מסמך "דיסלדורף" - שיעור 8
22. "במיוחד עתה, האלטרואיזם הפך להכרחי להישרדות האנושות, וזאת כיוון שעכשיו ברור שכולנו תלויים לחלוטין זה בזה. ההכרה הברורה הזאת מציבה הגדרה חדשה של האלטרואיזם: כל כוונה או פעולה, שאינה נובעת מרצון לעזור לאחרים, אלא מהכרח לקָשֶר את כל האנושות לשלם אחד - נחשבת אלטרואיסטית באמת."
לכאורה אין קשר לבורא, אבל למעשה הקשר נעשה בצורה סמויה, כי מדובר בלֶקַשֶר את כל האנושות לשלם אחד. בצורה לא כל כך בולטת, מֶדַבְּרים על כך, שלא מספיק שהאנושות תתקשר יחד, כך שכולם יהיו כאגודה אחת, קומונה, קולחוז, קיבוץ וכד', אלא הקשר צריך להיות כדי להגיע לתכונת ההשפעה האמיתית. "השפעה אמיתית" הכוונה, השפעה בלתי תלותית בכל אחד ואחד. שכל אחד יתעלה בתכונת ההשפעה מעל הטבע שלו כדי להתקשר לכוח העליון.
מה ההבדל בהתקשרותנו זה בזה בהשפעה הדדית בלבד, או בהתקשרותנו בהשפעה הדדית כדי להיות קשורים לכוח העליון? ההבדל הוא, שהתקשרות לכוח העליון, זהו תנאי נוסף של ההשפעה שלגמרי מנותק מהרצון לקבל.
בהתקשרותנו זה לזה כדי להשפיע האחד לשני, בסופו של דבר כולנו נמצאים בצלחת אחת, וכוונתנו הוודאית מכך היא שיהיה לנו טוב. איננו מגיעים כך לתכונה הנקראת "השפעה טהורה", אלא נמצאים בהשפעה, אבל לעצמנו.
ההשפעה איננה כלפי בצורה ישירה, אלא לילדים, לחברים, לאנושות, לנצחיות של האנושות. לא חשוב באיזה דרך ההשפעה, האגו של האדם בכל זאת עובד, היות והוא נמצא בפעולה הזאת ובמישור שלו היא מתבצעת.
מה שאם כן מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו", מתכוונת להביא את האנושות לצורה נצחית ושלמה מעל הרצון לקבל, למעלה מן הטבע. ולכן, התנאי הוא, שעלינו להגיע להשפעה בינינו, כך שלאף אחד לא תהיה פניה לעצמו. גם לא תהיה פניה לאנושות שאני מחובר בה, כי בסופו של דבר יוצא, שעל ידי הפניה לאנושות, הפניה חוזרת אלי.
כאשר מתקיים התנאי שלא תהיה אלי שום פניה, בצורה ישירה, או דרך האנושות, כלומר פניה באותו מישור, באותה צלחת, באותו כלי של אדם הראשון, אני חייב להגיע להשפעה, לבורא. אני מגיע לתכונת ההשפעה הטהורה, השפעה שמנותקת ממני.
בכך שאנו מדמים את עצמנו לנשמה אחת, אנו בהחלט משפיעים אחד לשני כמו בגוף אחד, כאילו כולם אחים, באגודה אחת, אך איננו יוצאים כך מן האגו. אנו נמצאים עדיין רק בהכרה, במודעות שאנו באמת אחד.
הדבר דומה לאדם שמתעלם מילדיו, מאשתו, ממשפחתו ומהוריו. אדם אחר לעומתו, מבין שאלו הם קרוביו ועליו לדאוג להם. האדם המפותח יותר דואג לעמו ולמדינתו, והמפותח יותר דואג לאנושות. הדאגה הזאת היא בכל זאת דאגה אגואיסטית. הגענו למצב שאנו מבינים שאנו תלויים זה בזה, אך בכך איננו יוצאים עדיין מהאגו.
מתעוררת השאלה, מדוע דאגה ותלות אחד לשני אינם מספיקים לבורא, הרי אנו עוזרים בכך אחד לשני ונמצאים כאיש אחד בלב אחד? הםאינם מספיקים בגלל שאין זה מעמד הבורא, הנצחי והשלם. בכך אנו הופכים לבני אדם המסודרים יפה ברמה ובמישור שלנו בלבד. אך כדי להעלותנו ממישור העולם הזה למישור העולם הבא, לאין סוף, עלינו להתנתק מהאגו הכללי של האדם הראשון. זאת אומרת, לעלות בסופו של דבר מעל לכל הקליפות שהתגלו בכל הכלי הכללי. כלומר לתקן את כל הרצונות המקולקלים.
