חלק שלישי: פסיכולוגיה, מין ומוזיקה עם שורש רוחני
ארקדי דוכין: באחד הספרים שלך אמרת, ש"ההתעסקות עם העבר היא מיותרת לגמרי". אני הולך הרבה שנים לטיפול, ואני מספר לפסיכולוגית על זה שאני לומד, ועל ההתקדמות שלי, על ההתפתחות רוחנית. והיא מאוד בעד, היא מוצאת הרבה מן המשותף בין התחומים האלה. אבל בכל זאת, הפסיכולוגיה מתחילה מהעבר, מההורים, "ההורים שלי עשו לי ככה וככה, ולכן עכשיו אני כזה", לְמה התכוונת כשדיברת על העבר?
רב: בעל הסולם כותב שאמנם הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה המטריאליסטית הם לא מדע מדויק, מפני שברמה האנושית אנחנו לא יכולים באמת לשלוט במצב הפסיכו- סומאטי של האדם, אלא רק לנתח אותו לפי התרחשויות, לפי ניסיון שרכשנו. אבל בכל זאת הפסיכולוגיה הרגילה בהחלט ראויה לשבח. בנוגע לאמירה "לא להסתכל על העבר" התכוונתי, שמי שמתעסק בחכמת הקבלה לעולם אינו שוקע בעבר שלו, ומחטט בו. הוא בודק את המצב הקודם, רק אם הוא צריך אותו כרגע לשם התעלות הרוחנית. לא יותר. אבל לשבת ולאכול את עצמו, לזה אסור לרדת. על זה נאמר, "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". זאת אומרת, אין טעם סתם להסתכל בעבר, ולחשוב שזה היה תלוי בך, שכך עברת וכך לא עברת, כי שום דבר לא היה תלוי בך. הדברים הזוועתיים ביותר שעשית, והדברים הטובים ביותר, היית חייב לעבור אותם וזהו. זה היה חתום מראש, ולא היית יכול שלא לעבור אותם, או אפילו לעבור אותם אחרת. אם אדם מבין שכל חייו מכוונים לתכלית אחת - להתעלות ולחזור לשורשו, הוא מבין שאין טעם סתם להתעסק עם העבר. בשביל מה להסתכל על תהליך שפשוט התגלה דרכך? אתה עצמך לא היית נוכח שם, אלא כך עשו אותך, כך שיחקו איתך, וזה בסדר, גמרנו. העניין הוא שמעכשיו והלאה, את המצב הנוכחי שמתגלה, אתה דווקא כן קובע. לכן חכמת הקבלה אומרת, עזוב את העבר, תתרכז רק במה שקורה עכשיו, בהווה.
ארקדי דוכין: עכשיו אני קובע גם מה יהיה בעתיד?
רב: דיברנו בתחילת השיחה שהסביבה שאתה בוחר בה משפיעה עליך, אז אפשר בצורה כזו להגיד שהבחירה שלך בסביבה בהווה תשפיע על איך תראה בעתיד.
ארקדי דוכין: איפה משתלבת בקבלה האמרה "מה שמניע את העולם, זה אנרגיה מינית"? הרבה פעמים אני אומר, האגו הוא שעשה את כל המלחמות, אבל אולי בעצם האנרגיה המינית עשתה את כל המלחמות? הרי זה בעצם גם סוג של אגו, הרבה אנשים מונעים מתוך התסכולים המיניים שלהם, וכל מה שקשור למין.
רב: האגו נמצא בכל נטיות האדם, בכל הדחפים שלו.
ארקדי דוכין: ומין זה אחד הדחפים היותר חזקים.
רב: אבל גם במין יש הרבה מהאגו: "אני הגבר. אני החזק. זאת הנקבה שלי. זה שייך לי", זה אגו. המין עצמו הוא נטייה פנימית של האדם, ללא התקשרות, וללא תחרות, וללא סביבה. אבל אצלנו הוא מחובר לכל מיני דברים אחרים, הוא מחובר לשליטה, ל"אני יודע" לתחושת קניין. כתוב שהמין הוא יסוד לכל התאוות שלנו. הסיבה לכך היא ש"מלכות", שהיא הספירה האחרונה, הרצון העבה ביותר באדם, היא עצמה מנוטרלת מכל פעולה. ולכן עד גמר התיקון אנחנו פועלים דרך ספירת היסוד, שהיא ספירה קצת יותר עליונה ממלכות. וזיווג ביסודות, הוא זיווג באברי המין - יש זיווג בנשיקין, ויש זיווג ביסודות - ולכן בהתאם לכך אנחנו מרגישים גם בגופים שלנו, שהיצר הזה הוא היצר החזק ביותר.
