אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / ממדע לקבלה / דע את עצמך

חוכמת הקבלה מוגדרת כמדע לחקר העולם העליון. מה הקשר בין העולם הרוחני, שמטרתו הסופית היא להגיע למהות, למטרת הבריאה, לבין כל התרשימים, השרטוטים, שמות העולמות, המלאכים, הספירות, וכל יתר הפרטים הטכניים, שחוכמת הקבלה כה גדושה בהם? כיצד כל אלו מסבירים את מטרת הבריאה?

אנו מרגישים את העולם הזה בחמשת חושינו, ללא כל שרטוטים, תרשימים או נוסחאות מספריות למיניהן. כך גם חש את עולם הרוחני מי שמפתח את חוש השישי, ובאמצעותו מגלה את העולם הרוחני.

בעולם הרוחני אדם לא נתקל בתרשימים, טבלאות, שרטוטים או נוסחאות, אך כפי שבעולם הזה, כך גם בעולם הרוחני: אדם שרוצה לחקור את הסיבות ואת הקשר בין התוצאות ולמדוד אותם בזמנים שונים, היינו במצבים שונים, בכדי לבנות תהליך עתידי מסוים ביחס האדם לעולם, על מנת להשיג מהעולם משהו, עליו לדעת את החוקיות שקיימת בכוחות הטבע. הן בכוחות הטבע בתוך הספירה המצומצמת, הפנימית, של "העולם הזה", והן את אלו שבספירה חיצונית יותר, שנקראת "העולם הרוחני".

טבע העולם הזה וטבע העולם הרוחני הינם המשך ישיר זה של זה, שכן מטבע העולם הרוחני מגיעים כוחות, ומתלבשים בתוך טבע העולם הזה, ופועלים עלינו הן מתוכנו והן מסביבנו.

קיימות אפשרויות רבות לחקור את הטבע. מכאן, שעד כמה שיש ביכולתנו לחקור את הטבע בצורה מדעית, מדויקת, בעזרת מספרים, טבלאות, תרשימים, נוסחאות וכולי, כך אנו שולטים יותר. והיכן שהאדם לא משיג את התוצאות כך שיוכל לבדוק, למדוד ולהבחין בקשרים הברורים ביניהם, שם, מהנקודה שבה מדע מתחיל להשיק לעולם הרוחני, הוא צולע. כדוגמת הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה ויתר המדעים השייכים לדרגות הגבוהות של מבנה האדם.

חוכמת הקבלה מיוחדת מאוד, שכן היא ממשיכה לחקור את מציאות העל בצורה מדעית כמו המדע בעולם הזה, לכן היא נקראת "חוכמה". היא משתמשת באותם כלים ובאותה הגישה של המדע בעולם הזה, ועוזרת לאדם לא רק לחקור ולהבין את הטבע החיצוני, שנסתר מחמשת חושיו. טבע שניתן לראות ולהרגיש רק בחוש הנוסף, החוש השישי, שאדם מפתח על ידי חוכמת הקבלה, אלא גם לחיות בעולם רחב יותר, ולגלות את הסיבות והקשרים בין התופעות, מעל זמן ומקום. האדם ממש חוקר את כל התהליכים, ואין זה פשוט. לכן בספרי הקבלה ישנם הרבה שרטוטים ונוסחאות.

כמדען בעל תואר דוקטור בקיברנטיקה רפואית, וכמי שלמד אלקטרוניקה, מחשבים, ביולוגיה ורפואה על מנת להכיר את סוגי הקשרים החשמליים הקיימים בגוף האדם, במוח ובכל תא ותא, ערכתי מחקרים ועבודות רבות, עד שהגעתי בגיל 28 לחקר הטבע דרך חוכמת הקבלה. וכלל לא חשתי כמי שנכנס לדת או להתנהלות שונה של שיטה מוזרה או מופשטת, אלא חשתי שאני ממשיך באותה הדרך שבה חונכתי, כהמשך ישיר של הגישה המדעית.

