חלק שלישי: לנפץ את עולם האשליות
יוכי ברנדס: הרב לייטמן, האם שמת לב לכך, שבמשך כל השיחה לא השתמשת אפילו פעם בשמו של הבורא? אתה מדבר על כוחות רוחניים, על זרימה, על שלמות, על אושר, היכן ה'?
רב: אני לא רוצה להשתמש במילים שיש לך סטיגמות כלפיהן.
יוכי ברנדס: לדעתי, כל אדם מרגיש מה זה ה', בין אם הוא מאמין ובין אם לאו.
רב: אדם שמרגיש או יודע מה זה ה', זה כבר פסול בעיני, כי ההגדרות הקודמות שלנו הן לא נכונות. מה זה ה'?
יוכי ברנדס: אני לא יודעת. אתה רוצה לפתוח את המושג "ה'" מחדש?
רב: "אלה-ים" בגימטרייה זה "הטבע", היינו החוק העליון של הטבע. כוח שמהותו אינה משתנה, כמו כוח המשיכה. אם האדם ישתנה כלומר יתאים את עצמו לפעול לפי אותו החוק, מצבו יהיה טוב יותר, אבל החוק עצמו עדיין לא ישתנה. לכן המקובל חוקר את אותו החוק, ודרך גילויו של החוק הזה הוא יודע כיצד עליו לפעול במציאות.
יוכי ברנדס: לפי הקבלה אנחנו נמצאים באיזו כוורת של נשמות עליונות, בעולם רוחני, אנחנו מאוד מאושרים, טוב לנו בעולם הרוחני, יום אחד בא ה', זורק אותנו לתוך רחם אנושי. הוא אומר לנו תחיו ותצרו בתוך העולם הזה כדי שבסופו של דבר תוכלו לעלות חזרה. אז למה הוא זרק אותנו לתוך עולם האשליות הזה שמלא כל כך בסבל?
רב: כדי שבאמת נלמד לחזור בכוחות עצמנו לעולם העליון.
יוכי ברנדס: למה?
רב: כי רק בצורה כזו, שנשוב בכוחות עצמנו, נשיג את ראש העליון, כלומר נוכל להשיג את מחשבתו, את תוכניתו, את הבנתו והשגתו של העליון. רק כך נחדל להתקיים כנשמות שנמצאות בכוורת אחת, ומקבלות מהכוח העליון. אלא נעלה מדרגת הנברא לדרגת הבורא. נחדל להיות נבראים, ונהפוך לחלק אינטגראלי ממנו, חלק מהבורא.
יוכי ברנדס: אתה מייחס ערך לדברים שנעשים בעולם, מחוץ לקבלה? לתרבות, לרפואה, למדע, לפילוסופיה?
רב: ודאי. לכל דבר בעולם הזה יש ערך עליון. אבל בסופו של דבר האדם מגלה שהם כאין וכאפס.
יוכי ברנדס: זה הערך העליון?
רב: לא די בזה?
יוכי ברנדס: זה מצוין. אז הכול חסר ערך, ואנחנו עוד צריכים לגלות את זה בייסורים.
רב: אנחנו כבר מתחילים לגלות את זה.
יוכי ברנדס: אתה יודע, הרב לייטמן, אני חושבת שרק בגלל המשפט הזה אני לא אבוא ללמוד קבלה.
רב: מדוע?
יוכי ברנדס: כי אני לא רוצה לגלות, שכל מה שאני עושה הוא אפס. כי אני לא מאמינה שכל מה שאני עושה הוא אפס. אני מאמינה שיש לעולם ערך על כל רבדיו.
רב: אם את ננעלת בתוך העולם הזה, אם כל ההסתכלות שלך היא רק מתוך מה שקיים ונעשה ברובד העולם הזה, אז ודאי שאין לו ערך. אבל אם את משתמשת בעולם הזה כבסיס שממנו את עולה אל שורש נשמתך, אז את מתחילה לחבר שני עולמות, ואת מגלה שלעולם הזה יש ערך עליון אמיתי. אחרת כל החיים הללו אינם יותר מחיים גופניים. כי כרגע האדם לא מפתח את הנשמה שלו, היינו את החלק הרוחני שבו, אלא הוא נמצא בו כ"נקודה" קטנה ולא מפותחת. וכשתתחילי להתעלות מבחינה רוחנית, פנימית, כשתתחילי לפתח נשמה, תגלי איך מתקיימים בך שני העולמות: ה"גוף", היינו העולם הזה, וה"נשמה", העולם הרוחני, ותחברי בין שניהם. תארי לעצמך איזה חיים עשירים ומלאים יהיו לך אז. כמה הרגשות, הבחנות, וטעמים את פתאום תכירי ותגלי.
