מאמר "ירושת הארץ"
ירושת הארץ
ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.
חז"ל אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת.
ב) ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.
ג) ונקדים הע' במה אדע כו' כי גר יהיה זרעך וכו'
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?
ד) ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?
ה) אמנם איתא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים.
ו) ובזה מובן מאמר בן הא הא במשנה אבות שאומר לפום צערא אגרא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?
ז) ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר.
ח) ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו במה אדע כו' כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ וע"כ תמה אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה כלומר במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לשכר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מאין יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו, וע"ז תי' לו השי"ת גר יהיה זרעך ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מספקת לגמרי.
ט) היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא א"א כי לא הבין מאין יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר.
י) וקשה ע"ז התינח העוסקים בתורה אבל העוסקים במילי דעלמא שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה לכלים הללו?
יא) אמנם התירוץ הוא כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר למשל הראש מחשב שכל ודעת והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש והראש פטור מלעבוד בעצמו ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו והידים אין להם צורך לחשוב שכל איך לעבוד כי הראש מספיק בעדו לגמרי.
יב) אם ישראל יעשו לאגודה אחת כמו גוף אחד אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים... וכו' ומובן היטב המדרש [אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם] באגודה אחת ובא לציון גואל... יהלך.
א. תנאים מקדימים לירושת הארץ
בעל הסולם מתחיל את דיונו בשאלת ירושת הארץ בדברי חז"ל בדבר התנאי לגאולה:
"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת" [1].
"אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת" [2].
התנאי הזה יקוים דרך התיקון שיבוא מהתפשטות לימוד רזי תורה:
הרב קוק:
התקון שיבא ע"י אורו של משיח, שיעזור לזה הרבה דבר ההתפשטות של תלמוד רזי תורה וגילוי אורות חכמת אלהים, בכל צורותיה הראויות להגלות, הוא, שיעשו ישראל אגודה אחת... ואז יהיו ישראל מוכנים לגאולה.
כתנאי מקדים להבנת הקשר בין אחדות לגאולה, יש להבין את עניין ירושת הארץ בתשובת הבורא לשאלת אברהם "במה אדע".
בעל הסולם:
ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה. ונקדים העניין במה אדע כו' כי גר יהיה זרעך וכו'. וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?
אברהם שואל את הבורא: "במה אדע כי ארשנה". במה אדע כי זרעי יירש את "ארץ ישראל", את העלייה למצב הרוחני המכונה "ארץ ישראל"? אברהם שואל כיצד יידע שיש יכולת להשיג רוחניות?
לשאלתו זו עונה הבורא בצורה פשוטה: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם". הם ייכנסו תחת שליטת "פרעה", האגו, ושליטה זו תגרום להם סבל, שיחייב אותם לברוח מעבדותם לאגו, ולהתעלות לרוחניות, למעלה מהאגו. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". את הכלים של האגו יקחו בני ישראל עמהם, ודווקא על ידם, אחרי שיתקנו אותם, יעלו גבוה יותר מבחינה רוחנית.
בעל הסולם:
ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי?
אם הבורא ברא הכל כדי להיטיב לנבראיו, למה צריך לסבול כל כך בחיים האלה, ואחר כך לקבל שכר על אותו הסבל, כמו בעניין יציאת מצרים? לכאורה, יש לומר על כך: "לא הם ולא שכרם", לא הסבל ולא השכר עבורו.
גם אם אכן יש נחיצות בקיומם של השניים, צריך להבין כיצד מתיישבת הימצאותו של הסבל בחיים עם הגדרת יחסו של הבורא לנבראיו: "טוב ומיטיב לרעים ולטובים"? "וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?"
בעל הסולם:
אמנם איתא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת על ידי היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצר הרע ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים.
הואיל ואנו נבראים בטבע של רצון לקבל, אנו ניגשים למשימת התיקון בהפכיות מטבע הבורא, לכן עלינו לעבור את כל השלבים של הכרת הרע בתוכנו, על ידי הרצון שלנו לעבור מקבלה להשפעה. אין להשיג דבר, אלא מתוך נחיצות של כל שלב ושלב בתיקונים.
בעל הסולם:
ובזה מובן מאמר בן הא הא במשנה אבות שאומר לפום צערא אגרא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?
ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתורה ומצוות גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר.
כדי להיות מוכנים לקבל את השפע שהכין הבורא, אנו חייבים להיות ביכולת אינסופית לקבלת השפע, המותאמת בדיוק לאותו השפע, שאליו התכוון הבורא, ובאותם התנאים שהוא הציב. לכך צריך להגיע. מכאן יפתח לנו הפתח להבין את תשובתו של הבורא לאברהם. דווקא הצער הכרוך בגלות, הוא אשר יבטיח את ירושת הארץ.
הרב קוק:
וצריך כל יוצר לחשוב חשבונו של עולם זה, שלא יקוץ ביסורי האהבה של היצירה, כי רק על ידם יזכה לאותם הענוגים העליונים המופלאים שלה, ולא ידאב רוחו בקרבו גם אם רבו יסוריו היצירתיים, שלפי מדתם יגדלו העונג והברכה. ולעולם אל יבקש את התענוגים העדינים לבדם בלא יסוריהם, כי אז הם אובדים את עדינות ערכם, ואין האור החי מתגלה מהוד של מעלה, כי אם דוקא על ידי אותו המירוק של ההסכמה הנפשית, לשמח ביסורים שהם הם מקורי העידונים.
בעל הסולם:
ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו במה אדע כו' כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ. ועל כן תמה אברהם אבינו "במה אדע כי אירשנה?" כלומר במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לשכר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מאין יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו, ועל זה תיקן לו ה' יתברך גר יהיה זרעך... ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מספקת לגמרי.
"אברהם" הוא תכונת ההשפעה, כלים דהשפעה. תכונה זו מותאמת לתכונת הבורא, אך לא ניתן עדיין לקבל בה את מה שהבורא רוצה לתת. הבורא רוצה לתת לנברא תענוג אינסופי, ולשם כך זקוק הנברא לכלי קבלה אינסופיים. לאברהם אין כלים דקבלה, "אברהם" הוא קו ימין, חסד, הוא אינו רוצה דבר לעצמו.
אם כן, שאלתו של אברהם את הבורא היא, כיצד להגיע למצב, שבו יהיה לזרעו כלי קבלה לתענוג הרוחני האינסופי. על כך הבורא עונה לאברהם: "גר יהיה זרעך". זאת אומרת, זרעך יהיה מחויב לרכוש כלים דקבלה גדולים ביותר, על כל צורתם, גם הנוראה ביותר. זרעך יהיה מחויב להימצא תחת שליטתם של כלים אלו, ושליטה זו תימשך ארבע מאות שנה. כלומר, מדרגה שלמה של כל ד' בחינות עוביות של הרצון לקבל. רק לאחר שיתכלל זרעך, שהוא תכונת החסד, הבינה, עם המלכות, הרצון לקבל, הוא יהיה ראוי לקבל את כל השכר הרוחני הגדול והאינסופי. רק לאחר שיספוג את כל הרצון לקבל הקיים במלכות, הוא יוכל להתמלא בשפע שהבורא הכין בעדו.
קושיית אברהם נבעה מכך, שראה ברוח הקודש את גמר התיקון. אברהם השיג את תכונת ההשפעה, ומתוכה ראה מה כלול בכתר, מה צריך לקרות בכוח. למרות שהיה כולו בתכונת ההשפעה, הרי שלא כמו הבורא, הוא לא ידע כיצד עליו לממש את ההשפעה בפועל. מצב זה הוליד בו את השאלה "במה אדע" כלפי הבורא. זו הסיבה, שאברהם שמח על תשובתו של הבורא בדבר הגלות העתידית, מאחר שראה בה הזדמנות לרכוש את כלי הקבלה הנחוצים לו. מתוך ראיית התכלית הסופית הבין אברהם, כי בעיצומו של התהליך חייב להיות "פרעה": האדם חייב לעבור את מצב ההתגלות של הרצון לקבל שבו. התגלות מצב זה היא הכרחית על מנת להגיע לתיקון ולהשגת המטרה, שהיא להשפיע בכל הכלי האינסופי הקיים באדם.
ב. תורת חוץ לארץ ותורת ארץ ישראל
בעל הסולם:
היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה.
