בעל הבית והאורח

מתוך: פתיחה מקוצרת 1

נושא: מבנה העולמות / שיעור 1: ד) בעל הבית והאורח

בעל הבית והאורח

בחיים שלנו, אנו מרגישים כל הזמן את ההבחנות האלו. כל מה שמתרחש בעולם העליון, כולל ארבע הבחינות הללו, לאט לאט יורד ומשתלשל עד לעולם הזה, ונמצא בנו.

בנו נמצאים גם הרצון לקבל וגם הרצון להשפיע, ואנחנו נמצאים כל הזמן בדילמה, איך לקבל ולא להרגיש בושה; איך אני אגנוב, ולא אחטוף מכות; איך אני אתן, ועל ידי זה אני ארוויח וארגיש טוב יותר. באדם ישנם כל מיני שיקולים, מכל מיני כיוונים. זוהי תוצאה, ממה שקורה בארבע הבחינות האמורות.

אנחנו יכולים לנסות לדמיין את מערכת היחסים שבין הבורא לנברא, בעזרת כל מיני סיטואציות מהחיים. בעל הסולם נהג לתת דוגמא, בה הוא מדמה את היחסים האלו לבעל בית ולאורח המתארח אצלו:

האורח רעב. הוא רוצה מאוד לאכול - יש לו רצון לקבל מעצמו (בחינה ד'). לבעל הבית יש רצון עז להעניק לאורח; במיוחד בשבילו הוא הכין סעודה נפלאה. בעל הבית גם ידע מראש, מה האורח ירצה, באיזו כמות, ובאיזו איכות. אזי האורח בא עם הכלי שלו, עם הרעב, ובעל הבית מגיע עם המילוי שלו (הסעודה). והם מתאימים בדיוק אחד לשני.

לכאורה, הם יכולים לגרום תענוג אחד לשני: בעל הבית נהנה מן הנתינה, והאורח נהנה מן הקבלה. אבל משהו מפריע... ברגע שבו בעל הבית מתחיל לתת, והאורח מתחיל לקבל, האורח מתחיל להרגיש (יחד עם האוכל), שהאוכל מגיע אליו מבעל הבית. וזו כל הבעיה.

מצד אחד זו בעיה, כי היא לא מאפשרת לנו ליהנות. משום שלצפצף על בעל הבית, וליהנות לעצמו, יכול רק אדם שאינו מפותח מספיק; אם נמצאים בדרגת דומם, צומח או חי, כמו בהמה, אז לא מתביישים. אבל אם יש באדם בחינה אנושית, דרגת "מדבר", הוא מתחיל להתבייש.

מצד שני, הבושה הזו באה לפתח את הנברא, כך שיסתלק ממעמד "המקבל", ויגיע אט אט למעמד של "הנותן".

בעל הבית נותן לאורח תענוג, וביחד עם התענוג, הוא מעביר לאורח בושה. הבושה הזאת מקלקלת לאורח את כל הטעם שבסעודה. האורח אומר: "בעצם אני לא ממש רעב, אני לא רוצה לאכול." ובעל הבית צריך להשיב לו: "בחייך... את כל זה אני הכנתי בשבילך. אל תגרום לי עוול." אם בעל הבית הוא חכם, אז הוא בורא באורח את הרגשה, שבאמת, הוא יעשה לבעל הבית טובה בזה שיקבל ממנו. כלומר, האורח הופך להיות למקור תענוג לבעל הבית. במידה והאורח יכול באופן זה לנטרל את תחושת הבושה, אז הוא מקבל, ולא מרגיש שום בושה בקבלתו, ונהנה.

זה כל הסיפור. זו כל הבריאה, וזה כל מה שאנחנו צריכים לעשות. עלינו ללמוד כיצד לקבל. משום כך חוכמת הקבלה נקראת כך. במידה ואנחנו נלמד כיצד לקבל בחכמה, אנחנו נראה את בעל הבית שלנו, נראה את כל השפע שהכין לנו, ונוכל לקבל אותו וליהנות בצורה אין סופית.