליהנות לעצמי" ועד "שאינו מניח לי לישון", הרצון ליהנות לבורא. ורק אז, כשמגיעים לאגואיזם המרבי, האדם מקבל את המסך הראשון שלו ונהיה "עֻבָּר" ברוחניות.

לכן, אם על רקע הלימוד וההפצה גדל הרצון לתענוגים גשמיים, שינוי הרצון הזה הינו סימן להתקדמות רוחנית. ממצרים יוצאים רק לאחר שמגיעים לדרגת "פרעה + משה + אהרן + עם ישראל + העם המצרי" - כאשר כל אלה נמצאים באדם.

ספורט הכרחי

שאלה: למה בתורה ובקבלה לא כתוב על הספורט? הרי הוא עוזר בלימוד.

תשובה: גם המקובל חייב לחשוב על מצבו הגופני, הרי הלימוד דורש אנרגיה, פיזית ונפשית. מורי, המקובל הרב ברוך אשלג, היה מלמד 7-8 שעות בכל יום, וכותב 2-3 שעות. מדי יום ביומו יצאנו יחד לים או למסע הליכה בפארק, ובכל שבוע נסענו ליומיים לצפון הארץ, לשחות או לצעוד. עד יומו האחרון הוא עסק בכושר גופני.

לא צריך להתנזר

שאלה: יש לי רצון גדול ללמוד קבלה, אבל איני יכול להתנזר מהחיים שהורגלתי בהם.

תשובה: אין צורך להתנזר. רק ה"האור מחזיר למוטב" ישנה אותך. הלימוד לא דורש קיום של שום תנאי מוקדם. במידת ההתקדמות, השינויים יתחילו להתרחש.

אופנה ולבוש, מן הקליפה ומן הקדושה

שאלה: מה השורש הרוחני של אופנה, קישוט וכדומה?

תשובה: המאמץ שהאדם משקיע בכיסוי עצמו בלבוש יפה הוא תוצאה של דחף פנימי, ממש כמו כל הפעולות שלנו. מושג ה"לבוש" בקבלה הוא תיקון. כמו אצל אדם הראשון, שלאחר החטא גילה שחסר לו לבוש, כיוון שנגלה לו חסרונו - העירום שלו, דהיינו היעדר התיקון באגואיזם שלו. ולפני כן לא הרגיש בושה, משום שעדיין לא התגלה אצלו האגואיזם, וכמו ילד, לא הרגיש בושה מפני הבורא.

בעולם שלנו, השאיפה להתכסות באה מאגואיזם אחר, משום שהוא נובע לא מהרגשת הבורא, אלא מתוך שאיפתו של האדם לשליטה ולכבוד. כלומר, לבוש וקישוט באים לא מתוך רצון לתיקון, אלא להיפך, כמו ב"קליפות": היות שהן שואפות לחיצוניות ולא לפנימיות, הן הולכות ומוסיפות על עצמן עוד ועוד חיצוניות.

מי שמשתוקק לפנימיות, לעומת זאת, מוכן להסיר מעליו הכול, כלומר, אינו מתחשב בשום סממנים חיצוניים, מדליות, אותות מיוחדים, ומסוגל ללכת בבלויי סחבות. העיקר עבורו הוא הפנימיות, משום שהוא מגלה בתוכו כל הזמן עומק רוחני גדול יותר ויותר, והפנימיות של אתמול נעשית החיצוניות של היום, שממנה נפטרים.

הכול זורם

שאלה: מה לעשות אם מצב הרוח, הרצונות והשאיפות משתנים כמעט כל דקה? ובכלל, למה אני חושב יותר ויותר על עצמי?

תשובה: אמור לעצמך שמוטב לחשוב על הבורא. הרי הכול תלוי בו, ולא בך. וחזק את סביבתך מפני שאתה סופג מעט מדי מחשבות טובות מהסביבה.

