אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / פתיחה לחכמת הקבלה / פתיחה לחכמת הקבלה - שיעור 9 , 30.5.06

דברי בעל הסולם מובאים בכתב מודגש.

דברי הרב לייטמן בכתב רגיל.

כדי להקל על קריאת דברי בעל הסולם צורפו לכמה מהציטוטים משפט או שניים מהציטוט הקודם.

המשפטים שנוספו תחומים בסוגריים מרובעות ומתחילים בשלוש נקודות, כך: [ "... והנה " ] .

הקטעים שאינם קשורים ישירות ללימוד הפתיחה, מובאים במסגרת נפרדת. הנושא שבו עוסק כל קטע מתואר בכותרת קצרה.

מחשבת הבריאה, ד' בחינות של אור ישר, אות כב – אות כד

אות כב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו."

יש ד' בחינותדאור ישר. בסופן, ברצון לקבל, נולדת הרגשת המאציל. הרגשת המאציל מביאה את הרצון לקבל לצמצום ומעוררת בו רצון להשתוות הצורה. עתה, בעבודה עם המסכים, הרצון לקבל מממש את הרצון להשתוות הצורה. עדיין אין כאן בחירה חופשית. כל ההשתלשלות ממעלה למטה והפעולות שבמסגרתה נעשות במחויב. ההשתלשלות היא תוצאה ישירה ממעמד האורות והכלים אלה כנגד אלה. יחד עם זאת, ההחלטה לממש את הרצון להשתוות הצורה מביאה לתהליך חדש.

במידה שהנברא יכול לשנות את עצמו על ידי המסך ולהשתמש בעצמו עמוק יותר לתוך עביותו, כן גדלה השגתו. כאן המקום להסתייג ולומר כי הרצון לקבל שגדל ומתפתח עדיין אינו בבחינת נברא, הוא נקרא כך על שם העתיד.

עביות הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע, נקראת עביות המסך. השימוש בעביות המסך בונה מהבחינות ספירות. לאחר הצמצום והמסך והאור חוזר, כבר אין בחינות. יש שימוש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. מידת השימוש ברצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע נקראת ספירות. ספירה מלשון סַפיר, מאיר. לא האור שבנה את הכלים מאיר, אלא האור של השתוות הצורה שהנברא מושך. הנברא מאיר מתוך השתוות הצורה שלו עם הבורא.

"ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום."

מטרם הצמצום הייתה בחינה ד' עצמה כלי לקבלת האור, אבל הרגישה כרצון לקבל שיכול להרגיש מנוגד לאור כתוצאה מהאור. במילים אחרות, לפני הצמצום הרגישה בחינה ד' את אור הקיום ולא יותר. דומה הדבר לאורח שטועם רק את טעם המאכלים שמולו, כמו שמבואר במשל על בעל הבית והאורח. לעומת זאת עתה, לאחר הצמצום והמסך, הנברא משיג עשר ספירות ואורות אחרים לגמרי באותם הה' הכלים. והכול רק מתוך שהוא מוסיף את הכוונה לפעול לטובת מי שמשפיע לו.

עשר הספירות שלו נקראות עתה "עשר ספירות דהשפעה". כבר יש בהם ראש, תוך וסוף, והאורות שבהם נקראים נרנח"י (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה). באורות האלה הנברא משיג לא רק את הטעמים של הכיבוד, אלא גם את המעמד, הגדלות והמצב של בעל הבית. הוא משתווה לבעל הבית, ומשיג אותו. הנברא עצמו הופך להיות כבעל הבית, באותו המעמד, באותו המצב ובאותה הרגשה כמו הבורא. לכן האורות שמאירים בו, בכלים שלו, הם לאין סוף גדולים יותר מהאור שלפני הצמצום – כגודל ההבדל בין הבורא לנברא.

שאלה: מדוע בעל הסולם קורא לשתי הבחנות שונות באותו השם, היינו "כלים"?

