אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / נפגשים עם קבלה / מגישת הטלוויזיה עדן הראל על אהבה ורצונות שאסור לדכא / חלק שני: הטוב שטמון ברע

"אתה ממליץ שלא להסתפק במועט, ואתה אומר שלפי הקבלה צריך להעצים את האגו, שיש בו משהו חיובי... איך, לפי הקבלה, מתמודדים עם האגו והאם לא קיימת סכנה שברגע שאגלה משהו רוחני שהוא הרבה יותר טוב מהחיים שלי לא ארצה לחזור למציאות שלי המשעממת והריקה"?

עדן הראל: בכל זאת, רוב האנשים שלומדים קבלה, מאמצים את הדת בשלב זה או אחר.
רב: נכון, אבל אין כל קשר בין החיפוש בפנימיות המציאות וגילוי האלוקות, לבין פעולות האדם הדתי בעולם הזה. הקבלה היא
חיפוש פנימי, ועל ידי שיטה שנקראת "חכמת הקבלה" האדם מפתח כלים פנימיים, חוש שישי שנקרא "נשמה".

עדן הראל: קיום תורה ומצוות לא תורם לפיתוח החוש השישי?
רב: אין קשר בין השניים. התורה והמצוות נועדו לשמור את האדם במסגרת ייחודית בעולם הזה. האומה יכולה להתקיים בתוך
מסגרת דתית, אבל בתוכה יש אנשים שכבר עוסקים בחיפוש הפנימי, שאינו שייך לפעולות הגופניות שעושה האדם הדתי.
מדובר בפעולות פנימיות מתוך מאמץ מיוחד שעושה האדם בשיטה מיוחדת שנקראת "חכמת הקבלה".
מקובל שחוקר את העולם העליון, ומגיע להכרת האלוקות, מזדהה עימה, ומתקרב לבורא לפי התכונות הרוחניות שרוכש, וכל
זה לחלוטין לא שייך לקיום תורה ומצוות, כדרכו של המגזר הדתי בעם ישראל.

עדן הראל: אם הקבלה לא עוסקת בדת, אלא רק בהתפתחות הנשמה, זאת אומרת שאדם יכול להיות בודהיסט ומקובל בו זמנית?
רב: בודהיסט הוא אדם שאימץ לעצמו שיטה, בודהיזם, כדי להגיע לרוחניות. לכן אדם שבוחר בשיטה מסוימת שהיא לא שיטת
הקבלה לא יכול להיות מקובל.

עדן הראל: יש איזה נתיב מקביל בין חכמת הקבלה לדתות אחרות?
רב: אין שום קשר בין הקבלה לכל שיטה אחרת. אדם שהולך לפתח את האישיות שלו על פי איזו שיטה, נקרא או בודהיסט או
מקובל, או כל דבר אחר לפי השיטה שבה בחר ללכת. אבל לרקוד על כל החתונות - אי אפשר. אדם בוחר בשיטה מסוימת, כי
הוא מרגיש שהיא קרובה ללבו.

עדן הראל: כל השיטות טובות?
רב: איך אפשר בכלל להשוות בין השיטות? הייתי אומר, שכל השיטות, למעט חכמת הקבלה, מבוססות על דיכוי האדם. כלומר,
דורשות ממנו לאכול פחות, לשתות פחות, לנוע פחות, לחשוב פחות, או לחשוב על דבר מסוים. מצד אחד, הן מגבילות פעולות
גופניות, ומצד שני, דורשות מאמצים גופניים, כלומר להפעיל את חמשת החושים שבעולם הזה. מכאן שהן כולן מכוּונות להוריד
את האדם הפעיל לדרגת החי, ואפילו הצומח.

עדן הראל: אני הייתי נזירה בודהיסטית טיבטית במשך שנה. ולא דיכאו אותי.
רב: ומה עשית במשך כל הזמן הזה?