איך לאהוב

שאלה: כשמתגלה לאדם הטבע האגואיסטי שלו, הוא מתחיל לשנוא את הטבע של עצמו. איך לאהוב במצב כזה את האחרים, את הבורא, את החיים?

תשובה: רק בעזרת הכוח שמקבלים מהקשר עם החברים בקבוצת הלימוד ניתן להתגבר על הרגשת הריקנות הפנימית הזאת, על העוינות לכול.

לאהוב דרך הבורא

שאלה: מה זאת אומרת "ואהבת לרעך כמוך"? האם הכוונה היא לאהוב כל אדם או רק את החברים ההולכים איתך אל מטרה אחת או גם את קרובי המשפחה ואחרים?

תשובה: לאהוב אפשר רק באותה המידה שבה אתה מפנה מקום בתוכך מאהבה עצמית. דווקא שם שוכנת האהבה לאחרים. זה נעשה רק על ידי שינוי הכוונה מ"תועלת עצמי" ל"תועלת הבורא", כלומר, על ידי רכישת המסך. אהבה כלפי אנשים אחרים בלתי אפשרית בצורה ישירה מאדם לאדם, זוהי הרגשה אנושית-גשמית גרידא.

האהבה האמיתית, כלומר, השפעה, אפשרית רק אם היא עוברת מאחד לאחר דרך הבורא, כמו שנאמר: "איש ואישה זכו, שכינה ביניהן". "רעך" נקרא כל אדם (נשמה), אם מורגש איתו קשר בנשמת האדם הראשון.

מעבר למחסום יש חירות

שאלה: כשהאדם לומד קבלה, העניין בדברים חומריים בעולם שלנו פוחת. מה מתרחש אחרי שעוברים את המחסום? ריחוק גדול עוד יותר? איך מרגישים את הסביבה אחרי המחסום?

תשובה: אחרי המחסום האדם מסוגל לחיות בשני העולמות, הניגודים נעלמים, הכול מורגש כמגיע ממקור אחד.

עסקים ועבודה רוחנית בלתי ניתנים לשילוב

שאלה: האם מותר לבחור בעבודה שתספק פסיכולוגית ולו במעט? למשל, להתחיל לעסוק בעסקים, כדי שלפחות יהיה לי עם מי לדבר?

תשובה: כשהאדם מתחיל את דרכו הרוחנית, הוא מרגיש צורך "לשפוך" את מחשבותיו בפני מישהו, שהרי הוא מלא ברגשות. אבל לאחר מכן זה עובר והאדם הופך מופנם. לא מומלץ לשלב עסקים ורוחניות, אחרת גם זה וגם זה ייפגעו. ובכלל, לא כדאי ליזום שיחות על קבלה עם שותפים לעסקים. אלו הם תחומים שונים לגמרי וקשה לשלב אותם באופן נכון.

ב-ד' אמותיך

שאלה: נאמר רבות בתלמוד שהאדם לא צריך לצאת מ-ד' אמותיו. האם ד' האמות הן רצון - כוונה - מחשבה - מעשה?

תשובה: ארבע האמות הן דפנות הכלי, בחינות שורש א-ב'-ג' והדרגה הרביעית, בחינת מלכות - כלי הקבלה עצמו. זאת אומרת, ארבע האמות זה כל האדם. ומה שמחוצה לו - נמצא מחוץ לארבע האמות.

מעשה או כוונה?

שאלה: מדוע הקבלה מחשיבה את הכוונה יותר מאשר את המעשה?

תשובה: זה כל העניין, שכדי לקיים "מצווה", זאת אומרת, פעולה שמתקנת אותך ואת העולם, צריך שתהיה לך כוונה "על מנת להשפיע". הקבלה ניתנה רק לשם כך, וזה מה שהיא מלמדת את האדם. רק הכוונה משנה את הפעולה מאגואיסטית לאלטרואיסטית.

