מסמך "דיסלדורף" - שיעור 5
במאמרים הקודמים הגענו למסקנה שכל התהליך שהאנושות עוברת, הוא תהליך התפתחות הרשימות בחמש דרגות עביותן. ההתפתחות באנושות החלה מהזמן, מהנשמה שנקראת "אדם הראשון". היא החלה מבן אדם שנקרא "אדם". אצל ה"אדם" הרצון לקבל גדל לעביות בדרגת אפס, שורש, ובכך הוא התחיל להרגיש את השורש, את הבורא לעצמו. מתוך כך הוא התחיל, אומנם בשורש עדיין, ולא בצורה מעמיקה, להשיג את כל מבנה המציאות. לכן, האדם הראשון הוא המקובל הראשון. הוא הראשון שקיבל את כל סדר ההשתלשלות ומטרת הבריאה.
אחרי האדם הראשון, הרצון לקבל באנושות גדל בפעם שנייה בתקופת בבל העתיקה. מסופר בתורה אחרי סיפור האדם הראשון, שבני האדם לא יכלו להתגבר על הרצון לקבל שגדל ופרץ בהם, ורצו לבנות מגדל בבל. הם לא הבינו, שעליהם לתקן בעל מנת להשפיע את הרצונות שהתגברו בהם, ועם הרצון שגַדֵּל, להדבק עוד יותר בבורא ולהיכנס עוד יותר לעומק, לטבע, לרוחניות.
במקום לתקן את הרצון לקבל, הם התחילו לעבוד איתו. הם התחילו לעבוד כמו הרצון לקבל ולמלא אותו. הם התחילו להתגבר עם הרצון לקבל על הטבע, והשתמשו בטבע ובסביבה, על מנת שכל אחד ימלא את הרצון לקבל הפרטי שלו.
אנשים בדרך זו התחילו להתנתק ולהתרחק זה מזה, והתפתחה שנאה. אנשים פסקו מלהבין אחד את השני ואת הבורא. במקום בורא, הם התחילו לתאר לעצמם כל מיני כוחות טבע אחרים. כל החורבן שנעשה בבני האדם דאז, או בנשמות שקיבלו את העביות הזאת, נקרא "בניית מגדל בבל".
12. "התורה מתארת זאת דרך משל ("בראשית" פרק י"א, פסוקים א' עד ח'): "ויהי בנוסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם...: ויאמרו איש אל-רעהו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה-לנו שֵׁם פן-נָפוּץ על פני כל הארץ: וירד ה' לראות את-העיר ואת-המגדל אשר בנו בני האדם:"
הם החלו להשתמש בכל הרצון, על פני כל הארץ. הם השתמשו בו בעל מנת לקבל, כדי לבנות לעצמם "שֵׁם
ומגדל".
"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה הַחִלָּם לעשות ועתה לא-יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: הבה נרדה וְנָבְלָהשם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: וַיָּפֶץה' אותם משם על-פני כל-הארץ ויחדלו לבנות העיר".
הבורא גילה להם את מצבם האמיתי, שהם מנותקים זה מזה. הם כביכול היו מחוברים אחד עם השני כדי לבנות מגדל לרצון לקבל, לאגו שלהם ובאמצעותו להגיע להיות כבורא. אך הדבר הזה מנוגד לחוק הבריאה ומנוגד לחוק השתוות הצורה עם הבורא. ולכן כמו בשבירת הכלים, מתגלה כביכול האור הגדול בזמן השבירה ששובר את הכלי. בעולם הנקודים לדוגמא, מתגלים האורות לפי הסדר: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש בהסתלקות הפרצוף בדרגה ד' ג', ואחר כך בדרגה ג' ב'. הוא עושה זיווג בישסו"ת ושוב יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, כאילו כל האורות נמצאים בכלים דקבלה, ולאט לאט מסתלקים.
מדוע האורות מסתלקים? האורות למען האמת, אינם נכנסים לתוך הכלים, אלא עומדים כנגדם. יש הרגשה בכלים שהם הולכים לקבל אותם. ההרגשה הזאת חייבת להיות בכלי השבור, כדי שלאחר מכן הכלי ידע למה הוא משתוקק. אני משתוקק לאותו המילוי, כמו המילוי שכביכול היה אצלי, שעמד לפני והיה ראוי לי בעת השבירה.
אותו דבר כאן, בני האדם שרצו לעשות "עיר ומגדל" לרצון לקבל, שרצו להתפשט עם הרצון לקבל על כל הארץ ולעלות עד לשמיים, גילו בזה את עמקות וגדלות התענוג שיש בזה, את המילוי שיש בזה. רצוי שיגלו אותו, עד שירגישו שכל המילוי במלואו נמצא בהם.
לאחר הרגשת המילוי, מתחילה להיות השבירה. במצב הזה "בלל ה' שפת כל הארץ" (בראשית, פרק י"א פסוק ט'), והם פסקו מלהבין זה את זה. כלומר התגלה בכלים שכביכול מלאים באור, כוח הפירוד בניהם, הקלקול שבהם, ואז באה הזדככות הכלים.