כלי הוא חיסרון ולא חשוב איזה. אין שם מיוחד לכל כלי. יש שמות כוללים כמו כתר, חכמה, בינה, או ע"ב, ס"ג, מ"ה ואפילו שמות העולמות. לא חשוב באיזה שם נקרא לכלי, שכן בסופו של דבר יש רק חמישה כלים. הכלי והחומר הם אותו רצון לקבל. הכוונה אינה תלויה בכלים. כוונה היא תוספת שקשורה לקֶשֶר עם בעל הבית. לכן אפילו הכלים של עולמות הטומאה נקראים באותם השמות של הכלים בעולמות הקדושה. ההבדל ביניהם הוא בכוונה, והכוונה היא מעל הכלים.

אמנם לאחר הצמצום הכלי נקרא מסך ואור חוזר, אלא שהוא נקרא כך רק לשם הקיצור. למעשה המסך והאור חוזר אינם כלי, אלא תנאי שלפיו הנברא מקבל. הכלי הוא בכל זאת חומר הנברא. המקובלים אומרים שחומר הנברא נפסל מלהיות כלי קבלה ותמורתו בא "מסך ואור חוזר". אולם אלה שמות ולא יותר, מילים המשמשות להסבר. כך למשל כתוב כי העביות מתוָוספת לאור חוזר שנעשה כלי קבלה תמורת בחינה ד'. השמות הם אותם השמות, כי אין חומר אחר.

הכוונה מופשטת לגמרי ונמצאת למעלה מהדעת, מעל הכלים. לכן, בלית ברירה, חכמת הקבלה משתמשת בשמות של החומר כדי לדבר על הכוונות. הרי אין באפשרותנו להמציא שמות לכוונות. באומרנו כי הנברא נותן לבורא תענוג, אין הכוונה לתענוג שהוא נותן לבורא אלא לתענוג שהוא מרגיש בתוכו בכוונה להטיב לבורא. הוא בכל זאת מודד אותו בכלים שלו.

"ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

שרטוט מס. 1

הדברים ברורים. המסך, כוח ההתנגדות, קובע הכול. במידה שיש כוח התנגדות, הכלי משתמש בעביות שלו.

לפני הכול יש צמצום – לא משתמשים ברצון לקבל. פעולת צמצום א' קודמת לכול. הפעולה השניה, כתוצאה מהכרת המאציל, היא מסך לפי גדלות המאציל. הפעולה השלישית היא שימוש ברצון לקבל לפי המסך. מה שהכלי אינו יכול להשתמש בו, מה שאין עליו מסך, נשאר תחת צמצום א'. זאת משום שמלכתחילה הכלי עשה צמצום על כל הרצון לקבל ואינו רוצה להשתמש בו. את הרצון לקבל שאפשר לעבוד איתו בכוונה על מנת להשפיע, הנברא כביכול מוציא לחוץ ומשתמש בו עם המסך.

אם למשל הכרת גדלות המאציל בונה בכלי מסך על שלושת דרגות העביות שורש א' וב', הכלי מקבל את האור חוזר בעביות שורש א' וב', ומגיע לאורות נפש, רוח, נשמה. לחיה ויחידה הוא עדיין אינו מגיע, כי הוא עוצר את עצמו בעביות ג'. בעביות שורש א' וב' הוא מקבל על מנת להשפיע ובעביות ג' וד' הוא נשאר תחת הצמצום.

שרטוט מס. 2

על עבודת האדם בעלייה ממטה למעלה

שאלה: האם הנברא אינו צריך לדעת מראש מהו התענוג בלקבל על מנת להשפיע, כדי לעשות חשבון עם המסך?

שאלה נכונה. הכלי אינו יכול לתאר בדיוק מהו התענוג בלקבל על מנת להשפיע. אלא שבהשתלשלות ממעלה למטה הכלים נמצאים בשליטה מוחלטת של האורות. בכל הפעולות ממעלה למטה האורות מזמינים את הפעולות בכלים, ולא שיש בהם חלל לא ידוע. בכל הפעולות האלה האור קודם לכלי. בהתפשטות ממעלה למטה מדובר על פעולת האור. כיצד הוא בונה את המסכים, כיצד הוא מגלה את חשיבותו כמשפיע. האור בונה את הכול בעצמו. בכל הפעולות האלה האור קודם לכלי.

