אם המדעים
האם נכון לומר, שחשיפתה של חוכמת הקבלה לכל דכפין, הביאה גם לזילותה? יש מי שמוכרים אותה כיום במעין שעטנז עם תחומי העולם הגשמי, שאינו יאה לכבודה: "קבלה וארוטיקה", "קבלה ואסטרולוגיה", "קבלה וקריירה", "קבלה וזוגיות", "קבלה וטארוט". האם הסתרתה במשך כל הדורות על ידי מקובלים לא נועדה למנוע תופעות כאלה? האם אין כאן מקום לשקול מחדש את שיטת חשיפתה, שכן אדם שמעוניין ללמוד קבלה, עלול לטעות בדרך ולהגיע למקום שבו מסחרו אותה לשם רווחים כלכליים?
התשובה בקצרה היא – לא נכון. מפני שהזמן הוא הגורם לכך שחוכמת הקבלה, שהייתה נסתרת עד כה, צריכה להתגלות כעת. לפי כתבי בעל הסולם, זוהי "עת לעשות". ולא רק בעל הסולם, אלא מקובלים מכל הדורות, שבעבר ציוו להסתירה, אמרו שכעת יש לגלותה. בימינו, לאחר שובו של עם ישראל לארץ ישראל, חוכמה זו צריכה להתגלות.
יש להבין שחוכמת הקבלה למעשה מעולם לא הייתה נסתרת, ברמה שלא ידעו עליה לחלוטין, אלא ישנם מקרים ידועים רבים על חוקרי קבלה, אפילו נוצרים ומוסלמים, שלקחו ממנה ידע במשך אלפיים השנים שבהן הסתירה עצמה. בעל הסולם כותב, שהפילוסופיה כולה, נבנתה וצמחה מאותן פנינים שגנבו חכמי יוון מהנביאים.
לאמתו של דבר, רק נדמה לנו שחוכמת הקבלה הייתה כה נסתרת, וכי איש לא ידע עליה מלבד אותם מקובלים. אך לא כך הם פני הדברים, היו מי שידעו ואף ניסו לחדור לעומקה, אך לא עלה בידם לעשות כן, כפי שקורה גם היום. שכן, גם כיום וגם בימים עברו ביקשו אנשים שונים לחדור לתוך נבכי חוכמת הקבלה, אך לשווא. בכל זאת, אחדים הצליחו לקחת ממנה מעט, ואף הצליחו להגיע להבנה שיש בחוכמה זו סודות מיוחדים וידיעות עמוקות על מבנה העולם.
נכון שמאז ומעולם תחת הכותרת: "חוכמת הקבלה" מכרה האנושות דברים שונים ומשונים. נוכל להיווכח בזה אם ניפתח ספרים מסוימים כבר מימי הביניים, ואפילו מתקופות קודמות לה. תחת השם "חוכמת קבלה" נכתבו קמעות, ונמכרו סגולות ורפואות למיניהן, שהציפו את השוק דאז.
כיום המסחור של הקבלה קיבל ממד כה נרחב בהיקפו, משום שהאנושות חשה שבתוך חוכמה זו יש משהו שיכול להציל אותה, ולכן רבים מתעניינים בה. מובן שהדבר מביא גם לידי כך שנוכלים ינצלו אותה וימכרו כל זיוף שעולה בדעתם במקום חוכמת הקבלה האמיתית. ומתוך כך קיבלה חוכמת הקבלה בימינו לבוש שאינו יאה לכבודה, כביכול.
אך למעשה, מבפנים הקבלה ברה וזכה, ואין מי שנוגע בה מלבד אותם יחידים שזוכים לפרוץ דרך המחסום אל העולם הרוחני. אותם הנמצאים בייחוד עם הבורא ואינם נוגעים בקמעות או בסגולות למיניהן, שמטרתן להיטיב לחיים החומריים, כפי שמוכרים כיום "המקובלים המודרניים" סגולות לרפואה, סגולות לזיווג ולהטבת כל תחלואי העולם הזה. חוכמה זו מיועדת אך ורק למען הדבקות בבורא.