גם היום יושבים בין תלמידיי אנשים מהמקצועות הריאליים, רובם אנשי מחשבים, וחלקםמדענים, ביניהם פרופסורים לפיזיקה גרעינית, דוקטור לכימיה, דוקטור לביולוגיה ועוד. והם לא מרגישים כלל שלימוד חוכמת הקבלה נוגד את הגישה למדע הרגיל או שונה ממנה.

הסטיגמה שיצרו סביב חוכמת הקבלה, על כך שהיא עוסקת ברוחות, שדים, מדיטציות למיניהן או בכל מיני דברים מופשטים שמרחפים מעל המציאות, אינה נכונה. אין סיבה לרחף מעל המציאות, ו"מרחפים" הם אלה שאינם יודעים או מכירים אותה. ועל כן יכולים לדמיין לעצמם מיני דמיונות מוזרים.

הכול נתון תחת כוח כללי אחד, שנקרא "בורא", וכוח זה הוא נוסחה אחת גדולה, שכוללת בתוכה את כל חוקי הטבע שאנו מגלים על ידי מחקר העולם העליון וכן מחקר עולמנו זה.

בגישה מדעית זו האדם נכלל בתוך גילוי הכוח העליון, גילוי הבורא לנבראיו, כבוגר יודע ומבין. מטרתה של חוכמת הקבלה היא אך ורק גילוי הכוח העליון, אותה נוסחה עליונה שעליה חלם איינשטיין כה רבות, ולמעשה, דרך כל החוקים הפרטיים, דרך כל המחקרים, אנו מגיעים אל חוק אחד, שבו מצוי הכול, והוא מקיף ומכיל הכול, וכל הדברים – ממנו מגיעים.

בספרי הקבלה כתוב, כי אדם שמגיע לגילוי הבורא, חייב בדרכו לחקור גם את כל העולם הזה, את "שבע החוכמות" שבעולם הזה הוא עובר, חוקר, קולט ולאחר מכן נכנס לעולם העליון וחוקר גם אותו. אדם לא יכול לבוא לעולם העליון ולהמשיך לחקור אותו, אלא אם כן הצטיין בחקירה שבעולם הזה.

כיצד מתיישבים דבריך עם הגישה הכללית הקובעת, כי חוכמת הקבלה מיועדת להמונים?

זה נכון, אך כפי שבעולם הזה אפשר לחיות מבלי להיות מדען, ולחקור את העולם במידה שמאפשרת לאדם להתקיים בו, כך בחוכמת הקבלה יש כאלו ויש כאלו. אדם יכול לחקור רק את מה ששייך לנשמתו ולתקן אותה, במידה שתאפשר לו להיכנס לעולם עליון נצחי ושלם, ואף להתקיים בצורה נצחית ושלמה, עד שיגיע לגמר התיקון ולהגשמת מטרת חייו.

בדיוק באותה מידה שאדם שסובל מכאב ראש לא נעשה רופא כדי לרפא את כאבו, כך מי שמגיע לקבלה, בא משום שיש לו בעיה: "מה הטעם בחיי?" הוא אינו מוצא דבר בחייו שגורם לולתענוג, וכשמגיע לקבלה הוא מגלה, שהסיבה היא שהטבע דוחף אותו להכיר את שורשו, להכיר את העולם העליון, להגיע לממד הגבוה ביותר שבו עליו להיות. והטבע עושה זאת על ידי כך שהוא דוחף כל אדם לפסגת הקיום שלו, אם ירצה בזה ואם לאו. האדם מחויב להגיע לכך, וזו בעצם סיבת כל הצרות.

אם אדם תופס את העיקרון הזה הוא מתקדם בעצמו, לפני שהצרות ידחפו אותו מאחור, ואז הוא מתחיל להשתוקק לדברים הגיוניים יותר, שבהם הוא מוצא טעם. ובאופן מיידי, כבר מתחילת דרכו, הוא חש שרצונותיו מופנים לדברים טובים יותר, ושכתוצאה מכך הוא גם מרגיש טוב יותר. כך הוא נפטר מצרותיו ומגיע למטרת הבריאה, אל הנצחיות, השלמות, מילוי כל התענוגים, ונכלל בכוח העליון. לזה מיועדת חוכמת הקבלה.