רק בעלייה ממטה למעלה, כשאדם גדל והוא אשר מעורב במעשה, יש בו חלל והוא אינו יודע מה הם התענוגים, האורות והמצבים. בעלייה ממטה למעלה העבודה שלנו היא ב"למעלה מהדעת", בבחירה חופשית. אז הכלים קודמים לאורות, כך נקראות הפעולות שלנו. בעבודה ממטה למעלה, לפני הכול עלינו לברר את הכול. השאלה היא כיצד נברר? כיצד נוכל לדעת באיזה תענוג לבחור, אם עדיין איננו נמצאים בו?

מסתבר שגם בעלייה ממטה למעלה אין לנו אפשרות אחרת, אלא להימצא בשליטת האור. "כלי קודם לאור" פירושו שאנו מבטלים את הכלי שלנו כך שיהיה בשליטת האור. האור בכל זאת קודם לכלי, אבל האדם הוא שעושה זאת. בעליה בסולם המדרגות אנו מבטלים את עצמנו כלפי האח"פ דעליון. שאם לא כן, לא נוכל להתקדם כלל.

איננו יכולים להיות במדרגה הבאה, בטרם נעלה אליה, ולא נוכל לעלות אליה, אם לא נכין את עצמנו לעלות. אבל כיצד נוכל להכין את עצמו לעלות, אם איננו נמצאים בה ואיננו יודעים מה המצב בה? לכן כל שלבי ההתקדמות הם בביטול עצמי כלפי המצב הבא.

בדומם, צומח וחי שברצון לקבל ובדומם צומח חי שבטבע ההתפתחות נעשית ללא הכרה. האדם לעומת זאת, כיוון שהתפתחותו נעשית בבחירה חופשית, חייב לבטל את עצמו כלפי מָדְרגות הבאות בהכרה ומתוך הבנה.

התינוק מבטל את עצמו כלפי הגדול בצורה טבעית. אנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי הגדול בצורה על טבעית. אילו הגדול היה מגולה, היינו מבטלים את עצמנו בהכרח. לכן, כדי שתהיה לנו אפשרות לבטל את עצמנו בבחירה חופשית – מתוך ההכרה, ההבנה וההשגה שכזאת היא ההתפתחות – העליון תמיד נסתר. כך אנו יכולים לגלות את הנכונות שלנו לבטל את עצמנו ולהבין מהן דרגות ההתפתחות.

אלא שזהו רק שלב אחד בדרך. שלב נוסף הוא כשהעליון מתגלה ועלינו להסתיר אותו למרות שהוא מגולה, כשאיננו רוצים לראות את הגדלות. כדברי הכתוב "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט" (שמות ג, ו). אז העבודה הפוכה. אנו מסתירים את הבורא כדי שיהיה לנו מקום לגדל כלים דהשפעה למעלה מהדעת. אלה כבר מדרגות מתקדמות, מדרגות של אהבה, כלים של אהבה - החלק הד' בארבע הדרגות שבהן האדם גדל.

שאלה: מהי הלבשה?

בפשטות, הלבשה או התלבשות פירושם השגה. אם נפנה להגדרה של בעל הסולם, נמצא בה עמקות ופירוש נוספים. אבל בדרך כלל הלבשה היא השגה.

שאלה: בהשתלשלות הפרצופים מעלה למטה האורות הולכים ומתמעטים. האם נכון להסיק מכך שצמצום א' הולך וגדל?

לאחר הצמצום בעולם אין סוף הנברא מקבל החלטה: הוא רוצה להידמות למאציל. הכוונה של הנברא להידמות למאציל נקראת "מסך". להידמות למאציל אפשר רק לפי הפעולה שלו, כפי שאנו מגלים אותו. המאציל הוא הנותן, המשפיע והאוהב. עלינו להיות כמותו. זה נקרא להשווֹת צורה לבורא. כל אחד מאיתנו צריך אפוא להיות האוהב, המשפיע, הנותן.

