אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / נפגשים עם קבלה / הסטיריקן דידי מנוסי על מקריות, רמאות ובחירה נכונה / חלק ראשון: הכול קשור

דידי מנוסי: שלום הרב לייטמן, אני דידי מנוסי, בן 80 , עיתונאי, סופר, מבקר, סטיריקן. טיילתי בעולם, הייתי באפריקה, בהודו, ביקרתי בכל המרכזים הרוחניים והדתיים. למדתי קצת על "הזוהר", על האר"י הקדוש, על הרמב"ם. החיים שלי מוסברים לי לגמרי, מעולם לא היה לי צורך לשאול את עצמי למה באתי לעולם, ולמה אני יוצא מן העולם. והשאלה שאני שואל היא, בשביל מה אני צריך הסברים לחיי?

הרב מיכאל לייטמן: אתה לא חייב. ישנם אנשים שלא מתעוררת בהם שאלת משמעות החיים והם חיים את חייהם בפשטות. יש אנשים שמרגישים צורך לשאול "בשביל מה אני חי?", "מה הטעם בחיי?" "האם הגעתי לעולם מסיבה מסוימת?" ועוד שאלות הקשורות לתכלית הקיום. אנחנו רואים שבעולם כל הדברים קשורים זה לזה. כל דבר הוא תוצאה של משהו שקדם לו, לכל דבר יש תכלית, והוא חלק מתהליך של סיבה ומסובב. אם גם אני חלק מהטבע, חלק מהעולם, ניתן להניח שיש סיבה לזה שאני קיים, וקיומי כנראה מביא לאיזו תוצאה. מכאן מתפתחות שאלות אצל האדם - האם אני באמת חלק מהעולם הזה? אם כן, מה התוצאה שאני אמור לייצר? בשביל מה כל זה קיים? האם נולדתי כדי להעביר את הזמן, ואז אחרי שאמלא את המכסה, למות? האם יש דרך לשנות את המצב הקיים? כל השאלות הללו נובעות מדחף פנימי.

דידי מנוסי: אני שואל שאלות יותר הומאניות. אותי מעניין לדעת מהו טוב ומהו רע. אבל יחד עם זאת מעניינת אותי שאלה אחרת: מדוע אני חייב להאמין בקשר של סיבה ומסובב ולא להאמין שזו סתם מקריות? מדוע לקרוא את המפה כשרשרת חוליות הקשורות זו לזו ולא כנקודות נקודות אקראיות?

רב: כשהייתי צעיר יותר, סיימתי לימודי ביו-קיברנטיקה באוניברסיטה. זה מקצוע שעוסק בפעילות התאים בגוף החי. לאחר שראיתי שבתא מצויה חכמה אדירה, בקשר שבין כל הדברים, וגיליתי שישנה שרשרת קיום נפלאה בכל הטבע, התעוררה בי השאלה בשביל מה נוצרו התאים החיים. כאשר מדען שואל בשביל מה כל זה, כלומר מה נמצא מעבר לתא, מעבר לחיים, מעבר לאדם, מעבר ליקום, הוא נתקל בתהום עמוקה. כך הגעתי לשאלת תכלית הקיום, ברוסיה, לפני 35 שנים. לא הייתי דתי, ולא ידעתי מה זו קבלה או יהדות, אלא מתוך מחקריי במסגרת האקדמיה למדעים רציתי להבין את מטרת הקיום.

דידי מנוסי: אתה העלית עכשיו את נושא שרשרת הקיום שבטבע, שזה בעצם דרוויניזם בצורה מסוימת. מדוע היהדות לא מכירה בדרוויניזם למשל?

רב: קודם כל, הדרוויניזם זו תיאוריה שאימצו מדענים אך מעולם לא הוכחה. כך שתורת דרווין לא הוכרה כמדע מובהק. איני נכנס לסוגיה האם הדברים נכונים או לא, כי זה נושא בפני עצמו. השאלה "בשביל מה חיים?", עומדת בעינה והיא זו שלא נתנה לי מנוח, ודחפה אותי להמשיך ולחקור. ברוסיה הבנתי שלא יתאפשר לי לחקור בתחומים שמעבר למדע הרגיל, וגם כשהגעתי ארצה, לא מצאתי דרך. בהתחלה פניתי לדת, אבל לא קיבלתי שם תשובה, משום שדרשתי תשובות הגיוניות, המבוססות על מחקר ועל גישה מדעית, תבונית. תשובות אלו מצאתי כשהגעתי ל"חכמת הקבלה".