עדן הראל: רק מדיטציות. ועד כמה שידוע לי, גם בקבלה עושים מדיטציות.
רב: לחלוטין לא. לצערי הרב במשך השנים חלו קלקולים מסוימים, ואנשים לקחו כל מיני אלמנטים מחכמת הקבלה וניסו
להרכיב עליהם אופני שימוש מתורות אחרות.
שמעתי שיש מקומות שבהם עושים מדיטציה לפי אותיות. על פי חכמת הקבלה אין שום אפשרות להתעלות אל העולמות
העליונים כאשר האדם מדמה לעצמו אות מסוימת וחושב עליה בזמן המדיטציה. אולי זה ירגיע אותו קצת אבל לא ייתן לו מענה
על השאלות הקיומיות, ובוודאי לא יתרום להתקדמותו הרוחנית. באופן כללי צריך להבין, ששיטת הקבלה הפוכה מכל השיטות,
ובפרט משיטות המזרח, שבנויות על המעטת הרצון לקבל, על המעטת האגו.

עדן הראל: והקבלה אומרת להעצים את האגו?
רב: ודאי. חכמת הקבלה היא חכמה שמלמדת איך להתמלא, איך ליהנות מהחיים, ואיך לתפוס את המציאות.

עדן הראל: יש באגו משהו חיובי?
רב: כדי להרגיש את המציאות שנסתרת מחמשת החושים, צריכים לגלות את האגו הגדול ביותר, על כל עומקו. כלומר, האדם
צריך להיות אכזרי, ולהרגיש את עצמו כקמצן, פזרן, תאוותן וכולי. הוא לא אמור לדכא את עצמו, אלא לפתח את עצמו,ולהמשיך להתקיים עם כל אלו. משום כך לא ניתן להיות בודהיסט ומקובל בו זמנית.
ולכן גם התורות המבוססות על הקטנת האגו לא יכולות להתקיים לאורך זמן.

עדן הראל: הבודהיזם קיים כבר שלושת אלפים שנים.
רב: אבל לא יוכל להמשיך ולהתקיים.

עדן הראל: מדוע?
רב: מפני שהאנושות מתפתחת. הרצון לקבל, האגו שבנו, מתפתח ללא הרף. ואנחנו רואים שבסין, ביפן ובהודו, חלים שינויים גדולים מאוד בשנים האחרונות. אנשים מתחילים לצאת ממסגרת חייהם שהתקיימה לאורך אלפי שנים, ומתחילים לחפש חיים חדשים. האגו מתפתח ובוער בהם, ומתחיל לתבוע מילויים אחרים. לא די להם בכוס אורז ליום, אלא צריכים יותר ויותר. לכן כל השיטות לדיכוי האגו עתידות לקרוס. האדם לא יוכל להחזיק עצמו מסופק מכך שהוא כמעט לא נושם, כמעט לא אוכל, וחושב על דבר אחד בלבד.

עדן הראל: הבודהיזם זה לא בדיוק כמו שאתה מתאר. זה הרבה יותר פתוח.
רב: אני רוצה לדבר על כיוון השיטה. רצוני לומר שאת כל השיטות האחרות שאינן קבלה האדם המציא מתוך הטבע שלו, כלומר אלו שיטות טבעיות. וחכמת הקבלה היא היחידה שהפוכה לפי גישתה מכל יתר השיטות שמטרתן להגביל את האדם שיסתפק במועט. למעשה היא מובילה את האדם לפרוץ אל מעל הטבע.

עדן הראל: אתה ממליץ שלא להסתפק במועט.
רב: אני אומר שאי אפשר להסתפק במועט, כי החיים חזקים מאיתנו.

עדן הראל: אז מה נשאר? לתת כוח לחומר?
רב: חשוב להבין, כל החומר שנברא, נברא לטובת האדם. ואנו רק צריכים לממש אותו בצורה הנכונה, ואז נשיג את כל המציאות, נשיג את האלוקות, שזוהי תכלית האדם. ולא שהאדם יישאר קטן, ויסתפק במה שיש לו.

עדן הראל: כדי להתקדם ברוחניות אני צריכה להעמיד לעצמי מטרות חומריות גדולות?
רב: לא החומר הוא המטרה.

עדן הראל: אז הנאות גדולות?
רב: לא. עלינו לעסוק בחיפוש הדבר הגדול ביותר בחיים.

