אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / קורס מקוצר בפתיחה לחכמת הקבלה / שיעור 2 / המלכות - מה יש בה?

מתוך: פתיחה מקוצרת 2

נושא: מבנה העולמות / שיעור 2: ד) המלכות – מה יש בה?

אנחנו צריכים למדוד את המלכות, לראות - מה יש בה? אז שוב נחזור לאותו שרטוט:

מהבורא יוצא אור. ( שורש)

הוא בונה כלי שמקבל אותו. ( בחינה א').

יחד עם האור הוא מקבל את התכונה של האור, ומתוך כך הוא רוצה לתת. ( בחינה ב').

אח"כ הוא עושה פשרה, ומקבל קצת, מפני שרוצה לתת. ( בחינה ג').

ואח"כ מחליט שהוא כולו רוצה רק לקבל. ( בחינה ד').

מה קורה כשהוא רוצה לקבל? - הוא מקבל. הרצון הזה מקבל את האור שבא אליו: הוא מקבל אור מהבחינה הקודמת לו, מבחינה ג', ומתמלא קצת; מבחינה ב' - מתמלא קצת ; מבחינה א' - מתמלא קצת; מבחינת שורש - מתמלא קצת; ומתמלא גם באור של בחינת עצמו (בחינה ד'). מדוע זה כך? כי בחינה ד', בסופו של דבר, מקבלת את האור מאין סוף - מהבורא. האור שהיא מקבלת עובר דרך כל הבחינות. אם האור לא יעבור דרך כל הבחינות, לא יבנה הרצון הזה, של בחינה ד', של מלכות. האור עובר דרך בחינה א', ולוקח תכונות של בחינה א'; עובר דרך בחינה ב', ולוקח רצון של בחינה ב'; אחר כך לוקח רצון של בחינה ג', עד שבא ובונה בצורה כזאת את בחינה ד'.

אם כך, בחינה ד' בעצמה, מלכות, כוללת בתוכה את ארבע הבחינות : שורש, א', ב', ג', ד', וגם את המילוי שבכל בחינה ובחינה. כלומר, יש בה אור של בחינת שורש, אור של בחינה א', אור של בחינה ב', אור של בחינה ג', ואור של בחינה ד'. כלומר, בחינה ד', שמקבלת מהבורא דרך כל הבחינות האלו, היא בעצמה, בתוך הרצון שלה, נכללת מכל הבחינות הקודמות. [איור 2].

יש להבחין כי כל הבחינות האלו, הקודמות לבחינה ד', נקראות ד' בחינות דאור ישר. והבחינות שבתוך בחינה ד' נקראות דרגות העביות.

מהי העביות? בחינה ד' זה רצון לקבל. היא רוצה לקבל בעצמה, לעצמה, ליהנות בעצמה, זה רצון עצמאי, שאותו לא ברא הבורא, אלא זו היא מרגישה, ש היא רוצה לקבל וליהנות מהבורא. אז יש בה, בתוך הרצון שלה ליהנות, חמש דרגות רצון: הרצון הכי חלש נקרא דבחינת שורש; רצון יותר חזק - א'; רצון יותר חזק - ב'; רצון יותר חזק - בחינה ג', והרצון הכי חזק, שבאמת כבר נברא לה בסופו, זה רצון דבחינה ד'.

כלומר, ארבע הדרגות, שבנו את בחינה ד', הן ארבע הבחנות דאור ישר - זה האור שבא מהבורא. אבל בתוך בחינה ד', כשנעשו כל הדרגות האלו, הן הטביעו את עצמן, את הטבע שלהן, בתוך הרצון שלה לקבל, בתוך הרצון ליהנות. ואז, נעשו בתוך הרצון לקבל חמש דרגות של רצון, מהקטן - עד לרצון הגדול ביותר. לכן, כשהרצון הגיע לאט לאט עד לבחינה ד', אז נעשה שם צמצום א', ולא לפני כן. רק במקום הזה (בבחינה ד' שבתוך בחינה ד') נעשה צמצום. [איור 3].