יוצא, אפוא, שאין מצוות מחוץ לארץ ישראל. סיבת קיום המצוות גם בזמן הגלות, היא על מנת שנדע איך לקיים אותן לכשנחזור. רק לשם כך נועד קיום מצוות בחוץ לארץ בזמן הגלות [3].
כי "גלות" נקראת הכוונה "על מנת לקבל". בכוונה על מנת לקבל אי אפשר לקיים מצוות, כי כל המצוות הן כוונות "על מנת לעשות נחת רוח ליוצרו" (על מנת להשפיע). כלומר, על פני אותם תרי"ג רצונות לקבל, רוכשים כוונות על מנת להשפיע. אם מבצעים ברצונות לקבל פעולות עם הכוונה על מנת להשפיע, דבר זה נקרא לקיים מצוות במובן הרוחני, הפנימי. הכוונה על מנת להשפיע נקראת "ארץ ישראל", בינה. מלכות, הרצון לקבל, נקרא "ארץ". [4] והרצון לקבל המצטרף לבינה, "ישר"-"אל", נקרא "ארץ ישראל". לכן, כל המצוות "תלויות בארץ". היינו, קיומן של המצוות יתכן רק בארץ ישראל. ב"חוץ לארץ", ביציאה משליטת תכונת הבינה, האדם אינו נמצא בכוונה "על מנת להשפיע", ולכן אינו יכול לקיים "מצוה".
לפני כל פעולת תיקון ברוחניות, הנקראת "מצוה", צריכה לבוא פעולת הצמצום, שהאדם עושה על הרצון לקבל שלו, כדי לא להשתמש ברצון לקבל מתוך כוונה להנאה עצמית. יש מצוות שהן "להשפיע על מנת להשפיע" ("נתינה בלבד"), שבהן רוכש האדם תכונות הבינה על פני הרצון לקבל שלו. ובמצוות "עשה", הוא כבר "מקבל על מנת להשפיע". כלומר, הוא עובד ומשתמש עם הרצון לקבל שלו. "חוץ לארץ" הוא מצב, שבו האדם יורד ומתנתק לחלוטין מהרגשת הרוחניות, ונמצא מחוץ לעולם הרוחני. שם אין הוא מסוגל לבצע שום פעולה על מנת להשפיע לבורא, אפילו לא צמצום. האדם שעושה צמצום, מצטרף בכך לבינה (רצון להשפיע), ועולה מעל המלכות (רצון לקבל), מעל לשליטת הרצון לקבל שלו.
הרב קוק:
כנסת ישראל בכללה חיה בחוץ לארץ חיים שאינם מקוריים. וקל וחומר שתלמידי חכמים, שיסוד חייהם הוא החיים הרוחניים, השכל, הדעה הרגש, הקדושה והטהרה, שבחוץ לארץ אינם יכולים לקבל אור חיים מקוריים... אי אפשר לאחדות אמתית ושלום עליון מלא חיים... להתפתח כלל בחוץ-לארץ. וכשם שאין שלום אישי יכול להתפתח שם כראוי, כן אין שלום רוחני יכול להתפתח שם, על אדמה טמאה.
...האויר שם מחניק, חניקה רוחנית, ביחש אל אורה ותקוה כללית. ולכן החיים הרוחנים שם, בארץ מאפליה, לא יוכלו להיות מקוריים... אמנם רק צד הקודש החיצון הולך הוא בגולה, המאמרים והאותיות יכולים להיות נקחים ביד וללכת ממקום אל מקום, מארץ אל ארץ, עם הולכי גולה, אבל הנשמה הפנימית שלהם, נשמת אלהים חיים, ברוממות טהרתה, המצורפת אל האור העליון והתקוה הכללית, המוחשת לעין ומשורשת בכל שעל וצעד של אדמת קודש, של ארץ חיים וגיא חזיון, היא נראית ומתגלה רק במקומה בארץ ישראל.
ההכרה שהננו עם נורא, בני מלכים, נדיבי עמים, ומעמידי שרי קודש, זאת ההכרה עצמה, המעולטה בחוץ לארץ בעליפת יגון קודר ובאנחת חושך, היא מתראה על אדמת הקודש בבהירות הנשמה ובזיו החיים. על כן התורה מקורית היא בא"י והיא מוכנת רק בה להיות מקורית.