עדן הראל: אושר?
רב: להיות מאושר, להיות מלא. ולא להסתפק במשהו באמצע. אלא ללכת עד הסוף בלי לעצור. ואז רואים, שהכיוון האמיתי הוא
גילוי האלוקות, גילויו של אותו כוח עליון כמילוי הגדול ביותר, ככוח עצום, נצחי, שלם, מעל כל החסרונות, הייסורים וחוסר השלמות
שבעולם הזה. ואז האדם לא רודף אחרי כל מיני תאוות שבעולם הזה, אבל גם לא נוטש אותן, הוא לומד כיצד להשתמש בהן.
הוא אינו נכנס למנזר, ולדיאטות למיניהן - הן דיאטות פנימיות, רוחניות, מחשבתיות, והן דיאטות גופניות.
חכמת הקבלה אומרת, שעל האדם להתחיל לגלות רוחניות. והגילוי הזה יתפוס וימלא אותו עד כדי כך, שבין אם ישתמש במה
שיש, ובין שלא, כל יתר הדברים בעולם הזה יסתדרו מעצמם. כפי שבחיים האלה, האדם באופן טבעי תמיד מעדיף דבר אחד
על פני דבר אחר, ואז יתר הדברים הם פחות חשובים לו. לכן אם יתחיל להעדיף לגלות את הכוח העליון, אז באופן טבעי הוא
יבזבז פחות אנרגיה וישקיע פחות מאמצים כדי להשיג את כל יתר הדברים. כלומר, אין צורך לדכא דבר, ולא להתנפל על דבר,
אלא תמיד ללכת ככל האפשר לעוד הנאות, גילויים, שלמות ונצחיות.

עדן הראל: אם אני אלמד קבלה, פתאום דברים יתרחשו בחיים שלי בצורה טובה יותר? בעבודה, באהבה?
רב: לחלוטין לא. הקבלה לא תורמת להצלחה בקריירה, בבורסה, במשפחה או בבריאות. לא לכך היא נועדה.

עדן הראל: ההתפתחות הרוחנית לא משפרת את שאר האלמנטים בחיים?
רב: לגמרי לא. בשום ספר קדוש, היינו ספר קבלה, לא מובטח שבחיים האלו יתפח חשבון הבנק, או יחול שיפור בריאותי. אין כל
קשר בין זה לזה. אמנם כך מפרסמים את הקבלה אלה שרוצים למכור אותה, אך למעשה, חכמת הקבלה היא אך ורק גילוי
האלוקות לאדם.

עדן הראל: האם על ידי גילוי האלוקות, האדם יכול למצוא את עצמו במצבים טובים יותר מבעבר?
רב: כן, אבל לא שלפתע תוכפל פרנסתו, והוא יצליח, ויבריא ממחלותיו. אותו גילוי פנימי של הבורא הוא שמשפר את ההרגשה
של האדם.

עדן הראל: אז משכורת של שלושת אלפים שקל, תיראה לו פתאום כמו משכורת של חמשת אלפים שקל?
רב: תראה לו, כן. אבל ההשלמה לא תהיה השלמה גשמית, אלא השלמה ממקור מילוי עליון, רוחני. כלומר, לא נעשה כאן שיפור
במשתנים של העולם שלנו, למשל שיפור בבדיקה רפואית, מזו שהיתה לפני שהתחיל ללמוד קבלה, לעומת זו אחרי שהתחיל.
חכמת הקבלה לא מיועדת לשיפור החיים הגשמיים בעולם הזה. יותר מזה, אדם שלומד קבלה לא נראה פתאום בעיני הבריות
מוצלח ומשגשג יותר.

עדן הראל: אם מטרת הקבלה לקרב את האדם לבורא, למה צריך להשקיע כל כך הרבה זמן בלימוד? אני לא יכולה לשבת בבית ולדבר אתו?
רב: יש לך קשר אליו? טלפון מיוחד?

עדן הראל: אהבה בסיסית לא מספיקה?
רב: שימוש במילה אהבה הוא דבר מסוכן.

