להיות כבורא
חוכמת הקבלה פותחת בפני כל אדם את האפשרות להגיע לקשר בלתי אמצעי עם הבורא, על ידי השתוות לדרגתו הרוחנית. עד כמה מציאותי לומר זאת לאדם המודרני? והאם לא יומרני ביותר להאמין שהאדם מסוגל ואף צריך להגיע לדרגת הכוח שברא אותו?
הבורא ברא את האדם כרצון ליהנות בגודל כזה, שיוכל למלא את רצון האדם בכל מה שהתכוון לתת לו. אך לשם כך צריך הבורא שהאדם עצמו ירצה לקבל את ההטבה, ולא שהרצון ירד אל האדם ממעלה. שכן אז הרצון אינו רצון האדם, אלא רצון הבורא. אם לא ירגיש האדם שהרצון בא מתוך עצמו, גם את התענוג הוא לא יקבל כתענוג שלו.
מהו אותו התענוג שהתכוון הבורא להעניק לאדם? התענוג האמיתי הינו מעמד הבורא, ולא פחות. זאת משום שהבורא מצוי בשלמות ובנצחיות, ומעמד זה לבדו הוא הדבר השלם. אם רצון הבורא הוא ליהַנות לנברא, הוא יכול לעשות זאת רק על ידי שיעניק לו את אותו מעמד שלם ונצחי, היחידי שקיים. כלומר, כדי לגרום לנברא תענוג אמיתי שייחשב "נתינה" מצד הבורא, על הבורא להביא את הנברא לדרגתו שלו בכול. לאותה דרגת עוצמה, הבנה, הרגשה ומילוי.
הבורא עושה זאת באופן מיוחד ביותר, הוא עושה זאת כך שהנברא מצד עצמו ירצה להשיג את דרגת הבורא, ולא שההשגה תבוא מתוך חיוב של כוח הבורא. לשם כך על הנברא לעבור הבחנות רבות, בעודו מצוי בהסתרה מהבורא, ולרכוש רצון לרוחניות דווקא מתוך החשיכה שבה הוא שרוי. לאחר מכן עליו להשתוקק להידמות לבורא מתוך מצב מנוגד לו.
דרך זו היא הדרגתית, ונעשית במשך גלגולים רבים שעובר הנברא במשך חייו בעולם הזה. ההתקדמות מתרחשת רק בזמן שהאדם נמצא בחיי חיותו בעולם הזה, עד הגיעו לגמר התיקון, כלומר כשהוא מתקן את כל-כולו ונעשה דומה לבורא בכול.
או אז הוא מקבל את המילוי השלם, היינו את אותו מעמד שבו מצוי הבורא, וזה נקרא "גמר התיקון". מצב זה חייב להיות מושג, כאמור, בעת חייו של האדם בעולם הזה. ואז לא יהיה עליו להתגלגל שוב לעולם הזה, אלא הוא יוכל להיפרד מגופו ולא לשוב לכאן בגלגול גופני נוסף.
כיצד מוכיחים לאדם מן השורה, שמגלה עניין בקבלה, שזוהי האמת? האם יש מי ששב מהרוחניות ודיווח שהגיע למעמד הבורא?
את הדרך עושה האדם בחושך מוחלט. חושך פירושו, שאינו מרגיש מה הוא עושה, ולשם מה. הוא אינו מרגיש את תוצאות מעשיו, ואינו מרגיש שינויים במצבו, כלומר את הטיפוס במעלה המדרגות. זאת משום שאילו ראה האדם את כל האמור, זה כבר היה מספק אותו, ואז התקדמותו לא הייתה נחשבת התקדמות מצד עצמו, אלא בשל השכר שהוא מקבל מצד העליון.
לכן את כל הדרך יש לעבור בעבודה ללא שכר. על האדם להגיע מרצון לקבל לרצון להשפיע, לתת, שזו תכונת הבורא. והדרך נעשית בהסתרה, כמו שכתוב: "לצנועים חוכמה". לצנועים פירושו, למי שיכול להצניע עצמו, היינו להסתיר עצמו, כפי שנאמר: "בשכר, ויסתר משה פניו כי ירא מלהביט, זכה לתמונת ה' יביט". כלומר, יש כאן דבר והיפוכו, בזה שהאדם מסתיר עצמו מעבודה עם הרצון לקבל, הוא זוכה ברצון אחר, רצון לתת, וברצון לתת מתגלה מעמד הבורא. זהו גילוי הרוחניות.
האם גם תלמיד קבלה לא יכול לדעת מה המצב הרוחני שבו הוא נמצא?
הדרך הרוחנית נחלקת לארבעה חלקים: שתי הדרגות הראשונות הן דרגות ההסתרה – "הסתר כפול" ו"הסתר רגיל", שבהן רוכש האדם רצון עז לבורא, כמו שנאמר: "חולת אהבה אני". אותו רצון עז הוא שפותח בפני האדם את הכניסה לרוחניות. אז הוא מתחיל לראות ולהרגיש את הרוחניות בשתי הדרגות הבאות: דרגת "שכר ועונש" ודרגת "אהבה נצחית", שאלו הן כבר דרגות גילוי.
יוצא, שהאדם מתקדם בתחילה על ידי הרגשת הסתר, ולאחר מכן על ידי הרגשת גילוי. אך הרגשת הגילוי באה גם היא משום שהאדם לומד כיצד להסתיר את עצמו, כלומר להסתיר את הרצון לקבל שלו, ובמקומו רוצה לעבוד עם הרצון להשפיע.
האם עבודה רוחנית מתחילה בחוסר הכרה מוחלט, וההכרה מתפתחת עם הזמן?
בדיוק כך. העבודה הרוחנית מתחילה בחוסר הכרה מלא, כאשר האדם לא יודע מה הוא רוצה, היכן הוא נמצא, מדוע הוא חש ייאוש מכך שאינו מוצא את מקומו בעולם. ואז אט אט הוא מגיע לידי הבנה של מקור הבעיה, כלומר מגיע למקום שבו לומדים ומפתחים את הרצון בשיטה נכונה. אז הוא מתחיל בהתפתחות תחת השגחת המדריך הנכון.
כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". מה פירוש האמרה?
"טעמו וראו כי טוב ה'" פירושו, שהבורא מתגלה לכל אדם ואדם באופן אישי בלבד. הוא לעולם אינו מתגלה למי שלא מוכן לזה. כלומר תלמיד מתחיל בראשית דרכו אינו מסוגל לראות את הבורא, לגלות אותו או אפילו לנחש מיהו. זאת משום שאין לו כל התרשמויות.
תלמיד מתחיל חייב להתקדם דרך ארוכה בהסתרה, עד שמגיע לתיקון כליו, היינו הכלים מקבלים את ההסתר על עצמם. אז הופך הרצון לקבל לרצון לתת (בורא הוא רצון לתת), וכפי מידת הידמותו לבורא, כך האדם מתחיל להרגיש מה פירוש להיות כבורא.