התיקון הוא להיות מעל לכל רצון ורצון, היינו להשתמש בכל רצון ורצון כדי להשפיע לקַיים
מחוץ לנו. להשפיע לקיים מחוץ לנו, או להשפיע ללא פניה לעצמנו בחזרה, הם דברים זהים. בהשפעה אנו מתעלים מעל חומר הבריאה - הרצון לקבל, וחיים בכוונת ההשפעה. ההשפעה נקראת "בורא". מצידנו זו כוונת ההשפעה, ומצד הבורא זו ההשפעה בעצמה, האור.
איך אנו מרגישים את הבורא ומתקשרים עמו? כוונת ההשפעה שבנו, שמאירה בתוך הרצון לקבל, היא היא הנותנת לנו את הרגשת הכוח העליון, הבורא. מה ההבדל בין הכוונה שלי - "כוונת ההשפעה", "כוונה על מנת להשפיע לבורא", לבין אותה הכוונה שאני נמצא בה כוונה ומתייחס אליה כאל "בורא" ושאני נמצא בדבקות עמו? כלומר מה מתווסף באותה הכוונה "על מנת להשפיע", כך שנקראת "בורא"? מתווספת בה הרגשת הנתק מהטבע שלי, מהרצון לקבל שלי, ומתווספת בה גם מחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו".
לכן לא די בכך שהאנושות תבין שיש גלובליזציה, שתלויים זה בזה וחייבים להשפיע ולהגיע לאהבה זה לזה, כי אחרת נשמיד את עצמנו. אלא כל התהליך חייב להיות, למען יציאה מהרצון האגואיסטי הכללי, והתעלות ממנו לצורת השפעה הטהורה.
שאלה: בראשית הדברים דיברנו על כך שבמקום לדאוג לעצמו, האדם חייב לדאוג לגוף הכללי. כעת אנו אומרים שגם זה לא מספיק, ועליו לדאוג לעוד משהו. מהו הדבר הנוסף שעל האדם לדאוג לו?
רב: האדם הראשון נברא כדי להיות כבורא, שמו - " אדם" מלשון " אדמה לעליון", היינו לבורא. הוא נברא כדי להידמות לבורא. אם נהיה מחוברים בגוף כמו האדם הראשון, נדאג זה לזה, ניצור בכך גוף שירצה לדאוג לעצמו, וזהו בדיוק האדם הראשון השבור. הוא עבר שבירה, מפני שמתוך השבירה, באגו בינינו, אנו יכולים לכוון את האגו ולתקנו, להיות מעליו.
בכך שאנו מכוונים את עצמנו להשפיע האחד לשני, איננו מתקנים את האגו שלנו. אני מבין שאני קשור איתך יחד - טוב לי טוב לך, וטוב לך טוב לי. כתוצאה מכך, אנו מגלים סוף סוף שכל האנושות תלויה זה בזה ואין ברירה, ולכן חייבים לשנות את החינוך והתרבות. חייבים לחנך את כולם ולהסכים כולם שכולנו אחים, שכולנו קרובים ותלויים, ומזה נעשַה איזשהו קולחוז אחד על כל כדור הארץ. אך זו לא התכלית, אלא עלינו להתעלות מעל הטבע שלנו לדרגת ההשפעה המוחלטת, כי בכך יש נצחיות ושלמות שהאדם הראשון חייב להשיג. לחזור להיות האדם הראשון המקולקל, אם בכלל היה ניתן, זו לא התכלית. יוצא שאנו חייבים בפעולותינו, בהתקשרות בינינו, לקבל בפנים מרכיב נוסף והוא השפעה לזולת כדי להגיע להשפעה לבורא.
אני נמצא באותו שטח יחד איתך, ושנינו כבר הגענו להבנה שאנו נמצאים מחוברים יחד. יש מערכת, ובתוכה אנו מגלים שחייבים להיות יחד, כל אחד עם השני וכולם יחד. פרט לכך, אנו משיגים, כיצד עלינו להיות יחד - כל אחד מתוך הרצונות שלו. כל אחד מוצא את מקומו באדם הראשון, לאיזה תא, לאיזה איבר, לאן הוא שייך, ופועל לפי זה למען כל הגוף.
אנו מגיעים מאגו קטן של כל אחד, לאגו גדול של כולנו, לסכום גדול של כל האגואיסטים. בכך אנו נכנסים לחושך גדול יותר. אנו רואים, שיחד עם זה שמתגלה העביות שבכל אחד ואחד ומתגלה התלות זה בזה, מתגלה גם החושך והייסורים בעולם.