13. "יוספוס פלביוס כותב שנמרוד דרבן את האנשים להמרות את פי הבורא."
נמרוד הוא המלך ששלט בבבל העתיקה, והיה בה כראש, ככהן גדול. הוא עמד בראשה של אותה חברה אגואיסטית בבבל, והיה בעד לבנות את מגדל בבל. בבל הייתה עיר גדולה מאוד ומחולקת בתוכה לחלקים שונים. במרכז העיר היה גן רחב מימדים, שבנו בו את מגדל בבל ובו היה מקום הפולחן העיקרי.
"כדי לנקום את מות אבותיהם הקדמונים, הוא יעץ להם לבנות מגדל שיהיה יותר גבוה ממה שהמים יכולים לעלות, במקרה שהבורא ישלח שוב את המבול."
מדובר כאן וודאי במישור הרוחני. המבול בא כתיקון על חטא דאדם הראשון. הייתה התדרדרות, התפרקות ושבירה, שנמשכה מחטא אדם הראשון במשך עשרה דורות עד נֹח. בדורו של נֹח נגמרה השבירה, ואז החל התיקון מנֹח ועד אברהם. על פני התיקון, גדל הרצון לקבל לדרגת עביות א'. היה ניתן אז להשתמש בו על מנת להשפיע, אבל הם לא יכלו להתגבר עליו.
"מבלי לחסוך במאמץ ובהתלהבות, הם התחילו לבנות את המגדל. בראותו שבני האדם אינם מתקנים את עצמם אחרי הלקח של המבול, הבורא גרם להם לדבר בלשונות רבים. אז הם כבר לא הבינו זה את זה, ונפוצו."
כל אחד דיבר מתוך האגו שלו בעד עצמו ולא בעד השני או האחרים. כל אחד דיבר בלשון של עצמו ולא הבין את השני.
"המקום שבו המגדל נבנה נקרא היום "בבל" (מלשון בלבול), מאחר והוא היה המקום של בלבול הלשונות, במקום הלשון האחת שהייתה להם לפני כן."
כך כותב ומתאר יוספוס פלביוס באריכות בחיבוריו. קיימים מסמכים היסטוריים רבים המספרים על תקופת בבל העתיקה ומגדל בבל.
14. "בתחילת המאה ה- 20, גילה הארכיאולוג הגרמני רוברט קולְדֶוֶוי(Koldewey) בבבל את שרידי המגדל, בגודל של 90X90X90 מטר. גם הרודוטוס, שחי במאה החמישית לפני הספירה, תאר את המגדל כפירמידה בעלת שבע שכבות, באותו גודל."
כל אחד יכול לתאר בדמיונו לפי התיאור לעיל כיצד היה בנוי המגדל. כל התיאורים הללו, הם תיאורים כנגד הכוחות הרוחניים שהפעילו את בני האדם להתנהג כך. איננו עוסקים במעשיהם של בני האדם ובתיאורי המגדל החיצוניים – מה היו גודלו ורוחבו, היכן הוא היה, מי גילה אותו ומי כתב על כך. אם נבין את הסיבות לבניית המגדל, נוכל לראות תמונה פנימית, רוחנית. אם נבין מהי הסיבה ומהו השורש הרוחני בתהליך בניית המגדל, נבין מדוע השורש הרוחני מועבר אלינו בצורה חיצונית כזאת.
"מקורות היסטוריים מדווחים שבמכרז בבל הייתה עיר המקדש אֶסָגִילה (Esagila), ולא רחוק משם עמד מגדל בבל, מקדשו של מַרְדוּךְ (Marduk)האל העליון."
מַרְדוּךְ
היה האל של הבבלים.
"המגדל היה קרוי אֶתֶמֶנָאנְקי (Etemenanki), שמשמעותו אבן הפינה של השמיים והארץ."
המגדל היה כאבן פינה של השמיים ושל הארץ, אולם השתמשו בו בצורה לא נכונה.
"באותם ימים, אֶסָגִילה הייתה המרכז הדתי של העולם, במאבקו כנגד הדת המונותאיסטית. האסטרולוגיה, סימני גלגל המזלות וההורוסקופים, חיזוי עתידות, מיסטיקה עם מספרים, ספיריטואליזם, לחשים, קסמים וכישופים, עין רעה, זימון רוחות רעות - כל אלה התפתחו באסגילה."
אֶסָגִילה היא המקור לכל הדברים הללו. אומנם גם קודם לכן האדם הפרימיטיבי השתמש בכאלה דברים, אלא שהוא הרגיש את כוחות הטבע. הוא עבד עם כוחות הטבע, הרגיש אותם וחי איתם. אצל האדם הפרימיטיבי, הדברים האלה לא היו בבחינת מיסטיקה, אלא בבחינת העולם שלו, ההרגשה שלו. הם היו יחד איתו בשדה הראייה שלו.