יוכי ברנדס: ואז יהיה ערך למעשים שלי?
רב: ערך רב. כי לא ניתן לעלות לעולם העליון בלי להימצא בעולם הזה, ולקחת חלק בתרבות, בחינוך, ובענייני מדינות ועמים, ובשאר התחומים. יותר מזה, את תתחילי להרגיש, שהיקום כולו נעשה ידידותי כלפיך, הולך איתך בכל התחומים לאותו כיוון שאת הולכת, תגלי מה זה לחיות בהרמוניה.
יוכי ברנדס: אתה יכול לתת לי דוגמה ליוצר או מדינאי, שכתוצאה מלימודי הקבלה התחיל לפעול אחרת? כדי שאראה שיש לי לאן לשאוף.
רב: אין, ולא היה.
יוכי ברנדס: אז למה שאני אאמין לך?
רב: אני לא מצפה שתאמיני. אני רק מציע לך כיוון שבו תוכלי לחסוך צרות וייסורים.
יוכי ברנדס: אבל הבטחת לי "סוכרייה"...
רב: הסוכרייה היא רק בסוף הדרך.
יוכי ברנדס: איך אני אאמין לך שהיא קיימת?
רב: אז אנחנו כבר מגיעים לשאלה אחרת, למה זה נסתר? למה חכמת הקבלה והעולם הרוחני וכל הדרך הזאת לא גלויה באופן ברור?
יוכי ברנדס: למה?
רב: בעולם הזה, האמצעים להצליח גלויים לעין: האדם נכנס ללמוד באוניברסיטה, מסיים את התואר, נעשה איש עסקים, ואז יודע איך לנהל את ענייניו, ומתקדם ומשגשג. וכאן עולה השאלה: למה חכמת הקבלה, העולם הרוחני, וכל הדרך הרוחנית נסתרים? מפני שהאדם עובר תהליך של שינוי בטבע שלו, מטבע "קבלה" לטבע "השפעה". האדם חייב לצאת מהאגו שלו, ולהפוך להיות הפוך לו, אלטרואיסט.
יוכי ברנדס: אתה בעצם אומר, שאחרי שאלמד את כל אלה, כבר לא ארצה "סוכרייה"?
רב: "הסוכרייה" שלך תהיה אז בעלת צורה אחרת.
יוכי ברנדס: השאלה היא, האם ארצה לעבור את כל התהליך בשביל סוכרייה, שייתכן שבכלל תהיה חמוצה ומרה.
רב: האמת היא שאני לא חושב שאדם שמרגיש שטוב לו בחיים, יכול לבוא וללמוד את חכמת הקבלה כך סתם.
יוכי ברנדס: אתה אומר דבר כן ביותר.
רב: הוא חייב לעבור ייסורים גדולים.
יוכי ברנדס: אוי ואבוי. אמרת קודם, שאוכל ללמוד ללא ייסורים גדולים.
רב: אלא אם כן יהיה לו השכל מעצמו להצטרף לאלו שכבר עברו משברים כאלה בחייהם.
יוכי ברנדס: אז למעשה אתה אוסף את המאוכזבים, הלוזרים.
רב: להיפך, אלה דווקא המוצלחים ביותר. במדרש יש סיפור על אדם שקראו לו פתחיה, שבא לאיזו עיר, וליקט בה את כל הריקנים והפשוטים, ולקח אותם למדבר. הסיפור הפנימי הוא, ששמו פתחיה, משום שהיתה בידיו השיטה, חכמת הקבלה, לפתוח ולגלות לאנשים הללו את העולם העליון, והוא לקח מהעיר דווקא את מי שהרגישו ריקנים ופשוטים.
יוכי ברנדס: כמו דוד המלך, שבתחילה הלך עם ריקים ופוחזים.
רב: נכון. שהרי כך הם הרגישו את עצמם, וזו חכמה גדולה לעבור על כל תענוגי העולם, ולגלות שבסופו של דבר תמיד נשארים ריקים. גם האנשים המוצלחים ביותר, בעלי השגות רבות בחיים, שמרוויחים מיליארדים, לפתע מרגישים את עצמם ריקים. אדם לא מוצלח, הוא לאו דווקא מה שנראה לפי הבנתך או בצורה הפשוטה ריק וחלול. להיפך: האנשים שבאים ללמוד קבלה הם ברובם אנשים משכילים ומבוססים בעלי מקצועות חופשיים, אנשים שעברו כברת דרך בחייהם.