ישנם מאמרים, המראים כי אנשים אינם רוצים להיות עשירים ואינם רוצים לעבוד. הם מגיעים לתנאים שלפני חמישים שנה היו שמחים לקבל כאלה אפשרויות להתפתח, אבל הם אינם מעוניינים בכך. הם עוצרים את עצמם. הם כבר חכמים מבפנים ומבינים שהתפתחות איננה נותנת כלום. זאת אומרת, שבכך שאני אמלא את האגו, אני לא אהיה שמח. אנו מגלים שאם נשתמש באגו, נהיה בחושך, ולכן מעדיפים לא לרוץ ולא לעשות דבר. יש בנו כבר את המודעות לכך. אם נחבר את כל האגואיזם יחד יתגלה חושך גדול מאוד.
זאת אומרת, רק העביות עולה בעולם שלנו. כאשר העביות עולה, האגו עולה. לפי העביות והאגו שעולה, אני מתחיל לגלות, שבכדי למלאות את האגו, עלי להתחבר לאנשים אחרים ולכל העולם. אני מגלה שאני זקוק וקשור לכולם. מתוך כך, מתגלה לי כבר החושך. זאת אומרת, מצד אחד מתגלה לי גלובליזציה, ומצד שני מתגלה יחד עמה החושך. גלובליזציה הכוונה לתלות זה בזה.
מהחושך, מהגלובליזציה ומהתלות זה בזה, נרצה לבוא בקרוב לאיחוד. כאשר האנושות תתחיל להתאחד, יתגלו דברים נוראים. יתגלו התחברויות של אגו יותר ויותר גדול, לכל אחד ואחד ולכולם יחד, שיביאו להכרת הרע ולייאוש גדול.
היום כל אחד מתוך האגו שלו הולך ומקבל סמים, נמצא בדפרסיה ומקבל כדורים. כל אחד מוריד את עצמו לחיים יותר שקטים ולא רוצה דבר. אבל כאשר יתחילו להתחבר ולדבר יחד, כאשר כל הכוחות האלטרואיסטים יתחברו יחד בכך שצריכים להשפיע אחד לשני, לדאוג אחד לשני, להיות בחיבור זה עם זה, באהבה הדדית, אנו נגלה יותר חושך. החושך הוא טוב כי יגרום לנו לחפש, יהיה ממש חוסר אונים. סכום כל האגואיזם, יביא לנו את סכום כל החושך.
מתוך כך, נתחיל להבין שחסר לנו מרכיב נוסף. הגענו לאגו ולחושך גדולים יותר, והאור יכול להיות, אם אנו נגיע, לא להשפעה אחד לשני, אלא לכך שסכום האגו שלנו יהיה לבורא. בכך אנו נחזור למצב שבו פעולותינו יהיו מכוונות לבורא.
שאלה: מה זאת אומרת "מכוונות לבורא"?
רב: מכוונות לבורא, הכוונה מכוונות להשפעה טהורה מעל סך האגו שלנו. מתעוררת השאלה, מדוע אדם אחד איננו מסוגל לעשות את כל הדברים האלה? מדוע אנו צריכים לגלות אחרי אלפי שנים שעלינו להתחבר במישור, הרי כאשר אני מתחבר במישור אני מגלה חושך וגם כעת אני בחושך?
החושך שאני מגלה כאשר אני מתחבר עם האחרים, הוא חושך מפעולות השפעה אגואיסטיות. החושך גורם לי להתחיל לחפש מה חסר לי. במעשה, בנתינה, הכוונה היא קבלה, ובפעולות המכוונות לבורא, יש לתקן גם את הכוונה. מתוך כך נגיע להכרת הרע האמיתי, כלומר היכן באמת הרע שלנו. הרע שלנו איננו ברצונות, או בתכונות בהמיות וכד', אלא בכוונה, בכוונה כלפי הבורא. זהו תהליך שצריכים לעבור. ככל שמתקדמים יותר לפעולות רוחניות, פעולות של תיקון, התהליך עובר מהר יותר ולדעתי הוא יתגלה מהר מאוד.
שאלה: מדוע חיבור לתכונת ההשפעה מקנה לי נצחיות ושלמות?
רב: נצחיות ושלמות בתכונת ההשפעה, אלו הן הרגשות הנובעות מכך שאני נמצא מעל הרצון לקבל, מעל הכלי שמקבל את התענוג. אני משתדל לקבל תענוג, והתענוג מנטרל את הרצון. כאשר אני מקבל לא על מנת ליהנות בעצמי אלא על מנת ליהַנות למישהו, ה"מישהו" הזה איננו יכול להיות חבר, כי מכך שהוא נהנה אני נהנה. אנו ביחד, ואיננו יכולים לברוח מהעובדה, שיחד אנו משלימים את האדם הראשון. לכן אני חייב שהפעולה שלי, תהיה יחד עם החבר.