לעומת זאת בתקופת בבל, בגלל שבני האדם התחילו לעסוק באגו, אז כנגד אותו עובי האגו שבו התחילו להשתמש, הם הפסיקו להרגיש את הטבע.
הם רצו להשלים את אותו החלק בטבע שהפסיקו להרגיש באמצעות מגלי עתידות למיניהם, הורוסקופים, וטכניקות שהם כביכול שולטים בהם ויודעים אותם. כאילו האגו שלהם לא גרם להם נזק בתפיסת המציאות, בהתקשרות לטבע. זאת בעצם הייתה הסיבה להתחלת ההתפתחות של הכישופים והמזלות, ההורוסקופים וכן הלאה.
"אמונות אלה מתקיימות עד היום, ובמיוחד בימינו אנו עדים להתפרצותם הסופית."
הסיבה לכך היא שבימינו אנו למעשה חוזרים לאותו מגדל בבל, לאותו מצב כמו שהיה בעבר. אלא שבימינו, אנו חוזרים כבר לאחר הכרת הרע. תקופה בת 5,000 שנה התגלגלנו רק בכדי להגיע להכרת הרע.
בימינו אנו נמצאים שוב באותו מגדל בבל השבור. עלינו לבצע את ההתגברות שבני האדם בבבל לא עשו. בזמננו קיים אותו מצב כביכול - משחזרים לנו את הכוחות, הרצונות וההתקשרויות בינינו ועלינו להתנהג איתם בצורה הפוכה. הכישופים אינם תורמים דבר, ולכן נקווה שנגיע מהר להכרת הרע ונתקן את חטא בבל.
15. "מאז אותו זמן, ובמהלך 5,000 השנים האחרונות, האדם התעמת עם הטבע, כלומר עם תכונת האלטרואיזם המוחלט. במקום לתקן את האגואיזם הגדל והולך ללא הרף לאלטרואיזם, במקום השתוות עם הטבע, האנושות בנתה מגן מלאכותי שיגן עליה מפני הטבע. במשך 5,000 השנים האחרונות האנושות פיתחה את המדע ואת הטכנולוגיה כדי שיסייעו לה להתגונן מפני הטבע, וזוהי בעצם הקמת מגדל בבל. וכך, במקום לתקן את עצמנו, אנחנו רוצים לשלוט בטבע.
ההתפתחות שלנו מתקופת בבל, היא בכך שהרצון לקבל גובר וגובר, והאנושות מחויבת יותר ויותר להשתמש בו כדי למלא אותו בצורה כלשהי. בעל הסולם מתאר אדם שרץ אחרי תענוגים, ולמרות שהוא כבר באפס כוחות, יצר הרע מביא לו על קצה הסכין את טיפת הרעל האחרונה. האדם לא יכול להחזיק את עצמו. הוא חייב לקבל אותה ולבסוף מת ממנה.
אותו דבר באנושות כולה. גם אחרי שהשבירה נעשתה, היא ממשיכה להתרחש הלאה. אין ברירה אחרת. לא יכולים לעצור באמצע וחייבים להגיע עד לסוף השבירה בימינו.
בסוף השבירה מגיעים להכרת הרע, מפני שלא יכולה להיות הכרה ברצון לקבל, אלא כאשר הוא עובר ד' דרגות ההתפתחות, ורק בדרגה החמישית מתחיל להכיר את השורש. לעומת השורש הוא מתחיל לקבוע לעצמו "מי אני" כך קורה בזמנינו.
16. "האגואיזם אשר הלך וגדל מאז במין האנושי, מגיע היום לשיאו. האנושות התפכחה מהאשליה שניתן לספק את האגואיזם על ידי התפתחות טכנולוגית או חברתית. היום אנחנו מתחילים להבין, שמאז אותו משבר בבבל, צעדנו על נתיב שווא.
במיוחד היום, כאשר אנו מכירים במשבר ובמבוי הסתום בהתפתחותנו, ניתן לומר שהרס מגדל בבל הוא בעצם עימות בין האגואיזם לבין הבורא. לפני כן, מגדל בבל נהרס על ידי הכוח העליון, אולם כיום הוא נהרס במו ידינו"
אפשר לדמיין את התהליך הזה כמו שבירת הכלים באדם הראשון, או בעולם הנקודים. הכלים עוברים מְשַׁבֵּר, שבירה, על ידי הכוח העליון. ישנה התמודדות של הכלי עם הרצון לקבל והכלי נשבָר. אחרי השבירה, נופלים מדרגות רבות, עוברים התכללויות רבות, ומתחילה להיות הארה מלמעלה מתוך הרצון לקבל שסובל.
אחרי מכות רבות וגלות מצרים, מתחילה להיות הכרת הרע. על ידי הארות רבות ומכות, כאשר האור עומד כנגד רצון לקבל ומתחיל להראות לו את הטבע האמיתי, בהתנגדות בין זה לזה, מתחילה להיות הכרת הרע.