דידי מנוסי: אתה מוצא בקבלה תשובה הגיונית למשאת נפשך?

רב: לא רק הגיונית, אלא תשובה מדעית בדרגה העליונה ביותר.

דידי מנוסי: זה מעניין. אתה אומר "חיפשתי, ניסיתי פה, ניסיתי שם, ומצאתי שהקבלה היא התשובה". וזו התשובה למה? לשאיפה להיות אדם מאושר יותר? הגון יותר? משפחתי יותר? או סתם להיות שבע רצון מכך שמצאת תשובה?

רב: כל מה שציינת. להיות אדם מאושר, הגון ובעל משפחה, זה הכול בגדר להיות שבע רצון. כל אחד מאיתנו נדחף על ידי הרצון שלו ומבקש למלא אותו. אני חיפשתי לקבל תשובה לשאלה "מה הטעם בחיי?" כך נמשכתי לקבלה, וכשהגעתי לשם מצאתי הרבה יותר. מצאתי חכמה אדירה שמסבירה את כל החיים, הן את החיים הביולוגיים על פני האדמה לאורך ההיסטוריה כולה, את הדרוויניזם, ואת כל היקום, והן את הכוחות שמפעילים את העולם שלנו, מנהיגים אותו ומשגיחים עליו, ואיך בהתאם לזה מתקדם העולם ובא לתכלית.

דידי מנוסי: אתה מקבל את הרעיון שמישהו משגיח עלינו?

רב: ודאי, הטבע. האם הטבע לא פועל עלינו ובכל פעם מסובב אותנו לכיוון אחר?

דידי מנוסי: אילו זה היה תלוי בי, הייתי מסובב את זה אחרת לגמרי.

רב: אז אתה מסכים שיש מישהו שמסובב את הדברים והוא לא אתה, כלומר, יש מישהו שמשגיח. מי הוא?

דידי מנוסי: אתה קורא לזה טבע, אני אקרא לזה "כוחות עליונים", שאינני מכיר.

רב: זה היינו הך.

דידי מנוסי: אני מסתכל על התוצאות והן לא משביעות רצון במיוחד.

רב: לא אנחנו קובעים אותן.

דידי מנוסי: אני עוסק בספרות, בחיי פרסמתי שלושים וחמישה ספרים לפחות, ואני חייב לומר שכתיבת שיר או קטע ספרותי, שאני שבע רצון ממנו, נותנת מילוי נפשי כזה שלא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר, בשום טיול, בשום הרפתקה אחרת. יצירה מתוך עצמי היא דבר מופלא, מדוע לא להסתפק בזה?

רב: האדם בנוי כך, שמתוך ההתפתחות שלו הוא רוצה יותר ויותר. אנסה להסביר לך את זה בצורה אחרת. נגיד לצורך העניין שתיאורית האבולוציה נכונה, שהתפתחנו מיצורים אורגניים בסיסיים ופרימיטיביים לחיות מורכבות יותר. אז פעם היינו יצורים זעירים, אחרי כן חיות גדולות, עד שהפכנו לקופים, ומקופים הפכנו לבני אדם. ואחרי כן האדם התפתח, מחיי עבדות, שבהם לא נצרך ליותר מפת לחם, וישן על הארץ וקיים חיים בסיסיים ביותר, לתקופות שנצרך ליותר מזה, כמו בתקופות הרנסאנס והמהפכה הצרפתית, וכך האדם מתפתח מדור לדור עד שכיום האדם רוצה לבלוע את העולם כולו, וגם זה לא די לו.

דידי מנוסי: זו בדיוק השאלה שלי, מדוע שיהיה קשר בין דור לדור? הרי איש לא שאל אם ברצוני להיוולד, ואיש לא ישאל אותי אם ברצוני למות. אומרים "בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי, ובעל כורחך אתה מת". בשבילי זה הסבר מספיק.

רב: מה הכוונה "מספיק"? אתה הרי רואה באופן ברור ששולטים בך, ואתה מסכים עם זה.

דידי מנוסי: אין לי ברירה.

רב: אולי דווקא יש ברירה, אולי יש בזה משהו שניתן לשינוי.

דידי מנוסי: אולי. אבל אתה צריך להוכיח לי.