ארקדי דוכין: מה זאת אומרת שהיצר מורגש יותר במקובלים?
רב: מי שמתחיל להתעסק ברוחניות מגדיל אצלו את הכלים הרוחניים ואז בהתאמה יש לו יצרים גדולים וחזקים יותר. כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אם אדם מגדיל את הכלי של ספירת יסוד הרוחנית אז יש הקרנה גם על היצרים האלו בגשמיות. בנוסף לכך, מין הוא היצר הבסיסי ביותר, כי אם לא הוא, לא היו נמשכים הדורות. תאר לעצמך, שלהביא ילדים היה מגיע אלינו רק כמצווה, "פרו ורבו". אז בגלל שכתוב בתורה "פרו ורבו", אדם היה עושה משהו? אלא בגלל שזה מגיע דרך יצר כל כך חזק, אנחנו ממשיכים את החיים. אחרת החיים היו נפסקים. כלומר, אתה יכול לראות איך כל דבר נועד כדי להביא את האדם להתפתחות. אם מדברים על מין רוחני כנגד המין הגשמי צריך להבין שזיווגים רוחניים הם בעוצמה, בתשוקה, גדולה לאין ערוך לעומת הגשמיות. ברוחניות זו התפתחות בין הכלי והאור, ששני הדברים המנוגדים הללו מתקשרים יחד, ויוצרים מזה את דרגת האדם, דרגת החיים, שם התאוות הן הרבה יותר גבוהות. נו, כל זה עוד לפניך.
ארקדי דוכין: אני רוצה לשאול אחרת. אם נכנסים לתוך הלימוד רואים את כל עניין המין הגשמי , היחסים בין גבר לאישה, בצורה מורכבת יותר?
רב: ישנה תקופה בהתפתחות האדם, שהוא רואה את עצמו מתפתח, כביכול בצורה הרוחנית פנימית שלו, שהיא עדיין לא רוחנית, אלא זאת מעין התפתחות בתרבות, בחינוך, וגם במין. אבל אחר כך זה עובר. והמקובל שמתפתח, בהחלט מנותק לגמרי מלקשור את ההתפתחות הרוחנית שלו עם יחסים דרך הגוף.
ארקדי דוכין: אני רוצה שבזמן העשייה תהיה לי השאלה "למה אני עושה את זה?" כי אף פעם לא שאלתי למה אני עושה דברים. והייתי רוצה לעשות את האלבום הבא שלי, אלבום עם שורש קבלי. למצואאיזו נוסחה מורכבת, שלא תאיים על הקהל, אלא תכניס את הקהל הזה פנימה, בלי להרחיק אותו.
רב: זה יהיה מצוין אם יהיה אפשר להסביר לאדם על העולם המסתורי הזה דרך מוזיקה, דרך שירה, דרך סרטים. אני מקווה שיבואו אנשים, ואתה בין הראשונים, שיעשו את זה.
ארקדי דוכין: אני צריך לבוא לכאן ולנסות לקבל השראה מיידית. אני עכשיו משתדל להתעסק עם זה. אבל אני חווה את זה בתור אמת מעצבנת לפעמים, הקושי הזה בלהעביר את ההרגשה...
רב: "קבלה" זה הרגשה. אדם בסך הכול מתחיל להרגיש איך האור העליון ממלא את הנשמה. מה שאנחנו מרגישים בעולם הזה, אלה דברים מאוד תפלים, עכורים, הם כבר בהסתרה. כל הרגשות שלנו הם כמו להרגיש דרך כפפות, שלא מורגש לך במה בדיוק אתה אוחז. התחושות הן עמומות, לא חדות, לא ברורות. אבל הנשמה, הכלי שלה הוא כלי ערום, גלוי, כמו בשר חשוף, ללא עור, ואדם מרגיש אז עד כמה כל נגיעה היא כואבת. אדם מרגיש כל חוויה וכל תנודה הכי קטנה בעוצמות אדירות. אני אומר לך את זה מתוך הרגשה וניסיון. אני רק רוצה לקוות ולאחל שכולם יגיעו לממש את החוויה האדירה הזו של החיים, את מימוש הפוטנציאל הרגשי והיצירתי שמחכה שם לכולנו.