הכוונה "על מנת להשפיע" אפשרית רק במידה שיש מסך, ולרכוש מסך ניתן רק בהשפעת האור המקיף. האור המקיף הוא שפועל על מי שלומד קבלה, ולא שום דבר אחר, כך אומרים המקובלים (עיין בספר "לראות טוב"). ספרי הקבלה נכתבו על ידיהם רק בשביל להביא את האדם למשיכת האורות המקיפים, כמו שכתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות קנ"ה:

ולפי"ז, יש לשאול, א"כ, למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חוכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה ליהנות לכל נברא.

אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלמותו, נבחנים לו אותם האורות העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסוים, אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלמותו.

למה, אם כן, מחייבים המקובלים כל אדם, ללא הבדלי גיל, מין וכולי, ללמוד קבלה?

משום שיש בלימוד הקבלה כוח עצום, שעליו כדאי לכולם לדעת: מי שמתחיל ללמוד קבלה, אף על פי שאינו מרגיש עדיין את מה שלומד, אבל ברצון הגדול שלו להבין ולהרגיש את מה שהוא לומד, הוא מעורר על עצמו את השפעת האור המקיף את נשמתו. כל מי ששואף להתקרב אל הבורא, ישיג לבסוף את כל העולמות העליונים ואת הבורא, כפי שתוכנן מלכתחילה על ידי הבורא עבור כל נבראיו.

אבל מי שלא השיג זאת בגלגול הנוכחי בעולם שלנו, ישיג זאת בגלגוליו הבאים, הוא ייוולד שוב ושוב בעולם הזה, עד שישיג את כל השפע והטוב שהכין הבורא במיוחד עבורו. הדבר נכון ותקף כלפי כל מי שחי בעולם הזה.

ישנם שני אופני גילוי האור העליון:

א.כשהאדם מקבל השגות ברורות, ידיעות, יודע שהוא משיג את האור - השגה זו נקראת "אור פנימי";

ב.כשהאדם לומד, אבל האור נמצא מחוצה לו, מקיף אותו, כשמרגיש רק "הארה" מהאור, אבל לא השגה מלאה, הבנה וידיעה של הדרגה הרוחנית שלו - השגה זו נקראת "אור מקיף". את האור המקיף אפשר לתאר כהרגשה כללית שאדם מקבל, בצורת "שאיפה לרוחניות".

אבל כל עוד האדם אינו זוכה ליכולת לקבל את האור אל תוך עצמו, אל תוך הרצונות האלטרואיסטיים המתוקנים שלו, האור המיועד המוכן עבורו מקיף אותו ומאיר לו מרחוק, ומוכן להיכנס אל תוך האדם ברגע שבו שישנה את הכוונות שלו, שכולן יהיו על מנת להשפיע.

אבל גם בזמן שבו אין באדם עדיין כוונות מתוקנות על הרצונות שלו, היינו שעדיין אין בו רצונות מוכנים לקבל הנאה רוחנית, אלא יש בו כוונות אגואיסטיות, בכל זאת, בזמן לימוד הקבלה, בשעה שהוא מזכיר את שמות העצמים הרוחניים והמושגים הקבליים שלהם יש קשר לנשמתו, משום שכל מה שנלמד בקבלה נמצא בתוך האדם ובינתיים נסתר ממנו, ולכן אינו מרגיש זאת, אז הוא מטהר את הרצונות שלו מאגואיזם. ובאופן כזה הוא הופך את האורות המתאימים מנסתרים, מקיפים, לא גלויים, לא מורגשים, למורגשים בפנים, בתוך רצונותיו.

כל עוד לא טיהר האדם את הרצונות שלו מהכוונה "ליהנות לעצמי", האור העתידי מקיף אותו ומאיר עליו מבחוץ בשעת אמירת השמות והכינויים של חלקי נשמתו, של ה"אני" הפנימי הרוחני שלו, שקיים בו אבל עדיין נסתר ממנו, משום שהכול נמצא רק באדם.