יוכי ברנדס: ובכל זאת הם חשים ריקנות.
רב: הדבר תלוי בהתפתחות הנשמה של האדם. האדם, לאחר שעבר בגלגוליו את כל התהליך הפרטי שלו, היינו עבר רצונות לחיים פשוטים קרובים לטבע, עם דאגה רק למחסה, משפחה ומזון, ואחרי כן רצונות לכסף, לכבוד, לשליטה, לידע ומושכלות, ולכל מה שיש בכוחו של העולם להציע לו, אדם כזה מגיע בסופו של דבר לתחושת ריקנות. מתוך הגלגולים שעבר הצטברה בתוך הנשמה שלו אסופה של התרשמויות והוא כבר מבין שאין דבר בעולם הזה שיכול להביא אותו לתחושת סיפוק ותענוג בלתי פוסק. בתחילה הקבלה נראית לאדם דבר משונה, מוזר, אפילו מעורר התנגדות, והוא צריך להתרגל לשמוע ולהבין במה מדובר. עליו לשוב ולחזור על ההגדרות הנכונות, ולא להיצמד לסטיגמות מהעבר. ואז הוא מתחיל להבחין שישנו מעין פתח, גשר צר מאוד, אל עולם גדול ונאור, שעולמנו רק נספח לו.
יוכי ברנדס: הייתי אומרת, שאחד הדברים שמפריעים לי בעולם הדתי זו ההפרדה בין גויים ליהודים, האם בקבלה זה קיים?
רב: ודאי שקיים הבדל בין יהודים לגויים, כפי שקיים הבדל בין גבר לאישה. לא שהאחד יותר מהשני, אלא האחד קודם לשני. כלומר, קודם על היהודים לתקן את עצמם, ואחרי כן להיות "אור לגויים", כלומר להביא לגויים את חכמת הקבלה, ולתקנם.
יוכי ברנדס: יש נשמות שונות ליהודים ולגויים?
רב: כן.
יוכי ברנדס: ולא יכול להיות שבגלגול הקודם הייתי מנשמות אומות העולם?
רב: לא.
יוכי ברנדס: אתה יכול לאפיין במה שונה נשמה של יהודי מזו של אומות העולם?
רב: נשמה של יהודי באה משורש מיוחד, לא טוב יותר, אלא אחר. בחכמת הקבלה הוא נקרא "גלגלתא ועיניים", שזה החלק המיוחד של נשמת אדם הראשון הכללית, ששורשו "השפעה". ואילו נשמות אומות העולם באות מחלק, שנקרא "אח"פ", ושורשו הוא "קבלה".
יוכי ברנדס: מה זה נשמה של גר?
רב: "גרים" הן נשמות הגויים, שמתוך שבירת הכלים, מתוך ההתערבבות בין הנשמות, יש בהם חלק מנשמות היהודים, שלפתע משפיע על הנשמה כולה. אדם כזה, ויש רבים כאלו בעולם, רוצה להצטרף ללימוד הקבלה, כי הוא מרגיש קריאה מלמעלה, כביכול, להשגת העולם העליון. אדם כזה, לפי תשוקתו, נקרא "ישראל". כי "ישראל" זה ישר-אל, ועל כן הוא מצטרף אל אותם האנשים שעוברים תיקון, מגיעים להתעלות רוחנית. אבל אין עליו חובה, כי אין על אף אחת מאומות העולם חובה לתקן עצמה ואחרי כן להיות "אור" ליתר. כלומר, להיות מקור שיטת התיקון לאחרים, כפי שמוטל על עם ישראל.
יוכי ברנדס: האם לדעתך כל ההפרדות הללו הן המקור לשנאה ולאנטישמיות?
רב: על עם ישראל לתקן את עצמו, ולהיעשות מורי דרך לכלל העולם, כדי להעלותו לדרגה רוחנית, למצב נצחי, טוב, שאז השפע ימלא את העולם, והכוח העליון יתלבש בכל הנשמות, והאדם ירגיש חי בנצחיות, בזרימה נצחית, שזה לא רק ביכולתנו, זוהי חובתנו, זו סיבת קיומנו בעולם הזה כאומה, וזה ייעודנו, ועל כן אנו נקראים "העם הנבחר". בתת הכרתם אומות העולם שונאים את עם ישראל על שאינו מבצע תפקידו, אף שהם עצמם אינם מבינים מהיכן באה שנאתם. המקור והסיבה לשנאה ולאנטישמיות הוא עצם זה שאנו לא מתקנים את עצמנו.