כיצד נוכל להשוות צורה לבורא? מתוך שנתחיל להרגיש את החסרונות שלו ולהשפיע בהם, למלא אותם. האם לבורא יש חיסרון? ודאי – בחיסרון הזה הוא ברא אותנו. איזה חיסרון יש לבורא? להיטיב לנבראיו. האם הבורא סובל מחמת החיסרון שלו להטיב? החיסרון של הבורא אינו דומה לחיסרון שלנו. החיסרון של הבורא הוא חיסרון משלימות, מנצחיות, מדרך הטוב להטיב. ובכל זאת זהו חיסרון. הבורא מצפה שיהיה לנו טוב, וכשאנו מראים לו שאנו נהנים ממנו, אנו מהנים לו. כל החשבונות האלה נקראים במילה אחת פשוטה: מסך.

נניח שעשינו פעולה והשוונו את עצמנו לבורא במידה המרבית שאנו יכולים. הבורא הראה לנו את גודל המתנה שלו, מה שנקרא "אין סוף"; קיבלנו את המתנה, הרגשנו אותה, וכנגדה אנו פועלים בחזרה כלפי הבורא בכל לב ונפש. נשאלת השאלה האם לא די בכך? מדוע נדרשות פעולות נוספות?

את התשובה לשאלה זו עדיין איננו יודעים. בהמשך, כשנלמד על "ה' פרצופי א"ק" ו"הזדככות המסך לאצילות הפרצוף", נוכל לברר את העניין. לעת עתה איננו יודעים מדוע המסך מזדכך ומה קורה לאחר הזדככותו. בינתיים אנו רק לומדים את התנאי: אם המסך גדול, הוא עושה פעולת השפעה גדולה. אם המסך קטן, הוא עושה פעולת השפעה קטנה.

בכלי יש חמש דרגות עביות, חמש דרגות של כוח הרצון, כיוון שכך גם במסך יש חמש דרגות של כוח המסך, של כוח ההשפעה. יש לנו חמישה רצונות שהבורא ברא וכנגדם נתן לנו חמש מנות, כל מנה ממלאת רצון מיוחד.

אפשר לחלק את הרצונות לפי כמות, בסדר הולך וגדל. לדוגמה, הרצון בעביות שורש הוא 20%, הרצון בעביות א' הוא 40%, בעביות ב' 60%, בעביות ג' 80% ובעביות ד' 100%. ואפשר לחלק את הרצונות לפי איכות. למשל, רצון לבשר, לדגים, לסלט, לעוגה ולמים. אלא שהאיכות קשורה לכמות והכמות קשורה לאיכות. ויש בזה ערך הפוך.

כך או אחרת, טרם הגענו ללימוד על הפרצופים הרוחניים.

שאלה: מה זה תענוג?

תענוג הוא הרגיעה שהרצון לקבל מרגיש. אם הרצון לקבל אינו נרגע, אם כואב לו, אם לוחץ לו, אם משהו מרגיז אותו, זה נקרא "ייסורים". אם הרצון לקבל רגוע, הוא נהנה מהרוגע. בתענוגים האלה, במידת ההנאה הזו, יש דרגות. יכול להיות שהרצון אינו מרגיש יש לו תענוג. זהו סימן שאין לו חיסרון, כי התענוג מורגש רק כנגד החיסרון.

לכן יש תנאי, "השותה מים לִצְמַאוֹ מברך" ( ברכות מ"ד, א). כלומר רק בתנאי שיש לנו חיסרון אנו יכולים לברך, להשפיע. השותה מים לצמאו – המקבל מילוי לחסרון – מרגיש ברכה ומברך את הנותן. אם אין לנו חיסרון למה שאנו מקבלים מהנותן, איננו יכולים להנות לו בשום דבר. לכן התפקיד שלנו היא להגדיל את הכלים שלנו בעבודה שלנו, עד שיהיו לנו חסרונות גדולים. לשם כך הוכנה לנו מערכת הסטרא אחרא.