רב: עם השאלה הזו על תכלית החיים הגעתי לקבלה. כמדען ראיתי איך החיים זורמים בתוך תא חי ובתוך הגוף, כך שכל פרט קטן הוא סיבה לפרט שני, שהוא עצמו סיבה לפרט הבא וכן הלאה. כלומר קיימת שרשרת, סיבה ומסובב.

דידי מנוסי: מקובל עלי.

רב: אם זה כך, היכן זה נגמר? האם בכך שאני מת?

דידי מנוסי: זו שאלה מעניינת. לדעתי התשובה היא כן.

רב: בטבע מתגלה פרדוקס גדול. דבר לא נברא סתם, לכל דבר יש תכלית. כאשר נגמרים חיי התא, הוא מוליד תא שני, כלומר מתחלק לשניים, לשלושה, דבר אינו הולך לאיבוד. ואילו אדם שהוא אוסף נפלא של תאים, נזֵרֶ הבריאה, האם יתכן שכשהוא מת הכול נגמר, כל מהותו נעלמת? נראה שיש כאן תהליך שאנחנו לא רואים. כלומר בכוחנו לזהות אותו אצל חי בדרגה קטנה יותר, אבל לא אצלנו.

דידי מנוסי: אהיה קיצוני ואומר שהבעיה האישית שלי היא, שקשה לי להשלים עם העובדה שהעולם ימשיך לחיות לאחר שאמות. אני חושב שכאשר אמות, ימות הכול. כשם שכשנולדתי נולד הכול.

רב: זאת תפיסה ששוללת כל מציאות אובייקטיבית.

דידי מנוסי: ממש כך. לכן אני מתייחס לחיי כאל תופעה שהתחילה, וברור לי שתיגמר. לא אשמח כשהיא תיגמר, אבל גם לא אצטער במיוחד. יש לי ילדים, ונכדים. אני ממש מתקשה להעלות בדעתי שילדי ונכדי הם ממשיכי הגנטיקה שלי. אני חושב שאם רוחי תישאר, היא תישאר בספר או בציור.

רב: הם לא ממשיכי הגנטיקה שלך, לא על זה אני מדבר. אני מדבר על הצורך להבין מיהו אותו "אדם" שממנו ממשיך משהו הלאה. לא ייתכן שיש איבוד אנרגיה, איבוד אינפורמציה בטבע. במשך חייך יצרת משהו בעולם, משהו שלא היה כאן לפניך. מעין בועת אנרגיה, המידע שלך, שתלוי באוויר, וזה "אתה". האם זה נעלם? אין בטבע דבר שנעלם.

דידי מנוסי: אני מסכים. השאלה היא למה זה צריך לעניין אותי?

רב: כי מדובר בך. זה אתה.

דידי מנוסי: אני כבר אינני.

רב: מנין לך שאינך? יש חילוף חומרים בטבע.

דידי מנוסי: מנין לי שאני לא אינני?

רב: זו בדיוק השאלה שחיפשתי לה תשובה והגעתי לקבלה. אבל עד שהגעתי למקובלים הנכונים עברו שנים ארוכות.

דידי מנוסי: מה זה נקרא "מקובלים נכונים"? יש מקובל נכון ומקובל לא נכון? חשבתי שהקבלה היא מוחלטת.

רב: בקבלה יש טובים יותר וטובים פחות, כמו בכל תחום.

דידי מינוסי: מי מחליט?

רב: האדם עצמו, אלא למי עוד אוכל להאמין?

דידי מנוסי: אני נוטה לא להאמין לאיש.

רב: כלומר, אתה פועל מתוך הרגשת הלב. גם אני פעלתי כך.

דידי מנוסי: אתה נוטה לא להאמין לאיש ובכל זאת בחרת בקבלה?

רב: הדחף הפנימי הוא שהביא אותי לכך. כמוך, גם אני מטריאליסט מובהק, מייחס חשיבות רק לדברים שמתגלים לי אישית, ואל הקבלה הגעתי עם השאלה היכן ההוכחה שדבר אינו נגמר? ואם ישנן הוכחות כאלו איך אגיע אליהן? שיערתי שהדברים לא מושגים בבת אחת. כך הגעתי למקובל, שממנו רכשתי את השיטה המדעית, המטריאליסטית שמלמדת כיצד ניתן לראות, בעודי בחיים האלה, מה קורה לאדם לאחר התפוררות גופו.