יוכי ברנדס: אז הפיתרון לאנטישמיות היא לימוד חכמת הקבלה?
רב: הפיתרון הוא שעל ידי לימוד חכמת הקבלה נגיע לתיקון עצמי ונעביר לעולם את שיטת התיקון, שעל ידה מגיעים למצב המושלם, הטוב, הנצחי. ואז החיים האלו והחיים הרוחניים הנצחיים נעשים כאחד. כי האדם נפטר מכל צרותיו, ומתמלא בכל טוב.
יוכי ברנדס: האם יש הבדל בין נשמת גבר לנשמת אישה?
רב: הבדל גדול מאוד. העולם שלנו על כל דרגות ההתפתחות שבו, דומם, צומח, חי ומדבר, מתחלק לכוח חיובי ולכוח שלילי, אור וחושך, זכר ונקבה. אפילו באטומים, שהם חלקיקי הטבע הקטנים ביותר, יש שני כוחות זה כנגד זה, והאחד מחייה ומקיים את האחר. שוב, אין כאן עדיפות למין אחד על משנהו, אבל צריך ואפילו חשוב מאוד להבין ולקבל שיש שוני, שנובע משורש רוחני אחר של גבר ושל אישה.
יוכי ברנדס: לא ייתכן שבגלגול הקודם הייתי גבר?
רב: תמיד היית אישה.
יוכי ברנדס: אני עזבתי את העולם החרדי משום שרציתי חופש, ושם לא ניתן לי חופש באף אחד מתחומי החיים, החל בלבוש, וכלה בבעל שאליו אנשא, או המקצוע שאבחר. החרדיות לא דבקה בי, כי שורש נשמתי שוחר חופש.
רב: זה נכון ששורש הנשמה הוא שקובע. יש אנשים שכבר הגיע זמנם להיות חופשיים, לחיות מעל העולם הזה, בהכרה הרוחנית. ולכן הם מרגישים, שלא מסוגלים לחיות תחת חינוך חברתי מסוג זה או אחר, או להיות נתונים לערכים מקובעים. הם חייבים להשיג משמעות. אבל איני יודע אם הלכת לכיוון הזה או לא.
יוכי ברנדס: מדוע בשעורי הבוקר שאתה מעביר לא משתתפות נשים?
רב: נשים תמיד באות אלי בטענות.
יוכי ברנדס: גברים לא באים בטענה, כי אלפי שנות תרבות קיפחו דווקא את הנשים.
רב: ומדוע זה כך בכל האומות, בכל העמים, ובכל הזמנים?
יוכי ברנדס: אני חושבת, שמשום שנשים הן פחות כוחניות.
רב: וממה זה נובע?
יוכי ברנדס: מתכונות האופי, מהכרומוזומים, מהגנים.
רב: בדיוק כך, מהגנים, מהטבע.
יוכי ברנדס: אז מדוע איני יכולה ללמוד בישיבה שלך בשיעורי בוקר?
רב: כי הלימוד מתאים לנשמת גבר ולא לנשמת אישה.
יוכי ברנדס: אם תאמר לי, שבין שלוש לשש בבוקר אתם מתאבקים זה עם זה, אסכים שזה לא בשבילי.
רב: אנחנו נאבקים כל אחד עם עצמו, ראשית, כדי לקום מוקדם בבוקר; שנית, לשבת ללמוד שלוש שעות ברצף, ולהתרכז בלימוד. כאשר החצי הראשון של השיעור עוסק בשאלה מהו מקום האדם, לעומת הכוח העליון, ואיך הוא יכול להתחבר אל הכוח העליון. כלומר, מה עליו לעקור מעצמו לשם כך, ועל ידי איזה מאבק פנימי מסוגל הוא לצאת אל מעל לעצמו.
יוכי ברנדס: אם אדם מגיע ללמוד פה, האם אתה בודק אם הוא שומר תורה ומצוות ורק אז מרשה לו להיכנס?
רב: אני אשיב לך בצורה הברורה והפשוטה ביותר. התלמידים שלי שלומדים פה מידי בוקר מקיימים מסגרת דתית מתוך הבנת החוק הרוחני של התאמת גשמיות לרוחניות, אבל ודאי שאיני יכול להכריח אף אחד לקיים מצוות גשמיות, וזאת מתוך עיקרון חשוב בחכמת הקבלה, לפיו "אין כפייה ברוחניות".
