חלק שני: האם יש מטרה לסבל ולייסורים?
משה איבגי: אותי מעניין, מתי אדם יכול להתפנות לשאלות העמוקות האלו, אם רוב חייו הוא טרוד בניסיונות לשרוד, והשאלה"מה אני אביא הביתה לאכול?" היא שטורדת את מנוחתו? רוב האנשים נכנסים לחובות, רק כדי לעבור את החודש. ובמצב כזה,האופייני לנו היום, מתי יש לאדם זמן להגיע לרמת מודעות גבוהה כזו, ולהבין דברים נשגבים כאלה?
רב: תלוי איך מסתכלים על החיים. נקודת מבטך כרגע היא, אני עסוק וטרוד מבוקר עד לילה, וגם בלילה איני מספיק לנוח מכל הטרדות, אז היכן יהיה לי זמן לחשוב על דבר נוסף? אבל אדם יכול להסתכל על הדברים אחרת: לראות שכל טרדות החיים מגיעות אליו דווקא כדי שמתוכן יגיע למטרה שלשמה התגלגל לכאן, ולשמה הוא חי. אתה שואל לגבי אדם שמתחיל ללכת בדרך רוחנית, שרוצה לגלות מה המשמעות לחייו אבל טרוד בענייני היום, אם כן, מתי יוכל לעסוק בחכמת הקבלה? אם פעמים אחדות בשבוע תתעניין, תלמד, תקרא ספרים נכונים ממקורותיה של חכמת הקבלה,שיסבירו לך איך לשפר את נשמתך, ולא ספרי רפואות וסגולות למיניהם, די לך בזה. כי את כל הלך המחשבה שלך, את כל שאלות החיים והבירורים הפנימיים, אתה תעבור בזמן אחר. בזמן שאתה עובד, נוסע, יושב בחיק המשפחה בבית, בקיצור, בכל יתר שעות היום. עליך רק לקרוא ספר פעמיים שלוש בשבוע, במשך שעה, וכך תוכל להניע את המערכת הפנימית שלך לעבר המטרה. וזה מה שייתן לך את הדחיפה להתחיל לחשוב בכיווּן הנכון. לא במקרה, העולם הזה בנוי כך, שמקובל חייב לעבוד כמו כולם, הוא חייב להיות בעל משפחה ולדאוג לילדיו, להוריו. עליו למלא את כל מה שנדרש בחיים האלו, ודווקא מתוכם להגיע לעולם העליון, לפתוח ולהרגיש אותו, וכך לחיות בשני העולמות בו זמנית.
משה איבגי: הקבלה משפרת את איכות החיים? משפרת את הפרנסה, את חיי המשפחה של מי שלומד ומעמיק בה?
רב: למה שתשפר?
משה איבגי: למה שלא?
רב: על ידי מה יכולה חכמה המתעסקת בעולם הרוחני ובכוחות רוחניים לשפר את חייו הגשמיים של האדם? רק אם ידע לקשור את הכול למקור אחד ולמערכת אחת. אבל חשוב להבין, שברגע שאדם עושה את זה, מערכת הערכים וההגדרות שלו משתנה בהתאם לגילויים שלו. הוא מבין ושופט את הכול לא מנקודת מבט צרה של הבנת העולם הזה בלבד, אלא מתוך הסתכלות עמוקה, רחבה ונצחית. כתוב: "המאור שבה מחזירו למוטב". הכוח העליון, שהאדם מזמין על עצמו באמצעות לימוד הקבלה, פותח את נשמתו. בכל אחד מאיתנו ישנה נקודה, התחלה, זרע, שנקרא "נשמה". אדם שמתחיל ללמוד, מזמין על עצמו אור עליון, שמפתח אט אט את הנקודה הזו. כאשר התפתחה הנקודה הוא מתחיל להרגיש בתוכה את העולם העליון, ונכנס לקשר עימו. אדם כזה נמצא בדרגה עליונה יותר. הוא מרגיש כמי שמשיג את הדברים החשובים ביותר בחיים, הוא הולך לקראת ידיעת המבנה הנצחי של המציאות. אין כוונה שיבין את האופן שבו בנויים הדברים בעולם הזה, אלא שיכיר את האופן שבו הכול מתקיים בצורה נצחית, ואיך הוא עצמו זורם בנצח, בשלמות הזו שבעולם הרוחני, ולעיתים יורד אל העולם הגשמי בגלגולי נשמתו.