התענוגים יכולים להיות קטנים מאוד או גדולים מאוד, אבל תמיד הם מורגשים כנגד החיסרון. אסור שהתענוג יבטל את החיסרון. אם התענוג יבטל את החיסרון, לא יורגש תענוג ולא יורגש חיסרון. מדובר בשילוב עדין מאוד בין תענוג לחיסרון שמתקיימים יחד. בעולם שלנו, שילוב כזה לא יתכן. לפעמים אנו מרגישים את התענוג והחיסרון נפגשים, אבל מיד לאחר מכן הם מבטלים זה את זה ואיננו מרגישים לא תענוג ולא חיסרון.

החומר הכללי שלנו הוא הרצון ליהנות. לכן אנו מרגישים שחסר לנו. מה חסר לנו? איננו יודעים, אבל חסר. חסר לנו טעם בחיים. כיוון שאיננו יודעים מהו תענוג, אנו משתדלים למצוא חיסרון. אנו פותחים טלוויזיה או רדיו ושומעים פרסומת על אופנה חדשה. המפרסם משכנע אותנו מה כדאי לנו לרצות. הוא מעורר בנו חסרונות. בדומה לכך, לפני ארוחה טובה, אנו מעוררים את התיאבון בעזרת מאכלים מלוחים וקצת משקה חריף, שכן בלי תיאבון אי אפשר להרגיש תענוג. אנו מודדים את התענוגים רק לפי הכלים, רק לפי החסרונות. את התענוג כפי שהוא איננו יכולים למדוד.

נניח שמונח לפניך סטייק. את התענוג שבו תוכל למדוד רק לפי המידה שבה אתה רוצה לאכול אותו. אם יש לך תיאבון קטן, תרגיש בסטייק תענוג קטן. אם יש לך תיאבון גדול, תרגיש בו תענוג גדול. למדוד אנו יכולים, רק לפי הכלים שלנו. אם אין כלים - אין תענוג. לכן נאמר "אין אור בלי כלי". רק הכלי קובע האם יש אור, האם יש תענוג.

כאמור, התענוג מבטל את החיסרון. אלמלא הבורא התגלה בעולם אין סוף, מלכות דאין סוף הייתה מקבלת את האור, מנטרלת אותו ונשארת בחושך מוחלט. הבורא היה נמצא בשלמות ובתענוגים והמלכות דאין סוף הייתה נכנסת לחושך מוחלט. כדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הזה, הראה הבורא את עצמו לנברא. והנברא שעמד להרגיש את עצמו בחושך ובחוסר כל, הרגיש שיש תענוג בלהיות כמו הבורא.

החושך שעליו מדובר כאן, אין פירושו שהנברא רוצה דבר-מה ואינו יודע מה, אלא שאין לו רצון כלל. במקרה כזה, הנברא מתבטל, כי נברא נקרא חיסרון. אם אור ממלא את הכלי, לא מורגש חיסרון ולא מורגש תענוג.

אחרי ארוחה טובה למשל אנו מרגישים עייפות ורוצים ללכת לישון. מדוע? כי המילוי שקיבלנו מנתק אותנו. אנו אוכלים כל עוד אנו מרגישים תיאבון. כשנגמר התיאבון, כבר אין סיבה לשבת ליד השולחן. מלכות דאין סוף נמצאה במצב דומה. לכן אם הבורא לא היה מתגלה, הנברא היה מתבטל.

הבורא נתן לכלי תענוג, ואת הסיבה לתענוג כמקור נוסף לתענוג. לכן יש לכלי שני מקורות תענוג. כיוון שהנברא מרגיש גם את מקור התענוג, את הבורא, נולדת בו את היכולת ליהנות משני מקורות התענוג. אילו הנברא הרגיש את המאציל בלבד, התענוג היה מבטל את הכלי.