מתרחש תהליך ארוך, מהתחלת השבירה ועד שהכלים השבורים מכירים את הרע שנעשה בהם. לפני הכרת הרע, השבירה איננה מוכרת. היא מוכרת רק בסוף ההתפשטות וההידרדרות, ובתום כל הניסיונות לעבוד עם הכלים השבורים כדי להשיג את המילוי.
אחרי השבירה והפעולות הרבות שבאות אחריה, סוף סוף מתחילים להבין שאי אפשר למלא את הכלים. אז, מתרחשת שבירת מגדל בבל האמיתית. היא מתרחשת כלפי הכרת האדם. השבירה איננה מתרחשת בזמן השבירה עצמה, אלא בזמן שהאדם מכיר בכך שהוא נמצא בכלים השבורים.
"לפני כן, מגדל בבל נהרס על ידי הכוח העליון, אולם כיום הוא נהרס במו ידינו, במודעותנו שלנו. האנושות מוכנה היום להכיר בכך שהנתיב אותו בחרה, לפצות על ההופכיות האגואיסטית מן הטבע על ידי טכנולוגיה, במקום לתקן את האגואיזם לאלטרואיזם - מוביל למבוי סתום."
17. התהליך שהתחיל בבבל, של היפרדות לשתי קבוצות שהתרחקו זו מזו גיאוגראפית ותרבותית, מגיע היום לשיאו. במהלך 5,000 השנים האחרונות, כל קבוצה התפתחה לציביליזציה המורכבת מאומות רבות ושונות. קבוצה אחת היא מה שאנחנו קוראים לו התרבות המערבית. הקבוצה השנייה כוללת את התרבות המזרחית המכילה את הודו, את סין ואת העולם המוסלמי."
האנושות התחלקה מאז התהליך שהחל בבבל. קיימים מקורות היסטוריים רבים וציורים, המתארים כיצד האנושות התפזרה מזרחה ומערבה ודרך אילו ארצות. עוד מתואר, כיצד התחילו להתחלק הלשונות מבבל עד לפינים ולנורבגים, עד מקומות שונים במזרח הרחוק ועד לאלאוטים בצפון.
הסיבה להתחלקות בצורה כזאת היא שני קווים, שני שורשים, ימין ושמאל, אך ישנן גם סיבות נוספות. קו אמצעי הוא "ישראל" שצמח מקו ימין ומקו שמאל, ואילו קו ימין וקו שמאל הם עדיין כשני קליפות, כי אינן מתוקנים, שהתחילו מבבל .
לאחר מכן הביאו לאותם חלקים שהתפזרו דתות: אסלאם וכל האמונות למזרח, ונצרות על כל ענפיה למערב. אלו הם ימין ושמאל. אם מאותו קו היה יוצא קו אמצעי, הכול היה מסופק. אבל הקו אמצעי עדיין נשאר במקום. עם אברהם הוא הלך בדרך השלישית.
"אין זה מקרה שאנו עדים היום להתנגשות ענקים בין ציביליזציות, המאיימת על יציבות האנושות. זהו אחד מגורמי המפתח במשבר הכלל עולמי."
למען האמת, רק נראה לנו שהציביליזציות הללו נמצאות בהתנגשות. עדיין לא מבורר שההתנגשות ביניהן איננה התנגשות, אלא חיפוש הקו האמצעי. הציביליזציות עדיין אינן יודעות שהן צריכות את הקו האמצעי, ושעל ידו הם יגלו כיצד למלא את עצמן. הציביליזציות בעצם מחפשות למלא את עצמן. כל אחת בשלה, ולכן כל אחת כנגד האחרת כביכול. עדיין לא התגלה, שציביליזציה אחת איננה יכולה להיעזר בשנייה. במהות, בשורש שלהן, הן מנותקות ושונות לגמרי. השוני הזה עדיין לא התגלה. עדיין חושבים שאפשר להתחבר, אך אי אפשר. רק על ידי קו אמצעי יהיה אפשר להתחבר.
כאשר תגיע ההכרה שיש קו אמצעי, ושהוא למעשה גורם את הפירוד וכביכול לא מרשה להתחבר, אז שתי הציביליזציות הללו, יכוונו את עצמם לישראל באותו הזמן יחד.
בינתיים ההתנגשות היא בין הציביליזציות, אך למעשה היא איננה צריכה להתרחש כי בשורש אין ביניהן התנגשות. ההתנגשות הזאת היא מאוד מלאכותית. ההתנגשות במקור היא כדי למלא את עצמם בקו אמצעי.
"יתר על כן, ההתנגשות הזאת משקפת את שיאו של התהליך שהתחיל עם נפילת מגדל בבל. בבבל, האומה היחידה התחלקה כיוון שהאגואיזם הפריד בין חבריה. עכשיו הגיע הזמן שחבריה של אותה אומה אחת של המין האנושי יתאחדו מחדש לעם אחד, מאוחד."