ההבדל בין שתי הגישות אינו טמון בחוכמה עצמה, אלא באופן השימוש של האנשים בה. ואף בשימוש לקויזה ישנה תועלת רבה, שכן אדם גדל אט אט מרצונותיו החומריים, האנושיים, עד לרצונות גבוהים לרוחניות, רצונות אלטרואיסטיים. ובכדי למשוך את האדם לחוכמת הקבלה, ראשית יש לפתותו במשהו טוב ומושך, כפי שמפתים ילד בממתק כדי שיתעורר בו התיאבון.
הרמב"ם כותב, שלילדים, נשים ועבדים מספרים סוד זה לפי הבנתם, ולאחר מכן, כשיחכימו חוכמה יתרה, יש להתחיל ולפתוח בפניהם את החוכמה יותר ויותר, ולהראות להם מהי באמת חוכמת הקבלה. כלומר, האדם מתפתח, ולפי מידת יכולתו לסבול את האמת אפשר לפתוח לו אותה, אך לא לפני כן.
מי שעושה כך הוא המורה הנכון, מורה אמיתי, שמביא את תלמידו אל "העולם הרוחני" ולא לאיזו "הרגשה נעימה" כביכול שחש התלמיד, הרגשת השתייכות למשהו גבוה, כאשר למעשה אין לו יותר מאותם מילים, הרגלים, סגולות או סיסמאות שהוא רוכש, צועק ושר.
חוכמת הקבלה האמיתית היא התפתחות החוש הפנימי של האדם, הנקרא "נשמה" או "החוש השישי", אשר בו הוא מתחיל להתייחד, להידבק ולהשתוות לבורא. כל אותם שלבים שהאנושות מצויה בהם כעת, המכינים אותה לקראת חוכמת הקבלה, הינם טבעיים, שכן כך אנו גדלים בכול.
הייתי אומר כך, שורשן של כל הדתות והאמונות למיניהן, שהחלו להתפתח לפני אלפיים או שלושת-אלפים שנה, ומאז ועד ימינו אנו, הוא בדליפת ידע מועט מתוך חוכמת הקבלה. אנשים למעשה קלקלו אותה, סובבו ועיכבו אותה בצורה כלשהי, ומתוך כך יצרו לעצמם אמונות ודתות. אך לאותם אנשים אמיתיים, חוקרים אמיתיים שחלקם גויים, הייתה הבנה מסוימת לגבי מהות חוכמת הקבלה.
אם רק יחידי סגולה יגיעו להכרת עומקה של הקבלה, מדוע לפתוח אותה לכולם?
האנושות הגיעה כעת למצב שבו לא יחידי סגולה בלבד יגעו בחוכמת הקבלה, כפי שהיה בדורות עברו, באותם זמנים שגם ספריה נכתבו רק בעבור אותם יחידי סגולה. אלא בימינו כלל האנושות חייבת להגיע לחוכמת הקבלה ולדבקות בבורא.
לכן גם הספרים שנכתבו לאחרונה על ידי בעל הסולם, הרב"ש וגם בידי ארגון "בני ברוך", מטרתם למשוך את כל מי שמתעוררת בו שאלה. אנו חייבים לפרסם את חוכמת הקבלה בעולם, כאשר היא מיועדת ראשית ליהודים, שכן מהם יש להתחיל בתיקון, ולאחר מכן על התיקון להקיף את כלל האנושות, כמו שנאמר: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
מה בנוגע לאותה חשיפה בזויה?