הנברא מרגיש את שתי צורות התענוגים ומוצא את עצמו ביניהם כחי – לא התענוג של המאציל ולא התענוג שהוא מקבל מהמאציל, מבטלים אותו. מכאן ניתן להבין מדוע הכרחי להיות בכלי שמרגיש תענוגים מהאור ומנותן האור.

ויש בזה עוד. נוסיף בהמשך.

אות כג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

גם זו שאלה קשה. אם יש לנו רצון לקבל קטן, התענוג שאנו מגלים בו קטן. בהתאם לכך גם התענוג שאנו יכולים להשפיע לנותן, אמור להיות קטן. ולהפך, אם יש לנו רצון לקבל גדול, אנו יכולים להרגיש בו תענוג גדול. ובהתאם לכך גם ההשפעה שלנו לנותן צריכה להיות גדולה. אלא שבעל הסולם אומר אחרת: בכלי הגדול, כלי מלכות, הנברא יכול להרגיש אור קטן, אור הנפש, וההשפעה שלו מתוך כלי המלכות היא דווקא באור גדול, אור היחידה.

כלומר, השאלה היא מדוע יש ערך הפוך בין האורות שמתקבלים לבין האורות שמושפעים, בין הכלי שאיתו אנו עובדים לבין האור שאנו מוסרים?

בעולם שלנו אפשר להמשיל את ההבדל בין הכלי שאיתו הנברא עובד לבין האור שהוא מוסר, להבדל בין התענוג שתינוק נותן לאימו לבין התענוג שנותן לה ילד גדול. ככל שהתינוק קטן יותר הוא נותן לאימו תענוג גדול יותר וככל שהתינוק גדל הוא נותן לה פחות תענוג. לכאורה לא מובן מדוע? הרי הילד גדול יותר, מבין יותר ופעיל יותר. מדוע האם נהנית דווקא מהתינוק הקטן וככל שהוא גדל אהבתה אליו מתקררת?

לעת עתה בעל הסולם שואל ואינו משיב: "אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלימלכות במסך שהיא בחי"דהוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי ת"ת נחסר מאור חכמה'" וכו'. כלומר למה יש ערך הפוך בין כלים ואורות? מדוע במלכות יש אור הכתר ובתפארת אור החכמה, מה הסיבה ל"משחק" בין האורות לכלים?

אות כד

"והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף," בהתאם לעביות נגדל הכלי בבחינת שורש תחילה, ולאחריו הכלים בבחינות א', ב', ג' וד'. "שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם."

התפתחות הרצון לקבל לפי ד' בחינות דאור ישר, מחייבת את הכלים לגדול ולהתפתח בזה אחר זה. הכלי מתפתח על ידי האור בהדרגה. כל בחינה מפותחת יותר, בונה את עצמה על גבי הבחינה הקודמת לה, הפחות מפותחת. חכמה למשל יצאה כבחינה א' ובתוכה בחינת שורש.

בחינת שורש יצאה ראשונה. אחרי בחינת שורש יצאה בחינה א' ובתוכה בחינות שורש וא'. אחרי בחינה א' יצאה בחינה ב' ובתוכה בחינות שורש, א' וב'. אחרי בחינה ב' יצאה בחינה ג' ובתוכה בחינות שורש, א', ב' וג'. אחרי בחינה ג' יצאה בחינה ד' ובתוכה הבחינות שורש א', ב', ג' וד'.

שרטוט מס. 3

בחינה ד' אינה יכולה לצאת בטרם התפתחו כל הבחינות הקודמות לה, בתוכה ולפניה. זהו טבע גדילת הכלי. כיצד נרגיש את המאציל, את האור ואת עצמנו, כפי שמרגישה אותם בחינה ג' או בחינה ד', אם לא נעבור את ההתפתחות בבחינות הקודמות? ד' הבחינות הן כמות ואיכות של התפתחות הנברא. לא ניתן לתאר מצב אחר.

ילד בן עשר לא יכול להיות גבר בן עשרים בלא לעבור את תהליך ההתפתחות כולו ולרכוש ניסיון מהמכות והאכזבות בחיים, מהכוונות והיגיעה. לכן אדם יכול היות בן עשרים לפי גילו הגופני, אבל לא לפי ההתפתחות שתלויה במידה שהוא משקיע ורוכש.

