חלק ראשון: טיול ראשון בפרד"ס

גדעון רייכר: שנים רבות אני במקצוע, אבל היום אני נרגש לשבת בחברתך, הרב מיכאל לייטמן. אני נרגש משום שאני עומד לדבר על נושא, שאין לי שום מושג בו, עם אדם,שאני כלל לא מכיר. לספר "הזוהר" שאני אוחז בידי, מייחסים סגולות נדירות ביותר, אבל איני מבין מאום מהכתוב בו. לעיתים קרובות אני מעיד על עצמי שהשפה העברית קרובה אלי ואני מתהדר גם ביכולת התפיסה שלי בשפה והנה כאן אני עומד חסר אונים. הרב לייטמן, איך יכול אדם מן השורה, בור כמוני, להתוודע לרזי ספר "הזוהר", כאשר הוא כתוב בארמית עתיקה ולא ברורה לחלוטין. מדוע הספר הזה לא כתוב בשפה, שיוכלו להבין גם בני תמותה כמותי?
הרב מיכאל לייטמן: התחושה שאתה מתאר קרובה אלי מאוד. זכור לי, שבפעם הראשונה שפתחתי ספר קבלה, אפילו לא ידעתי אם הוא כתוב בעברית או ארמית. אני הגעתי ארצה מרוסיה, הייתי בן 28 וקשה לומר שהעברית שלי היתה טובה במיוחד, בטח לא כפי שאתה היית מעיד על העברית שלך. אני אפילו זוכר שכשפתחתי את "הזוהר" והיה לי כל כך קשה, חשבתי שאולי זה רק בגלל העבר שלי שהוא לא ישראלי. וכך היה עד שבאמת הרגשתי שאני חייב להכניס את עצמי לתוך החומר, שאני בכל זאת רוצה לברר ולהבין מה כתוב שם.

גדעון רייכר: מה היה בו? מה הקסם שמשך אותך ללימוד הקבלה? הרי השפה הארמית שבה הוא כתוב לא מובנת, וגם הנושאים לא ברורים במיוחד.
רב: כמדען, הרגשתי שבחכמת הקבלה נמצא סוד החיים.

גדעון רייכר: בטח בגלל יחסי הציבור שעשו לספר "הזוהר".
רב: דווקא לא. אני הגעתי לקבלה בתקופת מלחמת יום כיפור, אי אפשר לומר שספר "הזוהר" היה פופולארי באותה תקופה. באותם זמנים הכול היה רחוק מרוחניות, כך שאפשר לומר שהייתי צריך ממש לחפש עד שזכיתי "למצוא" את הקבלה.

גדעון רייכר: חיפשת למצוא בקבלה תשובות לשאלות החיים?
רב: תשובות לשאלות החיים שעלו דווקא מתוך העיסוק שלי בביו-קיברנטיקה.

גדעון רייכר: אבל מדען נאחז בדברים פיזיים שאפשר למשש, ולא באותיות פורחות בתוך מילים בשפה זרה.
רב: המדע לא משיב לאדם על השאלות: מהם החיים? מה המטרה שלהם? אלא אנחנו למדים מהמדע כמה חוקים, שלפיהם
נוהג התא או הגוף החי. אבל את השאלה לשם מה הגוף חי, המדע אפילו לא מסוגל לשאול, לא כל שכן לענות.
גדעון רייכר: אבל אני יודע שכדי לקבל תשובה על מהות החיים, פונים לפילוסופים - לקנט, לשופנהואר ואחרים.
רב: פניתי אל כל הפילוסופים הללו, ואף הוצאתי תואר דוקטור בפילוסופיה, אבל גם שם אין כל תשובה. ובאמת בימינו זה ניכר
שהפילוסופיה והמדע שרויים במשבר.

גדעון רייכר: מה יש בתורת הקבלה, שיכול למשוך אדם כמוני, חילוני למהדרין, שמאמין רק במה שהוא חש, מרגיש, וממשש? נסה, מה שנקרא, להחזיר אותי בתשובה.
רב: הקבלה לא עוסקת בחזרה בתשובה.

גדעון רייכר: לא חזרה בתשובה במובן הדתי, אלא במובן הקבלי.
רב: האמת, שספר "הזוהר" כתוב בצורה שלא יכולה למשוך אנשים. הוא מלא משלים, שכלל לא תואמים את נושא הספר, שהוא העולם הרוחני.

גדעון רייכר: מי חיבר אותו?
רב: רבי שמעון בר יוחאי.

גדעון רייכר: מתי?
רב: באמצע המאה השנייה לספירה.