אותו גילוי נמוך, גם בו יש צורך גבוה, אף שוודאי, נמוך נותר נמוך. אך מטרתו היא שמתוך הרע, יברר האדם את הטוב. שכן תמיד מתגלה יתרון האור מתוך החושך. איני אומר, חלילה, שמכירת הקבלה כדי להרוויח ממנה כסף ולספק להמון שקר הינה עסק מכובד, אך כך מסובב הבורא: "זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". והוא שנותן לאנשים אלה להיראות כביכול גדולים בעיני החברה האנושית, כך שבאמצעות אותם דברי הבל שהם יצרו, האנושות תברר ותגלה שמדובר בדברים חסרי שחר ריקים מתוכן, ומתוך כך תתקדם הלאה, לשיטות מפותחות יותר, ותגיע לחוכמת הקבלה.
האם כל אדם נמצא, למעשה, במקום הראוי לו לפי דרגת נשמתו?
ודאי שכל אחד נמצא במקום הימצאו, משום שכך עליו להיות לפי דרגת נשמתו. אך מאותו מקום והלאה האדם כבר יכול להתקדם לקראת האמת, ובזה יש לו בחירה חופשית. לכן אי אפשר לומר, שכל המוכרים את חוכמת הקבלה תחת סילוף, וזיוף הם למעשה צדיקים, המקיימים את עבודת ה' ופועלים כדי לפרסם את שמו הגדול בעולם. ודאי שלא.
אך כאמור: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"ויוצא שמלמעלה משתמשים בהם, בדומה לאדם החפץ להרוויח כסף, ומלמעלהנותנים לו רצון לפתוח מסעדה. יוצא שהוא מספק מזון לכולם, אך מובן שלא זאת כוונתו, אלא כוונתו להרוויחכסף.
האם גם בעבר חקרו בקבלה פילוסופים ומדענים שלא היו מקובלים?
ישנן דוגמאות רבות של פילוסופים ואנשי רוח שחקרו בעבר את חוכמת הקבלה, וכתבואת מסקנותיהם:
יוהנס רויכלין
(1455–1522)
הומניסט ופילולוג (בלשן) גרמני. שימש כיועצו האישי של קיסר גרמניה והיה מקורב לראשי האקדמיה האפלטונית (ג'ובני פיקו דלה מירנדולה ואחרים). רויכלין היה מגדולי המומחים לשפות עתיקות (לטינית, עברית ויוונית) וחקר את תרבותן. בספרו "על האמנות הקבלית" אמר: מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתרגם את המילה "קבלה", שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית "פילוסופיה".
הפילוסופיה של פיתגורס נבעה מן הים האינסופי של הקבלה. קבלה אינה משאירה אותנו להעביר את חיינו בעפר, אלא מעלה את שכלנו לפסגת הידיעה.
ג'ובני פיקו דלה מירנדולה
(1463–1494)
מדען איטלקי מפורסם בתקופת הרנסנס. דעותיו הפילוסופיות משלבות ניאו-אפלטוניזם ותורת הקבלה. פיקו דלה מירנדולה למד באוניברסיטאות של בולוניה, של פררה ושל פדובה ושלט בעברית ובערבית. בין השאר חקר את כתבי הקבלה, התנ"ך והקוראן, לאחר שלמד אותם בשפות המקוריות שבהן נכתבו. בספרו "מסקנות" אמר:
אותו פירוש אמיתי של החוק אשר נגלה למשה בהתגלות האלוקית, מכונה בשם "קבלה" (dicta est cabala), משמע אצל היהודים "לקבל" (receptio).
בעצם קיימים שני מדעים: [...] האחד נקרא קומבינטוריקה (ars combinandi), והוא הנו שיעור ההתקדמות במדעים [...] השני מדבר על הכוחות של הדברים העליונים [...] ושניהם נקראים אצל היהודים בשם "קבלה".
דוקטור לרפואה ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת פביה. שימש כרופאו ויועצו האישי של הקיסר מקסימיליאן הראשון וכן כמחנכו האישי של יורש העצר, פרדיננד הראשון. בספר "הקדמה לתאוריית הקבלה" אמר ריציוס:
הדרך להשגת של כל הסודות האלוקיים והאנושיים מתורת משה מכונה בשם "קבלה".