כיצד אדם יודע מה עליו ללמוד יותר ומה פחות?

"נשמת אדם תלמדנו". לפי מידת בהירות השאלה "מה הטעם בחיי?" באדם, שדוחפת אותו לדעת, הוא מוצא את הפתרון, את הרב והקבוצה. כפי שמצאת עכשיו את הספר הזה. זה בא לומר לך, שהבורא יצר לך הזדמנות, ומעתה והלאה הבחירה החופשית בידך: או להמשיך להתפתח "להיות אדם", להגיע למטרת הבריאה, להכיר את הבורא, את הרוחניות ואת העולם העליון. או להישאר כמו שהיית עד היום, ולזכות, חלילה, לצרות גדולות עוד יותר, שיחייבו אותך לחשוב על המטרה הנשגבת. הבחירה כבר בידך.

אם אדם מגיע למטרה כבר בגלגול הזה, הוא חוסך לעצמו סבל רב וגלגולים רבים, והוא לא ייאלץ לשוב פעם אחר פעם אחר פעם לעולם הזה. אם נתנו לך לדעת על מטרת הבריאה, סימן שביכולתך לסיים כבר בגלגול הזה את תפקידך ולהגיע לפסגה, פסגת הקיום.

האם אדם יכול לדעת שהוא הגיע לגמר התיקון?

אדם יודע שהוא הגיע לגמר התיקון, משום שהוא מרגיש את העולם העליון, מרגיש את קיומו מעל זמן ומקום, הוא מצוי מעל חיים ומוות גופניים, וזה כלל לא משפיע עליו. הוא נכלל ברמה שבה הוא מבין את כל המציאות, מרגיש את כל המציאות, נהנה מכולה, ואין זו אשליה, אלא הרגשה ודאית.

האם גם קריאה של ספר כמו זה נחשב ללימוד קבלה?

מובן שגם קריאת ספר כזה נחשבת ללימוד קבלה. כל אדם שרוצה, לפי הדחף הפנימי שלו, להגיע למטרת הבריאה, מוצא את הספרים, המורה והקבוצה שבה יוכל ללמוד. לשם כך אנו כותבים ומוציאים לאור ספרים ומכשירים מורים, שמלמדים קבוצות לימוד ללא תמורה כספית.

אנו פונים לכל אדם בהזמנה אישית, לבוא אלינו וללמוד לפי מקורות קבלה אמיתיים, לא מתוך ספרים מודרניים למיניהם, אלא מתוך ספר "הזוהר", "ספר עץ חיים" של האר"י ו"תלמוד עשר הספירות". רק ספרים אמיתיים אלו מעלים את האדם מדרגתו, שכן יש בהם כוח שמוציא את האדם ממסגרת יכולתו לראות את העולם הזה בלבד, ומאפשר לו לגלות את העולם העליון, הרוחני. לזה אין צורך בשום הצטיינות, חוכמה מרובה, שכל גדול או סבלנות, את הכול מקבל האדם במהלך הלימוד ומתוך הלימוד עצמו.

האם עצם הלימוד הוא המטרה?

לא, חלילה, הלימוד אינו המטרה, אלא מתוך הלימוד מגיעים אל המטרה. הלימוד הוא רק אמצעי. המטרה היא להשיג בזמן חייך בעולם הזה את החיים הטובים ביותר.

האם יש טעם בזה שאדם מן השורה, שלא מבין דבר מהכתוב, יקרא ספר כמו "תלמוד עשר הספירות"?

אין צורך בכך שאדם יקרא וינסה ללמוד דברים קשים ומסובכים. אדם צריך להקדיש את זמנו לשיטה לגילוי הרוחניות, וכיצד להרגיש מציאות על, עולם עליון, ואלה דווקא דברים קלים. רק לאלו שחשים תשוקה להיות מורי דרך לעם או שבעצמם משתוקקים לחוכמה ולידיעה, להם יש עניין ללמוד ממש את יסודות החוכמה.