גדעון רייכר: מילים בנות אלפיים שנים.
רב: כאשר רבי שמעון חיבר את הספר, לאחר חורבן הבית השני, עם ישראל כבר היה בגלות, והוא כתב, שעל ספר "הזוהר"
להיות מוסתר, עד שישוב עם ישראל לארץ, לאחר אלפיים שנות גלותו.

גדעון רייכר: והנה, שבנו לארצנו מולדתנו, ועכשיו אנחנו כאן.
רב: ובזמן האחרון אנחנו עדים להתעוררות נרחבת ללימודי הקבלה. את ספר "הזוהר" מתרגמים לשפות רבות, וכולם מעוניינים
לפענח את סודותיו, אך ללא הצלחה מרובה. ובהחלט הבעיה היא ראשית כל בשפה הארמית, על אף שיש בה קסם מיוחד,
אבל לא רק בזה העניין. ספר "הזוהר" מלא במשלים, ואדם שלומד ללא הדרכה יכול לטעות ולחשוב שהספר הזה מלא אגדות יפות הקשורות להתנהגות האדם בעולם שלנו, או לסיפור היסטורי על האוטוביוגרפיה של רבי שמעון ותלמידיו. אבל אם חודרים לתוך השפה ולתוך המשלים, רואים שהספר לא מדבר על העולם שלנו, אלא על הכוחות המפעילים אותו. רק אז האדם נכנס בעצם לסוג של קשר עם הכוח הכללי, שנקרא "כוח עליון".

גדעון רייכר: ואותו כוח עליון הוא בעצם...?

רב: אותו כוח עליון פועל על המציאות כולה ועל האדם בתוכה. אותו כוח נקרא גם "הטבע", ובגימטרייה הוא "אלה-ים". כלומר, ספר "הזוהר" מדבר על חוקיות העולם שלנו, בהתאם לאופן הנהגתו על ידי הכוח העליון. כשאדם לומד את "הזוהר" הוא בעצם לומד כיצד "לסדר את יחסיו" עם אותו כוח.

גדעון רייכר: חכמת הקבלה קיימת כבר אלפיים שנה, מדוע ההתעוררות אליה מתרחשת דווקא עכשיו? למה אנשים לפתע
נמשכים מחדש לתורה הזו?
רב: במשך אלפיים השנים האחרונות ניסתה האנושות להתפתח בכל מיני אופנים, כי ביקשה למצוא בכוחות עצמה את התשובה לשאלה "בשביל מה חיים?", ולגלות איך האדם מנהיג את חייו וגורלו. היום כבר ברור שלא המדע ולא הטכנולוגיה יספקו את המענה לשאלה הקיומית של המין האנושי, וכולם משתדלים לחיות בתקווה שהמחר לא יביא איתו עוד אסונות.

גדעון רייכר: אין תשובות לשאלות שלנו...
רב: אין תשובות לשאלות, והאנושות נכנסת למשבר שרק הולך ומעמיק. היא שרויה בחוסר הבנה, בייאוש, במשבר המשפחה
ובצריכת סמים מוגברת. מכאן שכל ההתפתחות לא מביאה את האדם למקום יותר טוב. אפילו ניתן לומר שמעבר לכך אנחנו
כנראה לא מתפתחים בכיוון הנכון, כי למרות הקדמה אנחנו עדיין לא מכירים את הכוחות הפועלים עלינו מבחוץ, ולכן לא
מסתדרים אתם.

גדעון רייכר: הייאוש, הדכדוך, האכזבה, מביאים את האנושות לתורת הקבלה?
רב: בדיוק כך. אדם שמתחיל לחפש את משמעות חייו מתוך שלא מצא תשובות ופתרונות בכל דבר אחר שניסה בחיים, מגיע
לשאלה "מה הטעם בחיי". אדם כזה מתחיל במסע לגילוי התכלית של קיומו. חכמת הקבלה מאפשרת לו להכיר את החוקים
הפועלים בעולם הזה ואת מטרת הבריאה. כאשר הוא מתחיל להכיר את המערכת, לפתע מתבהרת לו תמונת המציאות
השלמה ונעשית מובנת.