הפירוש המילולי, הפשטות של התנ"ך, שייך לתנאי הזמן והמקום. המשמעות האלגורית והקבלית שייכות לנצחיות, מעל לתנאי הזמן והמקום.
רופא וחוקר טבע שוויצרי. פרצלסוס היה מיוזמי השימוש בתרופות כימיות בתחום הרפואה ונחשב לאחד ממייסדי המדע המודרני. וכך אמר ב"ספר פאראגרנום": למד קבלה(artem cabbalisticam)! היא תפתח בעבורך הכול!
רופא ובוטניקאי גרמני. הקדיש זמן רב למחקר ההיסטוריה הרפואית והבוטניקה, והתפרסם בייחוד בזכות תרומתו למדע המודרני בעירור ועידוד המחקר המיקרוסקופי של רקמות הצמחים המפותחים. ואלה דבריו ב"מאמר על ההיסטוריה הפרגמטית של הרפואה":
אדם הראשון הכיר היטב את הקבלה. הוא ידע את חותמם של כל הדברים ולכן נתן לבעלי החיים את שמותיהם המתאימים, המורים מעצמם על טבעם האמיתי.
פילוסוף וסופר. נחשב לחוקר המוביל בתחום הקבלה והאסלאם בתקופתו. פסל את שיטת האלכימיה ועסק בניתוח של תורת הלוגיקה ובפיתוחה. מחקר זה הוביל אותו להמצאת המכונה הלוגית הראשונה. אלה דבריו בספר "יצירותיו של לולוס ריימונדוס":
ההוויה או השפה, שתיהן בעלות אותו משקל בחכמת הקבלה. מאחר שההוויה או השפה הן שורש הרגולציה של הכול, ברור כי חוכמתה שולטת בכל יתר המדעים במידה מיוחדת ומכוונת אותם.
מדעים כמו תאולוגיה, פילוסופיה ומתמטיקה מקבלים את עקרונותיהם ואת שורשיהם ממנה. לכן מדעים (scientiae) אלה נחותים לעומת חכמה (sapientia) זו, ולכן עקרונותיהם וחוקיהם [של המדעים] נחותים מעקרונותיה ומחוקיה [של הקבלה]. ומשום זאת דרכי הטיעון שלהם חסרים הם בלעדיה.
מדען, פילוסוף, פייטן ואסטרונום איטלקי. נאלץ לברוח מאיטליה לצרפת כיוון שנרדף על ידי הכנסייה הקתולית בשל דעותיו. עם חזרתו לאיטליה הואשם בכפירה והועלה על המוקד בשנת 1600.
ברונו הציע שורה של תיאוריות בתחום הקוסמולוגיה (תורת מבנה היקום) אשר הקדימו את זמנן: תיאוריה בדבר קיומם של כוכבי לכת שאותם לא הכירו אסטרונומים אחרים בזמנו, תיאוריה בדבר תנועתה הסיבובית של השמש ותיאוריה בדבר קיומם של אינספור גופים ביקום הדומים לשמש שלנו. כמו כן הפריך ברונו את התיאוריה השגויה של ימי הביניים בדבר הסתירה שבין כדור הארץ לשמים. וכך אמר בספרו "היצירה האיטלקית":
הקבלה מפרשת את העיקרון העליון כשם המפורש, וממנו היא מאצילה, בשלב השני, ארבעה עקרונות, וכל אחד מהם בתורו נחלק לשנים-עשר וכל אחד מהם נחלק לשבעים ושניים וכן הלאה, עד אינסוף ענפים. כפי שקיימים בעולמנו אינסוף מינים ותתי-מינים, כך ניתן לכל עצם שמו המיוחד: לאלוקות, למלאכים, לשכל הנעלם ולהשגחה השולטת בכל מין.
יוצא מכאן כי ניתן לייחד את המערכת האלוקית כולה למקור אחד ויחיד, כדוגמת האור הפשוט המאיר באופן אחיד לכלל המראות. אלה מפצלות אותו לשלל הצורות, ומתוך צורות אלה ניתן לשחזר את העיקרון האחד הבסיסי.