הכול מוכתב לפי המבנה הרוחני של כל אדם, לכן כתוב "נשמת אדם תלמדנו", "אין כפייה ברוחניות", "אין אדם לומד, אלא במקום שלבו חפץ". הכול במידה, במשקל שאותו אדם מסוגל וחפץ לשאת, ומתוך תחושה נעימה.

יש לנו קבוצות לימוד בין גילאי תשע עד שבעים, כאשר כל קבוצה, בכל גיל, לומדת לפי רמתה, יכולתה ורצונה. הארגון שלנו הוא רחב בהיקפו בקנה מידה בינלאומי, יש לנו קבוצות לימוד באפריקה, בחוף השנהב, באוסטרליה ובכל יתר היבשות, ותפקידנו להביא את חוכמת הקבלה לכל דורש.

האם למתחיל מומלץ ללמוד את יסודות החוכמה?

אדם לא חייב ללמוד דברים קשים, כי הלימוד לא נועד להבנת החומר, אלא מטרת הלימוד היא למשוך את הכוח העליון, שיפתח לאדם את חוש השישי. דרך החוש השישי הוא יראה וירגיש מציאות עליונה, שנקראת "העולם העליון", "העולם הרוחני" או "בורא". ולשם כך עליו להשיג חוש נוסף, רגישות נוספת.

זה נבנה בתוך האדם על ידי כוח מיוחד, שקיים רק בספרי הקבלה, ורק על ידם יכול להופיע אותו הכוח. אך אין כל קשר למידת הבנתו של האדם, אלא רק למידת רצונו לקבל חוש נוסף זה, ולפתחו עד להרגשת העולם העליון.

ואין כאן כל בעיה, אדם יכול להגיע ללימוד הקבלה, לזכות לאורות עליונים, לסיים את כל תפקידו ולהרגיש עצמו בפסגת הקיום, על ידי לימוד מהחומר הפשוט של חוכמת הקבלה, וללא כל מאמץ שכלי.

ניתן לקחת ספר קבלה, ובעזרת מדריך או מורה, בתוך הקבוצה, לקרוא את החומר בצורה נכונה, מתוך מקורות אמיתיים, אותנטיים, בלי דמיונות או מדיטציות. אלא בפשטות, כפי שמוסבר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", וכפי שמסבירים כל המקובלים. הגישה לחומר מיוחד זה היא עדינה, משום שעל ידה מושכים מתוך הלימוד כוח, שמשנה את חושי האדם.

החומר בכתבי מקור כגון: "הזוהר", "ספר יצירה", כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם, כתבי הרב"ש, כתבי הגר"א, רמח"ל. מרביתו כבד ולא מובן, ולשונו מסובכת. האדם המודרני, ואפילו עברית היא שפת האם שלו, אינו מסוגל לקרוא את הספרים הללו. ואיני מדבר על אלה שכתובים ארמית, אלא אפילו אלה הכתובים בעברית. שכן זו עברית שגם דוברי עברית אינם יכולים לקרוא. ספר "הזוהר", לדוגמה, כתוב בארמית.

אלא גם קריאה בחומר הקריא והפשוט מסוג ספר זה יכולה בהחלט להספיק בכדי להגיע להישגים גדולים. ולאחר שיקרא בהם, יוכל לקרוא גם מן מקורות ולהבינם.

האם יש מקרים שבהם תלמידים מתמצאים יותר בחומר הקשה דווקא? כלומר שמדלגים מהר מהקל אל הכבד?

הקליטה שלנו במציאות כלולה מרגש ומשכל. יש כאלו שמגיעים ובאמת תופסים את החומר בקלות, ודוהרים קדימה, אך לאחר מכן הם בכל זאת נעצרים, משום שחסרה להם ההרגשה. מי שעובד לפי השכל, כלי הרגשה שלו לא כל כך פעילים, כמו מדענים, לדוגמה, שאינם רגישים כל כך לעומת משוררים, הפועליםמהרגש.