משה איבגי: ובינתיים יש לו חוב של עשרת אלפים שקל, שהוא לא יכול לשלם, אף כי מרגיש גדול בתוך העולמות העליונים.
רב: אז מגיעה אליו ההוצאה לפועל, והוא ממשיך לשלם את החוב. אלא מה?
משה איבגי: זאת אומרת, עליו להתמודד בתחתונים כמו בתחתונים, ובעליונים כמו בעליונים.
רב: ומה חשבת? שפתאום שולחים לו צ'ק מלמעלה והחוב נעלם ואיננו?
משה איבגי: אבל האם הרוחניות משפרת את יכולת ההתמודדות שלו בתחתונים? האם בזכות הבנתו המורחבת, הוא יודע להתמודד טוב יותר עם מה שקורה בחיי היום יום שלו? כי אדם יכול לשקוע בחיי הקבלה ובחיים העליונים, אבל בינתיים חייו למטה משתבשים. מה קורה אז?
רב: מצד אחד, אדם לעולם אינו יכול לשנות כלום בחיי העולם הזה בצורה ישירה. לא דרך עסקנים למיניהם, שמשווקים מים קדושים, ולא דרך קבלה אמיתית. מצד שני, צריך לראות מה תכליתן של כל אותן תלאות. והתשובה היא: כל הצרות, מטרתן רק לדחוף את האדם לברר את התשובה לשאלה "בשביל מה אני חי?", כדי להביא את האדם לפתור את שאלת תכלית חייו.
משה איבגי: בשביל מה אני חי?
רב: כדי לטפל בנשמתך על ידי חכמת הקבלה, ולהביא את נשמתך למקורה. אז, כשתתחיל ללכת בדרך הנכונה לקראת המטרה, יוסר הלחץ מעליך. עדיין ילחצו עליך, אבל בצורה אחרת, כבר לא על ידי המכות שבחיי העולם הזה, אלא רק כדי לכוון אותך טוב יותר בדרך.
משה איבגי: כתוב: "בצלמו ובדמותו ברא את האדם". אם נבראנו בצלמו ובדמותו, מדוע עלינו לעבור את כל מסע התיקון הזה, דרך ייסורים כה רבים, כדי לחזור לאותה נקודת שלמות? מדוע הוא לא ברא אותנו שלמים מראש, אלא בצורה כל כך פגומה, שמביאה את האדם לדרגות שפל נוראות?
רב: אנחנו לומדים שהבורא ברא את האדם בגובה הרוחני, "בצלמו ודמותו", ואחר כך הטה אותו כך שיבצע חטא, ונפל לגובה גשמי, לדרגת העולם הזה, בלי הבנה ובלי השגה. כעת אנחנו שרויים בתוך תלאות, ייסורים ועבודה קשה, "בזיעת אפך תאכל לחם", ועלינו לעלות לאותה דרגה, שבה הוא ברא אותנו. אז איפה הרחמנות, אתה שואל, איפה הצדק?
משה איבגי: איפה הצדק, ובעיקר בשביל מה כל זה?
רב: כשנולדת בדרגה הרוחנית, לא הרגשת היכן אתה נמצא, כי נולדת מהבורא, וקיבלת ממנו את אותה מדרגה רוחנית – אותו מצב מתוקן ומושלם כמו שלו. אך כדי להביא אותך להרגיש ולהבין, היכן אתה נמצא, כך שתיהנה מהמצב, מורידים אותך לדרגת העולם הזה. לאחר שהורידו אותך לכאן, מפתחים בך חיסרון ורצון לשוב אל אותו מצב עליון, ואז אתה צריך בכוחות עצמך לטפס למצב העליון. ומה הרווחת?
משה איבגי: מה?
