חינוך תחת חובה
למרבה הצער, בשנים האחרונות נראית מערכת החינוך כאילו הגיעה לפשיטת רגל. תלמידים מכים מורים, פוגעים ברכושם ועושים ככל העולה על רוחם. מערכת החינוך מנסה לערוך בדק בית ולגלות היכן טעתה. אך האם לא מאוחר מדי לתקן? האם יש ביכולתה של חוכמת הקבלה לאתר את שורש הקלקול ותיקונו?
ראשית, יש להבין שהחינוך הוא הדבר החשוב ביותר, משום שאם נדע כיצד לחנך את הדור נכון, נהיה סמוכים ובטוחים שכל טעויותינו לא יוסיפו להתקיים גם בדור הבא, ובמידה שבה נעביר לו באופן נכון את הניסיון ואת תוצאותיו החיוביות של החינוך, נבטיח לו חיים טובים יותר.
זאת ניתן לעשות רק בתנאי שהמחנכים עצמם יהיו בעלי הבנה עמוקה במערכת ההנהגה, במערכת ההשגחה העליונה, שידעו כיצד סובב העולם הזה, כלומר ידעו אילו תגובות מגיעות מהסביבה, מהמדינה, מהעולם ומהיקום, כתוצאה מאילו מחשבות, רצונות ופעולות האדם. מי שמחנך את הדור מוכרח לדעת כיצד אנו משפיעים על האקולוגיה, על הטבע, וכן הלאה.
שכן אם מחנך מכיר את כלל המערכת, כמערכת אחידה שבה כל מחשבה, דיבור ומעשה פועלים, ויודע כיצד הם פועלים וכיצד ניתן להפעילם נכון, מתוך יכולתו לראות כל מעשה והשפעתו, כלומר התגובה שבאה מנגד, ומתוך כך יודע מהן תגובות רעות ומהן תגובות טובות, שמגיעות מהשפעות אלו ואחרות, אדם כזה מסוגל להעניק לדור הבא חינוך טוב באמת.
מובן, שמי שיכול לעמוד בתנאים אלו הוא מקובל בלבד, שכן הוא מכיר את העולם העליון ואת פעולות האדם ברצון, במחשבה ובמעשה, שאליהן מגיעות תגובות ממעלה, מה שנקרא בקבלה, בהתאם להעלאת המ"ן, באה ירידת מ"ן.
חוכמת הקבלה כשמה כן היא, מלמדת את האדם כיצד "לקבל" את ההשגחה, ההנהגה העליונה, באופן נכון, וכיצד, בסופו של דבר, להפעילה. אף כי האדם נמצא כרגע למטה, בתחתית הסולם הרוחני, עליו להגיע להיות "בן מלך" למעלה ולקבוע הכול, כי רצון הבורא הוא שהאדם יגדל עד לגובהו, וייטול ממנו את מערכת ההנהגה וההשגחה על עצמו, בזה שינהל הכול בעצמו. כמו שנאמר: "שׁובה, ישׂראל, עד, ה' אלקיך".
לשם כך דרושים מורי דרך רוחניים, ולא כאלו שמייצגים את הכתוב "פני הדור הוא כפני הכלב". שכן מה שמלמדים המורים את תלמידיהם הוא שחוזר אליהם כבומרנג מהתלמידים.
אף על פי שהחינוך הדתי לוקה בחסר וגם בו נעשות שגיאות רבות, שכן אינו מלמד רוחניות, בכל זאת הוא מלמד מתוך חומרים השייכים לתורה, מלמד יחס נכון בין אדם לחברו וצניעות מסוימת. והמורים זוכים בו ליחס של כבוד מהתלמידים בשיעור רב לאין ערוך מאשר היחס שלו זוכים מחנכים בבתי ספר חילונים. ובחינוך רוחני, אני מדבר על חינוך בדרגות גבוהות בהרבה מזה שמעניק החינוך הדתי.