בעבר הייתה אפשרות, כביכול תיאורטית, שהם יתקנו את עצמם על ידי שיטת הקבלה שהתגלתה אז לאברהם. תרח, אבי אברהם, היה עובד אלילים, וידע כיצד לעבוד עם הרצון לקבל שלו בעל מנת לקבל עד כמה שאפשר. הוא היה מפסל פסלים,כלומר בונה מהרצון לקבל צורות שונות שבהן אפשר ליהנות כנגד הבורא. אברהם עשה ההפך מתרח. מכול הפסלים הוא עשה עבודת קודש בעל מנת להשפיע. אברהם ותרח היו הפוכים זה מזה.
אותו רצון שבתרח היה על מנת לקבל, היה באברהם על מנת להשפיע וזה נקרא "אב ובן". אותה שיטה, שיטת אברהם, שלא קיבלוה אליהם אז, והיא יצאה רק לקבוצה קטנה ומיוחדת, ליהודים, עליהם לקבל אותה כעת. עליהם לקבל אותה כדי ששוב אותו "עם אחד" שהיה בבבל והתפרד והתחלק, יתחבר שוב יחד ויהיו כ"איש אחד בלב אחד", לקבלת התגלות האלוקות.
לכן גם שיטת הקבלה, שעברה התפתחות ותיקונים בהתאם להתפתחות הרצון, כדי להיות מובנת ומוכנה להגשה לכולם, צריכה להתגלות בהתאם לזה להתגלות הרצון. התיקון שאברהם לא היה יכול לעשות באוהל הקטן שלו, עם הקבוצה הקטנה שלו, כעת על כל האנושות לבצע בכל זאת.
שאלה: האם קיים דבר כלשהו שניתן לעשות כדי למנוע את הלחץ של הציביליזציות על ישראל? האם בהפצת חוכמת הקבלה ניתן למנוע את הנבואות?
רב: על ידי התפשטות חוכמת הקבלה, אנו מזרזים את הזמנים. אנו מעבירים את הכרת הרע ואת כל הבירורים, מבירורים גופניים, לבירורים אנושיים ולבירורים רוחניים. כל הבירורים הם אותם בירורים, וההבדל הוא בדרגה שהבירורים עוברים על האדם. אני יכול לסבול מהמכות ארוכות, ואני יכול לפתוח ספר ואחרי מכה או שתיים לראות מדוע אני סובל, לשם מה המכה ולאיזה מטרה וכן הלאה. כך אני אקצר את הזמן שלי.
אני יכול לפתוח ספר לפני המַכּוֹת, ולתאר אותן לעצמי לפי הניסיון הקודם שלי, בגלגולים הקודמים, עם המציאות שיש לפני, בלי שאצטרך דווקא לסבול. התיאור הזה מספיק, כדי שמתוכו נוכל ללמוד ולעבור את הייסורים, אבל ייסורים מהירים במחשבה, לא יהיו פחות מהייסורים שבגוף. בעוצמתם הם חייבים להיות אותם הייסורים, אבל כאשר אני עובר אותם ברצון, במצב שהמטרה מאירה לי, אני ממתיק אותם במקורם. אני אומנם לא נהנה בהם, אבל שמח בכך שהם מטרתיים. זאת "דרך תורה" לעומת "דרך ייסורים".
גילוי הכרת הרע חייב להיות מלא, אחרת כנגד המשקעים האלו שאדם מגלה, לא יהיה מלוי. חייבים לגלות את הרע. אבל כשמגלים אותו ברצונות, ביגיעה, כנגד האור, הגילוי נעשה מהר, בשמחה ובהתרוממות. אי אפשר להשוות כי במקום גילוי הרע במשך אלפי שנים, ייתכן גלוי הרע בצורה יפה ושמחה תוך מספר חודשים נניח. הדברים שמתגלים כבר אינם נחשבים לרעים, אם אתה יודע על המחלה יחד עם הריפוי שלה והסוף הטוב.
לכן ההפצה, התפשטות חוכמת הקבלה, ההסבר והחינוך, חייבים להיות בדרגת חשיבות ראשונה, ללא שום פשרות או חשבונות אחרים. כי בזה אנו מוציאים בני אדם ממצבים נוראיים. ייתכן והם ממשיכים לעבור מצבים נוראיים, כי החשבון הוא עם הנשמות. אבל וודאי שזהו דבר לא רצוי עם הבורא, כי בזמן שבני אדם עוברים מצבים כאלה הם מקללים את הבורא, ומתרחקים עוד יותר מרוחניות ויורדים לעמקות ללא סיבה.
המערכת באופן כללי בנויה כך שאם נותנים הזדמנות לחלק אחד מהמערכת לדאוג ולתקן לכולם, והוא לא עושה ומשום כך גם האחרים לא מקבלים, אז כל המערכת סובלת ועוברת מצבים גרועים מאוד. זהו כביכול זלזול במתנה מלמעלה. בעל הסולם אומר על כך, שקיבלנו את ארץ ישראל כהזדמנות לגאולה, אבל איננו רוצים לעשות גאולה. זהו המצב שלנו.