כשמקבל האדם מדי פעם אור מרחוק, אפילו חלש ולא מורגש, הוא מיטהר בהדרגה מהכוונות האגואיסטיות שלו, וכך מכין האור המקיף את הרצונות הנחוצים לו כדי להיכנס לתוכם.

משמעות המצוות בעולם העליון

שאלה: מהי משמעות קיום המצוות?

תשובה: האדם נברא כרצון ליהנות, רצון לקבל. את הרצון הזה עליו לתקן, להשתמש ברצון ליהנות רק למען הבורא ("על-מנת להשפיע"). האדם צריך לגלות בתוך עצמו את כל תרי"ג הרצונות שלו, לערוך אותם בשרשרת מן הקל אל הכבד, ולתקנם בהדרגה. תיקונו של כל רצון, המימוש שלו בכוונה "על מנת להשפיע", נקרא "קיום מצווה". סך הכול קיימים באדם תרי"ג (316) רצונות. לתוך כל רצון מתוקן נכנסת הרגשת הבורא, אור הנקרא "תורה".

אם האדם לא השיג עדיין יכולת לרכוש "מסך", כוונה "לשם שמים", זה נקרא שאינו מקיים מצוות, אלא פעולות מעשיות בעולם שלנו. אין בכך כל תיקון של הנשמה, אלא השתייכות לעם בלבד. על המשמעות הקבלית של המצוות קרא בספרו של האר"י "שער הכוונות", וביתר ספרי המקובלים.

לימוד בימי תענית

שאלה: האם מותר ללמוד קבלה ביום של תענית? באילו גבולות?

תשובה: ההלכה נובעת מקיום מצווה בכוחותיו הפנימיים של האדם, כלומר מתיקונו של כל רצון מהכוונה "למען עצמי" לכוונה "למען הבורא". המקובל בקיא יותר בקיום הרוחני של המצוות, בדרך לתקן את עצמו רוחנית ובאופן כזה להתקרב אל הבורא. התיקון של כל רצון ורצון של האדם, לשם שימוש בו רק למען הבורא, נשאר במשך מאות שנים נחלתם של יחידי סגולה השואפים אל הבורא.

על פי הקבלה, אין מצב בחיי האדם שבו אסור לעסוק בתיקון. לכן בצום תשעה באב ובצומות אחרים לומדים, בדרך כלל, על שבירת הכלים ("תלמוד עשר הספירות" חלק ז'). ובכל החגים נהוג ללמוד חלק מ"שער הכוונות" של האר"י, המתאים לחג הנוכחי.

ודווקא משום שאין שום קשר בין הקיום הרוחני ובין הקיום הגשמי של המצוות, יש לשאול רב פוסק הלכות הקיום המעשי.

מחוץ להמון

שאלה: למה אני מרגיש כל כך גרוע כשכולם שמחים ועליזים, במיוחד בחגים?

תשובה: זוהי תגובה נכונה לחגים, שכל הכלל שמח בהם, אך ברוחניות "חג" זו עלייה מיוחדת שהאדם משיג בעצמו. לדוגמה, אדם יכול להשיג את המדרגה הרוחנית הנקראת "פורים" בתשעה באב. זה קורה משום שהמצב הפנימי שלך כבר לא תלוי במצבים החיצוניים הכלליים, העממיים, שכן התחלת כבר להתקדם באופן עצמאי, מחוץ להתקדמות הכלל, אל הבורא. למעשה אתה מרגיש את השוני שלך מהם, אל תדאג בקשר לזה. אתה תרגיש את השוני שלך מכולם ובכול, זוהי נחלת האישיות, והרי הבורא נבדל ומיוחד עוד יותר אי שם, בהיכלו.

תיקון המידות על ידי האור

שאלה: מהי השיטה הנכונה לתיקון המידות?