כאשר אני עושה יחד עם החבר פעולת השפעה ומגלה את הרע שבזה, אני מגיע למצב, שאני והחבר יחד, בהרגשת הערבות זה בזה, מתחילים להשפיע לבורא. אני מקבל ערבות, כאשר כולנו יחד מסכימים, שהפעולות ההדדיות שלנו אינן מועילות האחד לשני. אנו נכנסים כתוצאה מהן לחושך גדול יותר, ואז אנו מסכימים בינינו, להיות בקשר ובהשפעה הדדית כך שנספק לכולם הכול, אבל שהם ייתנו לנו כוונה לבורא. זאת אומרת, אנו מגלים כוונה לקבל, וכנגדה אנו יכולים לגלות את הכוונה דלהשפיע.
שאלה: מדוע ההשפעה היא יציאה ממימד הזמן?
רב: ההשפעה היא יציאה ממימד של זמן, תנועה ומקום, מפני שאנו חיים בכוונות. גם עכשיו אנו חיים בכוונות. אינני יודע אילו רצונות עובדים אצלי עכשיו. אינני יודע אילו רצונות מדברים, מתעוררים בי ובאיזה הקשר. אינני יודע היכן הם תרי"ג הרצונות, האם פועלים קצת מרצונות אלה וקצת מרצונות אחרים, או בבת אחת פועלים כל תרי"ג הרצונות ומתחברים ביניהם בכל מיני צורות. אני יודע רק דבר אחד, שבסך הכול אני רוצה ליהנות.
ה"אני" הוא כוונה. ה"רצונות" הם החומר. אינני חושב על הרצונות עצמם, אלא כיצד אני איהנה. אני חייב למלא את הכוונה. בחיבור בינינו אנו נגלה את הכוונה על מנת לקבל, ומתוכה נגיע להכרחיות הערבות. אנו נספק אחד לשני בטחון, כי הדבר החשוב ביותר שאנו מסוגלים אליו, הוא להתרומם במודעות שלנו מהשפעה זה לזה להשפעה לבורא. זאת אומרת, הערבות היא לא בזה שאנו נשפיע כמו בקיבוץ אחד לשני, אלא בכך שאנו מתחילים להבין, שהקשר בינינו, הוא רק כדי להתחבר לכוח העליון. זאת אומרת, להשפעה טהורה המנותקת מן הכַּוונה הקודמת.
שאלה: האם צריך להרגיש את הרגשת החושך שניצבת בפנינו על ה"בָּשָׂר", או שאפשר להגיע לזרז אותה ולהגיע להכרה שלה בהסברה?
רב: כל דבר עלינו להרגיש קודם כל על ה"בָּשָׂר". ב"בָּשָׂר", הכוונה ברצונות שלנו. הרגשת החושך מתגלה ומורגשת, כאשר אין תרופה כנגדה. החולה מגלה שהוא חולה ובמשך שנים רבות סובל עד שנרקב ומת. כאשר מתגלה לו בבדיקה אצל רופא מחלה, והרופא נותן לו מיד תרופה, כך שמגרגיר אחד של תרופה הוא כבר מתרפא, הרי שניתן בצורה כזאת לגלות עוד ועוד מחלות שגם להן קיימת כבר התרופה. כאשר עובדים בכיוון הנכון, מתגלה יחד המכה והתרופה תמיד.
שאלה: איך האדם יכול לבדוק שהוא הולך בדרך התיקון, ולא בדרך הקלקול?
רב: על האדם לבדוק, האם הוא הולך בדרך התיקון רק בבדיקה אחת - "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא". אני, האנושות והבורא, כאחד, בכל פעולה ופעולה שלי. הם לא "אחד", אלא קודם כל הבורא. אחר כך אני מצרף את עצמי אליו, זאת אומרת לתכונה שלו, ככל שאני יכול לתארה, ואת הפעולה מזה אני מפעיל לאנושות. אם אני יכול לעשות כך ולהיות שלם, כלומר שאני מתלבש בפעולה שלו, הוא מתלבש בי, ובזה אני פועל כלפי האנושות, אז כנראה שעשיתי דבר נכון. אין בדיקה אחרת, רק שלושתם יחד, כמו שכותב בעל הסולם בספר "פרי חכם - אגרות" בדף ס"ד.
שאלה: מתוך מה האנושות תרגיש את ההכרחיות להתפתח לאהבה ולחיבור?
רב: האנושות תרגיש את ההכרחיות להתפתח לאהבה ולחיבור, מתוך גלובליזציה וצרות, הבאות יחד, על ידי ההתפתחות שלנו. האגו שגודל ומגלה שנמצאים בגלובליזציה, ויחד עם זה בחושך, מביא אותנו לסכנת ההשמדה, לבעיות ולייאוש בעולם, ובסופו של דבר למצב שעלינו להתחבר יחד.