"היום אנחנו מצויים בנקודת ההיפרדות שהתרחשה בזמן בבל. אלא שהיום, בשונה מאז, אנו מודעים למצבנו.
לפי חוכמת הקבלה, ההתנגשות הזאת, המשבר הכלל עולמי, ועלייתן של המיסטיקה והאמונות התפלות, מהווים את תחילתו של החיבור מחדש של כל האנושות לציביליזציה חדשה ומאוחדת, בדומה למצב ששרר טרם מגדל בבל.
שאלה: כיצד להתייחס לתהליך ההיסטורי שתיארת ומה לקחת משם להתקדמות? האם בכלל היה כזה תהליך היסטורי?
רב: האדם הראשון נשבר. אחרי השבירה הוא עובר לנוח ומנוח לבבל, לאברהם. מבבל הרצון לקבל גדל והולך לשני כיוונים - מזרח ומערב, שהן היום שתי הציביליזציות. הן התפתחו ברצון לקבל, באגו. אחר כך מאברהם יצאו יעקב, ישמעאל ועשו. כך היה תהליך ההתפתחות. עד לתקופה הזאת, הם חיו לפי אמונת. מתקופה זאת התפתחה חוכמת הקבלה, ולאחר מכן בית המקדש השני נשבר והתפתחו הדתות: איסלאם, נצרות ויהדות.
בימינו מגיעים למצב, שהאגו שהיה באדם הראשון בבחינת שורש, גדל עד ימינו לדרגה ד'. כעת נמצאים במשבר הכללי, היינו בהכרת הרע. בזמננו אין לאנושות שום דבר בעל ערך, ואפילו הדתות והאמונות איבדו מערכן. המיסטיקה מחליפה את הדת, ואנשים נמצאים באופן כללי במצב מבולבל לגמרי. אין שום דבר שממלא את האדם. האגו נשאר ריק, ומכאן בא הרע והכרת הרע, שתוצאותיו הן התנגשות בין הציביליזציות, בין התרבויות ובין הדתות, וכן טרור, דפרסיה, ייאוש וכן הלאה.
מה שיכול להיות כאן הוא חזרה לקו אמצעי. לכן אותם מקובלים שנמצאים בתוך הקו השלישי השבור, בתוך היהדות, שמסרו בפנים את הקבלה, צריכים בזמננו להתגלות ולהביא את שיטת התיקון שהתגלתה אז.
שאלה: כיצד הרבה כוחות, הרבה דתות והרבה גישות יתחברו יחד לחוכמת הקבלה? מהו הבסיס שעליו הם יתחברו? אם נסתכל על המערב, אז האינדיבידואל, הפרט, האגואיסט, ירצה אולי להגיע לאושר, אבל כיצד הקבלה תגיע אל המוסלמי שהוא חלק מקהילה, שאיננו מרגיש כלל ריקנות?
רב: ראשית, מה שנדמה לנו כרחוק, איננו בהכרח רחוק. דבר נוסף, האסלאם ביסודו איננו רחוק מהקבלה. קשה לי להתבטא בנושא הזה, כי אין לי מספיק ידע במונחים שאנשים מבינים ומשתמשים, וגם לא למדתי את הטרמינולוגיה בעניין הזה. אבל כעיקרון, האסלאם איננו רחוק. הוא גם איננו עבודה זרה לפי ההגדרות שבו, אז קל מאוד לקבל ולהסכים, למרות שהיום זה לא נראה כך, כשיטת התיקון.
יסודות האסלאם ובכללם הסופים וכו', שונים ממה שאנו רואים היום. היום אנו רואים דברים שאינם שייכים כלל לדתות, אלא הכול שייך כבר לפוליטיקה. התפרצות הטרור מצד המוסלמים בזמננו, או התפרצות הטרור לפני חמש מאות או אלף שנה מצד הנוצרים, אלו הם עניינים הקשורים לפוליטיקה יותר מאשר לדת, וודאי שלא קשורים לתרבות.
שאלה: בכל התופעות שאנו מאפיינים כסממנים של משבר: דיכאון, התאבדויות, ריקנות, חברה מתפרקת, אנו מדברים על החברה המערבית. מדוע איננו רואים את התופעות הללו במקומות אחרים בעולם?
רב: במקומות אחרים בעולם עדיין אין הכרת הרע כמו במערב. הסיבה לכך היא חוסר התפתחות, לא חוסר בהתפתחות שכלית, אלא בהכרת הרע עצמה. הסינים בימינו, אינם נמצאים בהכרת הרע כמו במערב, אבל היפנים כבר כן, לפי סטטיסטיקה של מה שקורה. לפני 40-50 שנה, אחרי מלחמת עולם ה-2, יפן הייתה בפריחה גדולה מאוד שנמשכה עד שנות ה-90, אך תוך 40 שנה היא נגמרה. מאפס, הם הגיעו לפריחה גדולה ונפלו. היום, אין פריחה ביפן כלל וגם לא שומעים עליה. הנס היפני נגמר, והיום שומעים על הנס הסיני.
