גיאוגרפיה רוחנית
מן החרמון בצפון אל ים המלח בדרום, מן המלכות אל הבינה — אחת היא ארץ ישראל, ואחת היא הנשמה. על פי איזה חוק רוחני פועלת הארץ שלנו? מהי הגיאוגרפיה הרוחנית של ארצנו? וכיצד נוכל להרגיש את השורשים הרוחניים של ישראל?
חכמת הקבלה מלמדת אותנו את החוק הכללי שלפיו פועלת המציאות כולה — "חוק האהבה והנתינה". האר"י, אחד מגדולי המקובלים בהיסטוריה, כותב בספרו "עץ חיים", שיש מקום אחד בעולם שלנו שמבוסס ובנוי כל כולו על החוק הזה — ארץ ישראל.
לא לחינם היא נקראת כך: המילה 'ארץ' — מלשון 'רצון', ו'ישראל' — מלשון ישר-אל. זהו מקום המיוחד לכל אדם שיש בו רצון להגיע ישר אל הבורא, לתכונת האהבה והנתינה.
על ישראל מאיר כוח עליון מיוחד, שמושך את כל הנשמות החיות בה לאחדות. בדומה לשמש — המאירה בדרך אחרת באזורים שונים, כך שבמקום אחד קר ובשני חם, גם הכוח העליון מאיר בצורה שונה על חמישה אזורים שונים בארץ ישראל.
כתר החרמון
סוג ההארה הראשון נקרא "כתר". הכול מתחיל מהראש, מהכתר. זהו החלק הנעלה ביותר, כמו מחשבה שממנה נולד הכול. אין זה מקרה שהר החרמון מסמל את ההארה הזו. החרמון הוא החלק הלבן, הטהור והגבוה ביותר של ישראל. וכמו שהכתר הוא מקור כל החיים, כך החרמון הוא המקור והראש למים שמביאים את החיים לשאר חלקי הארץ.
שם הרי גולן
ההארה השנייה נקראת "חכמה". החכמה היא החלק שנותן את החיים, והיא מהווה מימוש של המחשבה, של הכתר. "אור החכמה" הוא האור שמביא את החיים לכול, ובלעדיו לא יתקיים דבר. המים שזורמים מהחרמון דרך נהרות ונחלים נאספים למרגלות החרמון, באזור השני בארצנו — רמת הגולן והגליל — והם מסמלים את אור החכמה.
"הוי, כנרת שלי"
ההארה השלישית נקראת "בינה". חכמת הקבלה מלמדת שזהו החלק האצילי והנעלה ביותר.
הארה זו מבטאת את הנתינה המוחלטת, ובעולם שלנו היא מסומלת על ידי הכנרת, מאגר המים שנותן חיים לכל הארץ, ומעביר אותם מבלי להשאיר דבר לעצמו.
ירושלים של זהב
"ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים — באמצעיתה של ארץ ישראל" (מדרש תנחומא, פרשת קדושים, סימן י).
"החיים" שזורמים מהכנרת, מגיעים אל החלק הרביעי שעליו מאיר הכוח העליון, אל מרכז הארץ. בקבלה, החלק הרביעי מכונה "זעיר אנפין" (פנים קטנות).
אם עד כה דיברנו על ראש ועל מחשבות, "זעיר אנפין" יסמל את הגוף על כל חלקיו: לב, ריאות, כבד... זהו ממש "מפעל לייצור חיים" שמביא את כל השפע שהיה במחשבה, בתכנון, אל מרכז הארץ.
לא לחינם במרכז הארץ יש ריכוזים של חקלאות ענפה ושל אוכלוסיה, ואין זה מקרה שכאן מצוי ליבו של העולם, ירושלים. בזוהר כתוב על כך: "וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האיברים. ועל כן היא באמצעו של כל העולם כמו לב שהוא באמצע האיברים" (ספר הזוהר, פרשת פנחס). ירושלים מסמלת את "תפארת", שנמצאת ממש במרכזו של "זעיר אנפין".
"ים המוות הכחול בלאט ינוע"
החלק החמישי והאחרון שעליו מאיר הכוח העליון נקרא מלכות, והאזור בארץ שמסמל אותו הוא ים המלח.
ים המלח מייצג את מצבנו האגואיסטי הנוכחי, שבו כל אחד חושב רק על עצמו, ולכן זהו המקום הנמוך ביותר בעולם, מקום שאינו יכול לתת שפע לסביבותיו. אין זה פלא שאת ים המלח מכנים 'ים המוות' — האגואיזם פשוט לא יכול להעניק חיים.
"בשדות האור של ארץ ישראל"
אך למי מיועדים כל המחשבה, האהבה והחיים שהיו בכתר? דווקא ה'מלכות', החלק האגואיסטי ביותר, נוצרה במיוחד כדי לקבל את כל מה שהיה במחשבה, בכתר. זהו החלק שזקוק יותר מכול לחיים ולשפע שיש בכוח העליון. וכשהוא יקבל אותו, ים המלח יהפוך למקור חיים גדול עוד יותר מהכנרת עצמה.
המלכות תתעלה אז ותהפוך מחלק חסר חיים לחלק אצילי ונותן שפע כמו הבינה. את המצב הרוחני המיוחד הזה מכנים המקובלים: מלכות ש"עולה" לבינה.
ואיך כל זה קשור אלינו? כשאנחנו, עם ישראל, נתגבר על האגו המפריד בינינו ונדמה את עצמנו לחוק הרוחני של אהבה ונתינה, נרגיש מיד את שורשינו הרוחניים, את הכוחות שפועלים עלינו, ונפעל איתם בהרמוניה.
אז כל אחד מאיתנו ירגיש כחלק מנשמה אחת גדולה ונצחית, שבה כל החלקים פועלים באחדות ובאהבה. אז נחיה במצב המושלם ביותר — נפסיק להרגיש לחצים מבפנים ומבחוץ ונחווה הנאה אינסופית. זה יקרה מכיוון שנחיה באיזון עם הכוח העליון הפועל על הארץ שלנו, על המקום שנועד לנו, לנשמתנו המאוחדת.