רב: קודם כל, הרגשת החוסר "במשהו" שאינך יודע מהו, והרצון לשוב אל אותו מצב עליון, הנקראים בקבלה "חיסרון" לרוחניות, הם שלך. ההכרה במצב העליון, המושלם, גם היא שלך. אתה מתחיל ללכת בדרך הזו, לגלות את אותו מצב, ומתוך כך שלמדת כל מדרגה, והבנת כל שלב, כאשר טיפסת מלמטה למעלה, אז גם הבנת מה עשה לך הבורא, בכך שהוריד אותך מלמעלה
למטה.אתה הוא זה שנעשה כצלמו, ולא שהוא ברא אותך כך. ואז הכול עומד לזכותך, ואתה הוא זה שהרוויח.
משה איבגי: אבל ברמה המעשית, רוב האנשים לא מגיעים או לא מתקרבים לתהליך שעליו אתה מדבר.
רב: נכון.
משה איבגי: אם ניקח את הקיצוני שבהם, היטלר, או אנס ברחוב, גם הוא עובר מסע, אבל בדרכו ללמוד משהו, הוא מעניש רבים אחרים. והאם הסבל שנגרם בגללו הוא כדי שיעבור תהליך שאפילו לא בהכרח יסיימו?
הרי הרוב הגדול בכלל לא נמצאים ברמת מודעות כל כך גבוהה, כדי שיוכלו להבין את המהלך היפה שתיארת כרגע, ולהגיע בחזרה לנקודה הזו. ובינתיים העולם מתמלא בסבל רצוף, לאורך אלפי שנים.
רב: ממש כך. אתה מדבר כאילו קראת את כל כתבי בעל הסולם )הרב יהודה אשלג(.
משה איבגי: לא קראתי, אבל זה סוג של התאכזרות, שאני לא מצליח להבין.
רב: ודאי, הבורא מתגלה לאדם כאכזרי ביותר.
משה איבגי: אבל אם אכן אנו יצירי כפיו של האל, ונוצרנו כגרעין אחד, אז למה לקחת אותנו ולהכות אותנו בראש?
רב: ולא מדובר במכה אחת, אלא במכות נמרצות.
משה איבגי: אני יכול להגיד שהדבר דומה לאדם שלוקח ילד קטן, מכה בראשו בפטיש כבד, ולוקח אותו לבית חולים, לטיפול שלא מועיל, ואז אומר: "נו טוב, מפגר". מה הפלא שהוא מפגר? הרי הבורא לקח את בני האדם, טלטל אותם והתאכזר אליהם בצורה שהפכה אותם לאנסים, רוצחים, עבריינים ופושעים. כך שבכל קנה מידה ואופן הם הורסים את העולם. ונוסף לכך הוא מעניק לאנשים כסדאם חוסין והיטלר את השליטה בעולם, ומאפשר להם לרצוח מיליוני אנשים. וכל זה קורה רק כדי ללמד אותי משהו?
רב: נראה שבסופו של דבר, כן.
משה איבגי: אז אני מוותר על הלימוד.
רב: עשה כרצונך, אבל זו המציאות.
משה איבגי: אבל אם הוא רק רוצה את טובתי איך אני יכול לראות את זה אם הכול מסביב הוא רק הרס ופורענות? ומה עם הילדים הקטנים שנהרגים, נאנסים, ועוברים התעללויות קשות?
רב: אתה רק מחזק את העובדה, שאם לא נראה את התמונה הכללית מתחילתה ועד סופה, אם לא נבחין בכל הנשמות ובקשר ביניהן, אם לא נבין היכן נכנסים לתמונת הנשמות היטלר, סטאלין וסאדם חוסין, ואת הקשר שקיים בין כל האנשים כולם, ומדוע כך נעשים הדברים, אז לא תוכל להצדיק את עצמך, ולא תוכל להצדיק את הבורא.