יוכי ברנדס: אז האם כל אדם שלומד קבלה מגיע בסופו של דבר לשמירת מצוות?
רב: לְמה שאדם מגיע הוא מגיע בעצמו, אני לא כופה דבר. צריך גם להבין שיש שלבים של התקדמות בדרך הרוחנית. אדם שמתקדם יותר ומכיר את הצורך בהשתוות בין הגשמיות לרוחניות יקיים מצוות אבל זה רק מתוך כך שלמד והבין מתוך עצמו, מתוך ההשגות שלו את החשיבות. ושוב: "אין כפיה ברוחניות".
יוכי ברנדס: היהדות החרדית היא מערכת מצוות נוקשה, שיורדת לפרטי פרטים. חכמת הקבלה מדברת על דברים נעלים ורוחניים, על חיפוש אחר משמעות הקיום, המקום שממנו באנו, ואליו אנו שייכים. האם יש מקום גם בתוך העולם הרוחני לזוטות של הלכה ומצוות?
רב: אין. אך עלינו לזכור כי כל מה שקיים ביהדות, מקורו בחכמת הקבלה, שכן בעבר כל אנשי כנסת גדולה היו מקובלים.
יוכי ברנדס: גם כל אנשי התנ"ך, אברהם אבינו, דוד המלך, כולם היו מקובלים?
רב: כן. רק בזה הייחוד שלהם.
יוכי ברנדס: אז מה הן בעצם המצוות? מדוע כפו אותן עלינו?
רב: זה נושא עמוק מאוד. למען האמת, מהותן של המצוות היא ברוחניות ולא בעולם הזה. הכול נובע מהרוחניות. נשמת האדם כוללת תרי"ג רצונות, ואת תרי"ג רצונות הנשמה אנו יכולים להפעיל נכון או לא נכון. הפעלתם הנכונה, כלומר בהתאם לכוח הכללי של הטבע, נקראת "קיום מצווה". הדבר משול לאדם שמחזיק בידו גפרור, אם יצית בו אש בכיריים לשם בישול, ישתמש בו לטובה, ואם ישרוף בו את הבית, ישתמש בו לרעה. להצית בצורה הנכונה נקרא "מקיים מצווה", ולהצית בצורה לא נכונה נקרא "עובר עבירה". כך ברוחניות, על האדם לתקן כל רצון ורצון בנשמתו, שכלולה מתרי"ג רצונות. ולתקן את הרצונות, פירושו שיפעלו נכון, בהתאם לחוק הכללי שמקיף את הנשמות כולן, ושנקרא "אלוקים" או "הטבע". מכאן שלהפעיל את עצמנו נכון, נקרא "לקיים מצווה".
יוכי ברנדס: ומי החליט מה זה נכון ולא נכון?
רב: זה בהתאם לטבע.
יוכי ברנדס: אבל לא בהתאם לטבע שלי.
רב: תרצי או לא, גם את חלק מהטבע, רק שאינך מבינה את זה. תינוק נמצא בעולם הזה, ורוצה לקחת כל דבר, ולעשות כך או אחרת, והגדולים מלמדים אותו את חוקי העולם, היינו איך כדאי לו לפעול ולנהוג. הם מסבירים לו, שלעולם הזה יש חוקים, ושאם יציית להם, יחיה בטוב. אם יפעל נגדם יהיה לו רע. העניין הוא, שאנחנו כמבוגרים חושבים שאנו מכירים כבר את כל החוקים הפועלים על העולם, אבל למעשה אנו מכירים רק מעט מהחוקים, רק את התופעות הגלויות לעין. בכל יום מגלה המדע חוקים נוספים, וכתוצאה מכך האדם נכנס לבלבול גדול. חכמת הקבלה לא פותחת בפני האדם חוקים פרטיים בגנטיקה, ביולוגיה, פיזיולוגיה, רפואה, פיזיקה, כימיה, אלא היא פותחת בפניו את החוק הרוחני, אותו חוק כללי שפועל על כל המציאות ואומרת לו, "אם תחיה בשלום עם החוק הזה, לא תחוש ייסורים". כלומר, אדם שלומד את החוק הכללי, ומתוך תרי"ג רצונותיו מתחיל לבצע את פעולותיו נכונה, הרי הוא מקיים מצוות. מדובר בפעולות רוחניות, וכל מה שכתוב בתורה מדבר על העולם הרוחני בלבד, ולא על זוטות של יום יום או הסיפור ההיסטורי של העם היהודי.