גדעון רייכר: אז עניינים הרי-גורל, כמו חיים, מוות, אמונה, אהבה, נעשים מובנים לפתע? תוכל להכניס אותי לטיול קצר בפרד"ס )פשט, רמז, דרש, סוד(?
רב: העולם הרוחני, העולם הבא, אלה דברים גבוהים מאוד וקשה לערוך שם טיול קצר. הסוד, שאותו כולם מחפשים ללמוד,
הוא חוק טבע פשוט להבנה שכלית, אבל יישומו לחיי היום יום הוא למעשה כל הדרך הרוחנית: החוק העיקרי בחיים הוא חוק
השתוות הצורה. הכוונה היא שהטבע מחייב איזון מוחלט עימו. למשל, במציאות המוכרת לנו, אדם מוכרח לאזן את חום גופו עם טמפרטורת הסביבה, או לאזן לחצים פנימיים עם לחצים חיצוניים. ברמה הזו, הפיזיולוגית, ברור לנו שחוסר איזון פירושו קשיים, כאבים ואפילו מוות. אולם הטבע דורש איזון לא רק ברמההפיזיולוגית, אלא גם ברמת המחשבה, בכוונות. את החלק הזה קשה לנו להרגיש, כי אין לנו את אותו החוש שגורם לנו להכיר את המציאות הרוחנית. החוש הנוסף הזה נקרא בחכמת הקבלה "נשמה". ברגע שאדם מפתח את החוש הזה הוא יכול להרגיש את העולם הרוחני, וכמו שברור לו האיזון הפיזיולוגי מתבהרת לו התמונה הרצויה לאיזון הרוחני. בכל דרגות הטבע - דומם, צומח, חי, מדבר, חייב לשרור האיזון הזה. נברא בכל דרגה שהיא שמצוי באיזון, מרגיש את עצמו טוב, ואילו חוסר איזון גורם לו שירגיש רע, עד כדי כך שמפסיק להתקיים.

גדעון רייכר: אז איך יכול אדם לאזן את עצמו כלפי הסובב אותו?
רב: נראה כי הבעיה המרכזית היא שאנו לא מכירים מספיק את חוקי המערכת הכלליים של הסביבה בה אנו חיים, וזה כמובן גורם לנו לעבוד בצורה לא נכונה ולהמשיך לקבל מכות. כשאני מדבר על איזון עם הטבע אין הכוונה במובן התרמי, לא די בהמצאת מזגן או תנור חימום, אלא אנחנו זקוקים לדבר נוסף. עלינו להכיר את מערכת המציאות לא מנקודת המבט הצרה שלנו, אלא מתוך הכרת כללות הכוחות הפועלים בה. יש דוגמה יפה שנותן בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, שעוזרת להבהיר את הנושא. ילד רואה את אבא שלו גוזר חתיכת בד יקרה ויפה. הוא צועק: "אבא, מה אתה עושה, אתה הורס את הבד"."תירגע", עונה לו אביו, "אני מכין לך זוג מכנסיים חדשים ויפים". הילד רואה רק תוצאה, הוא אינו רואה את המערכת הרחבה יותר, הוא אינו מבין שיש מחשבה שקדמה למעשה, שיש תכנון. כך גם אנחנו בעולמנו עדים לתופעות ומנסים להבין את הסיבות מתוך התוצאה הנגלית לעין ולא מתוך הסיבה האמיתית שקדמה לה. יש חוקים בסביבה שלנו, שכלפיהם אנו לא יודעים איך לאזן את עצמנו כי אנחנו לא מכירים אותם, אבל אין זה אומר שהם לא קיימים ופועלים. עלינו לחפש את חוק האיזון, ואז נהיה כולנו מאושרים.

גדעון רייכר: האדם צריך לכוון את עצמו כלפי הסובב אותו, ולהתאים עצמו לסביבה?
רב: כן. חכמת הקבלה מתארת במדויק את הנוסחה של איזון הכוחות, שעל ידה האדם נעשה מאוזן עם הסביבה, והיא מציגה לו את המידע שחסר לו לשם כך. האדם צריך לברר את התשובות שלו לגבי החיים שלו, כי אף אחד מאיתנו לא מתעניין במיוחד מה יקרה אחרי המוות, אלא כולנו רוצים חיים טובים יותר בעודנו בחיים.התפלאתי לגלות שההתייחסות לנושא ב"זוהר" ובקבלה בכלל היא מדעית לחלוטין. הכוח הכללי, שנקרא "אלוקים" או "טבע", הוא כשלעצמו לא משתנה. כלומר, הוא לא רע ולא טוב, אלא "נמצא במנוחה מוחלטת". הוא קבוע ביחסו אליך. השינוי הוא רק בך. מה שדורש ממך הכוח העליון הוא לא קיום התורה והמצוות של יום יום, אלא לגלות על ידי שינוי פנימי בתוכך, כיצד תוכל להימצא באיזון עימו. ואז לעולם לא תרגיש רע, אף לא לרגע קט. וככל שתשתדל להשתנות בתוך עצמך, כדי למצוא את אותו האיזון, את אותה השתוות הצורה, כך תגיע לטוב. הכוח העליון לא משתנה, אבל האדם חייב להשתנות.

גדעון רייכר: אני מוכן להשתנות.
רב: זה השלב הראשון בדרך. אני זוכר כמה שמחתי לגלות שהגישה של הקבלה היא בריאה, פשוטה ומדעית.