מתגלה המחלה של הגוף, שהוא איננו מחובר. כאשר הגוף איננו מחובר ואיננו מרגיש את עצמו מחובר, אז חלק אחד שבו יכול להרוס את החלק השני. חייבים להגיע למודעות שכולנו מחוברים, שכולנו גוף אחד, שכל עם וכל ציוויליזציה הם כמו איברים בגוף אחד. זה הגיוני וכל אחד יכול לתפוס את זה ולהסכים. אם לא יתפוס עכשיו, יתפוס בקרוב. אבל זה דבר שמתקבל והרבה אנשים מדברים עליו.
דרך אגב, האנשים שמדברים על כך שכולנו איברים בגוף אחד, הם אגואיסטים כמו כולם ועוד יותר מכולם. דעותיהן הנוכחיות הן חסרות ערך. אבל מתוך כך שהם יתחילו להתקרב לביצוע, ואנו מצידנו נעזור לממש את זה ככל שנוכל, הם ירגישו ובהכרח יצטרכו להתחבר ביניהם. זאת אומרת, הם אינם צריכים לשם כך את שיטת הקבלה, אלא שהיא מזרזת את הזמן ומכוונת אותם לדבר הנכון בלי שירגישו.
אבל כך או כך, האנושות תגלה שהיא חייבת להתחבר יחד. הפחד, האקולוגיה, יחד עם הכרת הקשר בטבע ובגלובליזציה, תחייב אותנו ואנו נתחיל להתחבר. נתחיל להתחבר ונרגיש שהחושך מתגבר עוד יותר. מתוך הכרת החושך, שעושים כאילו פעולות ההשפעה, יתגלה שחסר עוד מרכיב. פעולות האלה דומות לפעולות שלנו בחברה הפנימית שהן בבחינת "לא לשמה". גם אנו רוצים להתחבר ולעשות פעולות כלשהן, ובמקום זה מתגלה חושך יותר ויותר גדול.
כך יתגלה גם אצלם, רק שבצורה, במהירות ובעוצמה הרבה יותר חזקה. בסופו של דבר, החושך יחייב אותם לראות במה הבעיה. הרצון לקבל בעצמו, יגלה מתוך החושך, שחסר כאן את מרכיב ה"עליון". יתחילו לדבר על החיסרון ב"עליון", כי זהו טבע בניית הכלים. עד כמה שהאור נכנס ומאיר והפעולה תהיה נכונה - השפעה הדדית - מתוכה יתגלה חוסר הכַּוונה.
שאלה: האם גם בימינו יתחילו לבנות בניינים יפים של כנסיות וכדומה?
רב: אנו עוסקים ביחס, ולא בבניינים או בדברים חיצוניים אחרים. האנושות תגלה שהיא זקוקה ליחס ולא לפעולות חיצוניות. בתקופה הקרובה יתגלה בפעולות החיצוניות כל הריקנות.
"על פי חוכמת הקבלה, כל הפעולות האלטרואיסטיות שאינן מכוונות לאיחוד כל האנושות לגוף אחד, יתגלו כפעולות חסרות תכלית."
ודאי שגם פעולות לאיחוד כל האנושות לגוף אחד עדיין אינן התכלית, אולם הן לכיוון התכלית. פעולות החיבור של כולם יחד כדי שיהיה לנו טוב, הן בדרך לתכלית, כי מתוכן יתגלה שחסרה הפנייה לבורא. אבל כל יתר הפעולות, שאינן לשם חיבור, אלו הן ממש פעולות חסרות תכלית.
"בנוסף, בעתיד יהיה ברור שאיננו צריכים לעשות אף פעולה או לבצע תיקון כלשהו בחברה האנושית, אלא רק להתאחד כגוף אחד."
"כגוף אחד", הכוונה היא כמו גוף "אדם הראשון", שמכוּון ל"על מנת להשפיע" לבורא. אבל קודם יתגלה, חוסר היכולת שלנו להתחבר. כאשר נתחיל להתחבר זה לזה, העולם יזדעזע מהחושך שיגלה בחיבור הזה, מחוסר האונים. דבר דומה קיים בקבוצה הפנימית, כאשר אנו רוצים להתחבר יחד לקבוצה אחת, ומסוגלים לכך רק בתנאי שהכַּוָונות
שלנו מכוּונות נכון.