יוכי ברנדס: אז כשאומרים לי "לא תבשל גדי בחלב אימו", מה זה בעולם הרוחני?
רב: מדובר בחוקים רוחניים של תיקון הנשמה. בעולם הרוחני זה נקרא שאדם מקצר שני קווים, "ימין" ו"שמאל", היינו "כוח השפעה" ו"כוח קבלה", שיכולים לבוא בחיבור רק על ידי קו אמצעי.
יוכי ברנדס: זה לא אומר לי כלום. אני רק מבינה מהדברים שלך, שקיום מצוות גשמי הוא כולו אלגוריה, סימנים ותו לא. אז למה הפכו את האלגוריה הזאת לדרך חיים?
רב: מקובלים משתמשים ב"שפת הענפים", משום שאין שפה ברוחניות. אדם שמרגיש עולם רוחני, אין לו שפה לתאר את זה. משום שכוחות רוחניים יצרו את העולם שלנו, ובעולמנו נמצאת ההעתקה שלהם, המקובל נוטל שֵם מהעולם הגשמי, ומחבר אותו לכוח הרוחני.
יוכי ברנדס: ולמה צריכים שפה רוחנית?
רב: איך אני אוכל להסביר לך בלי שפה את מה שקורה בעולם הרוחני? ואיך שני מקובלים ידברו ביניהם בלי שפה? אז היו חכמים, שהגיעו להכרת העולם הרוחני, והשתוקקו להעביר לאחרים את מה שקורה להם שם, את כל התופעות למיניהן שהרגישו, ולכן הם התחילו לדבר בשפת הענפים. הענף שבעולם הזה מדבר על השורש שבעולם הרוחני. זאת אומרת, אם אדבר אתך על "משה", איני מתכוון לאדם מסוים, אלא לכוח הרוחני, שנקרא "משה".
יוכי ברנדס: אז משום שלמקובלים לא היתה שפה להסביר הרגשות מהעולם הרוחני, עם ישראל תקוע עד ימינו עם פלפולי הלכות, שמוציאות אותו מדעתו?
רב: עד לחורבן הבית חי כל עם ישראל מתוך הרגשה רוחנית, וכל מה שנכתב היה על העולם הרוחני בלבד. כולם דיברו אך ורק רוחניות, ולא על העולם הזה. אלא שלאחר חורבן בית ראשון זה החל להיגמר, ובתקופת בית שני נפסק לחלוטין, כי אז נפלו כולם לגשמיות, ואיבדו את ההכרה הרוחנית. על כן נותרו לנו רק אותם סימנים חיצוניים. והיום אנחנו מחויבים לשוב ולעלות בחזרה אל השורשים הרוחניים העליונים.
יוכי ברנדס: בימי בית ראשון ושני שמרו מצוות באופן שונה מכפי שמוכר לנו?
רב: שמרו את המצוות בצורתן הרוחנית. אבל אדם ששומר מצוות ברוחניות, חי באופן אוטומטי על פיהן. זה הטבע שלו, ולכן הוא מקיים אותן גם בצורה גשמית. כפי שבעולם הזה, אדם שנכנס למסגרת חינוכית כלשהי, מקבל כמה ידיעות, ואותן ידיעות משפיעות על התנהגותו, והוא משתנה.
יוכי ברנדס: או שלהיפך, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"?
רב: זה לא סוג החינוך שמתאים לבני אדם. בקבלה כתוב, שרק מהעליון ניתן ללמוד על התחתון. אי אפשר להכיר את העליון מלמטה.
יוכי ברנדס: וכשאעלה לשורשים, אהיה פטורה מכל אותם הסימנים?
רב: את תקיימי אותם בצורה אחרת, וזה כבר יהיה לפי רצונך. כלומר, תרגישי שזה בא מתוך נפשך ממש. לכן אומרים "אין כפייה ברוחניות".
יוכי ברנדס: אתה כבר נמצא בדרגה הזו?
רב: לא נהוג לדבר על דרגתו הרוחנית של אדם.
יוכי ברנדס: נקווה שכולנו נצליח למצוא את הדרך לעלות מעלה, מעלה.
רב: ואת בכל זאת, תכתבי רומן רוחני?
יוכי ברנדס: אני אנסה...