גם לפי גישת הקבלה, צריך להיות שילוב מאוזן מזה ומזה. ישנם בעלי שכל רב, וכשהם מגיעים ללימוד, קופצים מיד קדימה בחוכמתם, כלומר, תופסים את החוכמה, אך בשכלם בלבד. ואז לפתע הם נעצרים ועליהם להמתין עד שהרגש שלהם יתפתח. לעומתם יש כאלו שמתקדמים במהירות ברגש, אך בשכלם אינם מסוגלים לעבד שום נתון, ועובר זמן עד שהרגש מביא להתפתחות השכל.

אך אין שום תכונה אנושית באדם שיכולה להיות בעד או נגד התפתחותו, שתפריע או תעזור לו. הכול נמצא באדם רק לצורך השגת המטרה העליונה. ואם אדם לומד את חוכמת הקבלה, כל התכונות הללו ממש פורחות וגדלות בו, ומקבלות את צורתן השלמה והיפה, ממש כפרח הפותח את עליו.

יש פה סתירה. מצד אחד אומרים לאדם שעליו להגיע בצורה תודעתית, הכרתית למטרת הבריאה, אך מנגד אומרים לו: למד, קרא, עסוק בזה, וגם אם אינך מבין תגיע למטרת הבריאה. כיצד ייתכן שאדם מתקדם מבלי להבין?

ההתקדמות היא הכרתית, אבל הכרה ברגש, ולא בשכל. כפי שזה מתבטא בעולם הזה אצל אמנים, ציירים, פסלים וכל אלו שאינם עוסקים במקצועות ריאליים, ואפילו בקרב העוסקים במקצועות ריאליים. פיזיקאי טוב הוא זה, שהצורך להרגיש בתוכו כיצד התופעות מתרחשות בתוך החומר ממש כואב ובוער לו מבפנים, ולכן הוא בונה מודל פנימי של ההתרחשות, ומרגיש אותה, סובל וחי אותה.

לכן העיקר הוא הרגש. השכל מיועד רק לעזור לרגש להבין את עצמו ביתר עומק, כמו שכתוב "הלב מבין". מה פירוש הלב מבין? הבנה קיימת על ידי השכל, אבל בתוך הלב, הלב הוא זה שמבין. הרגשה יחד עם הבנתה נקראת השגה.

האם "חוק שימור האנרגיה" פועל גם בעולם הרוחני? האם הישגים רוחניים שאדם רוכש בגלגול הזה, נשמרים לגלגולים הבאים?

חוק שימור האנרגיה קיים גם ברוחניות, שכן המערכת העולמית של כלל הנשמות, המבנה שנקרא "נברא", "אדם" או "נשמה", היא מערכת סגורה. הנברא נוצר מראשיתו כרצון להתמלא בזה שברא אותו, בבורא, באור עליון.

המערכת היא מבנה קשיח, קבוע ובלתי משתנה, וגם הקשר בין חלקיו אינו משתנה, זה מה שנקרא "עולם הנשמות". זה מבנה שבנוי בדומה לגוף הפיזי שלנו, מאברים ותאים. יש בו חלקים חשובים יותר וחשובים פחות. בכללות ובפרטות הוא מתחלק למוח, עצמות, גידים, בשר ועור, כאשר הקשר בין כל חלקיו הוא קשר הדוק, קשר ישיר, מוחלט וקבוע.

חוקרי הטבע בעולם הזה מגלים, שגוף האדם פועל כך שכל תא ותא שבו לא חי למען עצמו, אלא קשור בכל יתר תאי הגוף וחי לצורכם, כאשר לעצמו הוא מקבל רק את שנחוץ לו, על מנת לשרת את יתר הגוף.

גוף הפועל בצורה כזו הוא גוף בריא, שבו כל תא מקבל חיות רק במידה שהוא זקוק לה, כדי לשרת את כל תאי הגוף. זה נכון כלפי תאים, אברים ומערכות. כמדען בקיברנטיקה רפואית, שהיא מדע ה"מחשב" שבגוף האדם, אני יכול לאשר זאת גם מנקודת מבט מדעית.