יפן עברה תקופת פריחה במשך 40 שנה, וסין תעבור תקופה דומה במשך 20 שנה או אפילו פחות. הגופים הגדולים שמתפתחים בזמננו - סין, הודו, דרום אמריקה, יעברו תוך 15-10 שנה "טיפול" דומה ויתחילו להתייאש כמו המערב. אינני רוצה להיכנס לספקולציות למיניהן מדוע המצב כך ולא אחרת ולמשוך כאן חוטים היסטוריים, או בפוליטיקה, אבל המצב הזה יבוא.
דוגמא לכך הן המדינות שנכנסו כביכול להתפתחות, וכבר לא מוצאות בזה עניין. חוסר העניין מורגש באוכלוסייה שלהן. הם עדיין לא הגיעו להיות כמו המוצלחים ביותר, כמו האמריקאים, אך כבר בחצי הדרך או בשלישה, הם טועמים ומרגישים שאינם רוצים בזה. כמו שאנו בחיים שלנו - אנו עדיין לא עשירים כמו רוטשילד, וכבר לא רוצים להיות. הכלי שלנו בפנים מרגיש, שלא יהיה לו מכך מילוי. אנו נמצאים בינתיים בתהליך, אבל התהליך הוא מאוד מהיר.
שאלה: האם הפיתרון למשבר יהיה העלאת המודעות לערך ההשפעה?
רב: בקצרה, הפתרון למשבר הוא הבנת המשבר.
שאלה: האם המשבר נובע מכך שהפרט עובד כתא סרטני בתוך המערכת?
רב: כן.
שאלה: מדוע הדבר הזה איננו מורגש במזרח?
רב: במזרח הוא לא מורגש כל כך כי ייתכן ותהיה שם הכרת הרע מסוג אחר. במזרח הציביליזציה איננה אינדיבידואלית, אלא כללית, גלובלית, אינטגראלית. שם האדם הוא בורג מהחברה, ואין לו רשות והערכה משלו. לעומת זאת במערב, המצב הוא הפוך. שם כל אחד הוא בודד, שפיץ, ולכל אחד יש הערכה ומחיר משלו. זאת אומרת, במזרח שוקלים את האדם לפי המידה שבה הוא נמצא בחברה, מוסיף לה ותורם לה. הוא בעצמו, הערך השלו הוא אפס. ואילו במערב המצב הפוך, ככל שהוא בולט יותר, כך הערך שלו גבוה יותר.
הם צריכים להשלים זה את זה, להראות את הניגודיות והשליליות גם בזה וגם בזה. אבל בסופו של דבר, הם יגלו קו אמצעי, כלומר את החוסר בקו אמצעי.
הצדק והרווח איננו במערב או במזרח, בכך שאדם יהיה בולט, או בתוך חברה. מתוך ההַכָּרות הללו, הגיעו למצב בשתי הציביליזציות, שצריך להיות גם זה וגם זה. אבל איך ניתן לחברן יחד, כאשר מצד אחד האדם הוא אישיות מיוחדת, ומצד שני עליו להיות כלול בחברה "עד הסוף"?
החיבור קורה בקו האמצעי, ולכן זה מביא אותן לישראל, כמו שכתוב על ימות המשיח שבימים האלה יבואו ויתחילו להילחם בישראל. יילחמו כדי שנוציא את הקו האמצעי החוצה, את שיטת התיקון. הן יגלו בדיוק את כל החסרונות, ואת כל הפצעים כנגד התיקון, ותרגשנה היכן התרופה, הבלזם )צמח מרפא( שמרפא מייד.
שאלה: באיזה שלב של הכרת הרע נמצא המזרח?
רב: עדיין לא הגיע הזמן המתאים, שהכרת הרע תבלוט ויהיה אפשר לדבר עליה, אפילו לא במערב. גם במערב עדיין לא מגלים, אלא רק אומרים שחייבים להתחבר. מצד הציביליזציה המערבית, חייבים כולם להתחבר כאיש אחד. הגלובליזציה אומרת: "עלינו להתחבר". במזרח, הגלובליזציה איננה אומרת כך, כי הם מרגישים כביכול שהם יחד. עדיין לא התגלה שם, באיזה צורה הגלובליזציה רעה מצידם.
אם הכפר הקטן, הגלובליזציה, מַרְאָה למערב מה חסר לו, הרי שהמשבר מתגלה בינתיים כלפי המערב ולא כלפי המזרח. הוא יתגלה בעתיד כלפי המזרח, כחיסרון של כל אחד ואחד להיות כיחיד, כאישיות.
