גם לאחר מותו, הוא מרגיש את חייו נמשכים
אייל שכטר: אהוד מנור המנוח, שהיה אחד מגדולי הפזמונאים שלנו, כתב למעלה מאלף שירים, רובם מוכרים ואהובים. אני מניח שכתב עוד כמה מאות שנשארו במגירה. לי עצמי לוקח זמן רב לכתוב שיר, ואילו אצלו זה זרם כמתוך מעין נובע. כנראה היתה לו השראה. מה זו השראה, והאם ניתן לכוון אותה?
הרב מיכאל לייטמן: יש אנשים שיכולים לבטא את רגשותיהם, מחשבותיהם, חוויותיהם, ביתר קלות, ויש שזה עולה להם במאמץ רב. יש כאלו שהיצירה שלהם מדברת אל הרבה אנשים, וכאלו שמצליחים לגעת בפחות. לרוב מכנים את התופעה "מוזה", "התעוררות", "השראה", אבל למען האמת מדובר בכלים מיוחדים שהאדם קיבל. לרוב הוא אפילו לא מבין איך הוא מצליח לבטא את עצמו בצורה שנוגעת בכולם. כל בני האדם הם חלקי נשמה אחת שנקראת "אדם". יש נשמות שנכללות בכל יתר הנשמות או במספר גדול מאוד של נשמות. אלו נשמות שנמצאות ברמה גבוהה יותר מאשר אחרות, ולכן פועלות ומשפיעות על נשמות רבות אחרות. עם זאת, כאן לא מדובר בעולם הרוחני, אלא באנושות. אהוד מנור היה אחד מהם. היתה לו יכולת להביע את עצמו ביתר קלות ובשפע רב, מפני שבתת-הכרתו הרגיש את כל יתר הנשמות הכלולות בו, וגם את השינויים שחלים בהן, ועוברים גם עליו. לכן ביטא את עצמו באופן שהיה קרוב ומובן לכולם. אנשים מצטיינים בזה במידה שונה, לפי סוג נשמתם.
אייל שכטר: אני לא יכול לכוון לכך שאקבל יותר השראה, ותיפתח בי האפשרות ליצור יותר?
רב: במישור האנושי הייתי אומר שרק מי שנולד עם תכונות מסוימות יוכל להצליח ליצור יותר. עם זאת, על סמך חכמת הקבלה, הייתי אומר שאדם שמתרומם מעל דרגת העולם הזה, יכול להשפיע לכל העולם. כדי להיות כלול מיתר הנשמות, להיות רגיש אליהן, להיות בעל יכולת טבעית להתקשר אליהן דרך כתיבה, ולהעביר אליהן את התפעלותו הטבעית. אז לא נדרש ממנו להיות "מוכן ומתאים מלידה", אלא חכמת הקבלה מאפשרת לו את היכולת הזאת. ואם אדם מתעלה מעט מעל העולם הזה, אז ממילא הוא נכלל בכל הנשמות, ועל כן יכול להעביר להן יותר, להרגיש אותן, ולדעת מה הן צריכות, ואיך לפנות אליהן ולרגש אותן. לזה לא קיימת טכניקה אנושית, אלא רק חכמת הקבלה.
אייל שכטר: גם קבלה היא טכניקה?
רב: זו טכניקה שאינה משפרת את תכונות האדם הטבעיות, אלא מעלה אותו לרמת ידע והרגשה מעל העולם הזה. ואז אדם נכלל באנושות, מרגיש אותה יותר, ויכול לספוג מבני האדם, ובהתאם לכך להשפיע להם, וזה יתקבל בהם כתשובה לשאלותיהם, לרצונותיהם.
אייל שכטר: כשאני כותב מוזיקה, למשל, אני נוגע בעולם הרוחני?
רב: לא. אתה יכול לכתוב ולהביע רק מתוך מה שאתה מרגיש. אם אינך נמצא ברוחניות, לא הגעת להתפעלות רוחנית, ואינך יכול לכתוב עליה. איש מכל באי העולם הזה לא נוגע ברוחניות, מלבד מי שעוסק בשיטת הקבלה ומיישם אותה כראוי, ואין זה דבר פשוט. קשה מאוד לאדם הרגיל להתפעל ממוזיקת מקובלים לדוגמה. לרוב זו תשמע לו כמוזיקה עצובה. אלא שעבורי היא מלאת שמחה, התפעלות, התפרצות פנימית.
אייל שכטר: הקשבתי לדיסק של "ניגוני העולם הבא", מוזיקה קבלית. ואני מניח שמלבד להנעים לי, יש לו מטרה נוספת. מה המוזיקה נועדה לעשות לי? האם עלי להתייחס אליה כאל מוזיקה מדיטטיבית, כמו בתרבויות המזרח?