אם תא כלשהו מתחיל לקבל יותר מצרכיו כדי לשרת את הגוף, הוא הופך להיות תא סרטני. מדוע שיקבל יותר? כיוון שיש לו חרדה פנימית, אם נתאר זאת בלשון אנושית, שמא יחסר לו דבר מה. כלומר יש לו חוסר אמונה שהגוף יספק לו את מה שהוא נזקק לו. מכאן יוצא שדווקא את התאים הסרטניים אנו יכולים לרפא על הפחתת רמת החרדה הפנימית שבגוף האדם, והגדלת רמת השמחה, האושר ותחושת השלמות בגוף. ובאמת, הדבר מביא לתוצאות חיוביות בפועל.

כדי שנתקיים במערכת זו בצורה האידיאלית, אנו, התאים הפרטיים שבמערכת, צריכים להכיר בכך שאנו תאים פרטיים, שמוכרחים להתקיים רק לצורכה של המערכת כולה. ואז המערכת תהיה בנויה ותתפקד בצורה האולטימטיבית, ואנו נהנה ממנה ומהאור, שרמתו הכללית תהיה הגבוהה והמוחלטת ביותר.

כדי שנרצה בזה מתוך בחירה חופשית, כדי שנבין עד כמה דבר זה הוא מושלם ונצחי –עלינו להגיע אליו מתוך המצב ההופכי לו. המצב ההופכי הוא כאשר כלל הנשמות נמצאות בחוסר קשר ביניהן, בחוסר הבנה שהן מקושרות יחד בגוף אחד. ועליהן לגלות שהן טועות, שהן תחת הסתרה, ולכן אינן חשות בכך שישנו מבנה קשיח, קבוע, שמחבר בין כל הנשמות, כל התאים בגוף אחד.

כל נשמה ונשמה צריכה לגלות עד כמה היא פועלת רק לטובת עצמה ולא לטובת הגוף, כלומר עד כמה היא כולה אכולת גידול סרטני, במאת האחוזים. ורק מתוך "הכרת הרע" הזו היא תרצה להגיע למצב שבו היא חוזרת להתחבר אל הגוף לפי רצונה, לפי החלטתה ולפי הכוחות שהיא משיגה כדי להתחבר לגוף. כלומר כוחות השפעה, כוחות אלטרואיסטיים של מה שנקרא "ואהבת לרעך כמוך", "כאיש אחד בלב אחד". וכאשר היא שבה למערכת הזו, היא מקבלת את כל השפע שנמצא במערכת, ומקבלת אותו בכדי לספקולכל יתר הנשמות, כלומר התאים, ואז הרגשתה היא נצחית ומושלמת.

מכאן, שהנשמות כולן צריכות להגיע דרך "הכרת הרע", לגילוי שהן בעלות צורה הפוכה לחלוטין לבורא, ובשל כך הן מנותקות ממנו, לא מרגישות בו ולא מבינות אותו. ומתוך שיגיעו אט אט לידי גילוי של המצב שבו הן נמצאות וישתוקקו לשוב למצב הטוב, הן יבקשו את כוח התיקון, כוח הקשר בין הנשמות. וכשיבוא כוח זה, הוא יקשר את כולן במערכת אחת, "כאיש אחד בלב אחד", כולנו נהיה "כאגודה אחת". וזו המטרה כפי שהיא כתובה באינספור מקומות.

האם השגה רוחנית כלשהי שאדם השיג בגלגול הזה, "נצרבת" ונשמרת בד.נ.א. הרוחני שלו, ואיתה הוא ממשיך הלאה, או שבכל גלגול עליו לבנות מחדש את המסה הרוחנית שלו?

האדם לא צריך לבנות דבר, הכול כבר בנוי. עליו רק לחדש ולבנות את יחסו הנכון כלפי כל יתר הנשמות. המערכת קיימת ודבר לא משתנה, מלבד השתתפותו של כל אחד ואחד בצורה נכונה בחיי הגוף הכללי.