תשובה: אין לנו יכולת לבצע תיקונים לפני שאנחנו יוצאים אל העולם העליון, כלומר רוכשים מסך. רק החל מהמחסום והלאה אפשר לדבר על תיקון המידות, הספירות, כמו שמפורט בספירת העומר: "שבזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה חסד שבחסד".

אבל קודם עליך להשיג את הכרת הפגם, הכרת הרע, זאת אומרת, להשיג את גילוי תכונותיו של "פרעה", ולאחר מכן, כדי לצאת משליטתו עליך, לעבור את המחסום ולתקן את הכלים, את אותן המידות שהוצאת ממצרים בהדרגה. אחרת כל ניסיונותיך אינם יותר משקר לעצמך, אותו השקר שמשקרים לעצמם האנשים הקוראים באופן מכאני וחושבים שהם מתקנים, כביכול, את מה שפגמו קודם לכן בספירות. הם אינם מבינים אפילו את המילים עצמן, קל וחומר את הפעולות הללו.

לכן, במקום להילחם בתכונות האגואיסטיות שלך, שאותן, בנוסף לכל, אינך מעריך כאגואיסטיות או כמזיקות לך, הקבלה מציעה להשקיע בלימוד שלה. זה יעורר את האור המקיף, שיראה לך את התכונות שלך יחסית לאור (הכרת הרע(, וייתן לך כוחות לשאוף אל הבורא. אין דרך אחרת לתקן את עצמך. רק כשלומדים קבלה, נותן האור העליון השפעה כזאת.

תר"כ המצוות - דרגות הסולם

שאלה: למה אנחנו מחלקים את תר"כ המצוות לתרי"ג ולז' מדרבנן, ולמה אומרים שתר"כ ותרי"ג הם אותו הדבר? האם תיקון הנשמה על ידי תר"כ המצוות מתחיל לפני קבלת המסך או אחריו? האם אחרי תיקון תר"כ הרצונות אנו מקבלים מסך או מגיעים לגמר התיקון?

תשובה: נשמת האדם, הכלי הרוחני שלו, מורכבת מעשר ספירות המחולקות לשני חלקים: שלוש ספירות, כתר-חכמה-בינה, נקראות "גלגלתא", שלוש ספירות, חסד-גבורה-תפארת, נקראות "עיניים". שתי הקבוצות האלה, כל שש הספירות, נקראות "גלגלתא ועיניים" (ג"ע). הספירות: נצח נקראת "אוזן" (א), הוד נקראת "חוטם" (ח), יסוד ומלכות נקראות "פה" (פ). יחד הן נקראות אח"פ. בסך הכול הנשמה, הגוף הרוחני, מורכבת מעשר ספירות המתחלקות לג"ע ואח"פ.

ג"ע הוא חלקו העליון של הפרצוף המורכב מ-248 רצונות, שיש להם מסך והם יכולים לקבל את האור העליון. הם נקראים "מצוות עשה" רוחניות.

אח"פ הוא חלקו התחתון של הפרצוף המורכב מ-365 רצונות, ועליהם, עד גמר התיקון, לא יכול להיות מסך, ולכן אסור להשתמש ברצונות האלה על מנת להשפיע, צריך רק להימנע מהשימוש בהם. הם נקראים "מצוות לא תעשה".

יש עוד שבע מצוות נוספות הנקראות "מצוות דרבנן" (חג הפורים, חג החנוכה, הדלקת נרות שבת ויום טוב, נטילת ידיים לפני אכילת לחם, ערוב תבשילין, עירוב חצרות, ברכות לפני האוכל, ברכות לפני קיום המצוות.

הן משלימות לתר"כ את תרי"ג הראשונות. רבים מתבלבלים בין שבע המצוות האלה לבין שבע מצוות בני נח (לא לרצוח; לא לגנוב; לא לנאוף; לא להישבע בשם הבורא שבועת שקר; לא להשתחוות לאלילים; לא לאכול אבר מן החי; לקבוע בתי דין לקיום החוקים האלה).