אין זה משנה מה תחשוב עליו, החיים כתוצאה מכך לא ישתנו בין כה וכה. בלי לפקוח עיניים ולראות את המערכת כולה, תוכל להמשיך לשבת במקום הצר שלך, ולחשוב שהעולם רע או טוב, אבל האם זה ייתן לך כלים מעשיים לשנות משהו? לא. ואפילו לא להבין את המציאות. לכן הקבלה אומרת, שהשאלות האלו הן במקום, אבל אין עליהן תשובות. אני אומר רק דבר אחד - חכמת הקבלה יכולה להביא אותך למקום, שבו יפקחו עיניך, ותראה את התמונה השלמה, ואז הכול יתברר לך. להסביר את מה שאתה רואה, במצב שאתה נמצא בו כעת, זה בלתי אפשרי. ממצבך ודאי שלא תוכל להצדיק את הבריאה. היתה לי גישה כמו שלך, וכל טענותיך מוצדקות. כשתבוא למקום שממנו תראה את כל המציאות ואת כל התהליך, תהיינה לך תשובות לכל. כי תראה את הקשר בין הדברים, תראה את התהליך מתחילתו ועד סופו, ותבין מדוע הנשמות עוברות אותו, ומדוע בני אדם סובלים. כרגע אתה נמצא במקום שבו אתה רואה פיסה מזערית מהתהליך השלם.
משה איבגי: אתה בעצם אומר שהיינו שלם אחד, והתפרקנו כדי לשוב ולהיות שלם, אבל בצורה מודעת.
רב: מצוין. יש לך תפיסה מעוררת קנאה. עברו חודשים רבים עד שאני התחלתי להבין את זה.
משה איבגי: זו משמעות המסע, לחזור אל השלם, אבל במודע?
רב: כן. כאשר תחקור מתוך כאבך הפנימי, תתחיל להבין ולחבר יחד את חלקיה של חידת התשבץ הזו, עד שתבנה את עצמך, את העולם ואת המציאות. בתהליך הזה אתה הוא שתבנה את הכול.
משה איבגי: סליחה על השאלה האפיקורסית, מתי כל זה יקרה?
רב: על פי ספר "הזוהר" אנחנו בראשיתה של התקופה, וזה יקרה בעשרות השנים הקרובות.משה
איבגי: אתה מאמין בזה?
רב: לא רק מאמין, אלא בטוח שכך יקרה. אחרת יבואו מכות נמרצות יותר, שיחייבו את כל האנושות לעשות זאת.
משה איבגי: בדבר אחד אני מסכים איתך, האנושות לא יכולה להמשיך בדרכה. שינוי חייב לבוא, בין אם זו תהיה היכחדות כדור הארץ, או שינוי שיופיע כאור גדול. הדרך הנוכחית מיצתה את עצמה.
רב: הסוף כבר נמצא, ואנחנו מתגלגלים ובאים לקראתו, אלא שאנו לא רואים אותו.
משה איבגי: אני דווקא רואה את הסוף.
רב: יש כאן גם עניין של בחירה חופשית. אנו יכולים לחסוך מעצמנו כאב רב, ולמנוע השמדה המונית, ומכות אקולוגיות רחבות מימדים. זו הסיבה שמקובלים יוצאים לעולם ומעוניינים להסביר לכולם מהי הקבלה, ואיך ניתן להשתמש בה, ובאמצעותה לקצר את התהליך. כלומר, איך להגיע למה שעלינו להגיע, בצורה טובה, נוחה ומהירה.
משה איבגי: תשובתך יפה מאוד. ועד כמה שהיא עדיין תיאורטית בעיני, זו פעם ראשונה שאני מקבל תשובה. זו באמת תשובה מרתקת, כי אם האדם נכלל במערכת גדולה, אז יכול להיות שהסבל הקטן נחשב פחות.
רב: נוסף לזה, כאשר נפתח לך העולם העליון, אתה רואה את המטרה, וזה מרפא את מכאובך כבר עכשיו. כל קושי שבדרך אינו קושי עוד, כי אתה רואה בכל אלה קרש קפיצה למצבים טובים יותר. זה משפר את המציאות הנוכחית. לא מתוך כך שתראה שבעוד כך וכך שנים ייטב לך, אלא מעצם זה שאתה רואה את התכלית, מייד נעשה לך טוב.