החיסרון במזרח יתגלה כחיסרון להיות כיחיד, כאישיות. מאוד מוזר שבזה החיסרון, אבל זה מה שיצטרכו לגלות. שלא יכול להיות שכולם יהיו שפויים באיזושהי מסה אחת וזהו. הרצון לקבל יגדל, וכל אחד ירצה להיות בפני עצמו. זה עדיין לא מורגש במזרח הרחוק, אפילו לא ביפן.
למסה יש כוח גדול מאוד. כל אחד נמצא בפנים. רק יחידים, כמו פוליטיקאים או פילוסופים, יכולים לומר שהם מרגישים שם את עצמם כיחידים. אבל גם אז, לא רואים את זה כי הכול נבלע במסה.
בהדרגה, תוך מספר עשרות שנים לא גדול, יתגלה שהם פתאום מתחילים להרגיש כל אחד את עצמו, את עצמיותו. כנגד זה תתגלה להם הכרת הרע, וכנגד זה תהיה ההתנגשות בין הציביליזציות וביאתם לישראל.
שאלה: מהו הקו האמצעי בין המזרח והמערב?
רב: הקו האמצעי הוא שניתן לחבר אינדיבידואליות והתכללות יחד. המשמעות היא שכל אחד אחראי עבור כל העולם. כל אחד מרגיש את כל העולם, מתקן אותו ולוקח אותו תחתיו כנציג שלו העומד לפני הבורא. כך כל אחד ואחד, אבל בצורה אחראית, כלומר הן מצד הגאווה והן מצד השלילה. כמו שכתוב על הבורא: "אני ראשון ואני אחרון" (ישעיהו, פרק מ"ד פסוק ו'), כך גם לאדם.
הציביליזציות והתפתחותן זהו נושא מאוד מעניין, אבל אין טעם לעסוק בעתיד. עלינו לגרום לתיקון עכשיו. לא כדאי לעסוק בדרגות שהציביליזציות עוד יצטרכו להיות בהן, ואין סיבה להיכנס לצרות. בעל הסולם אומר שכאשר באו לארץ ישראל, ניתנה להם הזדמנות הגאולה לכל הדברים, ולכן משימתנו היום היא לגרום שהעולם לא יעבור את השלבים הקשים הללו. אלא מיד, עכשיו, ירגיש לעומת האור באיזה מצב הוא נמצא, יגלה מיד את כל הרע שבטבע ויתחיל את התיקון. איננו צריכים לעבור בחומר את כל השלבים. אחרת, לא ניתן לומר שקיימת לפנינו דרך תורה, דרך האור.
שאלה: האם יכולה להיות נחיצות למוצר שלנו שאנו מפיצים?
רב: הנחיצות יכולה לבוא רק מתוך החיסרון, מתוך הרע ומתוך הכאב. הכאב כבר נמצא במידה מסוימת וכך גם ההתפתחות לכיוון הסופי, כך שכל היתר יכול לבוא על ידי האור.
בעביות שורש לא ניתן עדיין להתפתח כי אין רע. אם נסיר מהאדם את שכבת האבק, ונתחיל לגלות יחד איתו את הרע שיש בו, את הרע שהוא מסתיר ולא רוצה להרגיש, נגלה את הרע שניתן לפנות אליו. יש בו מספיק רע, כדי לנפחו על ידי האור לרע גדול, בצורה מספקת כדי לברוח ממנו.
גם אנו כלומדי קבלה מגיעים לכך בלי לסבול כל כך הרבה. עדיין לא היינו חס ושלום בסבל הגדול ביותר שיש במציאות. לא היינו בסבל כנגד בחינה ד' ממש, ולא עברנו את זה בצורה ממשית. את היתר נעבור על ידי האור המחזיר למוטב, כמו שנאמר: "באורך נראה אור" (תהילים, פרק ל"ו, פסוק י'). כל הייסורים וכל הבעיות בדרגות רוחניות, מגיעים רק מהכרת האור.
את כל הדרך שעברנו בהיסטוריה החל מאדם הראשון, דרך אברהם, משה, רשב"י, האר"י, בעל הסולם, עד לזמננו, עברנו אותה בייסורים גשמיים. אבל את הדרך ממטה למעלה, עלינו לעבור כעת בייסורים רוחניים. בעלייה ממטה למעלה צריכים להיות קליפה וייסורים רוחניים. מהם ייסורים רוחניים? שאין לי אהבת ה', שאין לי קרבה, שאין לי השפעה.
זאת אומרת, הייסורים הגופניים הגשמיים רק צריכים לדחוף אותנו להתחיל את הדרך, לגרות את האדם, ובמסות אנו יכולים להשפיע מזה לזה. ואז, האור שבא מתחיל כבר ייסורים רוחניים. הייסורים הרוחניים מתגלים על ידי האור.
שאלה: האם הסבל יצטבר באדם גם מעצמו?
רב: הסבל יצטבר בכל אחד ואחד וכך נלך קדימה ונצליח.