נכון שבחינוך הרגיל כלולה גם השפעת הסביבה, המשפחה והרחוב, המצב מורכב, ולאהמורה לבדו שולט בחינוך הילד. המורה מלמד מקצוע מסוים, ואם הוא מצליח בהוראתו, מה טוב, אם לא, מה חבל, אך עדיין על מערכת החינוך מוטלת אשמת כישלונה, ולא על הילדים, שכן ערכיה מבוססים על חינוך זר שדבק בנו מזמן הגלות. מערכת החינוך לקחה חוקים שגויים ופיתחה אותם למיני שיטות, במקום ללכת לפי החוק הכתוב בתורה: "חנוך לנער על פי דרכו".
כרגע אנו מגלים רק חלק מזערי מפגעי החינוך, אך בעוד שלושים או ארבעים שנה, כאשר יגדל הדור הנוכחי לאנשים בוגרים, אז יתגלה הפגם כולו, והחברה תבין עד כמה נורא החינוך שקיבלו בילדותם. ולפי מה יחנכו אז את הדור הבא? שהרי זו הסיבה לכך שכל דור גרוע מקודמו.
ראשית יש לחנך את המחנכים והסביבה המשפיעה על הילד. ישנם אינספור גורמים שליליים שהילד נחשף אליהם מגיל צעיר: סמים, זנות, טלוויזיה, פאבים ומועדונים. הילד מתערה בהם ולאחר מכן כבר אינו מסוגל להשתחרר מהם.
חשוב להבין, שלא נוכל לפתור את הבעיות הללו באופן נקודתי, אלא עלינו להעלות את האדם מעליהם, ושהן יישארו למטה. לא נוכל למחוק את הסמים או הזנות בעולם הזה. זה היה קיים מאז ומעולם וימשיך להתקיים. אם אדם לא מתרומם מעליהם, הוא נשאר בתוכם.
זו הסיבה לכך שחינוך חייב להיות מכוון רק לשם התעלותו הרוחנית של האדם, כך שמתוך העונג של הרגשת הנצחיות והשלמות שיחוש, הוא כבר לא ירצה לצרוך סמים. ברגע שאדם ירגיש שנפטר מבעיות העולם הזה והתרומם קצת מעליהן, הוא לא יזדקק עוד למילויים המזוויעים הללו. אך לשם כך חייבים להיות מחנכים מתאימים.
מה פירוש "מחנכים מתאימים"?
חובה לשנות את כל תוכנית החינוך למחנכים, שכן המורים עצמם לוקים בכל מיני התחלואים החברתיים. האווירה בבתי הספר כלל לא מכוונת להביא את הילד לדרגת "אדם", ישנה מעין נטייה לאפשר לו להתהלך חופשי כפרא, וזו גם תוצאת החינוך, בסופו של דבר. הפתרון הוא אותו פתרון לכל בעיותינו, לחברה, למחנכים ולילדים שמקבלים חינוך – אחרת הן לא ייפתרו.
האם הכוונה ללימוד משלים, שיבוא בנוסף ללימוד הקיים, או ללימוד שיחליף אותו?
ודאי שמדובר בלימוד משלים. אנו מעודדים את כל ילדי הקהילה שלנו לצאת ללימודים גבוהים. אדם חייב לסיים שתים-עשרה שנות לימוד בבית ספר, וכמו כן ללמוד באוניברסיטה ולרכוש מקצוע לפי רצונו, לפי כישוריו ולפי נטיית נפשו. אסור לו להיות זרוק בעולם ולהזדקק לפת לחם או לעבוד בעבודות מזדמנות למיניהן. אך אני מדבר על חינוך ה"אדם" שבילד, מלבד לימודי פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, וקרוא וכתוב.
עלינו לטפל ביסוד הילד כ"אדם", אחרת במה יועיל לו כל ה"ידע" שרכש בבית הספר, כאשר יעמוד מול הבעיות החברתיות, סמים, אלכוהול, זנות, ועסקים מפוקפקים למיניהם?
