ט"ו בשבט: ט"ו בשבט – חג המקובלים

לאורך דורות, נעזרו המקובלים בדרך התפתחות האילן, כדי לספר לנו על התהליך הרוחני שעובר האדם. הם תיארו את ט"ו בשבט כחג המסמל את נקודת השיא שאליה תגיע הבריאה כולה, והמשילו את הנקודה הזו לעץ הנותן פרי בשל.

עוד במאה ה-16 קיבל ט"ו בשבט משמעות מיוחדת על ידי מקובלי צפת, שאף קבעו את "סדר ליל שמחת האילנות". ביום זה נהגו המקובלים לשבת וללמוד מתוך ספר הזוהר, ללבוש בגדי חג, לקשט את השולחנות בפרחים ובענפי הדסים ולערוך אותם עם שפע פירות ארץ ישראל ויין.

המקובלים קבעו את ט"ו בשבט כסמל להזדמנות שיש לכל אחד מאיתנו, לקטוף את הפרי הטוב ביותר שמחכה לנו — חיים רוחניים.

הפרי המיוחל

אם נסתכל על חיינו, נראה שהשאיפות שלנו משתנות ללא הרף: מה שהיה הפרי של אתמול, מתחלף היום במטרה אחרת וכבר אינו נראה מושך כבעבר. החיים שלנו הם למעשה מרדף אינסופי אחר האושר, מרדף שפעמים רבות מעורר בנו תסכול ואכזבה.

לכן, בנקודה מסוימת, אנו מתחילים לחוש שהעולם הופך ללא מספק ולקטן מדי. דומה שיש דבר מה בתוכנו שאינו נותן לנו מנוח, אלא דוחף אותנו לחפש בכל רגע פרי גדול ונעלה יותר.

צמיחה: הוראות הפעלה

לאורך ההיסטוריה עמלו המקובלים כדי להתאים את חכמת הקבלה לזמן שבו היא תהיה חייבת להתגלות ברבים — לזמננו. בדורנו, היה זה ממשיך דרכו ובנו של בעל הסולם, הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), שכתב לנו הוראות הפעלה מעשיות ופשוטות לחיים טובים יותר.

באיגרת מיוחדת שכתב לתלמידיו, הקביל הרב"ש את התפתחות האדם לתהליך התפתחות האילן. הוא תיאר בפירוט ובבהירות את כל אחד מן השלבים שעלינו לעבור מהרגע שבו אנו פוגשים בחכמת הקבלה. את המפגש של האדם עם הקבלה הוא תיאר כזמן זריעת הגרעין באדמה. את השלב שבו נגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר הוא תיאר כרגע שבו יניב העץ את הפירות הבשלים. בין שתי נקודות אלה עובר האדם תהליך התפתחות רוחני. את שלבי הביניים בתהליך הקביל הרב"ש לפעולות שאנו מבצעים בעת גידול האילן.

זריעה — כפי שקרקע פורייה משפרת את סיכויי הזרע לנבוט, כך על האדם "לזרוע את עצמו", בסביבה שתספק לו את התנאים המתאימים ביותר לצמיחתו הרוחנית.

זיבול — כפי שמדשנים את הקרקע כדי להפרותה, כך בהדרגה מגדיל האדם את חשיבותה של הרוחניות בחייו. מכל רצונותיו הוא יממש רק את אלה שמועילים להתפתחותו הרוחנית.

איבוק — נהוג לכסות את שורשי העץ החשופים בעפר על מנת להגן עליהם ממזיקים. באותו אופן, על האדם להיעזר בעצות המקובלים ולהתעלות באמצעותן מעל הספיקות שעולים בו בדרכו הרוחנית.

כרסום — חותכים מהעץ את הענפים היבשים שלא יוכלו להניב פירות. בדרך הרוחנית עלינו להסיר מעצמנו את כל ההשפעות, המוסכמות והדעות הקדומות כלפי המציאות — שאותן מסמלים הענפים היבשים — ולדאוג רק להשפעות ודעות שיביאו אותנו להשגת הפרי הרוחני.

כשהקרקע פורייה

כמו האילן, כך גם אנו ניצבים על האדמה, מכים בה שורשים וצומחים מעלה אל הרוחניות. אנו מתחילים את התפתחותנו הרוחנית כגרעין קטן שמתעוררת בו השאלה "מה הטעם בחיינו?" ואז אנו כבר בשלים לצמוח אל הכרת המציאות הרוחנית. עם ההתפתחות, אנו מוצאים תשובה לשאלות מהותיות ששאלנו במהלך חיינו ואף יותר מכך — אנו מגיעים לדרגה שבה אנו מרגישים את הכוח העליון במלואו ומתאחדים עימו.