גוטפריד וילהלם פון לייבניץ
(1646–1716)
פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אנציקלופדיסט, דיפלומט ועורך-דין גרמני מפורסם. לייבניץ המציא את המושג "פונקציה", פיתח את החשבון האינפיניטיסימלי, ובייחוד את מושג האינטגרל. הוא המציא את שיטת הספירה הבינארית (אפס ואחד) אשר עליה מתבסס כל תחום האלקטרוניקה והמחשבים בימינו. בין השאר אמר בספרו "כתבים בסיסיים על יסודות הפילוסופיה":
כיוון שנעדר מהאנושות המפתח הנכון אל הסוד, התשוקה לידע הנעלם התבזבזה על שטויות ואמונות טפלות. כך התהוותה סוג של קבלה עממית הרחוקה ביותר מהקבלה האמיתית. אל לנו לחשוב, שהקבלה היא מאגיה, אף על פי שמכניסים מאגיה בכל הספרים הנמכרים תחת השם קבלה.
פרידריך שלגל
(1772–1829)
סופר גרמני, מבקר תרבות, פילוסוף והוגה דעות. ממייסדי מדע הסנסקריטולוגיה (חקר הסנסקריט העתיקה) והבלשנות ההשוואתית. אמירתו משנת 1802 משקפת את דעתו על הקבלה: "האסתטיקה האמיתית, היופי האמיתי הוא רק הקבלה".
יוהן וולפגנג גתה
(1749–1832)
ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, מדינאי ומדען. גתה נחשב לאחד הסופרים הדומיננטיים בספרות הגרמנית בין המאות ה-18 וה-19. הוא תרם תגליות רבות לתחומי הביולוגיה, האופטיקה, האקוסטיקה, הגיאולוגיה, המטאורולוגיה, תורת הצבעים, הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה של הראייה. בספרו "חומרים על ההיסטוריה של לימוד הצבעים" אמר גתה:
הגישה הקבלית לתנ"ך היא הפירוש היחיד הנמצא בהתאמה מלאה לעושר האינסופי המצוי בספר. הן במקוריות, בעצמאות ובעושר הטוטאלי שלו.
גליליאו גלילאי
(1564–1642)
מדען שערפו את ראשו,כתב: "הקבלה נושאת בחובה את העיקרון העליון, שממנו יוצאים 72 שמות, המתפשטים לאחר מכן לאינסוף הבחנות וכוחות, שהם ותוצאותיהם פועלים על כל עולמנו".
וישנן עוד דוגמאות רבות לכך, שהקבלה הייתה גלויה גם קודם לכן, ורק לנו נדמה שלא כך הוא הדבר.
אם הקבלה הייתה גלויה, מדוע לא הייתה נפוצה? האם משום שלא היה באנושות די רצון כדי לקבלה?
מובן שהקבלה הייתה דבר ייחודי שהיה גלוי לקומץ אנשים קטן בלבד, משום שלכלל האנושות לא היה די רצון. אך כעת, משיש בהם הרצון, מגיעים אליה כולם. אי אפשר לומר שחוכמת הקבלה הייתה נסתרת, אלא אפשר לומר שכעת היא נגלית משום שחובה לפרסמה, ובעבר לא הייתה חובה לכך.
רמח"ל היה, כפי שהעידו עליו הגאון מווילנה ורבים אחרים, מקובל עצום, שנודה מכלל ישראל והוחרם משום שלימד את חוכמת הקבלה לכול, כלומר גם לגויים. הרמח"ל גורש מהעיר פאדובה באיטליה, ואיש לא היה מוכן לקבלו. ובמאה ה-16, ליהודי שיצאו נגדו בחרם לא רק שלא היה לאן ללכת, הוא גם עלול היה להירצח בכל רגע על ידי כנופיית גויים. בסופו של דבר הוא נסע לאמסטרדם, ופתח כמה קבוצות לימוד באירופה, שבהן לימד את חוכמת הקבלה ליהודים ולגויים, ולא חדל מעיסוקו זה עד יום מותו. בנוסף, הוא גם כתב ספרי קבלה.