המורים אומרים שמרבית הילדים מגיעים אליהם "מקולקלים" כתוצאה מהחינוך שקיבלו בבית.
נכון שלא ניתן לחנך ילד רק בבית הספר, שכן המורים מעניקים לו רק "דעות" ויגיעה במקצועות שונים. כך בנוי הבית ספר, לא לשם בניית ה"אדם", אלא כדי להעניק לו ידיעות מספר לפי תוכנית לימודית, וכולם חושבים שדי בזה.
הילד מקבל השפעה מהסביבה: מהבית, מהטלוויזיה, מהרחוב וממשחקים שונים, והסביבה כבר מסודרת באופן כזה, שהילד יוצא תחת השפעתה כמקולקל. לפיכך, ודאי שלא בבית הספר לבד נוכל לפתור את הבעיה, אלא נפתור אותה רק על ידי חינוך העם עצמו. חינוך שצריך לבוא מכל הזרמים והאמצעים, ולכלול בתוכו גם את חינוך המחנכים.
זוהי בעיה של כלל האומה, המתבטאת בכל השטחים, המדרגות והרמות, והפתרון לה אינו לצאת ולהילחם בבעיות עצמן, כלומר בסימפטומים, אלא לפתור אותה מהשורש.אחרת בכל פעם נתרומם מעט בתחום אחד, וניפול באחר. נוסיף לחפש בחדשות דבר טוב להיאחז בו, אך לא יהיה טוב, יהיה רק גרוע יותר, גם אם ננסה לשקר לעצמנו.
טוב יותר יכול להיות רק כתוצאה מכך שנהיה אנו טובים יותר, כלומר קרובים יותר לבורא. זה לא יתקיים על ידי מילוי מצוות למיניהן, כפי שגורס הזרם החרדי, אלא על ידי התקרבות לחוק "ואהבת לרעך כמוך".
עלינו להבין שאנו קשורים בינינו בערבות מלמעלה, שיש חשבון משותף כלפי כולם, ואם אנו לא מסודרים יחד, זה נוגד את חוקי הבריאה. הבעיה היא שאנו לא מבינים או מרגישים שתמורת המאמץ להגיע לרוחניות, נזכה לשלמות, נצחיות, דרגת "עולם הבא", גן עדן בעולם הזה, וכבוד רב מאומות העולם, כמו שכתוב: "ולקחום עמים, והביאום אל-מקומם, והתנחלום בית-ישראל על אדמת ה’".
שכן קיום העם היהודי הוא רק בזה: להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ולזה לא נגיע על ידי ישיבה ב"כולל" ולימוד גמרא, שכן יתר השיטות כבר התגלו ככוזבות. אלא על ידי "המאור המחזיר למוטב", על ידי משיכת האור העליון. וכמו שכתוב ב"הרחבה לספר הזוהר" ובכתבי מקובלים רבים, רק על ידי לימוד חוכמת הקבלה ניתן למשוך את האור העליון, ה"מאור המחזיר למוטב", שבעזרתו נגלה את השמים, את העולם העליון, ומתוך שמחה ננשום את אוויר הנצחיות לקרבנו. לא נפחד עוד מהמוות ולא נחוש כל כאב וסבל. רק כך נהיה מאושרים.
האם היית ממליץ לאם ששולחת את בנה לחוג ג'ודו אחר הצהריים, לשלוח אותו לחוג קבלה למען אושרו?
כן, אך זה לא בא על חשבון זה. איני אומר, "זה טוב, וזה רע". יש צורך בשניהם. יש צורך גם בהתפתחות גשמית, שכן על האדם להיות גם חזק ומפותח, וגם להיות "אדם". חוג ג'ודו טוב לחיזוק הבריאות הגופנית, וכל עוד החוג הוא לטובת בריאות הילד, ולא לשם שליטה על אחרים, אין בזה כל רע.