את החוקים הללו חייב לקיים כל אחד בעולם, והיהודים חייבים לקיים גם את החוקים שלהם על פי ה"שולחן ערוך", והמקובלים גם את החוקים הרוחניים.

כשהאדם מקבל מסך, הוא מתחיל לקיים פעולות רוחניות, זאת אומרת, לעבוד עם הרצונות שלו עם הכוונה "למען הבורא". האדם חייב לתקן על ידי המסך, על ידי הכוונה הנכונה שלו את כל תר"כ הרצונות שלו. כשהוא מתקן כל רצון, הוא עולה ברצונות כמו בדרגות סולם השגת העליון, כי לתוך כל רצון מתוקן הוא מקבל את האור העליון, את הרגשת הבורא, ומתמזג יותר ויותר עם הבורא.

מחשבות על השבת

שאלה: אני מבין שברמה הרוחנית, השבת היא זמן שבו אנו מקבלים אור גדול יותר, ו"נטענים" מחדש. למה שלא אעשה את השבת הפרטית שלי כשאני מרגיש צורך בכך, למשל ביום חמישי ורק למשך כמה שעות?

תשובה: אין קשר בין הימצאות במצב "שבת" בעולם הרוחני לבין שבת שבלוח השנה. בעולם שלנו אנחנו כלולים מגוף גשמי ומגוף רוחני. על המצב הרוחני שלנו משפיעה רק נוכחות המסך, קיום חוקי העולם הרוחני, חוקי הנתינה, כמו שאנחנו לומדים בקבלה, ואילו על המצב שלנו בעולם הגשמי משפיע רק קיום חוקי העולם הגשמי.

למשל, מי שאינו יהודי, שאינו שואף אל הבורא כדי להשיג עולם עליון בנשמתו, יכול להימצא בשבת רוחנית בלי קשר לקיום השבת בעולמנו. על פי התורה הוא לא מחויב בקיום המצוות ברמה הפיזית.

בעל הסולם כותב במאמרי "הדור אחרון", כי בגמר התיקון כל בני האדם יגיעו בהדרגה להידמות לבורא ולהתמזג איתו, אבל כל אחד יוכל להחזיק עדיין בדת ובמסורת שלו, משום שכל מה שלא יוצר באדם "מסך", נוצר על ידי בני האדם, וקיים לשם השגת נוחות פסיכולוגית, לפני שהחלה להתפתח בו נטייה להשיג את העולם העליון.

תרומת התלמיד למורה

שאלה: האם יכול התלמיד לעזור למורה? במה מתבטאת עזרה כזאת?

תשובה: התלמיד מייצר עבור המורה שלו שאלות נוספות, משום שבתוך המורה, כל השגה, אם הושגה רק על ידיו, נמצאת בדרגת "אור הנפש", ואם נשמות אחרות דורשות בירור, אז כשהוא מברר עבורן, מעורר המורה גילוי של אור גבוה יותר, כללי יותר. זה דומה למקרה שבו האדם לא היה פועל בעצמו, והיה מרגיש את רק את אור הנפש, ואם היה פועל בעצמו, היה משיג את כל אורות הנרנח"י. הגדלת האור (גדילה "לגובה") מתרחשת בזכות צירוף נשמות מתוקנות (גדילה "לרוחב").

קשר בלתי אמצעי

שאלה: האם קשר עם הרב המתקיים רק דרך האינטרנט, מספיק להתפתחות רוחנית מלאה?

תשובה: קשר עם הרב הוא מושג רוחני, ולא גשמי. אפשר לחיות יחד ולהיות מפורדים לגמרי ומרוחקים איש מרעהו כרחוק מזרח ממערב, ולהחזיק בדעות מנוגדות. קרבה, ובהתאם לכך גם מידת קבלה מדרגה גדולה יותר, מהרב, מהבורא, נקבעת על ידי מידת ההידמות לדרגה העליונה, זאת אומרת, כשאתה יודע את הרצונות והמחשבות של העליון, ויודע באיזו מידה אתה משתדל לקיים אותם או להידמות לו.