אם הכוונות שלנו אינן מכוונות נכון, לא נוכל להתחבר בקבוצה הפנימית לקבוצה בריאה. אנו רק יכולים לנסות ולזרז את כולם להתחבר יחד. אבל עד שלא תהיה בכל אחד ואחד כַּוונה, שעל ידי החיבור בין החברים להגיע לחיבור עם הבורא, פעולתו כלפי החבר לא תצא לפועל נכון ולא תניב פירות. יתגלה דווקא ההיפך. יתגלה לאדם עד כמה הוא איננו יכול להתחבר עם האחרים, ושהסיבה לכך היא, שאין בתמונה את המרכיב השלישי - הבורא.
אם נחשוב על כך, נתחיל בהדרגה להבין את המשולש הזה. הבורא לא מרשה לנו לעשות "סדום". מידת סדום היא כאשר מחוברים כמו רשעים במַאפְיָה אחת; כולם שם מחוברים יפה מאוד, אך לא לשם זה נשבר הכלי.
שאלה: תוספת "כוונה לבורא" - האם ניתן למצוא לכך דוגמאות בטבע?
רב: לא ניתן למצוא לכך דוגמאות בטבע, כי ה"כוונה לבורא" היא מעל הטבע. כאשר אתה עושה פעולות חיבור בתוך הטבע, אתה מחובר בחיבור כמו כל הטבע, כמו הדומם, הצומח והחי, חוץ מה"אדם". ה"אדם שבאדם" הוא אנטי טבע, ואנו רוצים שגם הוא יהיה פוזיטיבי, בתוך הטבע, משפיע, חלק אינטגראלי, אך האדם, בזה רק יחזור להיות כבהמה. הוא בזה לא יהיה "אדם".
החלק הזה שבנו, ברצונות כסף, כבוד ומושכלות, ובעיקר ה"נקודה שבלב" שגודלת, מיועד כדי להיות קשור ל"אדם" שבנו. ה"אדם" שבנו, זה מה שקשור לבורא. לכן לא נוכל להרגיע את הרצונות לכסף, לכבוד ולמושכלות, אם לא נעבוד מתוכם לחיבור כלפי האחרים כלפי הבורא ולא נוכל להצליח במימושם. אם כוונתך מלכתחילה היא להסתדר עם האנושות, עם החברה, עם הרצונות האנושיים לכסף, לכבוד ולמושכלות, עליך להבין שהם שבורים בך, ונמצאים בך ב"על מנת לקבל", כדי שמתוכם תמצא את הווקטור, את הכיוון הנכון, להיות "ישר-אל".
לכן לא תוכל לבנות חברה יפה, טובה, שכסף, כבוד ומושכלות יהיו בה ב"על מנת להשפיע", שכל אחד ידאג לשני, ואילו הבורא לא יהיה בתמונה. לא תפיק מכך כל תועלת ומפעולותיך לא יצא שום דבר טוב. בעל הסולם אומר שברוסיה הנזק הוא לדורות, בגלל שרצו לעשות את הדבר הזה בכוח.
שאלה: האם יש מדינות שהן יותר אלטרואיסטיות מאחרות?
רב: הביולוגים מגלים, שבכל האנושות, הגֵן האלטרואיסטי הוא אחד חלקי שש עשרה, היינו כ-6%. לדברי בעל הסולם, קיימים עד 10% אלטרואיסטים באוכלוסיית העולם. ייתכן שהם מגולים יותר או פחות ויש לכך תנאים שיתגלה מהם יותר או פחות. אבל בכל מקרה לא מדובר על כך, שחלק גדול או קטן מהם שייך לאומה כזאת או אחרת.
ניתן לראות כי האירופאים, המעריכים את עצמם כמפותחים יותר, הם אכזריים יותר מכולם. לכן לא ניתן לומר שהאומה המפותחת ביותר, שפתאום נופלת והופכת להיות האכזרית ביותר, היא האלטרואיסטיּת ביותר שבחברה. באף מקום לא קראתי, ולדעתי גם לא קיים מקור שאומר כי אלטרואיזם תלוי באומה כלשהי. נכון לומר כי בכל רצון ורצון יש חלק עשׂירי שהוא אלטרואיסטי, ותשעה חלקים אגואיסטיים. לכן, באופן כללי, בכל מקום קיימת אותה הצטברות.
שאלה: כיצד ייתכן שמערכת הטבע, מאפשרת לקבוצה, שמבחינת המסה שלה כלפי כל האנושות היא ממש זניחה, לעשות שינוי כה גדול?
רב: בחוקים רוחניים, בהתפתחות הרוחנית, "אחרי היחיד להטות" (בעל הסולם, מאמר בחירה חופשית). ברוחניות האדם הולך אחרי יחיד, אחרי הבורא. לכן הקבוצה איננה נשקלת לפי מספר הראשים שבה כמו צאן, אלא רק כמעבירי המסר של היחיד, של הבורא, לעולם. לכן יש לו אותו משקל בעולם שלנו כמו לבורא. הקבוצה הזאת איננה נשקלת לפי יחס של אלף אנשים לעומת שישה מיליארד. היחס הזה הוא יחס זניח.
