מי מכוון את התנועה?
רואי לוי: שלום הרב לייטמן. לאחרונה אני מתעסק הרבה בנושא של בחירה חופשית. זה לדעתי נושא שמעניין הרבה אנשים. במה הבחירה של אדם שרוצה לפנות לאיזה מקום רוחני, נבדלת מבחירה אחרת? האם הבחירה הזאת היא מחוץ לאותו דבר אינסופי שנקרא אלו-הים או שגם הבחירה הזאת, גם ההגעה שלו אל אותו נתיב רוחני, היא בתוך המכלול של הבריאה? של הבורא?
הרב מיכאל לייטמן: יפה אמרת. ובעצם נגעת בנקודה נוספת - מהיכן מתחילה הבחירה? נניח שיש לאדם רצון לעולם הגשמי, ופתאום עולה בו גם רצון לעולם הרוחני, והוא נמצא בין שני העולמות, בין שמים וארץ. איך הוא ממשיך ובוחר הלאה? מה הוא עושה מאותה נקודה ואילך? נכון שמלמעלה נתנו לו את הנקודה הזאת שבה הוא נמצא באמצע בין השניים, אבל היכן הבחירה? מנין יידע איך לבחור? מביאים את האדם למקום אחד, ולשני, ולשלישי, ועדיין אין לו בחירה. הוא מסתובב במזרח או במערב, מתערה בכל מיני חוגים חברתיים, עד שבסופו של דבר מביאים אותו למקום, שבו מסבירים לו בַמֶה מתבטאת הבחירה החופשית שלו, ומסבירים לו את הטכניקה להגיע אליה. כי בסופו של דבר, לשם מה צריך את חכמת הקבלה? והתשובה היא, כי החכמה הזו היא אמצעי, מנוף, למטרה אחת בלבד - להתרומם מהעולם הזה אל העולם העליון. מתי אדם צריך אותה? בשעה שבנוסף לרצון שלו ליהנות מהעולם הזה, מתגלה בו רצון ליהנות מהעולם הרוחני. שהוא רוצה משהו, אבל לא יודע מה בדיוק. בשלב הזה האדם מחפש איזה אמצעי שבעזרתו הוא יוכל להשיג את מה שחיפש, על אף שהוא עוד לא יודע מה הוא מחפש בדיוק. האדם לא יכול בעצמו להחליט אם יגיע למקום כזה או אחר, ועד כמה המקום יהיה אמיתי, הוא לא מחליט איזה מדריך רוחני זה יהיה, אילו ספרים יקרא ומי יהיו האנשים שאיתם ילך- כל זה מסודר לו כבר מלמעלה. אלא ברגע שכבר הגיע למקום מסוים עליו לבדוק את עצמו בתוך המקום, האם זה מקום שבאמת מביא אותו למטרה. בזה מתבטאת הבחירה החופשית. כלומר, אל תחשוב שאי פעם בעבר היתה לך בחירה חופשית.
רואי לוי: על זה בדיוק רציתי לשאול אותך. הרבה פעמים כשמסתכלים על חוסר בחירה חופשית, הנטייה היא להיכנס מזה לדיכאון, "אין לי בחירה חופשית, אז מה אני אעשה? אשכב כל היום ואבהה בתקרה?"
רב: ברגע שמתעוררת באדם השאלה הזאת, בדיוק שם הבחירה.
רואי לוי: אז מהשיחה שלנו אפשר להאיר באור יותר חיובי את הנושא הזה של חוסר בחירה חופשית. כי אדם שבוחר, או לפחות נמצא באשליה של בחירה, הוא חלק מהאלוהות, והוא נמצא בעצם בתוך הבריאה. ויש גם מה שאמרת - לא להסתכל אחורה, ולחשוב שהיתה לך בחירה חופשית. כי הרבה פעמים אנחנו מסתכלים אל העבר, ומבזבזים את כוחות הנפש שלנו על חרטה.
רב: על פי הקבלה להסתכל אחורה אסור בתכלית האיסור. התורה מספרת לנו על אשת לוט, כדי לומר שאם אדם רוצה להפוך לנציב מלח, אזי שיסתכל אחורנית ויתחרט, או שיחשוב שהיתה לו בכלל איזו בחירה, או אפשרות לשנות משהו. לכן צריך לדעת, שאין דבר גרוע יותר מזה. גישה כזו היא שגויה ופסולה לחלוטין.
רואי לוי: אם אני מבין אותך נכון, אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו, את חוסר ההצלחה שלנו, חוויות לא טובות שעברנו, כדבר שהבורא הועיד לנו, כדי שנפיק את הלקח מהניסיון שלנו, ונביא את הלקח הזה לאותה נקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו?
רב: נכון. וזה לא חוסר הצלחה, אלא להיפך: אותם "כישלונות" הם אמצעי שבא לעזור לך להחליט נכון יותר וטוב יותר מה יהיה הצעד הבא שתעשה. שום דבר שהיה עד היום, לא קרה סתם. כל דבר נועד לשמש את הנקודה הנוכחית שבה האדם נמצא.
רואי לוי: ואני רוצה לשאול אותך, הרב לייטמן. אנחנו אומרים שהמנגנון המניע הוא הבורא. והרי מאז שברא את העולם הוא לא יושב וקורא עיתון, והעולם ממשיך להתנהל לבדו, אלא כל דבר שקורה הוא ברצונו של הבורא. אם העיקרון הזה נכון לגבי חייו של אדם אחד, הוא בוודאי נכון גם לגבי כל ההיסטוריה האנושית?