בחירה מהלב

שאלה: איך לבחור מורה?

תשובה: כתוב: "אין אדם לומד תורה, אלא ממקום שלבו חפץ". לכן איש לא יכול ליייעץ לך אצל מי ללמוד פרט לך עצמך. עליך לברר מה קרוב לך יותר, מבלי לשמוע לאיש בעולם, אלא דווקא בהתאמה לנתונים שלך. יש לברר זאת ברצינות, בלי לקחת בחשבון שום מוסכמות, מסורות, דברים ששיננת, מה שחונכת אליו מילדותך, גישה, וכולי. והעיקר, עליך להתעלם באופן מוחלט מכל "המומחים". התורה אומרת שהבחירה מתרחשת בלב האדם, ולא בראש.

מקובל אינו משפטן

שאלה: מדוע המקובל מגלה לעיתים חוסר התמצאות בעולם שלנו?

תשובה: בזמנו, כששהיתי לצד הרב שלי, גם אני שאלתי את עצמי בתדהמה, איך ייתכן שאדם גדול כל כך, העומד מעל העולם שלנו, לעתים קרובות לא מכיר אותו? העניין הוא, שהמקובל לומד, משיג ויודע את כל טבע הבריאה של העולם שלנו ושל העולם העליון. הוא מורכב או מהרצון ליהנות (בעולם שלנו) או מהרצון לתת תענוג, להשפיע (בעולם הרוחני).

המקובל יודע כל מה שקורה באופן טבעי עם הנשמה שנבראה על ידי הבורא, שהיא הנברא היחיד. אבל כאשר האדם בעולם שלנו יוצר סביבו יחסים, קשרים לא טבעיים, אלא מלאכותיים, המקובל לא יכול להתמצא בהם בהתבסס על הידע הקבלי, ולכן נראה שבענייני העולם שלנו הוא כמו ילד. הבעיות הללו הן תוצאות של חברה מעוותת, שעיוותנו באופן מלאכותי: את השלם שברנו, את המטרות זנחנו, קיבלנו חוקים מלאכותיים משלנו.

לכן, רק מי שרוצה להתחיל לחיות על פי חוקי העולם האמיתיים וללכת לעבר המטרה האמיתית, זקוק לידע ולניסיון של המקובל. בענייני העולם שנוצר באופן מלאכותי, יש לפנות למשפטן: הוא יודע את כל החוקים שנוצרו באופן מלאכותי, ויודע איך תוכל לסובב אותם כרצונך.

את החוקים הטבעיים של העולם אי אפשר לשנות. דווקא משום שהתרגלנו לכך שחוקים אפשר לשנות, התרגלנו לחיות בסביבה שנוצרה באופן מלאכותי, אנחנו מקווים ומחכים שהחוקים העליונים של הבורא ישתנו, ואז הוא ישנה את היחס שלו אלינו. אבל יחסו וחוקיו הם בלתי משתנים, כמו שכתוב: "אני הוי"ה לא שניתי". המקובל הוא רק מדריך להתעלות רוחנית, מורה הדרך אל הבורא.

"טעויות" של הרב

שאלה: האם עליי לקבל את דברי הרב גם כשאני חולק על דעתו?

תשובה: אילו יכולתי הייתי הולך אחרי הרב שלי אפילו ב"טעויות" שלו. הרב נמצא תמיד בדרגה גבוהה מזו של התלמיד, ולכן התלמיד לא יכול להבין את הרב, לא יכול להסכים איתו בשכל שלו. הרי תמיד הדרגה התחתונה והדרגה העליונה נמצאות בסתירה זו עם זו, ולכן אפשר להצדיק את הדרגה העליונה, את דעת הרב, רק "למעלה מן הדעת". זה לא תמיד מצליח, אני מבין ויודע זאת מניסיוני. כל מה שתעבור גם אני עברתי, ולכן אני יכול להבינך, להצדיק אותך ולייעץ לך.