ההתנגדות לבוא לארץ ישראל ולהתיישב בה נבעה בחלקה מן המחלוקת, אם הגיע זמן הגאולה והעליה לארץ ישראל, אם לאו. מחלוקת זו לא הייתה לשווא, שכן, להימצא בארץ ישראל פירושו לא רק לבנות בה בית, לגור או לעבוד בה, אלא לקיים כל מה שתלוי בארץ ישראל לפי חוקי שורש וענף [5]. ברוחניות, צריך האדם להביא לקיומם המלא של כלל התנאים, שתפקידם הוא לגרום לגילוי האורות בתוך הכלים. אחרת, לא נמצאים בארץ ישראל במלוא מובן המילה, והארץ עלולה להקיא את יושביה ח"ו.
השאלות, שאותן שואל האדם על פי שורש וענף, הן שאלות מאוד לא פשוטות. האם מותר לעלות לארץ ישראל, רק אם יש הזדמנות להתקדם לגאולה, מתוך כוונה, רצון והכנה להיות בארץ ישראל באופן מלא, גם בשורש וגם בענף? אין מצב גרוע יותר והופכי יותר מהמצב הנוכחי, שבו עם ישראל נמצא על אדמת ארץ ישראל, ומציב בראש סולם הערכים שלו תרבות זרה.
אם העם נמצא בחוץ לארץ, הוא נמצא תחת שליטת אומות העולם, וכאמור, אין משמעות לקיום מצוות ברצונות האגואיסטיים, הנקראים "אומות העולם". אך אם חוזרים לארץ ישראל, החזרה חייבת להיות מתוך כוונה ושאיפה להגיע לגאולה. מתוך הבנה, שניתנה עתה מתנה מלמעלה, ועלינו להכין את עצמנו לקבל אותה מלמטה. קיימת נתינה, ועלינו להכין את עצמנו לקבלה. לכן, החינוך בארץ ישראל חייב להשתנות, ולהתאים את עצמו לקראת קיום מלא של כל התנאים לגילוי האורות בתוך הכלים.
הרב קוק:
סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה.
ג. לימוד תורת ארץ ישראל
בעל הסולם כותב, שאפשר לבוא לארץ ישראל כהכנה מלמעלה, כנתינה מלמעלה, גם אם אין עדיין קבלה מלמטה. ניתן לעלות לארץ ישראל אם רוצים להתקדם בה ולהכין את עצמנו לקבל את מה שניתן מלמעלה. אך אם נבוא אליה רק כדי לבנות מדינה גשמית, הרי שאנו ממקמים עצמנו במצב הפוך ומנוגד לכוחות העליונים, ובכך אנחנו מביאים על עצמנו סבל נוסף.
בעל הסולם:
היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב ה' יתברך על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא איך אפשר כי לא הבין מאין יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שה' יתברך אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר.
קיום המצוות בגלות פירושו, להשתוקק ככל האפשר לצאת משליטת הגלות. זהו כלל הפעולות של האדם או של האומה, שנועדו להביא לקץ הגלות.
בעל הסולם:
וקשה ע"ז התינח העוסקים בתורה אבל העוסקים במילי דעלמא שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה לכלים הללו?
אמנם התירוץ הוא כי על כן אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר למשל הראש מחשב שכל ודעת והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש והראש פטור מלעבוד בעצמו ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו והידים אין להם צורך לחשוב שכל איך לעבוד כי הראש מספיק בעדו לגמרי.
גם בעם ישראל וגם בכללות העולם, יהיו אלה שיעסקו בפנימיות התורה, שיבצעו את התיקון באופן פעיל, ואלה אשר יכללו בו באופן חיצוני. בעל הסולם מסביר זאת בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". הוא כותב שם, כי הדגש צריך להיות על אלו העוסקים כיום בתורה. לוּ היו עוסקים בהתמדה בפנימיות התורה, הם היו מבצעים את התיקון הגדול ביותר שעם ישראל יכול לבצע.
הרב קוק:
בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות ויאוש מכל צד, ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי-אם בהצטרפות של הדיקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מתוק.
אם יחול שינוי בקרב העוסקים בחיצוניות התורה כיום, הדבר יאפשר את התגברותם של הערכים הנכונים בכלל האנושות, ובכך יקרב את האנושות ויעורר בה רצון לתיקון. "תורה" היא אמצעי שנועד לתיקון "היצר הרע", הכוונה על מנת לקבל, ומיועדת, בסופו של דבר, לאנושות כולה.