אותו דבר גם במסגרת העולם שלנו, בתחומים השייכים אפילו לרוחניות בעולם שלנו - תרבות, מוזיקה, ספרות ותחומים דומים. לדוגמא, קבוצת הרנסנס שהתחברה באיטליה מנתה מאה אנשים בערך. הם הנהיגו את המהפכה התרבותית באירופה, והוציאו את אירופה מימי הביניים להתפתחות. אחריהם כבר החלו להתפתח הטכנולוגיה והתעשייה וגם כאן הייתה קבוצה קטנה מאוד.
כל הדברים החשובים, החדשים והגדולים שבעולם, באים רק על ידי יחידים או קבוצות קטנות. לא ייתכן שבמסה תהיה איכות, כי אלו הם שני כוחות מנוגדים. לא ייתכן שיהיו הרבה "אינשטיינים" או "ניוטונים". ככל שמתחילים להתקדם בדרגות הפירמידה היא נעשית הרבה יותר צרה. בעל הסולם קובע במאמר "בחירה חופשית", שבקיום בעולם הזה "אחרי רבים להטות", ובקיום העולם הרוחני "אחרי יחיד להטות" ולשמור כוח היחיד.
23. "שינוי גישת האדם כלפי הזולת מגישה אגואיסטית לגישה אלטרואיסטית, מעלה את האדם לתפיסת עולם אחר, נוסף."
אם האדם מתקשר לבורא ועושה פעולות כלפי החברה, הוא מתחיל להרגיש את תכונת ההשפעה שנמצאת מעל הטבע, שאיננה להשפיע על מנת לקבל, אלא להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. אז, הוא מתחיל להרגיש מה שנמצא מעל הטבע, מעל הכוונה על מנת לקבל. בכך הוא מגיע לעולם העליון, להרגשה בתוך הכלי שלו שנמצא במימד אחר.
כלי הקליטה שלנו הנוכחי הוא חמישה חושים ושׂכל לידם. כלומר מה שאנו תופסים בחמישה חושים ומה שהשׂכל מעבד מתוכם. אנו תופסים בחושינו מידע רב, אולם השׂכל לוקח אחר כך רק אחוז אחד. האדם שומע רעשים רבים, אבל השׂכל מברר מתוכם רק מה שהאדם רוצה לשמוע, ומפענח אותם אחר כך בצורה שכדאי לו לשמוע. בכך שגלים מגיעים ודופקים לי בעור התוף, אין די כדי שאותם גלים באמת יימצאו בי. לפעמים אדם איננו שומע מה שמדברים איתו כי איננו נמצא באותו גל. הרצון שלו הוא הפוך ולכן איננו תופס.
האינדיאנים לא ראו את האונייה של קולומבוס כי הרצון שלהם לא היה מכוּון. אם אנו מתחילים לכוון את עצמנו בעל מנת להשפיע, הרצון שלנו מתחיל להיות מכוּון כמו תכונת ההשפעה שנמצאת מחוץ לנו וזה נקרא "עצמותו", או "בורא". אנו מרגישים את עצמנו אז כקיימים במימד אחר. ההרגשה הזאת היא הרגשת החיים ואין הרגשה אחרת מלבדה.
גם אם יחליפו לי איברים, או ייקחו לי אותם, אם אני נמצא בהרגשה כלשהי מעל הבשר שלי, הרגשה הרוכבת מעל החומר, אז בה אני מרגיש את המציאות שלי. אני מתנתק מהגוף, מהחומר. אני כבר לא מזהה את עצמי ולא מזדהה עם החומר. אינני משייך את עצמי לחומר, לגוף, לֵמה שנקרא אצלנו עכשיו ה"עולם הזה".
כל זה מעלה אותי לתפיסת עולם אחר, נוסף. זהו עולם נוסף, כי באותם הדברים שאני עדיין נמצא בדרגות דומם, צומח וחי, באותם הדברים שאני בבחינת בהמה, עדיין אינני משתנה. בזה אני עדיין מרגיש את הגוף שלי ודרכו אני מרגיש את האנושות.
אם כן, מה משתנה בי? נמצאות בי דרגות דומם, צומח, חי בעולם הגשמי ודרגות דומם, צומח, חי ומדבר בעולם הרוחני, ומשתנה בי כל מה ששייך לדרגת המדבר. כל מה ששייך ליתר הדרגות איננו משתנה. הם קיימים כרגיל, כי בהם אני כבהמה, כחי. היחס בין הכלי שלי כלפי הבורא והכלי שלי בחיים הבהמיים הוא אינסופי, כלומר ההבדל ביניהם הוא אינסופי.