גדעון רייכר: אבל זה דורש ממך להשתנות, וזה לא דבר קל.
רב: בזה שתשתנה תגיע לאיזון ולטוב. לא מדובר בפסיכולוגיה, לא במיסטיקה ולא בדת, שמבטיחים לאדם שאם יעשה כל מיני מעשים יהיה לו טוב בחיים. אלא מסבירים לאדם את הדרך לרוחניות בצורה מדעית, לפי נוסחאות ושרטוטים, שהקבלה גדושה בהם.

גדעון רייכר: אני רוצה לצאת מהשיחה המרתקת איתך עם משהו ביד. מעכשיו, אני רוצה לשנות משהו בעצמי או בהתנהגותי, כדי להקל על חיי. תן לי שיעור ראשון, איך אוכל להתחיל להבין את הסביבה ולהשתנות.
רב: אתה אומר בעצם, יש משהו שמפריע לי, ואני מקווה שאוכל לעשות לעצמי טוב. זאת גישה בריאה וטובה, שממנה מתחילה חכמת הקבלה.

גדעון רייכר: אני אדם קצר רוח, רוצה כל דבר מיד ומהר. איך יכולה חכמת הקבלה לסייע לאיש כמוני, להתחיל לגלות יותר אורך רוח? יש לך עצות מעשיות?
רב: למען האמת, גם אני אדם קצר רוח.

גדעון רייכר: דווקא פה אתה מגלה אורך רוח. תראה, אני אדם מאוד פשטני, אני מנסה להגיע לצד המעשי של הדברים. אבל כדי שאתאהב בקבלה, עלי לדעת מה בכוחה לתרום לי.
רב: חכמת הקבלה מיועדת לאדם שמוכן לקבל הסבר, ולהעמיק ולחשוב עליו בשכלו. ייתכן שילמד דברים שינעמו לו לאוזן,
וכאלה שלא ינעמו, ייתכן שיהיו קשים לקליטה, ואולי קלים. לכן להיות קצר רוח בלימוד הקבלה, זאת לא בדיוק הדרך הנכונה.
אדם שמתחיל להכיר את חוקי העולם מתחיל לראות לפניו מערכת, שעמה הוא ניכנס לקשר, ויכול עכשיו לפעול בה.

גדעון רייכר: עד כה אנחנו מרחפים בגובה רב, במקום שהחמצן בו דליל. כשאשוב הביתה, ישאלו אותי "איך היתה השיחה עם המקובל?", אני אשיב "מרתקת", "על מה דיברתם?" אני אשיב "לא יודע, הוא אמר המון דברים נפלאים, אבל לא הבנתי דבר". אני רוצה להתחיל לרשום ביומן הפנימי שלי שורות מעשיות. אתה יכול לעזור לי בעניין?
רב: לא, ואני אסביר לך מדוע. בעולם הזה אדם שמגיע לעשיית מעשה, עובר תחילה עשרים שנות חינוך, שבהן הוא גדל ומבשיל. כך גם בחכמת הקבלה, לפני שאנחנו מתחילים לעשות משהו, עלינו לרכוש דרגה מסוימת של הבנה ברגש ושכל.

גדעון רייכר: אז מבחינתי זה כבר מאוחר מידי?
רב: לחלוטין לא. אני מדבר על החיים הגשמיים - מלידתו של האדם ועד שהוא מתחיל לפעול בעולם עוברות בממוצע עשרים
השנים הראשונות של חייו. בחכמת הקבלה זה אותו הדבר. אדם מתחיל ללמוד איך בנויה המציאות סביבו, שכן עיקר הבעיה
היא שאנחנו רואים רק חלק קטן ממנה. אנו לא מכירים לא את עצמנו ולא את העולם הסובב אותנו. בקבלה כמובן קצב
ההתפתחות שונה, כי הוא לא נמדד בשנות חיים אלא בהשתוקקות, ברצון להכיר את המערכת.
גדעון רייכר: כדי ללמוד, צריך לקרוא קודם את ספר "הזוהר"?
רב: ספר "הזוהר" הוא דווקא הספר האחרון שצריכים לקרוא, כי הוא מיועד לבעלי השגה בלבד, היינו למי שכבר נכנס להרגשת המציאות הרוחנית שסביבו. אדם שמתחיל ללמוד, לומד להכיר חוקים נוספים שמתקיימים בינו לבין העולם החיצון. הוא מוסיף ידיעה הן על עצמו והן על התנהגות העולם החיצון, ולומד מהי ההשפעה הדדית שבין השניים. הידיעה מביאה להרגשה. לכן אדם שנכנס לתמונה הזו, מתחיל לפעול בהתאם לכך, ולהשפיע דרך כוחותיו הפנימיים על הכוחות החיצוניים, שמחוצה לו.