אהבה אמיתית
למה אנחנו חיים? גדולי הפילוסופים, הפסיכולוגים, הוגי הדעות ואנשי הדת ניסו בכל תוקף למצוא תשובה לשאלה הזו. אבל אם תשאלו אנשים ברחוב למה אנחנו חיים, ככל הנראה לא תמצאו תשובה מספקת. בעידן שבו כולם נמצאים במרדף אינסופי אחר קריירה, כסף ומה לא, למי יש זמן לעצור ולחשוב בשביל מה ולמה אני חי?
איפה הכול התחיל?
מאז ימי האדם הראשון ועד ימינו אנו מחפשים משמעות, ואת אחת ההוכחות לכך ניתן למצוא בסיפורו של אברהם אבינו. אברהם לא הסתפק בעבודת האלילים שהייתה נהוגה בתקופתו ושאף לקשר רוחני עמוק יותר, משמעותי יותר עם כוח עליון, כוח שמסובב את העולם ומניע אותו.
אברהם חיפש משהו מעבר לחיים האלה. הוא חיפש את הכוח הנצחי שמפעיל אותנו ואת הדרך להיות כמוהו – טוב ומיטיב לטובים ולרעים. אבל אברהם היה חריג בחברה הבבלית השאפתנית שבה הוא חי וכך אולי גם בימינו. היום כמו אותם בבלים שישבו סביב אברהם, קל לנו להיסחף בזרמי החיים או לרדוף אחרי רגעים של תענוג חולף. למה? כי כולם עושים את זה, כי ככה חינכו אותנו ומי בכלל מאמין שאפשר אחרת?
משבר והזדמנות
על פי ספר הזוהר, התקופה שבה אנחנו חיים היא התקופה המשמעותית ביותר והקריטית ביותר לקיום האנושי. אנחנו חווים משברים עולמיים בתחומי הכלכלה, החינוך, האקלים, משברים מדיניים ואיומים גרעיניים, התפרקות הגרעין המשפחתי ואלימות גוברת. לצד זה ישנו חיפוש אחר רוחניות אינסטנט, אחיזה במיסטיקה ובאמונות טפלות וגם חזרה לדת הממוסדת. האם כל זה מוביל למשהו טוב?
על פי חכמת הקבלה, המשברים הללו דוחפים את האנושות כולה לידי חיפוש אחר אמת אחרת, אמת גבוהה שלא מסתפקת במה שיש לנו בעולם הזה. אנשים רוצים להגיע למקום ממנו הכול מתחיל, למקום שבו הם מבינים את המחשבה המסתתרת מאחורי כל חלקי המציאות שלנו. ממש כמו שאברהם אבינו עשה בזמנו.
רבים מגלים במודע ובתת-מודע כי מה שיש לעולם להציע כבר לא מספק. המילויים של כסף, כבוד, שליטה, קריירה לא מספקים כמו שהיה בעבר. למרות כל הידע והכסף שמסתובב בעולם מתעוררת באנשים רבים אותה שאלה מציקה שהטרידה את אבותינו – השאלה על משמעות וטעם החיים.
להשיג את הטוב המוחלט
חכמת הקבלה אומרת כי כל העולם כולו נברא למעננו, למען שנגיע לטוב המוחלט – אושר, נצחיות, שפע בלתי מוגבל, פשוט הכול. כל אדם יכול להגיע אל השפע המובטח הזה אם ימצא את הדרך להכרת הכוח העליון, הכוח שגורם לגלגל הזה להסתובב. אבל איך עושים את זה?
אחד מענקי המקובלים של הדור האחרון, הרב המקובל יהודה הלוי אשלג, בעל הסולם, כתב בספרו "תלמוד עשר הספירות": "אם נשים ליבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנוכי שכל השאלות והספקות הללו ייעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני עולם, שהיא: מהו הטעם בחיינו? עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעיתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב ‘טעמו וראו כי טוב ה’".
הקבלה מסבירה כי מטרת המציאות היא להעלות את האדם לרמה שבה יהיה דומה לכוח העליון שיצר אותו; "אדם" מלשון "אֶדַּמֶּה לעליון" (ישעיהו יד, יד). בעלייתו לדרגת העליון, אוחז האדם בשני הקצוות של המציאות: בגופו הוא מצוי בעולם שלנו, ובנשמתו הוא בגובה הבורא. זוהי מטרת הקיום ואליה אנו מובלים.
הניתוק הרגשי והמעשי שלנו מהתהליך הכללי שמפתח את האנושות בעל כורחה גורם לתחושת אי-סיפוק מהחיים. אבל אם נלמד איך המערכת הכללית עובדת תתגלה בפנינו אפשרות להבין את המציאות שבה אנו חיים. מתוך הרגשת הכוח העליון הפועל בתוכנו יתמלאו כל החללים הריקים שלנו ותיווצר הרגשת שלמות, הרמוניה ונצחיות. נקבל טעם חדש ומשמעות לחיים.
אם נשים ליבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאוד, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני עולם, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והם כאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם?"