הרב קוק:
השאיפה של הקדושה והאורה האלקית העליונה, מורה באמת, כי תוכנה הפנימי של תורה הוא עיון ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא ענין עליון ומופלא מן האדם יש כאן כ"א ענין הולם את האדם, אשר מבלעדו יחשב לחיה רעה, ובתוך הענין השוה כ"כ לנפש האדם, גנוז כל העליוניות של אוצרות הקודש הכמוסים באורה של תורה.
בעל הסולם:
ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו.
כאן יש לבחון את אופיו של החינוך התורני הנהוג כיום. הלימוד במתכונתו הנוכחית, מביא את האדם לידי סיפוק עצמי, המאפשר לו להרגיש עצמו כ"מוסיף והולך" ולהתמיד בלימוד. לעומת זאת, האור, המתגלה לאדם שעוסק בלימוד פנימיות התורה ושואף להתקדם במדרגות רוחניות, מונע ממנו את הרגשת הצדיקות ומגלה בו בכל שלב רצון חדש, גרוע יותר ושפל יותר. בכל מצב בשלבי התיקון, האדם הוא אדם חדש, לכן, החינוך שקיבל במצב הקודם אינו תקף עוד לגביו.
עדיין לא ידוע לנו כיצד יתחולל השינוי, אם כי ברור שצריכה להיות חזרה נרחבת מאוד להשגת פנימיות התורה, בתשובה אמיתית. אמנם תהליך התיקון קשה יותר במגזרים גדולים של לומדי התורה, שבהם מושרש אופי הלימוד מ"גירסא דינקותא", אולם כאשר התיקון הזה יתבצע, יהיה זה התיקון הגדול ביותר.
בעל הסולם:
וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אע"פ שהיא בתוככם. ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם...
העיסוק המרכזי בגלות היה בתלמוד, אשר מטרתו היתה לזרז את זמן הגלות, אך בשום אופן לא היה מיועד להביא אורות הגאולה. לכן, אין להסתפק היום בלימוד השגור. אנחנו חייבים להקדיש את הלימוד לפנימיות התורה, כי הוא מיועד להביא את אורות הגאולה דרך תיקון הכוונה של הלומד אל הכוונה "לעשות נחת רוח ליוצרו".
בעל הסולם:
בההוא זמנא, וכו' רוח הולך ולא ישוב, לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח. הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל.
הרב קוק:
סוף הנהר של התלמוד המעשי לבדו להיות יבש וחרב, אם לא נמשוך לתוכו תמיד מים מני ים, מימא דחוכמתא וקבלה, מים דעת האלהים, מים טוהר האמונה הטהורה הנובעת מנשמתנו פנימה משרשה ממקור החיים. עתה בא הקץ... יבא לנו הגורם הכללי, ההכרח, וישיב אותנו אל אור החיים, יפתח את אור האמונה ממסגרותיה, לחכמת ישראל המקורית, החפשית מכל עול נכר, לחכמת אלהים חיים הקבועה באוצר החיים שלנו, הוא יביא אותנו לידי תלמוד קבוע, לחכמת האמונה, לכל צדדיה לנגלותיה ולנסתרותיה.
עלינו, כעם, ליצור את הסביבה הנכונה, אשר תזרז את המעבר הזה. אילו כלל ישראל היו מתאחדים ומשקיעים יותר בעיסוק בקבלה, היו מצילים בכך את העולם כולו, הואיל ובכך היתה מתממשת היציאה מהגלות הרוחנית בפועל.
בעל הסולם:
אם ישראל יעשו לאגודה אחת כמו גוף אחד אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים... ומובן היטב המדרש ["אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת"] באגודה אחת ובא לציון גואל.
[1] ילקוט שמעוני, ויקרא, כג.
[2] מדרש תנחומא, נצבים פרק א.
[3] רש"י על דברים פרק יא פסוק יח: "ושמתם את דברי - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבי לך ציונים".
[4] "ויקרא אלקים ליבשה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה" (ילקוט שמעוני ח"א, רמז ז).
[5] כתובות, דף קי ע"ב, תוספות ד"ה "הוא אומר לעלות".