עדן הראל: אז אמונה, זה מונח יותר מדויק?
רב: אני יודע רק מהי ידיעה. מהי אמונה, אני לא יודע. "אני מאמין", פירושו "ייתכן שזה קיים" ובקבלה אין מושג כזה. כי אם
במקום אמונה היתה ניתנת לך ידיעה ברורה שהדבר קיים, היה לך טוב יותר. כלומר, אמונה היא דבר לא שלם, לא בטוח, ולכן
לא טוב. אמונה היא חוסר ידיעה. אם אדם שהולך לגילוי האלוקות, משליך מעליו בכל שלב את ה"אמונה", ובמקומה מקבל
ידיעה.

עדן הראל: ואיך משיגים ידיעה?
רב: את זה מגלים באמצעות השיטה.

עדן הראל: הגילוי הוא במקום פיזי, בגוף?
רב: לא. כי כרגע אנו תופסים את המציאות רק בחמשת החושים, וכאן צריכים לתפוס דבר נוסף, כיצד נתפוס אותו?

עדן הראל: בחוש השישי.עדן הראל: אין לי מושג. איפה באמת החוש השישי נמצא?
רב: יש באדם מעין נקודה התחלתית של החוש השישי, שנקראת גם "נשמה". אלא שהחוש השישי הוא לא ממש הנשמה, זה
החוש שמרגיש את האלוקות, ומלבד זאת לא מרגיש דבר. החוש הזה לא נמצא באדם.

עדן הראל: אז ביקום שמסביב?
רב: לא ביקום. כי גם האדם וגם היקום, הם מקום מוגדר. וברוחניות אין מקום ואין זמן.

עדן הראל: אבל הוא קיים בתוכנו?
רב: הוא נמצא בהרגשת האדם. הקושי הוא רק לפתח אותו מתוך הנקודה הראשונית שקיימת בנו.

עדן הראל: אז איך אני אוכל לתפוס דבר, שאין לי מושג איפה הוא נמצא?
רב: החוש הנוסף נמצא בהרגשת האדם כנקודה, ולפתח אותו ניתן בעזרת האור. האור זו אנרגיה רוחנית גבוהה יותר מכפי
שאנו מרגישים ומסוגלים לתפוס בחמשת חושינו הרגילים. בעולם הזה, כשאדם מזמין על עצמו את ההשפעה הרוחנית הזו,
הוא מתחיל לפַתֵח את החוש, ולהרגיש בו מציאות עליונה. כמו שכתוב, "המאור שבתורה מחזירו למוטב", או "בראתי יצר רע",
הוא אגו האדם, "בראתי לו תורה תבלין".

עדן הראל: האגו הוא יצר הרע?
רב: כן.

עדן הראל: כנראה שבכל זאת צריך לבטל אותו.
רב: לא לבטל. מי אמר שאת הרע צריך לבטל?

עדן הראל: מעצימים את יצר הרע?
רב: הרע הוא "עזר כנגדו". בשימוש הנכון הוא הבסיס שעל פניו האדם מתעלה למציאות העליונה. החוש השישי, הנשמה,
מתחיל ב"נקודה שבלב", נקודה רוחנית שקיימת באדם. אמנם קיימת האפשרות לפתח אותה ולהפוך אותה לכלי שבו האדם
ירגיש את העולם הרוחני, את האלוקות, את מציאות העל, את החיים הנצחיים שמעבר לגוף, ומעבר לכל מה שבעולם הזה.
אלא שבאופן טבעי אין בידנו האמצעים כדי לפתח את הכלי הרוחני. הרי אין לאדם כל קשר עם האור, עם המקור שממנו הוא
בא, ועם האופן שהוא משפיע עליו. לזה יש שיטה פשוטה, אך מיוחדת במינה.את החוש השישי מפתחים על ידי האור העליון, אנרגיה שקיימת מעל העולם הזה. ואיך אדם מזמין על עצמו את השפעת האור
העליון? לצורך זה מקובלים כותבים לנו ספרים. ספריהם נכתבו מאותן המדרגות הרוחניות שהשיגו, שם הם נמצאים בהכרת
הכוחות, בהכרת האורות עליונים. וכאשר האדם לומד מתוך הספרים הוא למעשה לומד על הנשמה שלו, על כלי הקליטה שלו,
אילו היה עומד במקומו של המקובל.
אבל משום שהאדם טרם הגיע למקומו, הוא קורא, אך לא מבין מה באמת נאמר באותם כתבים, אבל די בזה שהוא משתוקק
שישפיע עליו אותו המאור המחזיר למוטב, שמתקן אותו. התהליך הזה משמעו שהאדם לומד "תורה". כלומר מזמין את המאור,
שמשפיע עליו. וכעבור שנות לימוד אחדות, האדם מגיע לפתיחת החוש השישי. הנקודה שבו מתפתחת לכלי, והוא מתחיל
להרגיש ולהתקרב אל אותן ההשגות וההרגשות שהיו למחבר הספר.
אין שיטה אחרת שיכולה להעלות את האדם מעל דרגת העולם הזה, אל התגלות האלוקות. שום שיטה אחרת לא תוכל כמו
שיטה זו להביא את המאור שמגדיל את הכלי, את החוש השישי, שמביא לאדם הרגשה רוחנית, שעימה הוא מוסיף לחיות
בעולם הזה. ומעתה ירגיש האדם את העולם דרך חמשת חושיו, ועוד נתווסף לו חוש שישי.