אני זוכר כאשר הגעתי לרב"ש שאלתי אותו: "מה מרגיש מקובל בזמן שהוא מת מהגוף?". רב"ש ענה: "כמו שאתה מחליף חולצה, זורק אותה ולוקח אחרת, אותו דבר מרגיש המקובל בזמן שהוא נפטר מהגוף". זאת אומרת, אפילו פחות מלקצר שערות, כי שערות שגדלות הן כבר צומח. הכלי שבו תופסים את הבורא, את הרוחניות, הוא גדול פי עשר בחזקת אין סוף מהכלי הבהמי. הרגשת החיוּת, הקיום היא בתוך הכלי.
"אנו תופסים את העולם באמצעות אברי החישה שלנו, ומקבלים מה שנראה לחושינו כתחושת החיים שלנו. התפיסה האגואיסטית הנוכחית מאפשרת לנו להרגיש רק את הרשמים שלנו עצמנו מהסביבה. תיקון הטבע שלנו יאפשר לנו להרגיש לא את מה שקורה בתוכנו, אלא את מה שקורה מחוץ לנו, את הטבע בשלמותו."
"בדרך זו, על ידי כך שנתפוס מה שקורה מחוץ לנו במקום את מה שקורה בתוכנו, נעבור לתפיסת העולם הסובב אותנו כולו, במקום של חלק ממנו בלבד. לבסוף, אנחנו מגלים שהעולם סביבנו הוא כוח אלטרואיסטי יחיד של הטבע."
בהסבר התמונה הזאת חסר המרכיב השלישי שהוא הבורא.
שאלה: מה זאת אומרת להרגיש את מה שקורה "מחוץ לנו", הרי אין דבר "מחוץ לנו"?
רב: האדם תמיד תופס, משהו שנמצא בו, בתוך החומר שלו. הבורא ברא רצון לקבל. הרצון לקבל מקבל לתוכו, על ידי פעולת הבורא, פעולת האור, שהם זהים. קיימת רק תכונת השפעה והיא "יש מאין" שברא את הכלי כ"נקודה". נבראה "נקודה" כי היא סך הכול רצון גולמי. הרצון הזה השתכלל לאחר מכן על ידי המשכת פעולת ההשפעה, המשכת האור עליו. הוא השתכלל עד כדי כך שהתחיל להרגיש את עצמו, את הרצון שבו. אחר כך הוא התחיל להרגיש שהוא רוצה להידמות למי שעשה אותו, למי שמשפיע. הוא רוצה לקבל, ליהנות ממנו ולהיות כמוהו.
כל הפעולות על נקודת הרצון "יש מאין", האור בורא, בונה ועושה. מה שיש בתוך הרצון, הרצון מרגיש ממה שהאור עשה בו. איננו מרגישים את הנקודה עצמה. הנקודה נשארת נקודה. היא מתפתחת ונכללת מהאור, מתכונת ההשפעה, ולכן נעשית גדולה יותר ואגואיסטית. אבל אלו הן תוצאות מהשפעת הבורא, מהשפעת תכונת ההשפעה עליה. אז, אני מרגיש מתוך הנקודה הזאת, את תכונות האור שבי, שנמצאות בי בצורה הפוכה, או ישירה.
זאת אומרת, כל העולם שלי, כל ההרגשה שלי, שהרי אני הוא המרגיש וחש, האור, תכונת ההשפעה, הכניסה והחדירה בי. אם אני משנה את ההבנה שלי, את היחס שלי לתכונה הזאת, אז אני משנה את המציאות שאני חש.
תלמיד:מה זאת אומרת "מחוץ לו"?
רב: לא קיים "מחוץ לי" או "בתוכי". "בתוכי" הכוונה כאשר אני מרגיש את עצמי בצורה שהאור ברא אותי שזו ההרגשה הראשונית. כאשר אני מרגיש, לא את תכונותיי, את היחס שלי הטבעי, אלא את תכונות המשפיע, תכונת ההשפעה שבי, אז אני מרגיש בורא, כלומר "מחוץ לי".
שתי ההרגשות הללו - העולם הזה והעולם הבא, הרגשת העצמי, הנברא, והרגשת הבורא, מחוץ לי, אני מרגיש אותם בפנים. ההבדל הוא בתפיסת הכוונה. וודאי שאין כאן יותר מיחס. כלי אף פעם איננו יוצא מתוך עצמו. רב"ש כותב על כך בהקדמה ל"פרי חכם", ויש מאמרים רבים גם על תפיסת המציאות כפי שדיברנו ובתוכם גם "מבוא לספר הזוהר.