רב: חכמת הקבלה מלמדת אותנו לקרוא את המציאות באופן אחר. הבורא ברא את העולם, כלומר, הוא ברא את הרצון שלנו, ומילא אותנו בעצמו. הבורא התלבש בתוך האדם, והאדם לאט לאט מגלה את זה. מחוצה לנו אין שום שינוי. מחוצה לנו נמצא אור עליון פשוט הממלא את כל המציאות. וכל השינויים קורים בתוכנו, כי בכל פעם אנחנו מתחדשים ברצונות ובמחשבות, ולכן נראה לנו שהעולם משתנה. העולם שאנחנו רואים הוא רק העתקה מהשינויים הפנימיים שלנו.
רואי לוי: יש נקודה שבה אני לא מצליח להבין אותך. איך העניין הזה תופס לגבי רצף אירועים כרונולוגי כמו ההיסטוריה, שחלק מאירועי ההיסטוריה מתרחשים לנגד עינינו, ועל חלקם מספרים שקרו עוד לפני שנולדנו?
רב: אם ההיסטוריה כביכול עוברת לנגד עינינו, ואנחנו רואים איך הדברים משתנים, אז היכן כאן האשליה והיכן האמת?
רואי לוי: האשליה לא מעניינת אותי. איפה האמת?
רב: האמת היא, שמחוצה לנו שום דבר לא משתנה. כל השינויים הם מתוכנו, מתוך הרצון שלנו, מפני שאנחנו משתנים.
רואי לוי: נושא ההיסטוריה של העם שלנו מאוד קרוב לליבי. לדעתי זו היסטוריה מופלאה.
רב: עם ישראל איננו אומה באותו מובן שמוגדרים כל העמים. אברהם אבינו היה תושב אור כשדים, אזרח ככל אזרחי האומה העתיקה שחיה שם. אלא במה היה נבדל מהם? בכך שגילה את האלוקות. אברהם אבינו היה המקובל הראשון שהחל לחקור את המציאות ולגלות מה קורה מעבר לעולם הזה, בספֵירה חיצונית יותר. ואחר כך הוא היה יושב בפתח האוהל, כמו שמספר המדרש, ומזמין אנשים שעברו באזור, לבוא לשמוע על מה שקורה במציאות באמת. כך הוא קיבץ את קבוצת התלמידים הראשונה שלו. לימים הגיעה קבוצת המקובלים הזאת לממדי אומה במצרים. מתוך כך נעשה אברהם אב האומה. לכן אנחנו נקראים אומה על פי האידיאה הרוחנית, ולא ככל יתר העמים, שנקראים אומה על פי שורשים ביולוגיים.
רואי לוי: אני מוזיקאי ואבל גם משורר. כאחד שכותב שירים אני מתעסק הרבה עם השפה המיוחדת שלנו. שמעתי פעם שהעברית היא מעבירה, מלשון "מַעֲבָר" ורציתי לדעת, מה כל כך מיוחד בשפה הזאת?
רב: נכון. עברית היא מלשון עֵבֶר, "מֵעֶבר לשם". וכעת אנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שאותו חזו מראש ספר "הזוהר" והמקובלים כולם, כמצב שחייב להתקיים. חזרנו לארץ ישראל הגשמית, ועלינו לחזור גם לארץ ישראל הרוחנית, לאותה דרגה שהיתה לעם ישראל לפני חורבן בית המקדש, להכרת העולם הרוחני. עלינו לשוב לחיות בשני העולמות. העם שחי בימי בית שני בהשגה רוחנית מלאה דיבר עברית אבל לצערנו בגלל שנאת חינם, כלומר בגלל התגברות האגו והתפתחות הרצון לקבל, האנשים איבדו את ההרגשה הרוחנית, והתחילו להרגיש רק את העולם הזה. המצב הזה נקרא "חורבן". והם הפסיקו לדבר בשפה הקדושה, עברית, מפני שהעברית מתאימה בדיוק לקשר בין שני העולמות. רק במידה ונתעלה שוב לאותו מצב של השגה רוחנית, של הכרת הכוח העליון הפועל על המציאות, נרגיש את השורשים שבשפה העברית, ונראה איך כל אות מבטאת תכונה מיוחדת ברוחניות. מה שנקרא סוד האותיותשבתורה הוא לא מיסטיקה, אלא תיאור מצבים רוחניים שעובר האדם. מהאות הראשונה בתורה והלאה, האדם מטפס בכל סולם המדרגות, עד לגמר התיקון. רק אז שפת הדיבור שלנו תהיה באמת עברית, וזה מה שנקרא "לדעת עברית". שמחתי להכיר את הלהקה שלכם. אגב, מה הכוונה בשם "שוטי הנבואה"?
רואי לוי: אומרים שמאז חרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים ולילדים. אולי מכאן לקחנו את השם.
רב: זה דבר גדול שאתם משתמשים בשם כזה. כי כדי לעלות לעולם הרוחני, אדם חייב להפסיק להיות בתוך השכל הגופני הגשמי, עליו להתעלות ולקבל דעת אלוקית, רוחנית. לשם כך קיים מעין מנוף, כלי מיוחד, הנקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאז אדם מתעלה בעזרת הרצון, המחשבה, והמודעות שלו לדרגה אחרת לחלוטין. וכמו שאני שומע ממך עכשיו, השם "שוטי הנבואה" משקף בדיוק את מה שאנחנו מקווים שיקרה עם כל אחד ואחד מאיתנו.