עדן הראל: איך החוש הנוסף משפיע על חיי היום יום?
רב: בעזרתו האדם יודע איך להסתדר בצורה הנכונה בחיי היום יום, וסדר הערכים שלו משתנה בהתאם.

עדן הראל: יש בזה סכנה מסוימת, כי אם יש לי יכולת להתחבר לדבר טוב ואינסופי, למה שאני ארצה להמשיך ולהתקיים ביומיומיות המשעממת והריקה?
רב: זאת בהחלט שאלה נכונה, כי אם אדם תופס דבר עצום, אינסופי ושלם, אז בשביל מה לו השִפְלוּת הזו, לעומת הנצחיות?

עדן הראל: במצב כזה לא הייתי מעוניינת לחזור ולתפוס את המציאות הגשמית.
רב: זה לא שאת חוזרת או הולכת. את אינך עוזבת את העולם הזה. העניין הוא, שהאדם משיג רוחניות דרך העולם הזה, דרך כל
הסובבים אותו, דרך העבודה, המשפחה והיחס שלו לחיים. גם זה כנראה בניגוד לכל יתר השיטות. הרוחניות שהאדם משיג אינה
נבדלת ואינה מנותקת מהעולם הזה, אלא הוא מרגיש את העולם כולו. עד כדי כך, שאם לא דרך האנשים, אם לא דרך עיסוקו
בעולם הזה, אם לא דרך האהבה לאנושות, אין הוא מסוגל לתפוס את הרוחניות. כי דווקא אז הוא מגלה שהאנושות כולה היא
כלי אחד, נשמה אחת, כלפי הבורא.
הוא מתחיל להרגיש שדרך כל הנשמות הללו, הוא מקבל השפעה מלמעלה, ולכן מתחיל להתייחס אל כולם באהבה, אהבה
קצת שונה מזו שאנו מכירים בחיים האלה, כמו שכתוב: "שכל העולם כולו כדאי הוא לו", ואז אומר "בשבילי נברא העולם". הוא
לא נעשה שונה מיתר האנשים, אלא רק הרגשתו משתנה.

עדן הראל: בכל זאת החיים שלו נעשים קצת אחרים.
רב: נכון, כי גם בעולם הזה, בחמשת החושים שלו, הוא מקבל התרשמות מהחוש השישי, וחייו נעשים מלאים יותר. לא שבכך חייו
הגשמיים נעשים אחרים, מפני שחכמת הקבלה מחייבת את האדם לעבוד, ללמוד, להינשא וכן הלאה. אלא הרוחניות משפיעה
רק על התנהגותו ועל חלוקת סדר היום, כי הוא משתדל להיות קשור אליה בכל רגע ורגע.

עדן הראל: לאחר שנפתח החוש השישי, ראִיית העולמות הרוחניים היא בעיניים הגשמיות?
רב: ואם אין לאדם עיניים, אז כבר אינו יכול לראות רוחניות? ואם אדם נפטר מגופו? הראייה בחוש השישי, כמו כל המסע הרוחני,
היא פנימית בלבד.