שאלה: ד' בחינות דאור ישר מתארות את התפתחות האור ...

ד' בחינות דאור ישר, אינן בחינות של התפתחות האור, אלא בחינות של התגלות האור בכלי, של התפתחות הכלי. ד' בחינות דאור ישר באות ישירות מהמאציל, עדיין ללא תגובה של הנאצל, ומכאן שמן. ההתפתחות עד לתגובה הראשונה של הנאצל, נקראת "ד' בחינות דאור ישר". אלה בחינות בתוך החומר. האור מפתח את החומר. הנקודה ההיולית מתפתחת.

בחינת שורש היא "קוצו של יוד". חכמה היא י' דהוי"ה. ההתפשטות בבינה היא ה' דהוי"ה הדומה לבורא. ו' דהוי"ה היא כבר הפעולה של ה' דהוי"ה, והמלכות היא ה' דהוי"ה שרוצה להידמות לבורא בכל כוחה. מלכות מקבלת מֶבִּינה דוגמה כיצד להתפתח, מזעיר אנפין היא מקבלת את החומר שלו, וכך היא מתפתחת עד להידמותה לבורא. כל ההתפתחות עד שמלכות עושה את פעולתה, נקראת ארבע בחינות דאור ישר. האור מפתח את החומר ההיולי, את קוצו של יוד.

שרטוט מס. 4

לאחר שבחינה ד' מרגישה את עצמה, היא מתחילה לגלות את הבחינות הקודמות בתוכה. כך קורה בכל בחינה מד' הבחינות. האור משפיע על בחינה א', ובחינה א' בסופה מרגישה שהיא רוצה להיות המשפיע. כלומר בחינה א' מרגישה את הרצון שלה, את הנקודה שמתפתחת, ובסופה היא מרגישה את האור שמשפיע עליה, את בחינת שורש, את הבחינה הקודמת. כתוצאה מכך היא הופכת להיות בחינה ב'.

שרטוט מס. 5

כך קורה גם בבחינה ב'. חלק מבחינה ב' הוא בחינה ב' ממש, וחלק הוא בחינה א'. בחינה ב' חוזרת להרגיש את הבחינה א' והופכת להיות בחינה ג'. כל בחינה מרגישה לעמקותה את כל הבחינות שבה וכתוצאה מכך מתפתחת. בחינה א' מרגישה עד השורש. בחינה ב' מרגישה את בחינה א' ובחינת שורש, ובהרגישה את בחינת שורש היא חוזרת לבחינת שורש והופכת להיות בחינה ג'. בחינה ג' מרגישה את בחינות ב', א' ושורש, חוזרת לבחינת שורש, והופכת להיות בחינה ד'. כך בכל בחינה ובחינה. זה נקרא השגה.

שרטוט מס. 6

ההשגה היא בתוך הכלי – השגת השורשים שלנו, השגת המאציל שנמצא בנו, השגת האור שפועל בתוך תוכנו. ההשגה הולכת ונעשית פנימית יותר. לכן חכמת הקבלה מדברת על חכמה פנימית ועל פנימיות וחיצוניות.

שאלה: אם ד' בחינות דאור ישר הן התפתחות מחויבת מצד האור, מדוע הן נקראות התפתחות הכלי?

יש שמות שנקראים על שם העתיד. הרב"ש המשיל זאת להורים שמסתכלים על תינוקם שזה עתה נולד ואומרים "כמה חזק הוא וכמה חכם". ודאי שהתינוק אינו חכם ואינו חזק, כך ההורים מקווים שהוא יתפתח.

אם מדובר על חופש, על החלטה, על נברא בעל הרגשה עצמית שנמצא בהכרה כנגד הבורא, ודאי שבארבע הבחינות דאור ישר עדיין אין נברא. כל ההשתלשלות ממעלה למטה היא רק יציאה לאור של מערכת העולמות.