רב: אין מדיטציה בקבלה, במובן של דתות המזרח. במדיטציה אדם בוחר מנטרה, משפט, סימן, ומתחיל להתקשר אליו, כביכול. הוא מתנתק מהמציאות הנוכחית כדי להיכנס למעין מציאות מדומה. לא כך בקבלה. כאן אתה נשאר בהכרה מלאה, ודרך העולם הזה, הברור והמוכר לך היטב, אתה נכנס לשכבת מציאות נוספת, העומדת מאחורי העולם הזה, מפעילה אותו, מציירת לך אותו, ופועלת מתוכך. "ניגוני העולם הבא" זו מוזיקה שהועברה אלינו מהמקובלים הגדולים. כשם שאתה חש התפעלות והתרגשות מחייך, מהמציאות שאתה רואה, מרגיש אותה וקשור בה, ואת זה אתה כותב, מתוך רצון להביע יחס כלפי עולמך וכלפי עצמך, כך גם המקובל כותב, אלאשהוא חי, לא רק בסְפֵרה של העולם הזה, אלא חש גם ספֵרה רחבה יותר. המיוחד במוזיקה, שזו שפה שמובנת כמעט לכולם, אין צורך ללמוד אותה. אדם יכול להאזין לשיר באיטלקית, בספרדית, בהודית ולהתפעל ממנו בלי לדעת את השפה. המיוחד בניגוני מקובלים, שהמקובל מביע בהם הרגשה, הוא לא אוחז בידי ומושך אותי אחריו. הוא גם לא מסביר לי באופן מילולי באילו מדרגות עלי ללכת, ומה עלי לשנות בעצמי, אלא פשוט מכניס בי את הרגשתו, כביכול לוחץ עלי בפנים, פותח בי אופקים, וכל זאת בכוח הצלילים.
אייל שכטר: מה ההבדל בין קבלה לבין כל תורה אחרת שמקרבת את האדם אל אותם כוחות?
רב: איני נכנס להשוואה איזו תורה טובה יותר. אני יודע דבר אחד, ויודע אותו מתוך עצמי - אדם שעוסק בחכמת הקבלה בדיוק לפי אותם התנאים שהציבו המקובלים, הוא פותח את העולם הזה, ורואה דרכו את הכוחות העליונים שנקראים ה', בורא. האדם רואה, מכיר ומרגיש אותם, וגם יכול להפעיל אותם, ובזה לשנות את גורלו. הקבלה מעלה את האדם מעל העולם הזה, מעל החיים והמוות. והוא אינו צריך להאמין, אלא הוא פשוט יודע שזה כך. האדם אז יודע ומבין את מה שקורה לו, ואת מה שקורה לאנושות. עם זאת, הוא גם נעשה מחויב ואחראי יותר כלפי האנושות כולה.
אייל שכטר: זו שליחות?
רב: נכון. אתה מרגיש מחויבות אליה. חכמת הקבלה מעלה אותך מעל העולם הזה, זה מה שנקרא "לעלות". ואז אתה לא מאמין, אתה יודע שככה זה.
אייל שכטר: האם עומדת בפני האדם הבחירה להגיע לנקודה הזו, או שהוא נבחר לכך?
רב: האדם הוא משולל בחירה בכל דבר שאליו הוא מגיע בחייו. כל אדם שמגיע לקץ ימיו יאמר לך שכל מה שהוא עבר, כנראה היה צריך לעבור בדיוק כך. לאדם מתגלה בסופו של דבר, שלא הוא הפועל, אלא הוא הנפעל. כך זה לגבי הכול מלבד דבר אחד - להגיע לעולם הרוחני. הבחירה החופשית היחידה שיש באדם היא להתעלות, להתרומם מעל העולם הזה אל העולם הרוחני. לכל אחד ניתנת התעוררות, הזדמנות, והיתר תלוי באדם. איש לא יכול להעלות אותך מעולם אחד אל עולם גבוה יותר, להרגשת מציאות עליונה, כי לא תהיה מסוגל להרגיש אותה, אלא רק אם אתה תפַתח לזה חוש מיוחד, רצון. ורצון אף אחד לא יכול לתת לך מלמעלה.
אייל שכטר: במה מתבטאת הימצאותו של אדם בעולם הרוחני?
רב: הימצאותו תלויה בהרגשה. כשם שאתה עכשיו מרגיש, רואה, נושם, מריח, שומע את המציאות, כך בדיוק מרגיש המקובל את הרוחניות.
אייל שכטר: איך אגיע למצב שבו אחליט מחר בבוקר, "אני הולך ללמוד את תורת הקבלה"?
רב: מתוך כך שתתחיל לשאול: "בשביל מה אני חי?", ותעלה בך השאלה "ומה בסוף?". אם מתעוררת באדם השאלה הזו, סימן שבמהלך כל גלגוליו הגיע כבר למצב, שחש חובה לפתור את סוד החיים, ואז הוא באמת מגיע לחכמת הקבלה.
אייל שכטר: כלומר, חלקנו צריכים להתגלגל עוד כמה פעמים?
רב: כן. יש שמתגלגלים עוד כמה פעמים, יש כאלה שעוד בחיים האלה בעולם הזה, יגיעו להכרת העולם הרוחני. כשם שאנו מכירים את העולם הזה ופועלים בו מתוך ההכרה שלנו, כך אנו צריכים להגיע להכרת העולם הרוחני. ואז אנו פועלים ממש מתוך הידיעה מה זה הטבע.
אייל שכטר: איך אני אמור לדעת למשל שקיבלתי סימן, שהגיע הזמן שלי להתחיל ללמוד?
רב: בזה הרגע אתה שומע על חכמת הקבלה, נכון? קיבלת סימן!
אייל שכטר: אני בעצם קיבלתי סימן, וכל מי שיקרא את הספר הזה גם הוא מקבל סימן?
רב: כל אדם מקבל בעיתוי שלו סימן כזה או אחר, אבל זה לא מחייב אותו במאום. אינך צריך או חייב. אל תקבל ממני את הדברים כדברי תוכחה. זוהי רק דוגמה לכך, שאף אחד לא יכול לומר שהוא לא קיבל סימנים להתעלות. למען האמת הכול תלוי במידה שהסימן דוחק באדם ומחייב אותו, עד כמה שהאדם הבשיל לכך מצד נשמתו כך יוכל להבין את הסימנים ולממש את ההזדמנות.