מלכות כוללת חמישה חלקים שנקראים חמש דרגות של עביות. כשמלכות מתמלאת עם העביות, היא מתמלאת לפי הרצון שלה. לדוגמה, אם אני רעב, אני מאוד רוצה לאכול, ומקבל חתיכת לחם - אני נהנה ממנה מאוד. אם אני לא כל כך רוצה לאכול, אני כבר אכלתי איזה מנה יפה, אבל עדיין יש לי איזשהו רצון לאכול, אז מאותה חתיכת לחם אני מקבל תענוג קטן. זאת אומרת שהכל תלוי ברצון. האור שמגיע, הוא אותו האור. אבל בהתאם לגודל הרצון, התענוג שמורגש בכל חלק וחלק, הוא תענוג שונה. במקום בו הרצון יותר גדול - שם התענוג מורגש יותר, ובמקום שבו רצון קטן - שם התענוג מורגש פחות.

אם כן, במלכות ישנן חמש דרגות עביות, ומכאן יוצא שבמלכות ישנם חמישה סוגים של אורות, חמישה סוגים של תענוג.

אחר כך מלכות מגרשת את כל האורות, ועושה צמצום א', ולאחר מכן היא מתחילה לעבוד עם המסך. בתוך המלכות ישנם חמישה חלקים של הרצון: שורש, א', ב', ג', ד'. מכאן, שהמסך שמגרש את האור שבא, בעצם, מגרש חמישה אורות: הוא מגרש אור קטן - שבא לשורש; הוא מגרש אור יותר גדול - שמורגש בבחינה א'; אור יותר גדול שמורגש בבחינה ב'; אור יותר גדול שמורגש בבחינה ג', ואור עוד יותר גדול שמורגש בבחינה ד'. אז יש לנו חמישה אורות דאור ישר, אבל הם באים אל המלכות כמו אור אחד, והיא, באמצעות המסך, מבדילה ביניהם חמישה אורות, ועושה חמישה אור חוזר. [איור 4].

מכאן, שבעצם, המסך הוא לא מסך אחד, אלא ישנם חמישה מסכים, או חמש דרגות של המסך. על כל תענוג יש מסך משלו. אם מדובר בתענוג קטן, אז המסך צריך לדחות אותו קצת. אם מדובר בתענוג קצת יותר גדול, אז המסך צריך לדחות אותו קצת יותר, וכן הלאה. ולכן, כל דבר במציאות מתחלק לחמישה חלקים. בתוך הכלי, במלכות, ישנם חמישה חלקים. לפניה, היא עושה גם כן חמישה חלקים, של האורות. ואם הכלי מתחלק בפנים, לתוך וסוף, כלומר לחלק שמקבל את האור ולחלק שלא, אז הוא מתחלק בצורה כזאת: בחינת שורש - בחלק מקבלת ובחלק לא יכולה לקבל. בחינה א' - בחלק מקבלת, ובחלק לא. וכך גם בבחינות ב', ג', וד'. הכלי מקבל בכל הבחינות קצת, ובכל הבחינות ג"כ, במה שנשאר, הוא לא מקבל בכלל (ראה איור 4).

לפיכך נוכל לתאר את הפרצוף באופן אחר (ראה איור 5): יש לו חמישה חלקים בראש: שורש, א', ב', ג', ד'. אחר כך יש מסך, שעומד בפה. ואחר כך יש לנו חמישה חלקים, בתוך הפרצוף, שמתמלאים עם האור: שורש, א', ב', ג', ד'. ואז יש את הטבור, ועוד חמישה חלקים שלא מקבלים את האור: שורש, א', ב', ג', ד'. ואז, זה סיום הפרצוף. [איור 5].

באיור 5:

( 1) מהבורא מגיע אור ישר, דרך חמישה חלקים (כמו בד' בחינות דאור ישר), ומגיע למלכות עצמה ( 2), כאן, המלכות מצויירת במצב שבו היא כבר מצומצמת, עם המסך. ( 3) מלכות דוחה את האור כולו, כמו שהוא (אור חוזר), ואחר כך היא עושה חשבון: כמה היא יכולה לקחת מכל אור ואור, ולקבל אותו על מנת להשפיע, כמו בבחינה ג'. אז היא עושה חשבון, ויוצא לה, נניח, שבסך הכל, היא מקבלת עשרים אחוז מן האור הישר. ואז היא ממלאת את עצמה( 4). כעת, בתוך הפרצוף יש חמישה אורות פנימיים( 4), ובסוף הפרצוף יש לנו חמישה מקומות ריקניים( 5).