כשהסביבה מאיימת

שאלה: למה המקובלים לא התגלו קודם לכן להמונים, אלא רק לקומץ תלמידים מצומצם?

תשובה: כי ההמונים עצרו אותם, כמו את בעל הסולם עם העיתון הקבלי שלו "האומה" (החומר שעליו מבוסס הספר "מתן תורה"). בעבר, עוד לא התפתח ברבים הרצון לגלות את משמעות הקיום שלהם, כי הסביבה שבה חיו איימה עליהם, וכך נוהגים גם היום ההמונים.

היום זה מתגלה, כי האגואיזם התפתח, ונסיבות החיים מחייבות לראות את חוסר המטרה של החיים. בני הדור שלנו הם החלוצים במעבר אל העולם העליון מלמטה למעלה, הדור הראשון שבשבילו ניתנה הקבלה מלמעלה.

אל תחכה למשיח

שאלה: מדוע לא נחכה לסוף האלף השישי, ואז הבורא יתקן כבר הכול וישררו אך שלווה וטוב בכול? לא נשאר הרבה זמן לחכות...

תשובה: ההפצה היא תפקידו של המקובל בדורנו הנוכחי. 6000 השנים לא נמדדות בשעות ודקות, לא מדובר באבן-דרך בזמן, אלא בדרגת התפתחות, והיא תבוא רק כשנעורר אותה בעצמנו, נגיע אליה, נשיג אותה.

כל סיבת ההימצאות שלנו בעולם הזה היא לא כדי שנשהה בו ללא מטרה, אלא שנעשה בעצמנו אי-אלו שינויים באמצעות הבחירה החופשית שלנו. רק כתוצאה מזה תופיע אצלנו היכולת להרגיש את דרגת "גמר התיקון" ונשיג את ההרגשה. לכן לחכות לא יועיל לאיש, זה רק יסבך את פתרון הבעיה.

אם אנחנו יכולים, מוטב שנתרומם עכשיו; ואם לא, נעשה זאת אחרי אסונות נוספים. אבל רק כשנחליט לעלות לדרגת "גמר התיקון", נתחיל את דרכנו, שאותה ממילא עלינו לעשות.

משמעות התפילה בקבלה

שאלה: מהי משמעות התפילה בקבלה?

תשובה: "תפילה" פירושה אותו רצון שהאדם מרגיש בלבו, הדבר שהוא רוצה.

הקבלה עונה על השאלה מהי משמעות החיים, ולא על שאלות לגבי סדר קיום המצוות והתפילות. היא מלמדת לכוון את הלב לרצונות הנכונים, לתפילה כזאת שתביא להרגשת העולם העליון, הבורא. כל מה שמביא לבקשה הנכונה בלב נקרא "מצווה". זאת אומרת, כל המעשים שיוצרים בתוך האדם את הרצון לבורא, מביאים להתקרבות אל הבורא, נקראים "מצוות".

הכול תלוי בקבוצה

שאלה: אם התלמיד לא עבר את המחסום בחייו של הרב, האם יש לו אפשרות לעבור את המחסום כשהרב כבר לא יהיה איתו? האם יש טעם לבצע בקבוצה אותן הפעולות כשהרב כבר לא איתה?

תשובה: הרב נמצא בחייו בעולם הזה עם הקבוצה, בקרבתה, בתוכה, עושה את הפעולות שלו על כל אחד ועל הקבוצה בכלל באופן בלתי-נראה, נסתר ולא מובן לקבוצה; וגם בלי נוכחות נראית לעין בתוך הקבוצה, במרחק או בצאתו מהגוף הביולוגי, הוא יכול ועושה את הנדרש, בהתאם לתפקידו. אבל מה שהוא יכול לעשות עם הקבוצה, תלוי בקבוצה.