עד ימינו אלה היו בכל הדורות אולי עשרה מקובלים כמותו. אפשר לומר (ואיני מזכיר כעת מקובלים מתקופת "בית המקדש") שבדרגתו היו משה רבנו, הרשב"י, האר"י, בעל הסולם, ואחריהם היה הרמח"ל. ומקובל בסדר גודל כזה הוחרם וגורש, משום שרצה לפרסם את הקבלה כבר אז.
גם הרב אברהם אבולעפיה בזמנו רצה ללמד את האפיפיור את חוכמת הקבלה, שכן, מאז ומתמיד מקובלים חשבו שבאמצעותה יוכלו להציל את העולם ולהביא לגאולת עם ישראל והאנושות כולה.
לכן גם גילויה הנוכחי אינו "גילוי", שכן כתוב: "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", כלומר כמה שמגלים, כנגד זה יש לכסות כפליים. מה פירוש "לכסות"? להשאיר מקום נסתר שימשוך אנשים, משום שאנשים נמשכים להסתרה, ולא לגילוי. לפיכך, מי שפותח ומגלה, עליו לגלות כך, שהנושא יישאר מושך.
אם היו מפיצים ומפרסמים בעבר את חוכמת הקבלה כפי שעושים בימינו, האם זה היה מביא התעוררות כזו של היום?
לחלוטין לא. ההפצה נכונה לימינו, משום שחזרנו פיזית ל"ארץ ישראל", וכדי להחזיק בה עלינו להגיע גם ל"ארץ ישראל" הרוחנית, שזה ניתן על ידי לימוד חוכמת הקבלה בלבד, וזה אכן מה שקורה בימינו.
את התהליך הזה לא ניתן לעצור. בשנים הקרובות ידעו כולם מהי חוכמת הקבלה האמיתית. וכל אלו שמרוויחים כסף וכבוד על ידי מכירת כזבים במקום חוכמת הקבלה, ייפלו. תיוותר רק החוכמה הנקייה עצמה, החוכמה המיועדת לתיקון האנושות.
מדוע בכל זאת נקראת חוכמת הקבלה "נסתרת"?
חוכמת הקבלה נקראת "נסתרת", שכן במה ניתן להסתירה או לגלותה? האדם עצמו הוא שמסתיר או מגלה אותה בתוך כליו. האם ניתן להסביר דבר מה לתינוק, לילד או לאדם שאינו מסוגל להבין מאום? האדם צריך לפתוח את לבו ואת שכלו, ולהכין עצמו לתיקון. לפי המידה שבה הוא מוכן לקלוט את הדבר, כך הוא קולט. מכאן, שמידת הגילוי או ההסתרה תלויה באדם בלבד.
אם האנושות מגיעה כעת למידת בשלות פנימית, שבאה מתוך הכנה דרך מעבר של גלגולי חיים שנמשכו אלפי שנים, והיא מוכנה לפתח את עצמה, ודאי שניתן להתחיל ללמדה מהי חוכמת הקבלה, שכן האנושות כבר רכשה את ההכנה הפנימית לפיתוח החוש לקליטת העולם הרוחני, שנקרא "סודות". קודם לכן לא הייתה להם הכנה כזו, זה כל ההבדל, וכאשר אין הכנה, האדם חסום ואינו מסוגל לקבל את חוכמת הקבלה, ואז היא חוכמת הנסתר.
גם כיום הקבלה היא שפת הנסתר, חוכמת הנסתר, עבור מי שאינו מסוגל לפתח כלים עבורה, ואז אינו רואה, מרגיש או שומע מה שביכולתה לגלות. אלא האדם חייב לפתח בתוכו חוש שישי, ולפי מידת התפתחות החוש, תתגלה לו החוכמה.